תאו
 תאו |
|
|---|---|
תאו המים ההודי |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכפילי פרסה |
| משפחה: | פריים |
| תת־משפחה: | פרים |
| שבט: | בקר |
| סוג: | תאו |
| שם מדעי | |
 Bubalus |
|
תאו (שם מדעי: Bubalus) הוא סוג בתת-משפחת הפרים. התאו הוא בעל חיים גדול וחזק, בעל פרווה דקה שחורה-חומה וקרניים חזקות. באנגלית נקרא התאו באפלו ובערבית ג'מוס - ושני השמות הללו משמשים לעתים גם ככינוי נוסף עבור התאו בשפה העברית. שמו של התאו המקובל היום, מקורו בזיהויו המוטעה עם בעל החיים המכונה "תאו" במקרא, שהוא למעשה שור הבר. יש המזהים את התאו עם אותו בעל-חיים המכונה בלשון חז"ל[1] "כּוֹי" וזו הדעה המקובלת כיום[2], אך יש דעות המשייכות את הכוי למין אחר[3], ודעה אחרת, הנשללת על ידי חכמי התוספות, מבקשת לשייך אותה לראם[4].
תוכן עניינים |
מאפיינים [עריכה]
התאו הוא בהמה מעלת גרה וצמחונית. מזונו כולל צמחים, קש וכולי. ישנם תאואים אשר חיים בקרבת מים, כגון, ביצות, אגמים ונהרות, וניזונים מצמחי הגדות. הם רובצים ברוב שעות היום במים, ובכך מתרעננים ומונעים עקיצות חרקים. התאואים חיים בלהקות גדולות, ובכך מקטינים את הסכנות הצפויות להם. הלהקה מסוגלת להתגונן כנגד טורפים על ידי דריסה או ניגוח. בלהקה מעורבים גם זכרים וגם נקבות. כאשר התאו מזדקן הוא עובר לגור לבדו בטריטוריה משלו, שם אין לו אויבים וסכנות, מלבד אריות, שאותם הוא יכול לנגוח למוות.
תאו הפיליפינים, הנקרא גם "תאו מינדורו" משום שהוא חי אך ורק באי מינדורו, הוא החיה הגדולה בפיליפינים. הוא נמצא בסכנת הכחדה ומונה פחות ממאה פרטים.
בסוג תאו קיים תת-הסוג "אנואה" ובו שני מינים: "אנואה השפלה" (Bubalus depressicornis) ו"אנואה ההרים" (Bubalus quarlesi).
בתת-משפחת פרים סוג אחר הנקרא התאו האפריקני הנפוץ יותר, ששוקל 1000-700 ק"ג. הוא חי ביבשה ולו קרניים עבות בצורת חרוט. התאו האפריקני חי בקשרים סימביוטיים עם מספר ציפורים כמו זרזיר הבקר ואנפית הבקר, שאוכלות את הטפילים מעל עורו ואת החרקים שהוא מעיף מעליו.
רבייה [עריכה]
ההריון של נקבת התאו נמשך 11 חודשים, ובסופו נולד עגל אחד שמשקלו 40-30 ק"ג. הוא נעמד על רגליו תוך פחות מחצי שעה, ומתחיל לינוק חלב מאמו. כעבור כמה ימים הוא מסוגל לדהור עם שאר הלהקה.
התאו והאדם [עריכה]
האדם החל להשתמש בתאו לפני אלפי שנים, לנשיאת משאות ולטחינה. התאו הפיליפיני (מינדורו) ניצוד בידי האדם עד כדי סכנת הכחדה. התאואים נדחקו למקומות הנידחים באי, וכדי להגן על עצמם, הם החלו לפעול בלילה. בהודו משתמשים בחלב התאו , כתחליף לחלב הפרות , האסור בשימוש מטעמים דתיים. התאואים מגודלים בהודו בעדרים של מאות ומסביבם התפתחה תעשיית חלב עניפה. בישראל פגשו ראשוני העולים את התאו בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 כשהגיעו לייבש את הביצות. מאז נעלמו התאואים מישראל לשנים רבות.
בשנת 1978 נצפו מספר תאואים ביערות צפת, מאז ישנן מספר עדויות על מפגשים אקראיים עם האוכלוסייה המקומית. המפגש האחרון תועד בשנת 1996 ומאז לא נצפה העדר בהרכב מלא באזור זה. ההשערה היא כי פרטים אלה נדדו דרומה.
ב–1995, אחרי שנה של מאבקים בירוקרטים, הוטס לארץ עדר התאואים הראשון, שכיום מונה כשלוש מאות פריטים החיים בעמק החולה. מספר פריטים מצויים גם בשמורת טבע עין אפק הסמוכה לקריית ביאליק.
מחלב נקבת התאו מכינים את גבינת המוצרלה המקורית.
מינים [עריכה]
- תאו המים ההודי (Bubalus bubalis)
- תאו אסייתי (Bubalus arnee)
- תאו הפיליפינים (Bubalus mindorensis)
- תאו מים קצר-קרניים (Bubalus mephistopheles)
- אנואה השפלה (Bubalus depressicornis)
- אנואה ההרים (Bubalus quarlesi)
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- זהר עמר וירון סרי, מתי הגיעו הג'אמוסים לנופי המים של ארץ-ישראל?, קתדרה 117, אוקטובר 2005, עמ' 70-63
הערות שוליים [עריכה]
- ^ משנה מסכת חולין פרק ו משנה א
- ^ ראה: ד"ר מנחם דור בספרו "החי במקרא, במשנה ובתלמוד".
- ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף פ, עמוד א)
- ^ ראה תוספות בתלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף קיג, עמוד ב.
