הפועל ירושלים (כדורגל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הפועל ירושלים
הפועלירושלים.jpeg
מידע כללי
תאריך ייסוד 1926
אצטדיון טדי (מלחה, ירושלים)
(תכולה: 34,000)
מנכ"ל דודו סאסי
מאמן סלמן עמר
ליגה הליגה הלאומית
תארים
מספר אליפויות 0
מספר גביעים 1 (1973)
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ

הפועל ירושלים היא קבוצת כדורגל ישראלית מהעיר ירושלים, המשחקת בליגה הלאומית. עד שנות ה-80 שיחקה הקבוצה במגרש קטמון ובאצטדיון ימק"א, והחל משנות ה-90 היא משחקת באצטדיון טדי. הישג השיא של הקבוצה הוא זכייה בגביע המדינה ב-1973.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגודת הפועל ירושלים נוסדה ב-1926. ב-1931 הובסה 0 - 8 על ידי יריבתה העירונית מכבי חשמונאי ירושלים, במשחק שהיה הראשון בתולדות הליגה הארצית (כיום ליגת העל בכדורגל). מגרשה הביתי התחלף במהלך השנים, ממגרש קטמון בהתחלה, לאצטדיון ימק"א ולבסוף לאצטדיונה הנוכחי אצטדיון טדי (פירוט על המגרשים בתחתית הדף).

בשנת 1957 עלתה הקבוצה לראשונה לליגה הבכירה, ובעונת 1959/1960 סיימה במקום הרביעי. מתקופה זו ועד לשנות ה-80 הייתה הפועל לקבוצה המובילה של העיר ירושלים. שנות ה-60 וה-70 היו ל"תור הזהב" של הקבוצה, והישגה הגדול ביותר היה הזכייה בגביע המדינה בשנת 1973, לאחר ניצחון 2-0 בגמר על הכח רמת גן. זאת לאחר שהפסידה בגמר שנה קודם לכן 1:0, להפועל תל אביב. משחק הגמר מול הכח התקיים באצטדיון בלומפילד, בנוכחות רוב מוחלט של אוהדי הפועל ירושלים. את השערים במשחק כבשו הקשר נחום תא-שמע והחלוץ ציון תורג'מן. הגביע הונף על ידי הקפטן צבי סינגל, שהיה לאחד מסמלי הקבוצה, יחד עם אלי בן רימוז', מלך השערים של הקבוצה בכל הזמנים עם 106 שערים. באותה שנה סיימה הפועל במקום השלישי, הגבוה בתולדותיה, כאשר לפניה סיימו הפועל תל אביב והאלופה הכח רמת-גן.

בשנות ה-80 וה-90 איבדה הקבוצה את ההגמוניה העירונית לטובת היריבה העירונית בית"ר ירושלים והקבוצה התנדנדה בין הליגה הראשונה והשנייה. השחקן הבולט בשנים אלו היה קפטן הקבוצה, הקשר מישל דיין. לאחר שפרש כיהן גם מספר קדנציות בעשור הראשון של המאה ה-21 כמאמן הקבוצה.

בראשית שנות ה-90 נרכשה הקבוצה על ידי הקבלן יוסי סאסי, שמינה את עמיתו, ויקטור יונה, ליו"ר. בשנים האחרונות התגלע בין השניים סכסוך כספי הנוגע לבעלות על הקבוצה, ודבר זה פגע בקבוצה קשות.

ההישג העיקרי מאז רכישתה הוא ההגעה לגמר גביע המדינה בשנת 1998, לאחר ניצחונות מרשימים על מחזיקת הגביע היוצא הפועל באר שבע והפועל תל אביב. בגמר הפסידה הפועל למכבי חיפה בתוצאה 2-0, לאחר הארכה. למשחק באצטדיון רמת גן הגיעו כ-8,000 אוהדי ירושלים.

בעונת 1999/2000 ירדה הקבוצה מליגת העל לליגה הלאומית, ולאחר שנה התדרדרה לליגה הארצית (הליגה השלישית). החל מעונה זו, המשיכה הקבוצה לדשדש בין הליגה השנייה והשלישית. בעונת 2002/2003 החמיצה ירושלים את העלייה לליגת העל במחזור האחרון, לאחר שהקבוצה נזקקה לניצחון במשחק חוץ מול הפועל רעננה, אך סיימה בתיקו 0-0 . המשחק היה שיאה המאכזב של עונת שיא, ואף זכה בפי האוהדים לכינוי "טראומת רעננה".

בעונת 2006/2007 ירדה הפועל ירושלים לליגה הארצית, ושוב, שהתה בה רק עונה אחת מוצלחת וחזרה לליגה הלאומית. בעונת 2009/2010 סיימה ירושלים במקום הלפני האחרון וירדה פעם נוספת לליגה השלישית (שבעקבות שינוי מבנה הליגות הפכה לליגה א'). בעונת 2010/2011 העפילה הקבוצה בחזרה לליגה הלאומית.

ניהול והקמת הפועל קטמון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסוף שנות ה-90 ועד היום מתנהל סכסוך קשה בדבר הבעלות על הקבוצה בין הבעלים יוסי סאסי והיו"ר לשעבר ויקטור יונה. החיכוך, שבשלב מסוים עבר לקווים משפטיים גרר את הדרדרותה הניהולית והמקצועית של הקבוצה, והשפיע קשות על הפופולריות של הקבוצה.

ב-11 בדצמבר 2006, פסק השופט בדימוס ורדי זיילר כי על הצדדים לחלק את הבעלות על הקבוצה באופן שווה, כאשר נשיא הקבוצה יהיה יוסי סאסי ושם הקבוצה יחזור להיות "הפועל סא.ד.ר. ירושלים" (על שם חברת הבניה של סאסי). כמו כן יחויב יונה להחזיר את הכספים שהעביר מהקבוצה לבני משפחתו ולכסות את כל החובות של הקבוצה (המוערכים בכ7-8 מיליוני שקלים), כאשר אם לא ימלא אחר חובות אלו ילקחו ממנו אחוזיו בקבוצה וימכרו לגורם שלישי. כיום יונה עדיין מחזיק באחוזיו בקבוצה.

לאחר מספר שנים בהם ניסו האוהדים, ללא הצלחה, למצוא משקיע חדש שירכוש את הקבוצה מידי יונה וסאסי, לקראת סוף עונת 2006/2007 נוהלה הקבוצה על ידי קבוצת ניהול שבין אנשיה נמנו ראש האופוזיציה בעיריית ירושלים דאז ניר ברקת, בני סיוון, סימו טובול ורמי לוי. כוונותיהם של המשקיעים לטווח הארוך לא היו ברורות ובסוף העונה הופסקה השקעתם במועדון.

בחודש מאי 2007 ניסו אוהדים אחדים לרכוש את הקבוצה בעצמם, בדומה לקבוצות אחרות בבעלות אוהדים. למרות שלחברת האוהדים הוצע לקנות חלק מאחוזי בעלי הפועל ירושלים, ויקטור יונה ויוסי סאסי, נציגיה סירבו לקבל לרשותם את הקבוצה כל עוד לאחד משניהם יש יד בנעשה בקבוצה, וחובותיה אינם מכוסים. לבסוף הוחלט על הקמת קבוצה אחרת, והיוזמה יצאה לפועל לקראת עונת 2007/2008, עם המיזוג עם קבוצת הפועל מבשרת/אבו גוש והקמת קבוצת הפועל קטמון, על שם מגרש קטמון שבו שיחקה בעבר הפועל ירושלים. לאחר שתי עונות הופסק שיתוף הפעולה עם מבשרת, הקבוצה הוקמה מחדש ושינתה את שמה ל"הפועל קטמון ירושלים".

בעונת 2007/2008 נוהלה הקבוצה על ידי קבוצת ניהול חיצונית, בראשות רביב צחי. מלבד ההצלחה בפן המקצועי (עליית הקבוצה לליגה הלאומית), בעונה זו הצליחה קבוצת הניהול, לטענתה, לצמצם את חובות העבר בכ-2.5 מיליון שקלים. עם זאת בתום העונה הודיע רביב צחי על התפטרותו מהקבוצה והוחלף בידי קבוצת ניהול בראשות צחי בזיז ואופיר קורץ.

סטטיסטיקה והישגי הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז קום המדינה העבירה הפועל ירושלים 32 עונות בליגה הראשונה. המקום הכי נמוך שהגיעה אליו מעולם הוא המקום הראשון בליגה השלישית ואילו המקום הגבוה ביותר שהגיעה אליו היה המקום השלישי בליגה הראשונה, בשנת 1973. באותה עונה הקבוצה גם זכתה בגביע המדינה.

האוהדים והיריבות העירונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוהדי הקבוצה מדגישים את היותם אנטיתזה ליריבה העירונית, בית"ר ירושלים. היריבות נובעת בעיקר מזיהוין הפוליטי של הקבוצות: לעומת בית"ר המזוהה עם הימין, הפועל מזוהה עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית. ליריבות היסטוריה עתיקת יומין - מהימים בה הפועל הייתה קבוצה ששייכת להסתדרות, והיריבה העירונית הייתה שייכת לתנועת בית"ר הרוויזיוניסטית. עד לשנות ה-70 הפועל הייתה מזוהה כקבוצה המקושרת למוסדות השלטון של מפא"י, ואוהדי בית"ר אף ראו בה קבוצה המייצגת את ה"ממסד". בשנות ה-80, לאחר המהפך, הגלגל התהפך ומעמדה של בית"ר התחזק בזכות קשריה עם תנועת הליכוד, בעוד דעיכת ההסתדרות הביאה להקטנת התמיכה בהפועל.

המגרש[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצטדיון טדי

הפועל ירושלים עברה בין שלושה מגרשי כדורגל מאז שקמה. בשנים הראשונות שיחקה הפועל באצטדיון ימק"א. בשנת 1958 עברה הקבוצה לשחק במגרש קטמון (שנקרא גם מגרש הפועל) הממוקם ברחוב "רחל אימנו". מגרש זה שימש את הקבוצה במשך שנים רבות. ועד היום שם המגרש ושם הרחוב מלווים את הקבוצה בהווי ובשירי האוהדים. בשנות השמונים, לאחר שמגרש קטמון נהרס, חזרה הפועל לשחק באצטדיון ימק"א העירוני, וב-1992 עברה לאצטדיון טדי.

סמל הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז סוף שנות ה-90 שונה הסמל של הפועל ירושלים מספר פעמים. הסמל המקורי, סמלה של התאחדות הפועל, אשר מהווה וריאציה על סמל ההפטיש והמגל הקומוניסטים, ליווה את הקבוצה, בעיצובים שונים, במשך כ-60 שנה כאשר מתחתיו מופיע המילה "ירושלים".

עם קניית הקבוצה על ידי יוסי סאסי, הוחלף הסמל לווריאציה על לוגו חברת הבניה של הבעלים והספונסר, יוסי סאסי - חברת "סא.ד.ר." ולעתים עוצב הסמל בצבע כחול. לאחר מספר שנים, ב-1997 הוקטן סמל חברת סא.ד.ר. ומתחתיו התווסף אריה כפי שמופיע על סמל עיריית ירושלים וליד רגלו כדורגל. לאחר מכן הוחלף לוגו חברת סא.ד.ר בלוגו חברת הבניה של היו"ר, ויקטור יונה - "י.פאלו". סמלים אלו הוחרמו על ידי אוהדי הקבוצה. בתקופה זו צבעי הסמל התחלפו בין אדום-שחור לאדום-לבן.

בשנת 2004, הוחלף שם הקבוצה ל"הפועל השלום ירושלים", ואיתו הוחלף גם הסמל. הסמל החדש כלל בתוכו אריה ויונת שלום, אשר מסמלים את העיר ואת דו הקיום בו דוגלים בקבוצה, דבר המתבטא גם בשחקנים רבים מן המגזר הערבי המשחקים בה. ב2006 הוחזר הסמל המקורי והנודע של ארגון "הפועל", והוא היה בשימוש באופן מקביל לסמל עם היונה עד להחלפת בעלות ושם הקבוצה בשנית ל"הפועל סא.ד.ר. ירושלים" והחזרת "סמל סא.ד.ר." אך בשל מחאת האוהדים, שולב בו סמל תנועת הפועל במקום האריה.

בקיץ 2013, לאור בקשותיהן החוזרות ונשנות של האוהדים, חזר הסמל למתכונת הקלאסית המציגה את סמל "הפועל" יחד עם שנת היווסדות הקבוצה (1926) בתוך מגן, בהשראת סמלה של מנצ'סטר יונייטד.

גלריית סמלי הקבוצה לדורותיהם

שחקנים בולטים בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקנים בולטים עד שנות ה-80: אלי בן רימוז', צבי סינגל, עלי עותמן, מרדכי בנבנישתי, משה ליצ'ינסקי, אברהם בן דוד, נחום תא-שמע, יצחק מרילי, ציון מרילי, ציון תורג'מן,יהודה תובל, בני קרוצי, יעקב בוזגלו, ליאון אזולאי, אריה בראשי, שלמה מהטבי, אבי אלקובי, מנחם שירזי, מריו זוכוביצקי, דוד ניניו.

שחקנים בולטים בשנות ה-90 וה-2000: זאהי ארמלי, מישל דיין, יאיר אסייג, נצח מסובי, מורדי ועקנין, אהוד כחילה, עידן טל, אסי טובי, לירן שטראובר, מוטי אוחיון, אייל אברהמי, ויקטור פאצ'ה, שי אהרון, שלומי דנינו, אמיר גולה, רם סטי, סלמן עמר, טיבי טיבי, דן רומן, אופיר עזו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חיים ברעם, אדום צהוב שחור, ספרית מעריב, 2004

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הליגה הלאומית בכדורגל - עונת 2013/2014

מכבי נתניההפועל רמת גןמ.כ. נצרת עיליתהפועל ירושליםהפועל פתח תקווההפועל ראשון לציוןמכבי הרצליהבני לוד
מכבי יבנהמכבי אחי נצרתהכח עמידר רמת גןמכבי אום אל-פחםהפועל אשקלוןבית"ר תל אביב רמלההפועל קטמון ירושליםהפועל עפולה