מרת'ה דוד
 | |
| לידה |
8 באוקטובר 1908 אשלנד, וירג'יניה, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
10 באוגוסט 1990 (בגיל 81) פראג, צ'כוסלובקיה |
| מדינה |
ארצות הברית  |
| שם לידה | Martha Eccles Dodd |
| השכלה | אוניברסיטת שיקגו |
| תקופת הפעילות |
? – 10 באוגוסט 1990 |
| בן זוג |
ג'ורג' באסט רוברטס (George Bassett Roberts) (נישאו: 1932; התגרשו: 1934)[1] אלפרד ק. שטרן (Alfred K. Stern) (נישאו: 1938; נפטר: 1986)[2] |
| [3] | |
  | |
מרת'ה אקלס דּוֹד (באנגלית: Martha Eccles Dodd; 8 באוקטובר 1908 – 10 באוגוסט 1990) הייתה עיתונאית וסופרת אמריקאית. דוד היא בתו של ויליאם דוד, השגריר הראשון של נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט בגרמניה. במסגרת עבודתו של אביה, דוד התגוררה בברלין בין השנים 1933–1937 והייתה עדה לעליית הרייך השלישי. במהרה דוד הייתה מעורה בחוגים השמאליים של ברלין, לאחר שחזתה במו עיניה באלימות המשתוללת בגרמניה הנאצית. יחד עם בעלה השני, אלפרד ק. שטרן, דוד עסקה בריגול למען ברית המועצות משנות ה-30 ועד לשיא המלחמה הקרה.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרת'ה דוד נולדה באשלנד, וירג'יניה. היא למדה באוניברסיטת שיקגו וגם תקופה מסוימת בוושינגטון הבירה ובפריז. דוד שימשה לזמן קצר כעורכת ספרותית עוזרת של שיקגו טריביון[4].
פעילות מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרת'ה ואחיה, ויליאם אי. דוד הבן, ליוו את הוריהם לברלין כשאביה נכנס לתפקיד שגריר ארצות הברית בשנת 1933. בתחילה, דוד מצאה את התנועה הנאצית כמעוררת הערצה. מאוחר יותר היא כתבה כי היא "הפכה זמנית למגינה נלהבת של כל שהתרחש" והתפעלה מ"האמונה החזקה ומעוררת ההשראה בהיטלר, בעיקר בטוב שעשה למען המובטלים". דוד רכשה מספר חברים בחוגים הגבוהים, וארנסט האנפשטנגל, אהובה בעבר ועוזרו של אדולף היטלר, ניסה לעודד מערכת יחסים רומנטית בין היטלר לבינה. האנפשטנגל ארגן פגישה בין דוד להיטלר, והיטלר אף נשק על ידה, דבר שגרם לדוד להגיד על היטלר שהוא "עדין וצנוע יתר על המידה בנימוסיו"; הפגישה לא הובילה לתוצאות ולא היו פגישות המשך. לדוד היו מערכות יחסים רבות בזמן שהותה בברלין, כולל עם ארנסט אודט ועם הדיפלומט הצרפתי ארמנד ברארד, לימים שגריר צרפת באו"ם. מאהבים אחרים כללו את מקס דלבריק ורודולף דילס.
בעקבות ליל הסכינים הארוכות, דוד שינתה את דעותיה על הנאצים. אנשים במעגל החברתי שלה התחננו לעזרה מהאמריקאים ומשפחת דוד גילתה שטלפוני המשפחה נמצאים תחת האזנת סתר ומשרתיהם גויסו כמרגלים. אמה כתבה שדוד "נכנסה למצב עצבני שכמעט גבל בהיסטרי, והיו לה סיוטים איומים".
במרץ 1934, הורה הנ.ק.ו.ד. לקצין המודיעין בוריס וינוגרדוב (שפעל תחת כיסוי דיפלומטי בברלין כנספח עיתונות בשגרירות), לגייס את אהובתו, דוד, כסוכנת.
ב-1935, העיתונאית מרגריט יאנג ראיינה את אביה של דוד, לבקשתו, ל-Daily Worker שבשליטת המפלגה הקומוניסטית של ארצות הברית, דוד הסכים לפגוש את יאנג כי היא כבר הייתה מיודדת עם מרת'ה.
עבודתה כמרגלת[עריכת קוד מקור | עריכה]
וינוגרדוב ודוד החלו בקשר רומנטי שנמשך שנים, גם לאחר שוינוגרדוב עזב את ברלין; ב-1936 ביקשו ממנהיג ברית המועצות יוסיף סטלין אישור להינשא[5]. דוד הסכימה לרגל עבור ברית המועצות. קציני תיקים אחרים החליפו במהרה את וינוגרדוב, ודוד עבדה עם כל אחד מהם תוך תקווה לחדש את הקשר עם וינוגרדוב (וינוגרדוב הוצא להורג בערך ב-1938, במהלך הטיהורים הגדולים). דוד הודיעה לסובייטים על עסקי השגרירות החשאיים וסיפקה פרטים על דיווחיו של אביה למחלקת המדינה. כחלק מהכיסוי שלה, היא שמרה על מערכת יחסים רומנטית עם לואי פרדיננד, נסיך פרוסיה. לקראת פרישתו של אביה מתפקידו בברלין, דוד ניסתה ללמוד את המחליף המועדף על השלטונות הסובייטים כשגריר ארצות הברית ואמרה להנהגת הנ.ק.ו.ד. ש"אם לאיש הזה יש לפחות סיכוי קלוש, אני אשכנע את אבי לקדם את מועמדותו". לאחר שמשפחת דוד עזבה את גרמניה בדצמבר 1937, איסק אחמרוב, מרגלת נ.ק.ו.ד. בכירה בעיר ניו יורק, מונתה להיות המפעילה שלה.
בקיץ 1938, בעודה עדיין בקשר רומנטי עם יוצר הסרטים סידני קאופמן, איתו היא חייתה מספר חודשים, נישאה מרת'ה למיליונר הניו יורקי אלפרד ק. שטרן ג'וניור[6]. לדברי דוד, שטרן היה מוכן לתרום 50,000 דולר למפלגה הדמוקרטית כדי לשריין שגריר. הסובייטים ראו בדוד נכס יקר ערך אך לא בטוח. אחת הערכות הייתה כי דוד היא "אישה מחוננת, חכמה ומשכילה, אך היא נדרשת שליטה מתמדת בהתנהגותה". הערכה נוספת הייתה כי דוד "מחשיבה את עצמה קומוניסטית ומתיימרת לקבל את אידאולוגיית המפלגה, אך במציאות היא נציגה טיפוסית של הבוהמה האמריקנית, אישה רקובה מינית המוכנה לשכב עם כל גבר נאה". במכתב מ-5 בפברואר 1942, אמרה דוד לאנשי הקשר הסובייטיים שלה שיש להכניס את בעלה לרשת שלהם. באישורם, היא פנתה לבעלה ודיווחה שהוא הגיב בהתלהבות: "הוא רצה לעשות משהו מיד. הוא הרגיש שיש לו הרבה קשרים שיכולים להיות בעלי ערך בעבודה מסוג הזה". שטרן הקים בית הוצאה לאור למוזיקה ששימש כיסוי לניתוב מידע לברית המועצות. דוד ושטרן הוכיחו שהם חסרי ערך עבור הסובייטים מעבר לסיפוק הכיסוי של בית ההוצאה לאור והמלצה מדי פעם על מישהו כסוכן פוטנציאלי.
ב-1939 פרסמה דוד ספר זיכרונות על שנותיה בברלין בשם "Through Embassy Eyes". היא הכלילה שבחים מוגזמים לברית המועצות המבוססים על מסעותיה לשם. יחד עם אחיה ויליאם כעורך שותף, היא פרסמה את היומנים של אביה מברלין, "Ambassador Dodd's Diary, 1933–1938".
דוד כתבה רומן בשנת 1945, "Sowing the Wind", שתיאר את ההידרדרות המוסרית של העם הגרמני הידוע בתרבותו המפותחת תחת היטלר.
דוד הייתה נתונה תחת מעקב של הבולשת הפדרלית עד 1948. המגעים בין דוד ושטרן לבין הסובייטים הופסקו ב-1949. ב-1955 פרסמה דוד את ספרה "The Searching Light", המספר על ההגנה על החופש האקדמי שסיפר את סיפורו של פרופסור תחת לחץ לחתום על שבועת נאמנות[5]. ביולי 1956, כאשר הוזמנו בני הזוג להעיד במספר מקרי ריגול, דוד ושטרן ברחו לפראג דרך מקסיקו עם בנם המאומץ בן התשע רוברט. מאוחר יותר הם הגישו בקשה לאזרחות סובייטית אך בקשתם נדחתה. ב-1957, הקומוניסט האמריקאי בוריס מורוס העריך שדוד ושטרן היו סוכנים סובייטים כחלק מהחשיפה של רשת הריגול סובל. לאחר מכן התירו הסובייטים לבני הזוג להגר למוסקבה בדיוק בזמן שהם הורשעו בריגול על ידי בית המשפט האמריקאי.
מסמך של הק.ג.ב. מאוקטובר 1975, ציין שבני הזוג חיו בקובה בשנים 1963–1970. בשנות ה-70, כנראה מאוכזבים מחייהם בברית המועצות, הם ניסו ללא הצלחה לגרום לעורך הדין האמריקני שלהם לנהל משא ומתן על החזרתם לארצות הברית. הק.ג.ב. עקב אחר המשא ומתן ולא היו לו התנגדויות, מאחר שהמידע שלהם על פעילות הריגול היה מיושן או שנחשף על ידי מורוס.
בשנת 1979, מחלקת המשפטים של ארצות הברית ביטלה את האישומים נגד דוד ובעלה בקשר לתיק סובל. לאחר ביטול האישומים הזוג רצה לחזור להתגורר בארצות הברית אך מכשהבינו שייאלצו לשלם מס הכנסה גבוה עבור התקופה שלא חיו במדינה נאלצו לוותר על רעיון זה מכוון שלא יכלו לעמוד בתשלום מס זה. דוד מתה ב-10 באוגוסט 1990 בפראג.
מכתביה הופקדו בספריית הקונגרס. תיק הבולשת הפדרלית שלה הכיל כ-10,400 עמודים.
בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד מופיעה כדמות ברומן משנת 2012 "Flight from Berlin" מאת דייוויד ג'ון.
- דוד מוצגת כאחת הדמויות הראשיות בספר העיוני "בגן חיות הטרף" מאת אריק לארסון, המגולל את קורותיה של משפחת דוד בברלין בשנות ה-30.
- דוד מופיעה כחברה של דמות מרכזית ברומן משנת 2020 "The Words I Never Wrote" מאת ג'יין ת'ין.
- דוד מוזכרת בספר העיוני "Berlin Diary" מאת ויליאם שיירר כמכרה הפוקדות תדירות את בתי הקפה של הכתבים.
- דוד מופיעה בהרחבה בספר העיוני משנת 2021 "All the Frequent Troubles of Our Days" מאת רבקה דונר, המגולל את סיפורה של מילדרד פיש-הרנק, אישה אמריקאית שחייתה בברלין, ושיחקה תפקיד פעיל בהתנגדות האזרחית המחתרתית בגרמניה הנאצית. למרבה האירוניה, בהתחשב באהדה לגרמניה הנאצית שלה, דוד הייתה במעגל החברים של הארנק, אך נשמרה מחוץ לפעילות החשאית של הקבוצה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרת'ה דוד, ברשת החברתית Goodreads- מאמרים של מרת'ה דוד, ספריית הקונגרס, חטיבת כתבי היד
- חומרים חזותיים ממאמרי מרת'ה דוד, ספריית הקונגרס, חטיבת ההדפסים והצילומים
- Traces - מרת'ה דוד
- מרת'ה דוד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Dobrzynski, Judith H. (1996-09-04). "George B. Roberts, 102, Director Of Citibank Economics Division". The New York Times (באנגלית). נבדק ב-2022-03-14.
- ^ Ap (1986-06-24). "ALFRED K. STERN, SPY SUSPECT; FLED TO PRAGUE OVER CHARGES". The New York Times (באנגלית). נבדק ב-2022-03-14.
- ^ Fowler, Glenn (1990-08-29). "Martha Dodd Stern Is Dead at 82; Author and an Accused Soviet Spy". The New York Times (באנגלית). נבדק ב-2022-03-14.
- ^ "Novelist in Flight; Martha Dodd Stern". The New York Times (באנגלית). 1957-08-19. נבדק ב-2022-03-14.
- ^ 1 2 THE STRANGE CASE OF MARTHA DODD, www.pennilesspress.co.uk
- ^ TIMES, Special to THE NEW YORK (1938-09-05). "MARTHA DODD WED IN VIRGINIA HOME; Daughter of Ex-Ambassador to Germany the Bride of Alfred K. Stern". The New York Times (באנגלית). נבדק ב-2022-03-14.