החת"ם סופר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
החת"ם סופר
Moses S. Schreiber Litho.jpg
הדפס אבן מקורי של החת"ם סופר מאת יוזף קריהובר, מסביבות 1830. שמור במוזיאון אלברטינה.
תאריך לידה ז' בתשרי ה'תקכ"ג
תאריך פטירה כ"ה בתשרי ה'ת"ר
נושאים שבהם עסק תורה, הלכה, אגדה
רבותיו הרב משולם זלמן חסיד, הרב נתן אדלר הכהן, הרב פנחס הורוביץ (ההפלאה)
תלמידיו הכתב סופר (בנו), המהר"ם שיק, רבי מאיר א"ש מאונגוואר, רבי הלל ליכטנשטיין (מקולומיא), המהריא"ץ, הרב דניאל פרוסטיץ
חיבוריו חת"ם סופר, תורת משה, שירת משה, צוואת משה, ספר זיכרון

הרב משה סופר (שרייבר) (24 בספטמבר 1762 - 3 באוקטובר 1839), הידוע בכינוי החת"ם סופר או חת"ס (על שם ספרו חידושי תורת משה), ראש ישיבה ומגדולי הרבנים והפוסקים בדורות האחרונים. תרם תרומה מכרעת לעיצוב ההשקפה האורתודוקסית-יהודית. אבי משפחת סופר-שרייבר, המונה מאות צאצאים ובהם רבנים וגדולי תורה מפורסמים.

ציונו של החתם סופר

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משה סופר נולד בפרנקפורט לרייזיל ושמואל בה'תקכ"ג. אביו היה סופר סתם, וממקצוע זה נגזר שם המשפחה. בגיל שש כבר למד תורה אצל רבי משולם זלמן חסיד. כשהיה בן 9 למד בישיבתו של הרב נתן אדלר בפרנקפורט - רב שנחשב לרבו המובהק‏‏, ואף שימש לו כתחליף לאב - ובגיל 13 כבר דרש בענייני הלכה. כמו כן למד גם אצל הרב פנחס הורוביץ מחבר ספר ההפלאה ואצל הרב טיבלי שייער במיינץ. חוץ מלימודיו התורניים למד גם מתמטיקה, אסטרונומיה והיסטוריה כללית, אצל הרב טיבלי. נסמך להוראה על ידי הרב נתן אדלר הכהן והרב מרדכי בנט.

ב-1786 הלך בשליחות רבו לפרוסניץ, כדי להפיץ את תורתו בעולם‏[1], שם נשא לאשה את שרה מלכה - בתו של ר' משה ירוויץ בפרוסניץ, ושם נעשה לראש הישיבה של העיר. בתחילה סירב להיות בתפקיד רבנות אבל מחוסר פרנסה קיבל על עצמו בשנת 1794 משרת רבנות בעיר דרזניץ שבמורביה, על פי תקנות מעהרין (מורביה) בעת ההיא לא היה ניתן לכהן כרב בלא סמיכה, החתם סופר שלא החזיק בסמיכה, ביקש מרבי מרדכי בנט שהיה הרב הכולל של מורביה לסומכו, וקיבל ממנו כתב סמיכה בראשית שנת תקנ"ד‏[2]. בשנת תקנ"ח (1798) עבר למטרסדורף שבהונגריה (כיום מטרסבורג באוסטריה), שם שימש כרב הקהילה ועמד בראש הישיבה שייסד.

בשנת 1807[3]התמנה לרב בפרשבורג (כיום ברטיסלאבה בירת סלובקיה), שהייתה הקהילה הגדולה והחשובה בהונגריה, שם המשיך להרביץ תורה בישיבה גדולה שאליה הגיעו תלמידים מארצות רבות שמספרם הגיע עד ל-500. שימש כרב הגליל (המחוז) וכראש הישיבה כ-33 שנה – עד יום מותו. בשנת 1812, חמש שנים אחרי שהגיע לפרשבורג, מתה אשתו הראשונה, והוא נישא לשרה-סריל, אלמנתו של ר' אברהם משה קלישר ובתו של רבי עקיבא איגר. מאשתו זו נולדו כל ילדיו, ארבעה בנים (אברהם-שמואל, שמעון, יוזפא, ויצחק לייב), ושבע בנות (הינדל, גיטל, ינטל, שמחה, רייכל, רייזל ואסתר). בשנת 1832 נפטרה שרה-סריל, ולאחר מספר שנים נשא הרב משה סופר את אלמנתו של הרב צבי הירש הלר מאלט-אופן שבהונגריה.

תלמידיו הקימו ישיבות בכל רחבי הונגריה ושמשו ברבנות בקהילות שונות. לא רק תלמידיו של החת"ם סופר העריצו אותו והאדירו את שמו, גם תלמידי חכמים ידועים כמו הרב מרדכי בנט, רבי עקיבא איגר, רבי אפרים זלמן מרגליות, רבי משה מינץ, ורבים אחרים העריצוהו, כיבדוהו והקנו לו מעמד הלכתי מיוחד. יהודים מקהילות רבות במרכז אירופה (אוסטריה, הונגריה, צ'כיה וסלובקיה של ימינו) פנו אליו בשאלות בדיני איסור והיתר ועניינים אחרים. הוא נחשב לפוסק אחרון שניתן לסמוך עליו ולנהוג על פי פסקיו, ופסקיו התקבלו ללא שום ערעור בקהילות הונגריה בפרט, וקהילות ישראל בכלל. שמו של החת"ם סופר יצא לתהילה בכל קהילות ישראל, ואף היו שופטים גויים ששלחו אליו שאלות הנוגעות להלכה היהודית.

נפטר בכ"ה בתשרי בשנת ת"ר בברטיסלאבה. נקבר במאוזוליאום בבית הקברות היהודי שנמצא לגדות הדנובה, לרגלי הגבעה עליה מתנוססת טירת ברטיסלאבה. המאוזוליאום של "החת"ם סופר" מהווה אתר עליה לרגל, ולכן כאשר עקב בניית מנהרה לכביש מתחת למצודה העבירו את רוב העצמות מבית העלמין הישן לקבר אחים בבית העלמין החדש, הושאר המאוזוליאום במקומו יחד עם מספר קטן של קברים אחרים, בהם קבריהם של רבי עקיבא איגר הראשון סבו של חותנו, ותלמידו רבי דניאל פרוסטיץ. לצורך הסלילה הגביהו את הכביש כך שהמאוזוליאום נמצא כעת באתר תת-קרקעי שעוצב כיד זיכרון לקהילה היהודית כולה.

צאצאי החת"ם סופר[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחת החת"ם סופר הסתעפה לענפים רבים, אולם השושלת הישירה של ממלאי מקומו וממשיכי דרכו של החת"ם סופר ברבנות פרשבורג ובראשות הישיבה היא:

עשרות מצאצאי החת"ם סופר כיהנו כרבנים, ראשי ישיבות ומנהיגי קהילות במדינות האוסטרו-הונגריות במרכז אירופה. מלבד הענף של בעל ה"כתב סופר" ישנם ענפים נוספים במשפחתו. בנו השני של החת"ם סופר היה הרב שמעון סופר, בעל ה"מכתב סופר", שהיה רב ואב בית דין בעיר קרקוב. נכדו הוא הרב יוסף נחמיה קורניצר, רבה של קראקא.

בן אחר של ה"כתב סופר", הרב שמעון סופר, כיהן כרב העיר ערלוי (Eger) בהונגריה ועמד בראש הישיבה שבה. לאחר השואה המשיך נכדו, רבי יוחנן סופר, האדמו"ר מערלוי, את שושלת רבני ערלוי, והקים את ישיבת ערלוי בקטמון שבירושלים. בנוסף לכך, הקים מכון להפצת ספרי החת"ם סופר, ואף רשת של מוסדות בכל רחבי העולם שבהם הוגים אלפי תלמידיו ממשיכי דרכו של החת"ם סופר.

חתנו של החת"ם סופר היה הרב דוד צבי ארנפלד, שהיה אביו של הרב שמואל ארנפלד וחותנו של הרב אברהם גלזנר. בנו של הרב אברהם גלזנר הוא הרב משה שמואל גלזנר ונכדו הרב עקיבא גלזנר.

יחסו לארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

"והנה, ימי הסתיו עברו, הגשם חלף הלך לו הנצנים נראו בארץ, וקול התייר הגדול נשמע בארצנו, מקול דהרת אבירי מלחמה נרעשה ארץ היא מלחמת אדונינו הקיסר עסטרייך עם קיסר הצרפתים...ומיום החל המלחמה התפללנו בשלום מלכינו כמה מזמורי תהלים בכל יום, ואחריו תפלה מיוסדת מראשית על ככה המתחיל הנותן תשועה למלכים, ולא ארכו הימים וכבר נשמע כי עם הצרפתים קרבו למו ויאתיו לבא לעיר וויען במצור...בר"ח סיוון ירחי תלתאי נראו חיל הצרפתים מעבר לנהר דאנוי וקראו לתוך העיר ליתן להם המעבורת לעבור עליה, ואם לא יביאו קני השריפה עם אבני בליסטראות, אמנם בני העיר לא היטו אזנם ולא שמעו לקולם והיו לשחוק בעיניהם, ואני להיות לבי יודע מרת נפשי, הייתי זוחל ורועד מאוד, ואמנם כל עם הארץ וגם אחב"י שחקו למו, אמרו לא ישפכו סוללה ולא יקדמנו מגן, והיו חושבים עלי שאני מפחד חנם על מגן..."

מתוך יומנו של החת"ם סופר, ספר הזיכרון
ישיבת החת"ם סופר בבתי אונגרין, ירושלים.

לחת"ם סופר היה יחס מיוחד לארץ ישראל לחיים בה ולישובה. הוא ראה את ארץ ישראל כמקור הרוחניות ותמצית הקדושה של העולם‏‏‏[4], והאמין כי עיקר הקיום של התורה והמצוות הוא דווקא בארץ ישראל‏‏‏[5], ואילו בגלות לא רק שאי אפשר לקיים את כל המצוות, אלא שאפילו התורה בכללות שלמותה שרויה באפילה‏‏‏[6], ומעט הרוחניות שקיימת בגלות אף מקורה בארץ ישראל. הוא ראה ביושבי הארץ את החשובים שבין אנשי העולם, והקביל את יישוב הארץ להנחת תפילין‏‏‏[7]. בדרשותיו הוא כותב "כי הקרקע של ארץ ישראל יותר קדושה משמיים של חו"ל"‏‏‏[8]. הוא שלל את הגלות באופן חריף ביותר ודימה אותה לקבר. וטען כי ישראל יצאו לגלות מפני שפגעו בכבודה של ארץ ישראל וחרפו אותה באמרם "ארץ אוכלת יושביה"‏‏‏[9]. את הביטוי "ארץ החיים" המתייחס לארץ ישראל הסביר כפשוטו, שרק בארץ זו עם ישראל נחשב לחי, ואילו בחוץ לארץ היהודים נחשבים למתים, מאחר שהגולה מסכנת את קיומו של העם היהודי. את המשנה "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא" ביאר שהיא דווקא בארץ הקודש, שרק בה החיים יכולים להיות עדיפים יותר מחיי עולם הבא‏‏‏[10].

הוא סבר כי מעולם לא ניתקה הזיקה שבין עם ישראל לארצו, ולכן עם ישראל בכל מקום שהוא נמצא, עדיין בניו הם בני ארץ ישראל, ולכן אף בזמן הזה קיימת מצווה בכל עת לעלות לרגל לירושלים‏‏‏[11], ואף מותר להקריב את קורבן פסח[12]. בדרשותיו הוא כותב לציבור הרחב "...ואל תהיו משונאי ציון שאינם רוצים לשוב ובוחרים לישב תחת המלכיות מגאולתנו ופדות נפשנו..."‏‏‏[13]. האיסור לפנות לערכאות של גויים קיים רק בארץ ישראל, ולא בגולה. ואף בארץ ישראל פסק שמותר באופן יוצא מן הכלל לפנות, אם זו הדרך היחידה להציל קרקע של יהודי‏‏‏[14]. הוא פעל ליישוב ארץ ישראל, ואף עודד קימום סמלים חיצוניים של לאומיות כחקלאות ושפה עברית. הוא תמך בתוכניתו של הרב צבי הירש קלישר לחידוש היישוב באמצעות התיישבות רחבה, ואף כי סבר שהגשמה הסופית של הגאולה השלימה תלויה בפעולה אלוהית, עדיין יש לאחוז בכל האמצעים הטבעיים לקיומה. הוא האמין שאף אומות העולם, כאשר יכירו בתפקיד החשוב שממלאת ארץ ישראל בקיום היהדות, הם לא יתרעמו כלפי התפילות לשיבה לציון ולא יראו בהם מעשה בלתי פטריוטי‏‏‏[15].

לא רק את הציבור הרחב דירבן לעניין אלא כגאון מווילנא, גם את תלמידיו, "שהעיר בלב תלמידיו אהבת ציון וירושלים, וישלחם לארץ הקודש במבחר שנותם, להתיישב בה ישיבת קבע‏‏"‏[16]. כמה מתלמידי החת"ס עלו לארץ והקימו ויסדו את כולל בני הונגריה בירושלים. אנשי הכולל היו ממקימי פתח תקווה והיו בהם גם ממתנגדי הציונות המפורסמים (לדוגמה – הרב אברהם שאג-צוובנר). יחסו לקיום יישוב יהודי בארץ הגיע לידי כך, שכאשר היה חשש כי אוסף תרומות לבניין בית כנסת בירושלים יקפח את פרנסת תלמידי חכמים, עניי ארץ ישראל, פסק כי תמיכת כלכלת עניים בארץ ישראל, חשובה מבניין בית כנסת בירושלים‏‏‏[17].

התנגדותו לרפורמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"...אל תט לבכם לדבר רע, להתעולל עלילות ברשע את אישים פועלי און, החדשים מקרוב נתרחקו מאת ה' ותורתו בעוונותינו הרבים, אל תדורו בשכונתם, ולא תתחברו עמהם כלל וכלל. ובספרי רמ"ד אל תשלחו יד, עולמי עד, אז רגלך לא ימעד...ומנעו רגליכם מטרטיאות חלילה וחלילה, אני אוסרכם באיסור גמור...ואם ירום קרנכם ויחוס לחוננכם כאשר אקווה בעזה"י, אל תרימו ראשכם בגאוה וגודל לב נגד שום אדם כשר חס ושלום..."

מתוך צוואתו לצאצאיו

ימיו של החת"ם סופר היו ימי ביכורי האמנציפציה היהודית באירופה המערבית. בעקבותיה החל תהליך חילון, השכלה והתחלה של תנועת רפורמה ביהדות שבאה בעקבותיה. החת"ם סופר לא רק שלא שמח לקראת האמנציפציה, אלא ראה בה פגע גדול ופיתוי שיוביל לאי-שמירת מצוות ולהתבוללות: "..הצרה היא בהיפך, שהמלכות נותנת חירות לישראל ומגביהתם ומקרבתם והיא צרה גדולה מראשונה, שבעוונותינו הרבים כל מגמת ישראל אז להתקרב אל שרי מלוכה וללכת בחוקותיהם ולעזוב תורה ומצוות מרצונם. וזה נקרא שעבוד ולא עבדות. כי בני חורין מעבדות הם, אך טומאת הארץ מושלת בהם.."‏‏‏[18].

במעשיהם של הרפורמים ראה סכנה גדולה לקיומו של עם ישראל, ולכן הפך להיות מראשי מתנגדיה, כאשר טבע את הסיסמה "חדש אסור מן התורה", שבמקור נאמרה על סוגיית איסור האכילה מהתבואה החדשה (שנקראת חדש) לפני שמניפים את העומר בבית המקדש. החת"ם סופר העניק לסיסמה זו משמעות מקורית - שכל שינוי במצוות ובמנהגי ישראל אסור, אך ורק מפני שיש בו חידוש, וגם אם אינו סותר את התלמוד והפוסקים. הוא הדגיש ששינויים בדת, אפילו הקטנים ביותר, יכולים לערער את כוחה של היהדות. לשיטתו כל חידוש בחיים היהודיים אסור מן התורה, וכל מנהג שישראל נהגו בו, הפך להיות ל"נדר שננדר ברבים", שהפרתו כרוכה באיסור "לא יחל דברו" (במדבר ל' ג')‏[19].

בשנת 1811 החת"ס פעל בהצלחה למנוע יסוד בית ספר בפרשבורג, שבו נועדו להילמד גם לימודי חול. מאוחר יותר ניהלו המשכילים מערכה לסגירת ישיבת פרשבורג ונכשלו לאחר מאבק עיקש מצדו. בשנת 1819 הוא תמך בבד"ץ המבורג בעמדתם כנגד הקמת בית-כנסת רפורמי בעירם, שבו בוטלו החלקים בתפילה שעסקו בביאת הגואל ואחרים נאמרו בגרמנית, וכל זאת בליווי נגינת עוגב. הוא הגדיר שינויים אלה כסטייה ממסורת ישראל.‏‏‏[20] המחקר ההיסטורי רואה בחת"ס את הרב הראשון שניתן להגדירו כאורתודוקסי; בעוד שרבים מבני דורו, כמו הנודע ביהודה, עדיין התייחסו למשכילים ולרפורמים המוקדמים כתופעות מבודדות שניתן לטפל בהן באופן נקודתי, הוא ניסח מענה כולל ומקיף ודגל בעימות חסר פשרות עמם, מתוך הבנה כי כוחותיו כמרא דאתרא הולכים ונשחקים על ידי התמורות הגדולות בחברה היהודית: אם קודם לכן היו לקהילה הסמכויות החוקיות לאכוף את ההלכה על חבריה, אלה הלכו והוגבלו על ידי השלטון. ההתערות הגוברת בסביבה הפכה את קבלת חוקי הדת יותר ויותר לעניין של בחירה אישית.‏[21] בעת שנשאל לגבי הרבנים שתמכו בעמדת בוני ההיכל, כתב בתשובה – אותה ניסח ב-25 בינואר 1819‏[22] – כי הוא רואה בחומרה רבה את בעלי הרפורמה, ואילו היה הדבר מסור בידיו היה מוציא אותם מכלל ישראל:

Cquote2.svg

ואילו הי' דינם מסור בידינו הי' דעתי להפרישם מעל גבולינו לא יותן מבנותינו לבניהן ומבניהם לבנותינו כי היכי דלא ליתי לאמשוכי אבתרייהו ויהי' עדתם כעדת צדוק ובייתוס ענן ושאול אינהו בדידהו ואנן בדידן כ"ז כ"ל להלכה ולא למעשה מבלי רשות דמלכא יר"ה וזולת זה יהי דברי בטילים וכלא חשיבי.

Cquote3.svg
שו"ת חת"ם סופר, חלק שישי, תשובה פט

יחסו לחכמות ומדעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות התנגדותו לשינוי בלבוש המסורתי ובסדרי התפילה, סבר שאפשר ללמוד גם לימודים כלליים בתנאי שהם באים אחרי לימוד התורה. עיקר חששו היה שההשכלה תשמש כשער להתבוללות, כאשר איננה מלווה בתודעה יהודית ראויה ולכן הסתייג ממנה במקומות אחדים‏‏‏[23]. את הברכה "אשר נתן לנו תורת אמת, וחיי עולם נטע בתוכנו" פירש, תורת אמת היא התורה, וחיי עולם הם מדעים ודרך ארץ של העולם הזה. קודם תורה ואחר כך מדע‏‏‏[24]. הוא ראה את החכמות כמסייעות להבנת התורה, בדרשתו בפרשבורג ב-1811 אמר "כי כל החכמות הם רקחות לתורה, והמה פתחים ושערים לה."

במיוחד בהיסטוריה סבר כי אי אפשר לגשת אל בעיה חדשה ללא בחינת העבר, מפני שכח המציאות כפי שהתגלה בהיסטוריה, הוא חזק יותר מטענות עיוניות. הוא הדריך את תלמידיו ללמוד בין היתר בספר יוסיפון. החת"ס עצמו תרם תרומה אישית להיסטוריה המקומית, וכתב את "ספר הזיכרון" שבו הוא מספר על מאורעות שונים שהתרחשו בתקופתו.

החת"ס עצמו למד אצל הרב טיבלי שייער במיינץ, גם מתמטיקה, אסטרונומיה והיסטוריה, והיה לו ידע נרחב בפילוסופיה, אנטומיה ושפות כגרמנית וצרפתית. החת"ם סופר אף העסיק את אנטון שמיד בהוראת מדעים לבניו. הוא שבח את ספרו של דוד פריזנהויזן "מוסדות תבל" שבו הוא מעלה תוכנית לייסוד בית מדרש לרבנים שבו לצד ידע תורני יינתן ידע במדעים כלליים. בהספדו של ידידו, רבי דוד זינצהיים הזכיר כי הלה רכש השכלה חילונית לצד השכלה תורנית רחבה, ולכן הייתה לו השפעה רבה בחוגי הממשלה הצרפתית. כאשר קהילת פיורדא התלבטו בין מספר רבנים לכהונה בקהילה, צידד ברבי יהושע מראביץ שנוסף על למדנותו ויראת השמים שלו "היה בקיא גם באשכנזית ולפי מלכים יתיצב". הוא גם אישר הקמת בית ספר לצעירים יהודים ללימוד לשונות חול, מלאכה וחקלאות ‏‏‏[25].

התנגדותו לספר "הזוהר"[עריכת קוד מקור | עריכה]

החת"ם סופר שיבח את הספר "מטפחת ספרים" של ר' יעקב עמדין שקבע כי הזוהר לא חובר על ידי רבי שמעון בר יוחאי, אלא כמה מאות שנים אחריו וכתב עליו: "דבר גדול דיבר הנביא ז"ל (= ר' יעקב עמדין!) בעניין זה, הלא ישתוממו רואיו"‏[26]. על פי עדות של אחד מתלמידיו אמר החתם סופר ש"אילו היה יכולת ביד אדם להעמיד מדרשי רשב"י על טהרתן לבררם מתוך מה שנתחבר אליהם מחכמי הדורות שאחריו, לא יהיה כולו רק ספר קטן הכמות מאד מחזיק דפים מעוטים". כלומר- רובו הגדול של ספר הזוהר, לא חובר על ידי רבי שמעון בר יוחאי.‏[27]

דרכי לימוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

החת"ם סופר התנגד לשיטת הפלפול וצידד בלימוד פשט ובקיאות, שלתפיסתו מביא לאמת. וכך כתב לאחד מתלמידיו "טובה ציפורן של ראשונים, ויניח ספרי האחרונים ופלפולים העמוקים וחקירות..."‏‏‏[28]. הוא קבע שאסור להשתמש בפלפול לפסוק הלכה, מכיוון שהנטיה לפלפול עלולה להטות את הלומד מהעניין העיקרי.

הוא אף ביקר את שיטת הדרושים כאשר היא מתנגדת לפשוטו של מקרא. וכך הוא כותב "...והרבה דרושים יותר רחוקים נאמרים בתרגומים ובמדרשים, אך בתנאי שיניחו הפסוק על פשוטו ואמתו ולא יאמרו שהדרוש הוא הפשוט...כי האמת אהוב מן הכל ובפרט מה שנוגע הלכה למעשה..."‏‏‏[29]. בצוואתו הוא ממליץ לצאצאיו ללמוד וללמד את הבנים, תנ"ך עם פירוש רש"י, ותורה עם פירוש רמב"ן - "כי הוא ראש אמונת אומן, ובו תתחכמו מכלכ דרדע והימן".

הוא סבר שיש ללמוד כדי להגיע למסקנות הלכתיות, ולא לשם לימוד השקלא וטריא התלמודי כשלעצמו. החת"ם סופר חידש בלימוד את שיטת הלימוד הפילולוגית-ביקורתית בדומה לשיטתו של הגר"א. תחת ידיו היו הרבה כתבי יד, והוא עמל לברר את הגרסה הנכונה בתלמוד ובפוסקים, מפני שלדעתו שיטת הפלפול צמחה בשל גרסאות משובשות‏‏‏[30]. בלימודו הסתייע גם בסיגול השיטות המדעיות של בחינת מקורות מקבילים מבחינה היסטורית, פילולוגית, ונסיונית. הוא סבר כי הרבה מהבעיות ומהמבוכות בתלמוד היו מפני שייחסו דעה של חכם אחד לחכם אחר. הוא השתמש בניסויים כדי לברר שעורי מידות המופיעים בהלכה, ובדיני כשרות לברר אנטומיה של בעלי חיים.

אף שהחת"ם סופר צידד בלימוד אגדה וקבלה, והשתמש במקורותיהן בדרשות ואף בהלכה, הוא התנגד לפסיקת הלכה על פי האגדה או הקבלה. "...כל המערב דברי קבלה עם ההלכות...חייב משום זורע כלאים"‏‏‏[31].

מורשתו והנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על שמו קהילות חוג חת"ם סופר, המשמרות את מורשתו.

ביוני 2012, לרגל שנת ה-250 להולדת החת"ם סופר, החליט הבנק הלאומי של סלובקיה להנפיק מטבע זיכרון ובו מוטבע דיוקן של החת"ם סופר. ערך המטבע 10 אירו.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

החת"ם סופר השאיר אחריו כ-100 כתבי יד, ביניהם הודפסו:

  • חדושי חת"ם סופר – חידושים על הש"ס – על שמו ועל שם ספריו האחרים נקרא ר' משה סופר החת"ם (חידושי תורת משה) סופר.
  • שו"ת חת"ם סופר (שבעה חלקים) - כולל 1225 תשובות במגוון נושאים
  • תורת משה – פירוש על התורה, על חמש מגילות ועל הגדה של פסח.
  • באור על פירוש רמב"ן לתורה.
  • מאמרים על סוגיות נבחרות בש"ס.
  • ציונים והערות לשולחן ערוך.
  • שירת משה – שירים ופיוטים על דרך הקבלה.
  • צוואת משה – צוואת מוּסר לבניו ולזרעו.
  • ספר זיכרון - ספור צרותיו אשר סבל במשך הימים שבה פרשבורג הייתה במצור בימי מלחמת צרפת.

בהדפסת ספריו התעסקו בין היתר, נכדו הרב שלמה אלכסנדרי סופר, והרב יוסף נפתלי שטרן.

רבותיו ותלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבותיו של החת"ם סופר היו:

מתלמידיו של החת"ם סופר:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב ד"ר אליעזר כ"ץ, החת"ם סופר, מוסד הרב קוק, ירושלים, 1960
  • ד"ר י' צבי זהבי, מהחתם סופר ועד הרצל, הוצאת הספרייה הציונית, ירושלים, תשכ"ו.
  • ד"ר מעוז כהנא, מפראג לפרשבורג: ‏כתיבה הלכתית בעולם משתנה. מה"נודע ביהודה" אל ה"חת"ם סופר" 1839-1730. עבודה לתואר דוקטור, האוניברסיטה העברית, 2010.
  • הרב אהרן שמחה בלומנטל (בן יעקב)
    • חלק א' על סוגיות הש"ס מרבנו משה ספרא רבא, יו"ל פעם ראשונה מעצם כתב יד קדשו, תרנ"ג, ירושלים, דפוס "זיכרון שלמה"
    • חלק ב' על מסכת פסחים וש"ע, יו"ל פעם ראשונה מעצם כתב יד קדשו, תרנ"ד, ירושלים (דפוס ר' יצחק נחום לעווי) (2 הכרכים נמצאים בספרייה הלאומית, ירושלים)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרב ‏‏‏ד"ר אליעזר כ"ץ, החת"ם סופר עמ' 16‏
  2. ^ http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=28037&st=&pgnum=39
  3. ^ העתק מהכתב רבנות נדפס וגם מתפרסם http://www.ivelt.com/forum/viewtopic.php?p=377479#p377479
  4. ^ ‏שו"ת יורה דעה רל"ד‏
  5. ^ ‏דרשות ח"א עמ' י"ח‏
  6. ^ ‏שו"ת, חושן מפשט י"ב‏
  7. ^ ‏חידושי חת"ס, לולב הגזול ד"ה "אתרוג הכושי".‏
  8. ^ ‏דרשות ח"ב שכ"ד ע"ב‏
  9. ^ ‏דרשות ח"א ע"ו‏
  10. ^ ‏דרשות חלק ב, ש"ה ספר הזיכרון כ"ג‏
  11. ^ ‏חת"ס יורה דעה רל"ד‏
  12. ^ ‏חת"ס יורה דעה רל"ו‏
  13. ^ ‏דרשות ח"א צ"ג ע"א‏
  14. ^ ‏שו"ת חושן משפט ג'‏
  15. ^ ‏שו"ת, ח"ו, ס"ד‏
  16. ^ פנחס גרייבסקי, "זיכרון לחובבים ראשונים", תרפ"ח, חוברות ב' ו' י"א
  17. ^ ‏ שו"ת אורח חיים ר"ג‏
  18. ^ ‏דרשות ח"ב ת"ק‏
  19. ^ ‏שו"ת אורח חיים קכ"ב‏
  20. ^ ‏שלוש מתשובותיו כנגד תיקוני הרפורמים, התפרסמו בספר "אלה דברי הברית", שהכיל 22 תשובות מבכירי רבני אירופה לבקשת הסנאט העירוני.‏
  21. ^ David Harry Ellenson, After Emancipation: Jewish Religious Responses to Modernity, Hebrew Union College Press, 2004. עמ' 67.
  22. ^ יעקב כ"ץ, ההלכה במיצר, י"ל מאגנס, 1992. עמ' 49.
  23. ^ ‏הרב משה שיק, מתלמידיו המובהקים של החת"ס, הסביר כי בתחילה צידד החת"ס בהצעתו של פריזנהויזן להקים בית מדרש לרבנים בו ילמדו תלמוד ומדע, מפני יחס הכבוד שלו למדע, אך לבסוף חזר בו מהסכמתו, בשל חששו מתנועת הרפורמה שהתפשטה ("ממשה ועד משה", מונקאטש, 1902, דף ל"ח).‏
  24. ^ ‏דרשות ח"א דף קי"ב‏
  25. ^ ‏רשימות פרוטוקולים מפרשבורג שהובאו ד"ר מיכאל שיי, מוזכרים בספר "אוצר נחמד" עמ' 73.‏
  26. ^ (שו"ת חתם סופר, ח"ו נ"ט).
  27. ^ (עדות תלמידו הרב אליעזר ליפמן נייזאטץ, מי מנוחות, פרעסבורג תרמ"ד, דף מג ע"ב).
  28. ^ ‏ שו"ת אבן העזר ח"ב, י"ד‏
  29. ^ ‏ שו"ת אבן העזר ח"ב, מ'‏
  30. ^ ‏ שו"ת אורח חיים קכ"ז‏
  31. ^ ‏שו"ת אורח חיים קמ"ה, נ"א‏
תקופת חייו של החת"ם סופר על ציר הזמן
תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרוניםציר הזמן