מערת קוסקר
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מדינה |
 צרפת |
| מיקום | 9th arrondissement of Marseille, צרפת |
| קואורדינטות | 43°12′10″N 5°26′57″E / 43.202777777778°N 5.4491666666667°E |
| מגלה |
אנרי קוסקר  |
| תאריך גילוי |
1985 |
  | |
מערת קוסקר (בצרפתית: Grotte Cosquer) היא מערה בצרפת ששימשה את האדם הקדמון וכיום היא מוצפת בחלקה במי הים התיכון, כשהגישה אליה היא דרך מנהרה באורך 175 מטר שפתחה נמצא בעומק 37 מטר מתחת לפני המים. במערה התגלו ציורי סלע שהמוקדמים בהם תוארכו ל-27,000 שנה לפני זמננו. המערה קרויה על שם אנרי קוסקר (צר'), הצולל שגילה אותה.
המערה נמצאת בקלנק דה מורג'יו שבמרסיי.
גילוי וחקר המערה[עריכת קוד מקור | עריכה]
את הכניסה למערה גילה אנרי קוסקר, צוללן מקצועי בקסיס, בשנת 1985. הוא חקר את המערה בהדרגה - בתחילה חקר את המנהרה המובילה למערה בכוחות עצמו, ולאחר מכן בעזרת חבר ומדריך צלילה מהמועדון שלו, עד שהגיעו לכניסה למערה עצמה. כאשר חזר לבדו לחקור את המערה גילה כי מדובר באגם תת-קרקעי, אך עקב תקלה במנורה ששימשה אותו נאלץ לשוב על עקבותיו, והפסיק לזמן מה את בדיקת המערה.
ביוני 1990 ביקש קוסקר את עזרתם של שני צוללני מערות בלגיים, האחים ברנרד ומארק ואן אספן, שהגיעו לצלול בקסיס. בעזרת הסבריו של קוסקר, מצאו האחים את הכניסה למערה. הם עקבו אחר המנהרה העולה, שוחים לאט ובזהירות ליד תקרת המנהרה כדי להימנע מהרמת חלקיקי סחף ומשקעי החרסית העדינים המכסים את הרצפה כדי לא לפגוע בראות התת-ימית. הם הגיעו לאגם התת-קרקעי שבראשו פעמון האוויר (חלק המערה שמעל קו המים) שראה קוסקר ב-1985. בגלל שכבל ההנחיה שלהם היה קצר מדי, נאלצו האחים להסתובב לאחור על מנת לצאת בבטחה על ידי מעקב אחר כבל ההנחיה לכיוון כניסת המנהרה, ללא יכולת לסקור את הפעמון.
ביוני 1991, חזר מארק ואן אספן לקסיס וב-24 ביוני הוא צלל שוב עם קוסקר, שניהם נחושים להגיע סוף סוף לקצה המערה. חדירתם למערה נמשכה רק כשלושים דקות ואפשרה להם לחקור בקצרה רק את החדר הראשון המחובר ישירות למנהרה. כמה ימים לאחר מכן, ב-9 ביולי, החליט קוסקר לחזור ולחקור את המערה בעזרת חברים ומדריכים של מועדון הצלילה שלו, סנדרין קוסקר (אחיינית שלו), יאן גוגן ופסקל אוריול, כדי להעריך את היקף המערה. במהלך צלילה זו בוצעה חקירה מפורטת יותר של החלק הלא מוצף של המערה. גוגן שם לב לקווי מתאר של כף יד על קיר, בעוד אוריול העלתה את ההשערה שמדובר ציור מערה. גילוי זה הניע את "צוות הארבעה" לחזור ולחפש באופן פעיל אחר שרידים אחרים. במהלך צלילות נוספות ביולי ואוגוסט גילו את ציורי המערות וצילמו סרטים ותמונות שלהם.
ב-1 בספטמבר 1991 התרחשה תאונת צלילה קטלנית במערה, כששלושה צוללנים מגרנובל לא מצאו את היציאה מהמנהרה. קוסקר וגוגן השתתפו בחילוץ גופות שלושת הצוללנים, ויומיים לאחר מכן דיווח קוסקר על המערה למחלקת העניינים הימיים במרסיי.
בעקבות הדיווח, נערך בין ה-18 ל-20 בספטמבר 1991, סקר מדעי של המערה, בסיוע כלי השיט של המחלקה למחקר ארכאולוגי תת-ימי במשרד התרבות הצרפתי. הוא נערך על ידי ז'אן קורטין, פרהיסטוריון מנוסה, וז'אן קלוטס (צר'), מומחה לאמנות מערות. עם פרסום התגלית, הועלו ספקות לגבי האותנטיות של הציורים. כמה פרהיסטוריונים צרפתים הביעו הסתייגות מהממצאים.
ביוני 1992 צולם במערה סרט בן 26 דקות שכותרתו "סוד מערת קוסקר" (בצרפתית: Le Secret de la grotte Cosquer). בין השנים 2001 ל-2005 יצאו לפועל במערה חמש משימות מחקר ארכאולוגי ומאז 2015 התבצעו חמש משימות נוספות.
ציורי המערה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כ-80% מגובה קירות המערה, אשר כנראה כללו גם הם ציורי קיר, היו שקועים באופן קבוע או מעת לעת ונמחקו במי הים. עם זאת, נותרו במערה כמעט 500 דוגמאות של אמנות מערות, אשר מתוארכות לשתי תקופות שונות במהלך התקופה הפלאוליתית העליונה. התקופה הראשונה, שהחלה כ-27,000 שנה לפני זמננו, מיוצגת על ידי אמנות המורכבת מ-65 שבלונות יד, 44 בשחור ו-21 באדום. אמנות מהתקופה המאוחרת יותר מתוארכת לכ-19,000 שנה לפני זמננו וכוללת תיאורים מורכבים הרבה יותר של בעלי חיים ודמויות אנושיות שונות. בסך הכל נמצאו במערה 177 ציורי חיות הכוללים 63 סוסים, 28 יעלים, 17 צבאים, 10 ביזונים ו-7 שוורים. יש גם תיאור יוצא דופן יותר של 16 בעלי חיים ימיים, כולל 9 כלבי ים ו-3 אלקות, כמו גם כמה מדוזות ודמויות שונות שיכולות להיות דגים או לווייתנאים. דמויות האדם כוללות סמלים מיניים רבים וגם דוגמה אחת למוטיב "ההרוג" שניתן לראות במערות אחרות כמו מערת לאסקו.
