משה שיק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משה שיק
MaharamSchick.JPG
תמונה של מהר"ם שיק לרגל כינוס הקונגרס הכללי של בני ישראל, 1868.
תאריך לידה כ"א באדר א' ה'תקס"ז
מקום לידה בירקנהיין, האימפריה האוסטרית
תאריך פטירה א' בשבט ה'תרל"ט (בגיל 71)
מקום פטירה הוסט, האימפריה האוסטרו-הונגרית
מקום פעילות ממלכת הונגריה
השתייכות יהדות אורתודוקסית
רבותיו מרנא חת"ם סופר
תלמידיו שאול בראך, שמעון גרינפלד, אברהם יהושע פריינד
חיבוריו שו"ת מהר"ם שיק, ביאור על תרי"ג מצוות ועוד

הרב משה שיק (נודע בכינוי: מהר"ם שיק; כ"א אדר א' ה'תקס"זא' בשבט ה'תרל"ט)‏[1] היה מגדולי רבני הונגריה במאה ה-19, ועמד בראשות ישיבה מרכזית בה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בבִּירקֶנהַיין שבממלכת הונגריה (כיום ברזובה פוד בראדלום, סלובקיה) לאביו רבי יוסף שיק. בילדותו היה קשה תפיסה, ומסופר כי התקשה ללמוד אפילו דף גמרא אחד. במאמצים רבים ובהתמדה התקדם בלימודו, עד שעשה חיל. בגיל 11 נשלח ר' משה ללמוד אצל דודו, ר' יצחק פרנקל, שהיה אב בית דין בפראונקירכן.‏[2] בגיל 17 הגיע לישיבתו של החת"ם סופר, שם התחבב עליו מאוד ובמשך שלוש שנים סעד אצלו בשבתות וחגים. את גודל הערכת החתם-סופר אליו ניתן לראות בסיפור העממי המתאר כי באחת מנסיעותיו של החתם סופר נסעו עמו בחירי תלמידיו ובהם ר' משה. באמצע הנסיעה נרדם ר' משה וראשו נשמט על כתפו של החת"ס. כשבקשו שאר התלמידים להעירו, התבטא החתם-סופר: זהו ספר תורה מהלך. כן ידוע שקרא לו "מיינער ארון ספרים". בגיל 20 נשא לאישה את בת דודתו, גיטל פרנקל.

כאשר פנתה קהילת ירגין (כיום סוואטי יור) שליד פרשבורג אל החת"ם סופר בבקשה שישלח להם אדם שיכהן כרבה של הקהילה, שלח להם את ר' משה הצעיר, שקיבל את המשרה ב-26 באפריל 1838.‏[3] במהלך כהונתו נשא את דרשותיו ולימד בגרמנית צחה, ואף השתמש בתרגום התנ"ך של משה מנדלסון.‏[4] הוא שימש שם ברבנות 24 שנה, ובין היתר פתח בירגין ישיבה שבראשה עמד.

ב-1844, לאחר אסיפת הרפורמים הראשונה בבראונשווייג, כתב לכתב סופר וביקשו לכנס רבני ארץ כדי להוציא את הללו מכלל ישראל: "מכל מקום לא אדע למה לא נפרסם האמת, מה דינם של האנשים האלה לפי דת תורתינו הקדושה, כיוון שכפרו בתורה מן השמים, כאשר יעיד על זה הרבה מדבריהם וספרי מינים שלהם, הרי הם אינם יהודים וכגויים גמורים."[5] דעתו לא התקבלה.

ב-2 במאי 1861 עבר לשמש כרבה של הוסט (חוסט), יחד עמו עברה גם ישיבתו שמנתה 800 תלמידים.‏[6] מסופר כי כאשר החליטו ראשי הקהל להוסיף למשכורתו, סירב ר' משה עד שיעלו גם את משכורתם של המלמדים, השוחטים, הדיין ושמש הקהילה, שבתחילה סירבו לבקשתם להעלאת משכורתם. רק לאחר שנאותו לכך ראשי הקהל, הסכים מהר"ם לקבל את תוספת השכר.

ב-1865 התכנסו קנאי הונגריה תחת הרב הלל ליכטנשטיין במיהאלאוויץ והוציאו שורת תקנות שאסרה שינויים שונים בסדרי בית-הכנסת, כמו הזזת הבימה מהאמצע או צירוף מקהלה. הרב שיק לא קיבל את תוקפה ההלכתי של ההכרזה וסירב לחתום אפילו על נוסח מרוכך; בעיקר התנגד לאיסור על דרשה בגרמנית. עם זאת, לאחר שהתפרסם הקובץ ונודע ברבים הודה "זה היה דעתי בעניין דרשות בלשון אשכנז, אבל חברי רבו עלי והסכימו שלא כדברי, וצריך ומוכרח אני לקבל דבריהם באימה וביראה."[7] למרות שלא נשא בתפקיד רשמי, הנהיג את המערכה הציבורית של האורתודוקסים נגד ניסיונם של הנאולוגים להקים מנהלת ארצית אליה ישתייכו כל הקהילות היהודיות בהונגריה.‏[8] לבסוף, הכירה הממשלה בוועד אורתודוקסי נפרד. הוא נאבק גם בקהילות הסטטוס קוו אנטה, שסירבו להצטרף לאחד משני הצדדים ונותרו עצמאיות, והטיל חרם על רבניהן וכלי קדשן, גם בעדות שנודעו כאדוקות.‏[9] ב-1876, בעת פולמוס הפרדת הקהילות בגרמניה, המשיך להחזיק בעמדה שאפיינה אותו משכבר הימים וכתב לרב יצחק דב במברגר שעליו לתמוך בהיבדלות גמורה מהרפורמים בפרנקפורט דמיין: "כן אנו מצווין להיות בדול מהם עד שיחשבו החוטאים כציצין היוצאין מהגוף ההולכים לאיבוד ולהפסד ושאר הגוף ימלט ואסור לנגוע בכל אשר להם."[10]

נודע בעיקר בזכות השו"ת שלו - שו"ת מהר"ם שיק ובו מעל ל-1,000 תשובות הלכתיות שהשיב בכל נושאי החיים. כמו כן חיבר פירושים על התורה, על פרקי אבות, על הגדה של פסח, על תרי"ג מצוות (בדומה למנחת חינוך) וחידושים על הש"ס.

מהר"ם נפטר בא' בשבט ה'תרל"ט (1879), לאחר ייסורים קשים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סיני, מהדורות 411-426. מוסד הרב קוק, 1970. עמ' 38.
  2. ^ שלמה רוזמאן. ספר שפר הררי קדם: גולת קארפאטורוס ־ מארמארוש בתפארתה ובחורבנה. זיכרון קדושים, 1991. עמ' 104.
  3. ^ משה שיק, אשר אנשיל קליין. ספר מהר״ם שיק השלם. מכון להוצאת ספרים וחקר כתבי יד ״בני משה״, 1989. עמ' 30.
  4. ^ שלמה צבי בן נתן שיק. תשובות רשב"ן: אבן העזר. סאטמאר, תרס"ה. עמ' פט.
  5. ^ שו"ת מהר"ם שיק על אורח חיים, סימן שה.
  6. ^ יקותיאל יהודה גרינוואלד. מצבת קודש: לקהילות ישראל שנחרבו בידי עריצים. הדר, 1951. עמ' 50.
  7. ^ שו"ת מהר"ם שיק, סימן ע'; הקרע שלא נתאחה, עמ' 97.
  8. ^ יעקב כ"ץ. הקרע שלא נתאחה: פרישת האורתודוקסים מכלל הקהילות בהונגריה ובגרמניה. מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 1995. עמ' 143.
  9. ^ כ"ץ, עמ' 221-222.
  10. ^ Donniel Hartman, The Boundaries of Judaism, A&C Black, 2007. עמ' 129-130.; שו"ת מהר"ם שיק על אורח חיים, סימן שו.