משתמש:Eman/משפחת פרוש
הרב נפתלי צבי פרוש (כונה גם בשם רנ"צ באברויסקער[1], הגם ששם משפחתו המקורי היה פלדמן וכן בשם נפתלי צבי פרוש הראשון; תקפ"ג, 1823 – ח' בחשוון תרכ"ו, אוקטובר 1865) היה מאנשי העליות המוקדמות לארץ ישראל, נמנה בין חכמי ירושלים האשכנזים[2][3] ביישוב הישן, ומחברי המועצה הגדולה של הוועד הכללי כנסת ישראל באמצע המאה ה-19 בו היו חברים גדולי חכמי ירושלים[4]. אבי משפחת פרוש הירושלמית.
תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בבוברויסק, בלארוס, בשם נפתלי צבי (הירץ) פלדמן, בנו של אליעזר ליפמן פלדמן. אמו הייתה בת הרב אליהו הלוי סלוצקי ממיר[5]. אחותה, בתיה, הייתה אשת יעקב ברלין ואמו של הנצי"ב מוולוז'ין. במקורות אודותיו הוא מצוין כנצר למהר"ל מפראג[6][7].
נישא ללאה, בת אליהו הכהן מבוברויסק ובת בתו של הרב עקיבא אלטשולר מבוברויסק וסלוצק. לאחר נישואיו התגורר בבוברויסק ומשם עבר לסלוצק. הקדיש את זמנו ללימוד תורה ולעבודת השם והתפרנס מחנות בדים קטנה שניהלה אשתו כאשר לפני החגים היה יוצא לליפציג וממל בכדי להביא משם בדים וסחורות[8]. כמו כן היה מתלמידי ר' ישראל מסלנט[9][10] (מייסד תנועת המוסר).
כדי להכשיר עצמו לעלייה לארץ ישראל עבר לווילקומיר, שם שהה חמש שנים ונהג בפרישות וחסידות ע"פ שיטת הגר"א. אחד מסימני ההיכר שלו היה מלבושו הלבן מבגדי פשתן בלבד כל השנה. בשל הנהגותיו אלו כונה "הפרוש"[11] ולאחר שהתפרסם[12] בקרב הקהילה בוילקומיר כונה גם בשם "הפרוש מווילקומיר". ע"פ אריה ליב פרומקין 14 שנים למד בפרישות בעיר מיר ומשכך כונה כן[13]. לימים הפך הכינוי "פרוש" (ובהגייה אשכנזית: פֹּרוּשׁ) לשם משפחתו ומשפחת צאצאיו[14].
עלייתו לארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת תרט"ו (1855) עלה לארץ ישראל עם אשתו ושני ילדיהם במסע שארך שלושה חודשים[15] והתיישב בירושלים. בתוך זמן קצר מבואו ירושלים הוכר בגדולתו, וצורף לחכמי הקהילה האשכנזית. במסגרת זו כיהן במועצה הגדולה של הוועד הכללי כנסת ישראל של העדה האשכנזית בירושלים בין השנים תרט"ו-תרכ"ו עד פטירתו. התגורר ברחוב היהודים שבעיר העתיקה, בקרבת חצר רבי יהודה החסיד. בתקופת מגוריו בירושלים המשיך בפרישותו המופלגת. מדי לילה נהג לומר תיקון חצות בכותל המערבי יחד עם רבי נחום משאדיק. ע"פ נכדו מאחר וערבים התנכלו למתפללים בכותל, נאלצו להעביר את תפילותיהם הללו לחומה הסמוכה לשער ציון ממנה נשקף מקום המקדש[16].
פטירתו והלוויתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחודש אלול תרכ"ה (1865) ערך את צוואתו[17]. כעבור חודשיים, בחשוון תרכ"ו (1865), נספה במגפת הכולרה שפרצה בירושלים[18].
באופן חריג לפי הוראת רבה האשכנזי של ירושלים הרב שמואל סלנט הוכנסה ביום הלוויתו, מיטתו למתחם חצר בית הכנסת חורבת רבי יהודה החסיד בסמוך לבית המדרש[19], פעולה שהותרה על ידו רק במקרים בודדים של פטירת גדולי ישראל למרות שע"פ ההלכה אין מכניסים מת לבית הכנסת. בשל ריבוי המתים בימי המגיפה, קיימו הספד מקוצר הגם שנהוג להאריך בהספדים של חכמים גדולים. לכן את ההספד המקוצר נשא רבי נחום משאדיק אשר העיד עליו שבכל שנה סיים את התלמוד בבלי, תלמוד ירושלמי, ספרא, ספרי, מכילתא וארבעת חלקי השולחן ערוך[20].
נקבר בהר הזיתים ועל מצבתו נכתב: ”פ"נ הרב הצדיק המפורסם..."”. ארבעה ימים לאחר פטירתו נפטר רעהו רבי נחום משאדיק.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
עוד בחייו שידך את בנו בכורו לבתו של הרב ליבר מרדכי ליפקין, חסיד חב"ד הגם שהרב פרוש השתייך לעדת המתנגדים לתנועת החסידות[21].
הרב יעקב ברלין גיסו עלה לארץ ישראל וגידל את שני בניו היתומים של נפתלי צבי פרוש עד לפטירתו בתרכ"ח. בזמן זה חיתן את שלמה זלמן פרוש בביתו[22].
שני בניו הם: שלמה זלמן פרוש – מייסד גמ"ח שערי חסד ומבוני ירושלים[23], וגרשון פרוש – מראשי בית החולים שערי צדק.
לימים נודעה משפחת פרוש כמשפחה שהעמידה דורות של אישי ציבור.
אילן יוחסין משפחת פרוש[עריכת קוד מקור | עריכה]
| נפתלי צבי פרוש | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שלמה זלמן פרוש | גרשון פרוש | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| נפתלי צבי פרוש-גליקמן | עקיבה פרוש | אהרן יעקב פרוש | אליהו נחום פרוש | יוחנן דוד סלומון | חיים יהודה לייב אוירבך | שינא גיטל | מנחם מנדל פרוש | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| משה פרוש | מרדכי ליבר פרוש | זונדל קרויזר | שמואל קלמן מירסקי | אברהם | נפתלי סלומון | המשך ענף זה ראו: עץ חיים יהודה לייב אוירבך | מרדכי ליבר פרוש | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מנחם פרוש | חיים קמיל | שרה | כתריאל שלמון | יוחנן דוד סלומון (סופר) | משה מנדלבאום | שלום חיים פרוש | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מאיר פרוש | אשר טננבוים | אהוד חבצלת | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ישראל פרוש | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שלושה דורות בירושלים, נפתלי צבי פרוש-גליקמן, משה עקיבא דרוק, ירושלים, יד למייסדים, תשל"ח.
- חומש המגידים, שמות עמ' 273 -276.
- מנחם פרוש, שרשרת הדורות בתקופות הסוערות, חלק א, פרק ראשון.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מ. ירושלמי, למשפחותם לבית אבותם - תולדות משפחת פרוש
- דוד תדהר (עורך), "נפתלי צבי פרוש", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ח (1957), עמ' 3098
- דודי פטימר, עבודת שורשים: צאצאי שושלות ירושלמיות עתיקות משתפים את הסיפורים המשפחתיים, באתר מעריב אונליין, 10 במאי 2021
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ כונה כך על שם מקום הולדתו, וכך גם נכתב על מצבתו בהר הזיתים.
- ^ אריה ליב פרומקין, תולדות חכמי ירושלים - משנת ה"א ר"ן ליצירה ועד ה"א תר"ל ליצירה, עם הערות אליעזר ריבלין, עמ' 6, דפוס סלומון, ירושלים, תרפ"ח-תר"צ.
- ^ הקהילה האשכנזית בירושלים שחדלה מלהתקיים בה בראשית המאה ה-18, חודשה בירושלים באופן רשמי רק בעשור השלישי של המאה ה-19, בעשור השישי כבר מנתה הקהילה האשכנזית כמה אלפים. (ראו למשל ביהושע בן אריה "עיר בראי תקופה" עמ' 306, הוצאת יד בן צבי, תשל"ז.
- ^ אלעזר הורביץ, מוסד היסוד - תולדות הוועד הכללי כנסת ישראל, עמ' 29, ירושלים, תשי"ח.
- ^ אביה הרב אליהו הלוי היה בנו של הרב בצלאל הלוי דרשן אב"ד סלוצק מחבר ספר "עמודיה שבעה".
- ^ אברהם שמואל שטיין, "אדרת אליהו" בפרויקט בן-יהודה
- ^ קיימת מסורת משפחתית שהינו דור י"ב למהר"ל מפראג, ברם יש הסוברים שלא ידוע כיצד. עם זאת בספר איפה שלמה, אהרן יעקב בן שלמה זלמן פרוש, ירושלים, תש"ע. הובאה רשימת אילן יוחסין מפורטת של הרב נפתלי צבי פרוש עד לאביו של המהר"ל.
- ^ מרדכי בלזר, רבי איצלה - תולדות רבי איצלה בלזר, עמ' 38, ירושלים, תשע"ד.
- ^ מנחם מנדל פרוש, "על תחית רוח ישראל בשובו לארצו" בפרויקט בן-יהודה
- ^ יעקב אריה בן משה אריאל, להגיד - חומש המגידים, עמ' 274, ירושלים, תש"ד.
- ^ גם הגר"א כונה בשם החסיד ברם לאור ההתנגדות לתנועת החסידות, החלו להשתמש במינוחים מבדילים לתיאור אישים שנהגו בדרכי חסידות כדוגמת המינוח פרוש.
- ^ מרדכי בלזר, רבי איצלה - תולדות רבי איצלה בלזר, עמ' 39, ירושלים, תשע"ד.
- ^ אריה ליב פרומקין, תולדות חכמי ירושלים עמ' 248, דפוס סלומון, ירושלים, תרפ"ח-תר"צ.
- ^ "פרוש" משמש גם ככינוי לאנשי היישוב הישן בירושלים ההולכים לפי שיטת הגר"א ומבדילם מאנשי היישוב הישן החסידים.
- ^ מלחמת קרים (1853–1856) השפיעה על הדרכים מליטא לארץ ישראל. בהגיוגרפיה של בני משפחת פרוש משמשים פרטי סיפור העלייה של הרנ"צ פרוש ומשפחתו כביטוי לערכים של מסירות נפש וכיסופים לארץ הקודש.
- ^ נפתלי צבי פרוש-גליקמן, משה עקיבא דרוק, שלושה דורות בירושלים, עמ' 18, ירושלים, יד למייסדים, תשל"ח.
- ^ צוואתו מופיעה בספר איפה שלמה, אהרן יעקב בן שלמה זלמן פרוש, ירושלים, תש"ע.
- ^ נמנה ברשימת הרבנים שנספו במגיפת הכולירה בירושלים במאמרו של יעקב ספיר בעיתון הלבנון, שנה ב' גיליון 23.
- ^ סלאנט, שמואל בן צבי הירש - סילמן, נחום, אדרת שמואל - לקט הנהגות ופסקים ממרן הגאון רבי שמואל סלנט, ירושלים תשע"ד.
- ^ ישראל גולדברג, נחום סילמן, אֹרח דוד - דוד בהר"ן, עמ' תעב', ירושלים תשע"א.
- ^ המתנגד המובהק שהשתדך עם החוזר של הצמח צדק, 22 בנובמבר 2009, באתר COL.
- ^ מ. ירושלמי, למשפחותם לבית אבותם - תולדות משפחת פרוש
- ^ פנחס גריבסקי, "זכרון לחובבים הראשונים ־ כרך א חוברות ב – י" בפרויקט בן-יהודה