מצודת איף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מצודת איף במבט ממזרח

מצודת איףצרפתית: Château d’If) היא מצודה הממוקמת על גבי אי בים התיכון, כ-1.5 קילומטר מחוף העיר מרסיי שבצרפת. המצודה נבנתה במאה ה-16 ושימשה את המשטר הצרפתי מאז ועד שלהי המאה ה-19 ככלא, שבו נכלאו בעיקר אסירים פוליטיים.

המצודה זכתה לפרסום מיוחד בעקבות פרסום ספרו של אלכסנדר דיומא האב הרוזן ממונטה כריסטו, אשר חלק מעלילתו הדמיונית מתרחש בה.

המצודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצודה בנויה על גבי האי איף, האי הקטן ביותר בקבוצת איי פריאול (Frioul archipelago)‏[1], השוכן מול חופה של מרסיי. קרקע האי היא אבן גיר, ושטחו הוא 30 דונם.

מבנה המצודה ממוקם ליד פאתו המערבית של האי. זהו מבנה מרובע בעל שלושה מפלסים וחצר פנימית, שאורך צלעותיו הוא 28 מטר. בשלוש מפינותיו צמודים אליו צריחים מעוגלים הצופים אל הים סביב. יש בהם חרכי ירי רחבים, שאיפשרו ירי תותחים אל הים. המגדל הצפון-מערבי, שגובהו 22 מטר, הוא הגדול והגבוה מכולם.

האי מבוצר בחומה היקפית ובה חרכי ירי, המתמשכת לאורך ראשי הצוקים שלו.

כיום ניצבים על גבי האי מספר מבנים נוספים, ובקצהו המזרחי ניצב מגדלור. סירות המבקרים באי עוגנות בצד מזח הממוקם לרגלי החומה הצפונית של האי.

תולדות המצודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצודת איף נבנתה בפקודת המלך פרנסואה הראשון, במטרה לסייע בהגנת מרסיי מפני התקפות מן הים. בניית המצודה החלה בשנת 1524, וחיל מצב נכנס אליה לראשונה בשנת 1531.

מיקומו המבודד של האי וזרמי הים המסוכנים בינו לבין החוף, שהפכו את הבריחה ממנו לקשה ביותר, הביאו להפיכת המצודה לכלא. ככזו היא הייתה לאחד מבתי הכלא המפחידים והידועים ביותר לשמצה בצרפת.

בתאים במפלס התחתון של מבנה המצודה שררו תנאי היגיינה גרועים ורבים מן האסירים שנכלאו בהם מתו. לאסירים בעלי אמצעים הייתה אפשרות להיכלא – כנגד תשלום - בתא מרווח ומאוורר יותר באחת מן הקומות העליונות של המבנה.

אסירים נכלאו במצודה החל משנת 1540. היו אלו פושעים פליליים אך גם אסירים פוליטיים ומתנגדי משטר רבים. נאסרו בה כ-3,500 הוגנוטים. אסירים נכלאו במצודה גם לאחר מהפכת 1848 ולאחר מרידת הקומונה הפריזאית ב-1871.

במצודה הוחזקה במשך 18 שנה גופתו החנוטה של הגנרל ז'אן-בטיסט קלבר, מפקד הכוחות הצרפתיים במצרים, אשר נרצח בשנת 1800. על החזקת גופתו במצודה הורה נפוליאון בונפרטה, שחשש שאם ייקבר יהפוך קברו למקום עלייה לרגל למתנגדיו. קלבר נקבר לבסוף בשטרסבורג לאחר שהמלך לואי השמונה עשר הסכים לכך.

המצודה זכתה לפרסום בינלאומי בעקבות פרסום ספרו של אלכסנדר דיומא האב "הרוזן ממונטה כריסטו" ב-1844. על פי עלילתו הדמיונית של הספר נאסר במצודה גיבורו, אדמונד דאנטס, על לא עוול בכפו, ולאחר 14 שנות כליאה ברח ממנה בבריחה נועזת.

הסופר מרק טוויין ביקר במצודה בשנת 1867 וכתב על הביקור בספרו The Innocents Abroad.‏[2]

השימוש במצודה ככלא פסק בשלהי המאה ה-19. האתר חדל לשמש בסיס צבאי ונפתח לציבור הרחב בשנת 1890. בשנת 1926 הוכרז אתר המצודה כאתר היסטורי של צרפת.

כיום ניתן להגיע אל המצודה בשיט מן הנמל העתיק של מרסיי. הפרסום שזכתה לו בעקבות ספרו של דיומא עשה אותה לאתר תיירות מבוקש. כ-90 אלף איש מבקרים בה מדי שנה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ להרחבה ראו http://en.wikipedia.org/wiki/Frioul_Archipelago.
  2. ^ להרחבה ראו http://en.wikipedia.org/wiki/The_Innocents_Abroad. חלק מהספר תורגם לעברית ופורסם תחת השם מסע תענוגות לארץ הקודש.