מקאפנסחאט
.jpg) | |||||||||
| מערת מקאפנסחאט | |||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||
| מידות | |||||||||
| שטח |
2,220.0496 הקטאר  | ||||||||
| היסטוריה | |||||||||
| תקופות | |||||||||
| מאורעות |
Siege of Makapansgat | ||||||||
| מיקום | |||||||||
| מדינה |
 דרום אפריקה | ||||||||
| קואורדינטות | 24°09′31″S 29°10′37″E / 24.158611°S 29.176944°E | ||||||||
|
(למפת דרום אפריקה רגילה) | |||||||||
  | |||||||||
מָקָאפַּנְסְחַאט (באפריקאנס: Makapansgat; באלפבית פונטי בינלאומי: /mɐkɐˈpɐnsxɐt/), או גם אתר המורשת העולמית עמק מקאפן (באנגלית: Makapan Valley world heritage site) הוא אתר ארכאולוגי פרהיסטורי ופלאונטולוגי בעל חשיבות רבה לחקר האבולוציה של האדם בתחומי העמקים מקאפנסחאט וסווארטקראנס (Zwartkrans), צפונית-מזרחית למוקופנה (Mokopane) בפרובינציית לימפופו בדרום אפריקה. בשל הממצאים הנדירים של מאובני הומינינים שנמצאו במערות אבן הגיר המתוארכים בין 3 מיליון ל-2.6 מיליון לפני זמננו הכריז אונסק"ו בשנת 2005 על כל עמק מקאפן כאתר מורשת עולמית כהרחבה לאתר המורשת העולמית ערש המין האנושי.[1]
אתרי עמק מקאפנסחאט[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחצבות אבן הגיר של מקאפנסחאט[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחצבות אבן הגיר של מקאפנסחאט (Makapansgat limework) הם האתר העתיק ביותר בין אתרי המערות בעמק מקאפנסחאט, המשתרע על פני למעלה מ-4.0 מיליון שנים עד אולי 1.6 מיליון שנה לפני זמננו. אתר זה הניב אלפים רבים של עצמות מאובנות, שביניהן נמצאו שרידים של הומינין מהמין אוסטרלופיתקוס אפריקנוס. מאובני אפריקנוס תוארכו על ידי אנדי האריס (Andy Herries) מאוניברסיטת לה טרובה (La Trobe University) באוסטרליה באמצעות פלאומגנטיזם לגיל שבין 2.85 מיליון ל-2.58 מיליון שנים לפני זמננו.[2] האתר נחפר במשותף על ידי חוקרים מאוניברסיטת ויטווטרסראנד מדרום אפריקה ואוניברסיטת המדינה של אריזונה.
מערת המדורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מערת המדורות (Cave of Hearths) היא חלק ממכלול המערה ההיסטורית (Historic Cave complex) והיא משמרת תיעוד שלם בצורה יוצאת דופן של מגורי אנוש מהתקופה הפלאוליתית, החל מתקופת האבן הקדומה האפריקאית (התרבות האשלית) עבור בתקופת האבן התיכונה האפריקאית ועד לתקופת האבן המאוחרת האפריקאית ותקופת הברזל.[3] שרידים של חפצים אירופאים מהמאה ה-19 כדוגמת כלי פליז וכדורים של רובה מוסקט נתגלו בפני השטח כשהחלו החפירות. האתר נחפר מחדש ונבחן מחדש כחלק מ"מיזם מחקר הפליסטוקן התיכון של מקאפן" (Makapan Middle Pleistocene Research Project) באחריות אוניברסיטת ליברפול בין 1996 ל-2001.[4] מחקר זה הוכיח שמקורה של האדמה הצבעונית בשכבות מתקופת האבן הקדומה האפריקאית אינו משימוש באש. לסת תחתונה של הומינין שנחפרה משכבות אלו עשויה להיות אחד התגליות המוקדמות ביותר של הומו ספיינס.[5]
מערת התאו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מספר קטן של מאובנים נאספו על ידי ד"ר רוברט ברום (Robert Broom) מאתר זה (Buffalo Cave) בשנת 1937. ברום ייחס את השרידים למין ננסי נכחד של תאו וקרא לו בשם המדעי Bos makapania, ה"תאו" שעל שמו קרויה המערה.[6] אולם, לא נמצאו פריטים נוספים מאז והגדרתו הטקסונומית של מאובן זה עדיין אינה ברורה.[7] חפירות שנערכו אחר-כך חשפו מגוון נרחב של בעלי חיים המשויכים ל"תקופת קורנליה של יונקי היבשה"[א] כולל: אנטילופות, סוסיים, חזיריים, קופים וטורפים. הפאונה יחד עם אומדנים באמצעות פלאומגנטיזם שביצעו אנדי האריס ועמיתיו מתארכים את השכבות העיקריות שבהן יש מאובנים בין 990,000 ל-780,000 שנים לפני זמננו.[6] משקעי מערה (flowstone) בקרקעית המערה מתוארכים עד לפני 2 מיליון שנים והוכיחו את התחלת מחזור ווקר[ב] לפני כ-1.7 מיליון שנים.[8]
מערת פיקוס ואתר תקופת הברזל[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור שם המערה (Ficus Cave) משורשי עץ Ficus ingens שיצרו מסך בכניסה למערה. המערה מכילה שרידים מתקופת הברזל של דרום אפריקה ומהמאה ה-19, מושבה גדולה של עטלפים ואגם תת-קרקעי. אתר תקופת הברזל הסמוך הניב שרידים מהכנת כלים מתחילת תקופת הברזל (שנת 550), שנת 870 ושלהי תקופת הברזל (שנת 1560). המדרונות הסמוכים למערה הם טרסות מעשה ידי אדם וממצאים ארכאולוגיים שנגלו בהם הכוללים חרסים, אבני השחזה, מקבות ושרידי מפעל להתכת ברזל, כולל עפרות, סיגים ושברי הצינורות דרכם דחסו אוויר לתוך הכבשן.
מערת הפלפל השחור[עריכת קוד מקור | עריכה]
מערה זו (Peppercorn's Cave) מכילה שרידים מתקופת הברזל ואגם תת-קרקעי. היא גם משכן למושבה גדולה של עטלפים נודדים ארוכי אצבעות, Miniopterus schreibersii.
מערת הקשת בענן[עריכת קוד מקור | עריכה]
מערה זו (Rainbow Cave) שוכנת מתחת למערה ההיסטורית (Historic Cave), והיא מכילה שרידים של כמה מוקדי אש, שמהם ניתן להסיק הן מגורים אנושיים והן את השימוש המבוקר באש. משקעים חשופים הניבו פריטי אבן מסותתים מתקופת האבן התיכונה האפריקאית, תרבות פיירטרסבורג (Piertersburg Culture) המתוארכת בין 100,000 ל-50,000 שנה. מחקרים שנעשו אחר-כך הראו כי השכבות הצבעוניות הן לא תוצאה של שרפה, אלא סביר יותר משקעים מאגם קדום.
המערה ההיסטורית או מערת מקאפנסחאט[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר זה שוכן בסמוך למערת המדורות, ומשמר שרידים מתקופת הברזל ומתקופת מפקאנה[ג] מפורסם ביותר בשל העימות בין קומנדו הבורים[ד] ואנשי שבטי לאנגה (Langa) וקקנה (Kekana) המקומיים, לאחר רציחותיהם של פורטרקרס[ה] במורדריפט (Moorddrift), מאפלה (Mapela) ופרויזן (Pruizen). צ'יף מקאפן (Makapan או מוקופנה, Mokopane), יחד עם מספר גדול של אנשי שבטו ועדריהם, היו נצורים במערה במשך כמעט חודש, בין ה-25 באוקטובר ל-21 בנובמבר 1854, שבמהלכם מתו מאות רבים מרעב וצמא.[9] פיט פוטגיטר (Piet Potgieter) נורה בזמן המצור והשם של העיירה הסמוכה השתנה מפרדנבורג (Vredenburg) ל"פיטר פוטגיטרסרוסט" ("Pieter Potgietersrust"), אשר מאוחר יותר השתנה לפוטגיטרסרוס ("Potgietersrus"). בתחילת המאה ה-21, לאחר המעבר מממשלת האפרטהייד לשלטון הרוב, קיימת מגמה לשנות שמות של כמה מוסדות ממשלתיים לאומיים ומועצות אזוריות (כולל מוסדות חינוך), כבישים, תשתיות ציבוריות, עיירות, ערים, וכו'. כתוצאה מכך, בצעד מעורר מחלוקת, שונה שם העיירה שוב למוקופנה (Mokopane), לכבודו של צ'יף מוקופנה. המערה הוכרזה מונומנט לאומי בשנת 1936.
מערת האוויר הקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניתוח של איזוטופים יציבים של אורניום בזקיפים של מערת האוויר הקר (Cold Air Cave) הניב תיעוד של שינויים אקלימיים לתקופות לפני 4,400–4,000 שנים ובערך מלפני 800 שנים עד ימינו.
מערת גוטנטייט[עריכת קוד מקור | עריכה]
מערה זו (Gutentight Cave) נתגלתה בשנת 2000 על ידי האריס, לאתהאם (A. Latham) ומורצל (W. Murzel). לאחר מעבר במחילות צרות המערה נפתחת לאולם גדול. קרקעית האולם מכוסה בסימני מדורות. נתגלתה כתובת חקוקה על הקיר מהמאה ה-19 שהעידה שהכניסה המקורית למערה התמוטטה, והגישה למערה נחסמה אחר-כך.
מערת מורצל[עריכת קוד מקור | עריכה]
המערה (Murzel's Cave) התגלתה ונחקרה על ידי האריס ולאתהאם. חפירת הכניסה הובילה לטיפוס ואז ירידה לסדרה של חדרים נמוכים יותר שקירותיהם מקושטים.
מערת קצניאמר או חור האריס[עריכת קוד מקור | עריכה]
מערת קצניאמר (Katzenjammer Cave) שוכנת בסמוך למערת הפלפל השחור. פיר כניסה מוביל מטה אל מעלה צר, וכניסה לרשת של מעברים באותה גובה ולמרחקים הדומים למערת הפלפל השחור. פיר הכניסה נוצר בהתמוטטות של שכבה המכילה מאובנים לתוך מערכת המערות הנמוכה יותר של ימינו, מערת קצניאמר. אזור פיר הכניסה ומשקעי המאובנים מכונים יחד "חור האריס" (Herries' Hole) על ידי "מיזם מחקר הפליסטוקן התיכון של מקאפן".
היסטוריה של התגליות בעמק מקאפנסחאט[עריכת קוד מקור | עריכה]
עמק מקאפנסחאט תואר כאתר המכיל את אחד הריכוזים הפלאונטולוגיים הגדולים ביותר של האבולוציה האנושית בעולם.[10] האיסוף באתר החל בשנת 1925, כאשר מורה בית הספר המקומי, וילפרד איצמן (Wilfred Eitzman), שם לב לתגליות כתוצאה מפעילותם של עובדי מחצבת אבן הגיר. כמה מאובנים נשלחו אל האנתרופולוג ריימונד דארט, שיזם חקירה שיטתית ב-1947.[11] איצמן גם גילה את מה שכונה "חלוק מקאפנסחאט" (Makapansgat pebble) הקשור לעצמות המאובנים. חלוק האבן המתוארך לפני 3 מיליון שנים עוצב בתהליך טבעי בצורת פנים אנושיות, ומשערים כי האוסטרלופיתקוס מצא אותו ונשא אותו מהמקור שבו נתגלה למערת מקאפנסחאט. משערים שחלוק אבן זה מייצג את הדוגמה העתיקה ביותר הידועה של חשיבה סימבולית בהומינידים המוקדמים.[12]
בסלעים שפרופסור דארט קיבל ממר איצמן התגלו, בין היתר, עצמות מאובנות מושחרות שהובילו אותו להאמין שנשרפו. על אף שלא נמצאו בתחילה שרידים הומינידיים או כלי אבן, הוא הגיע למסקנה כי אלה שרידי עצמות שנשרפו במדורות, ולכן מקאפנסחאט היה מקום של התיישבות הומינידית מוקדמת. דארט כינה את ההומינידים הראשונים שהתגלו באתר "אוסטרלופיתקוס פרומתאוס" (Australopithecus Prometheus) על שמו של הגיבור היווני המיתולוגי שגנב את האש מן האלים. לאחר מכן התברר שהסימנים השחורים היו כתמי מנגן ו"אוסטרלופיתקוס פרומתאוס" הוכר כפרט של אוסטרלופיתקוס אפריקנוס. לאחר ניתוח של 7,159 עצמות מאובנות, סיכם דארט כי בעידן לפני שנתגלו כלי האבן, השתמשו היצורים הללו בכלים שנעשו מעצמות, שיניים וקרניים, וכינה את תרבותם התרבות האוסטאודונטוקרטית (Osteodontokeratic Culture). בעקבות התפתחות המחקר הטפונומי והארכאוזואולוגי שמאפשר ללמוד את היסטוריית ההתרבדות והשימוש בעצמות, דעתו של דארט איננה מקובלת יותר.[13]
בשנת 1936 התבקשה ועדת המונומנטים ההיסטוריים (Historical Monuments Commission) להכריז על מערת מקאפן כמונומנט לאומי, והפרופסור קלרנס ואן רייט לאו (Clarence van Riet Lowe), מזכיר הוועדה ומנהל הסקר הארכאולוגי של דרום אפריקה (Archaeological Survey of the Union of South Africa), ביקר באתר בשנת 1937. הוא בחן את המערה ההיסטורית, וגילה בקרבת מקום פיר נטוש של המחצבה שחתך דרך מערה שהתמלאה בשפכים מהפיר. בשפכים אלו הוא ראה עצמות מאובנות, כלי אבן, ומה שנתפס כשכבות אפר המייצגות מדורות עתיקות. בהתחלה הוא התייחס אליה כחלק ממערת מקפאן, אך מאוחר יותר הוא שינה את שמה ל"מערת המדורות".
מחקר נוסף בחודשים יוני ואוקטובר 1937 חשף את מערת הקשת בענן. באתר ביקרו קלרנס ואן רייט לאו, ריימונד דארט ורוברט ברום (Robert Broom). ה. ב. ס. קוק (H. B. S. Cooke) מהמחלקה לגאולוגיה של אוניברסיטת ויטווטרסראנד ערך סקר גאולוגי של האזור (1941) ואחריו ביצע ל. ק. קינג (L. C. King) סקר ב-1951.
ביולי 1945 הוביל פיליפ טוביאס (Phillip V. Tobias) קבוצה של סטודנטים לעמק, שם גילו את "מערת הצבוע" (Hyaena Cave) ליד האתר של ואן רייט לאו. בהמשך מורד העמק, הם אספו לסת תחתונה מאובנת גדולה של סוסיי מתוך מערה הסמוכה למחצבה שנקראה מאז "מערת לסת הסוס" (Cave of the Horse's Mandible).
לאחר תגליות אלו, חילק ד"ר ברנרד פרייס (Bernard Price) מענק מחקר שנועד לביצוע חפירות שיטתיות, שהחלו במערת המדורות ב-1947, בניהולם של גיא גרדינר (Guy Gardiner), ג'יימס קיצ'ינג (James Kitching) ואחיו בן (Ben) ושיפרס (Scheepers). אחת התגליות המשמעותיות ביותר הייתה של בן, לסת תחתונה השייכת לסוג "הומו" משכבה 3. בשנת 1953, התמנה ד"ר ר. ג'. 'מייסון (R. J. Mason) לעמוד בראש החפירות. הרצף הסטרטיגרפי נקבע בשנים 1953–1954.
אחרי שהאחים קיצ'ינג גילו קופסת מוח של אדם-קוף בערימות הפסולת של המחצבה בשנת 1947, ארגן דארט מבצע למיון ידני של ערימות הפסולת של המחצבה כדי לאתר כמות גדולה ככל האפשר של חומר הכולל מאובנים. לאחר 45 שנות מחקר, זוהו וקוטלגו מאות אלפי מאובנים מאתר זה.
בריאן מגווייר (Brian Maguire) חקר אבנים שהובאו למערות בתקופה הפרהיסטורית (1965, 1968, 1980). הוא הסיק שהם נועדו לסיתות כלי אבן ותיארך אותם סביב לפני 2.3–1.6 מיליון שנים. עם זאת, ניתוח שנעשה מאוחר יותר הראה שמידע זה שגוי.
חפירות שנערכו באתרים בסוף שנות ה-90 ובתחילת שנות ה-2000 נעשו על ידי קבוצות אלה:
- בית ספר שדה מקאפנסחאט, הפועל במשותף על ידי קיי ריד (Kaye Reed) מהמכון של המוצא האנושי (Institute of Human Origins) באוניברסיטת המדינה של אריזונה (ארצות הברית) וקווין קוייקנדאל (Kevin Kuykendall) מאוניברסיטת ויטווטרסראנד, ולאחר מכן אוניברסיטת שפילד (בריטניה);
- מיזם מחקר הפליסטוקן התיכון של מקאפן (Makapan Middle Pleistocene Research), המנוהל על ידי אנתוני סינקלייר (Anthony Sinclair) ופטריק קוויני (Patrick Quinney) מאוניברסיטת ליברפול (בריטניה) ומאוחר יותר ג'ון מקנאב (John McNabb) מאוניברסיטת סאותהמפטון (בריטניה).
- אלף לאתהאם (Alf Latham), ג'ינט וור (Ginette Warr) מאוניברסיטת ליברפול ואנדי הריס (Andy Herries) מאוניברסיטת לה טרובה (אוסטרליה) עשו מחקרים גאוכרונולוגיים וסטרטיגרפיים לטובת שני המיזמים.
מיקום האתרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בית המחקר 24°08′22.1″S 29°11′59.5″E / 24.139472°S 29.199861°E
- מחצבת מקאפנסחאט24°08′22″S 29°11′25.6″E / 24.13944°S 29.190444°E
- מערת המדורות 24°08′25.8″S 29°11′58.6″E / 24.140500°S 29.199611°E
- המערה ההיסטורית 24°08′28.7″S 29°11′58.9″E / 24.141306°S 29.199694°E
- מערת הקשת בענן 24°08′29.4″S 29°12′01.9″E / 24.141500°S 29.200528°E
- סווארטקראנס 24°07′54″S 29°11′18″E / 24.13167°S 29.18833°E
- מערת התאו 24°08′34.8″S 29°10′37″E / 24.143000°S 29.17694°E
- מערת האוויר הקר 24°08′45.7″S 29°10′10.7″E / 24.146028°S 29.169639°E
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מקאפנסחאט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בחווה בסמוך לעיירה קורנליה (Cornelia) בפרובינציה המדינה החופשית בדרום אפריקה נתגלו בשנות ה-20 וה-30 מאובנים של יונקים שנכחדו.
- ^ Walker circulation, מונח בקלימטולגיה שנתגלה על ידי גילברת ווקר בתחילת המאה ה-20 שמסביר את המקור לתופעת אל ניניו
- ^ Mfecane, התקופה במזרח דרום אפריקה בין 1815 ל-1840, שבה החלה נדידה גדולה של שבטים כתוצאה מהקמת ממלכת זולו בשלטונו שאקה, ראו שאקה#מפקאנה (פיזור)
- ^ מיליציה של מתנדבים בורים שגויסה להגן מפני התקפות השבטים השחורים
- ^ Voortrekkers, מאפריקאנס "חלוצים", חוואים בורים שנדדו בתחילת המאה ה-19 צפונה במסגרת הטרק הגדול
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Extension of Properties Inscribed on the World Heritage List (Fossil Hominid Sites of Sterkfontein, Swartkrans, Kromdraai, and Environs)
- ^ Herries, A.I.R., Hopley, P.J., Adams, J.W., Curnoe, D., Maslin, M.A. 2010. Letter to the editor: Geochronology and palaeoenvironments of Southern African hominin-bearing localities-A reply to Wrangham et al., 2009. "shallow-water habitats as sources of fallback foods for hominins"
- ^ Latham, A.G., Herries. A.I.R., 2004. The formation and sedimentary infilling of the Cave of Hearths and Historic Cave Complex. Geoarchaeology. 19, 323–342.
- ^ McNabb, J., Sinclair, A.G.M. (Eds.) 2009. The Cave of Hearths: Makapan Middle Pleistocene Research Project. University of Southampton series in archaeology (Archaeopress, Oxford).
- ^ Phillip V. Tobias, Human skeletal remains from the cave of Hearths, Makapansgat, Northern Transvaal
- ^ 1 2 Herries, A.I.R.; et al. (2006). "Speleology and magnetobiostratigraphic chronology of the Buffalo Cave fossil site, Makapansgat, South Africa" (PDF). Quaternary Research. 66: 233–245. doi:10.1016/j.yqres.2006.03.006.
- ^ Kuykendall, K. L., Toich, C. A., & McKee, J. K. (1995). Preliminary analysis of the fauna from Buffalo Cave, northern Transvaal, South Africa. Palaeont. afr., 32, 27-31 .
- ^ Hopley, P.J., Weedon, G.P., Marshall, J.D., Herries, A.I.R, Latham, A.G., Kuykendall, K.L., 2007. High- and low-latitude orbital forcing of early hominin habitats. Earth Planetary Science Letters. 256, 419–432.
- ^ Plant Remains Recovered from the 1854 Siege of the Kekana Ndebele, Historic Cave, Makapan Valley, South Africa
- ^ Rayner, Richard J., Moon, Bernard P., & Masters, Judith C. (במרץ 1993), "The Makapansgat australopithecine environment", Journal of Human Evolution, 24 (3): 219–231, doi:10.1006/jhev.1993.1016
{{citation}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - ^ Tattersall, Ian (1996), The Fossil Trail: How we know what we think we know about human evolution, Oxford & New York: Oxford University Press, p. 77, ISBN 0-19-506101-2 Paperback ISBN 0-19-510981-3
- ^ Bednarik, Robert G. "Makapansgat cobble analysed". University of Melbourne. אורכב מ-המקור ב-2003-03-30. Archived by the Internet Archive, original URI was http://sunspot.sli.unimelb.edu.au/aura/MAKAPANSGAT.htm
- ^ Brain, C. K. (1981). The hunters or the hunted?: an introduction to African cave taphonomy. University of Chicago Press.
