בית הכנסת החורבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית הכנסת החורבה
Old Jerusalem Hurva Synagogue Morning Prayer.jpg
מידע על המבנה
כתובת רחוב היהודים 89
מדינה ישראל
תאריך סיום (שוחזר ונפתח מחדש ב-2010)
גובה 24 מטרים
בעלים החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי
שימוש בית כנסת
קיבולת 215 מקומות ישיבה
קואורדינטות 31°46′31″N 35°13′53″E / 31.775233°N 35.231395°E / 31.775233; 35.231395קואורדינטות: 31°46′31″N 35°13′53″E / 31.775233°N 35.231395°E / 31.775233; 35.231395
http://www.rova-yehudi.org.il/churva2.asp
מיקום בית הכנסת החורבה
בית הכנסת החורבה
בית הכנסת החורבה
בית הכנסת המשוחזר בתשעה באב, 2012

בית הכנסת החורבה (או חורבת רבי יהודה החסיד, מכונה בקיצור החורבה) הוא בית כנסת במרכז הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים, מול בית הכנסת צמח צדק. בית הכנסת נבנה לראשונה בתחילת המאה ה-18 על ידי קבוצת העולים עם רבי יהודה החסיד, נחרב בידי השלטונות העות'מאנים בשל אי תשלום חובות, נבנה בשנית באמצע המאה ה-19 על ידי קבוצה מתלמידי הגר"א, נחרב בשנית בידי הלגיון הערבי לאחר כיבוש העיר העתיקה ב-1948, ונבנה בשלישית בראשית המאה ה-21.

מקור שמו של בית הכנסת בתקופת חורבנו הארוכה בין בנייתו הראשונה והשנייה. בית הכנסת שימש מרכז הקהילה האשכנזית בירושלים עד אמצע ימי המנדט הבריטי, ונחשב לבית הכנסת האשכנזי החשוב והמרכזי בירושלים עד לחורבנו השני.

תולדות מתחם בית הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית כנסת החורבה וכיפת הזהב מתנשאים מעל בנייני העיר העתיקה (צולם ב-2011)

מתחם בית הכנסת ממוקם במרכז "חצר האשכנזים" (בערבית: "דיר אל-אשכנז"), ההקדש של הקהילה האשכנזית בירושלים החל מראשית המאה ה-15 (גם חלקו הצפוני של המגרש שימש בוודאות כחצר האשכנזים כבר בשנת 1621, עם עליית רבי ישעיה הלוי הורוביץ (השל"ה), לירושלים), וצידו הדרומי גובל בבית הכנסת המכונה בית כנסת הרמב"ן. לאחר סגירת בית כנסת הרמב"ן בשנת 1586 בידי השלטונות העות'מאנים עבר מרכז חיי הקהילה לבית כנסת קטן שנבנה במקום עליו עומד בית הכנסת החורבה. אולם במהלך מאה השנים הבאות סבלה הקהילה האשכנזית בירושלים מהתרוששות והתדלדלות עקב רדיפות קשות, ומצבה של חצר האשכנזים ההרוסה למחצה הלך והורע. בשנת 1692 התמוטט בנין בית הכנסת, שהיה כנראה אחד הבתים האחרונים בחצר שעדיין עמד על תילו, והקהילה הקטנה ששרדה בעיר עמלה בניסיונות לגיוס כספים ולהשיג רישיונות לשיקום החצר.

נקודות ציון בסביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם משה לונץ, מחבר מורה דרך בארץ ישראל וסוריה תיאר בשנת תרנ"א (1890) מבנים נוספים בחצר בית הכנסת:

מול הישיבה גר הרב שמואל סלנט, שהיה רב קהילת האשכנזים הפרושים בירושלים, ואב בית הדין שלה.

בית הכנסת הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-14 באוקטובר 1700, הגיעה לירושלים קבוצת עולים שכללה מאות בני אדם בהנהגת רבי יהודה החסיד משדליץ שבפולין. העולים התיישבו בחלקת הקרקע עליה עמדה "חצר האשכנזים" שהייתה נטושה וחרבה כמעט לחלוטין, והחלו בהכנות להקמת בית הכנסת במקום, תוך נטילת הלוואות גדולות לצורך הבנייה מהשכנים המוסלמים. לפי עדויותיהם של בני החבורה היו בחצר כארבעים חדרים ובור מים. שישה ימים בלבד לאחר מכן, עוד בטרם החלו עבודות הבנייה, נפטר במפתיע רבי יהודה, וחסידיו לא הצליחו למצוא מימון להמשך העבודות.

בני הקבוצה שלחו את אחד מראשיהם, גדליה הלוי מסמיאטיץ, אל הגולה לאיסוף כספים להצלה מהחובות הגדולים אליהם נקלעו. גדליה הדפיס בברלין 1716 ספר בשם "שאלו שלום ירושלים" בו גולל את פרשת העלייה על מנת לגייס כספים. מאמצי הגיוס הניבו סכום של 25,000 רייכס טאלר, אולם בח' בחשוון ה'תפ"א (נובמבר 1720) פקעה סבלנותם של הנושים המוסלמים, הם הציתו את החצר והרסו אותה עד היסוד. כל היהודים האשכנזים גורשו מירושלים ונאסר עליהם לשוב אליה. האיסור היה בתוקף כ־100 שנים. בעקבות כך נאלצו האשכנזים שהתעקשו לגור בירושלים להתחזות לספרדים, כפי שהעיד ר' משה הירושלמי:

"אסור לו ליהודי ממדינותינו מפולין או מארצות אשכנז אחרות להיכנס לירושלים, אלא אם כן הוא מלובש במלבושי תוגרמה ומדבר בלשון תוגרמה עד שאין יודעים בו שמאשכנז הוא, וכל זאת בגלל מעשה חבר החסידים שעלו עם רבי יהודה החסיד השני ע"ה."

אברהם יערי, מסעות ארץ ישראל, עמ' 449

החצר נותרה בחורבנה והתפרסמה בכינויה "חצר חורבת רבי יהודה החסיד" או בקיצור "החורבה". הכספים שנאספו נותרו באירופה והופקדו למשמרת בידי שמשון ורטהיימר, יהודי החצר של הקייזר קרל השישי. לאחר מותו של שמשון (ב־1724) הפקיד בנו, וולף ורטהיימר את הכספים בידי הקייזר, שם נוהלו הכספים תחת השם "הקרן הירושלמית", עד לנפילת בית הבסבורג ב-1804.

בית הכנסת השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית כנסת החורבה בעשור הרביעי או החמישי של המאה ה-20

במהלך המאה ה-19 חזרו היהודים האשכנזים להתגורר בירושלים בעקבות עליית תלמידי הגר"א. עקב חזרתם לעיר והתגבשותה של עדת הפרושים התעוררה היוזמה לחדש את בניית בית הכנסת, כאשר בראש המאמצים עמדו רב הקהילה הפרושית, רבי מנחם מנדל משקלוב תלמידו של הגאון מווילנה, שהיה גזבר הקהילה וטרח בהשגת רישיונות הבנייה ותשלום החובות העתיקים הכרוכים בחצר.

בראשית ה'תקצ"ז (1837) הושג רישיון הבנייה המלכותי ('פירמאן') ממוחמד עלי (שליט מצרים),,‏[1] לבנייתו מחדש של בית הכנסת. שנה קודם נחנך במקום בית הכנסת מנחם ציון שנוסד על ידי רבי אברהם שלמה זלמן צורף, והיה לבית הכנסת האשכנזי הראשון בירושלים בעת החדשה. עיכובים כספיים שונים גרמו לכך שרק בי"ז בניסן תרי"ז (1857) החלה בנייתו של בית הכנסת פעם נוספת, בחסותם של משה מונטיפיורי ושל הברון אלפונס, אחיו של אדמונד ממשפחת רוטשילד. עקב כך שמו הרשמי של בית הכנסת נקרא 'בית יעקב', על שם אבי הברון, ג'יימס יעקב.

רבי אברהם מרדכי אלתר בעצרת תפילה בבית הכנסת בנובמבר 1942, בעקבות הידיעות על גורל יהודי אירופה

האיש שהיה אחראי על הבנייה הפיזית של בית הכנסת היה זאב וולפנזון שפעל בכמה תפקידים: הן כמפקח וגזבר ההוצאות וההכנסות על הבניין, והן כמנהל העבודה הראשי על בניית בית הכנסת הגדול מתחילת הבנייה ועד סופה. לבניין נאספו תרומות רבות בארץ ובחו"ל, חלקן הגדול נאסף בידי זאב עצמו בפעילותו המגוונת כשד"ר. כל פעילותו להקמת בית הכנסת במשך כ־8 שנים נעשתה בהתנדבות וללא קבלת תמורה כספית (הערכתו של החוקר לונץ שעבר על פנקסו של וולפזון). עם זאת, סבל רבות ביחד עם שותפו יוסף יואל ריבלין מתלונות על ניהול כספי לקוי של הבנייה מצד נרגנים. בשנת 1859 נשלח כשד"ר להודו ולאוסטרליה יעקב ספיר, על-מנת לגייס כספים נוספים לבניית בית הכנסת. פעילים בבניה היו גם ר' הלל שרלין ור' אליהו שלמה זלמן בסן. האחרון אף עשה זאת תוך סיכון חייו וגם נפצע בהתנפלות ערבים.‏[2]

אחד התורמים הגדולים ביותר להקמת בית הכנסת החורבה היה יהודי מבגדאד בשם יחזקאל ראובן. מעל פתחו של אולם התפילה הייתה קבועה כתובת ששבחה את יחזקאל ראובן על שתרם "יותר מחצי גוף הבניין מכסף הנדבה הזאת".

בכ"ד באלול תרכ"ד (1864) נחנך בשנית בית כנסת במבנה גדול ומפואר שנקרא "בית הכנסת בית יעקב בחצר חורבת רבי יהודה החסיד", אך שמו העממי לדורות השתמר כ"בית הכנסת החורבה". בבית כנסת זה ובמבנים הצמודים לו שכנו אחדים מן המוסדות החשובים של עדת האשכנזים ה"פרושים" בירושלים, ביניהם: בית הדין, בית מדרש ותלמוד תורה עץ חיים.

בבית הכנסת היו שמורים דגלי הגדודים העבריים שליוו את חיילי הגדודים העבריים בכיבוש ארץ ישראל ועבר הירדן המזרחי. בתקופת המנדט הבריטי כיהן כנשיא בית הכנסת הרב הראשי הרב קוק, ובמסגרת תפקיד זה נשא חלק מדרשותיו המפורסמות בבית כנסת זה. בשנת 1920, בשבת נחמו, התפלל בבית הכנסת הנציב העליון הראשון, הרברט סמואל. הייתה זו השבת הראשונה בה שהה בארץ ישראל, והוא התכבד בקריאת ברכות ההפטרה.

בשנת 1942 בנה האצ"ל סליק מתחת לארון הקודש, כחלק מתוכנית האצ"ל למלחמה כנגד כיבוש גרמני אפשרי של ארץ ישראל במלחמת העולם השנייה.‏[3] הסליק התגלה רק במהלך העבודות לשיקום "החורבה" בראשית המאה ה-21, מגיני הרובע בתש"ח לא היו מודעים לקיומו, ולאנשי האצ"ל שידעו על הסליק לא היה דרך להעביר מידע זה למגינים באותה עת.

פנים בית הכנסת החורבה בין השנים 1934-‏1939, מאוסף ספריית הקונגרס

בסוף 1942, לאחר שהחלו להגיעו לארץ ישראל השמועות הראשונות על רצח יהודי פולין כונסה עצרת זעקה ותפילה בבית הכנסת בהשתתפות מאות רבנים ומתפללים.‏[4]

תיאור מבנה בית הכנסת השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

את התכנון למבנה השני עשה האדריכל הטורקי אסעד אפנדי. אפנדי הגיע לירושלים לשם עבודות שיפוץ ותחזוקה במסגדי הר הבית בשנת 1856, ובזמן שהותו בירושלים הכין גם את תוכנית בית הכנסת. בית הכנסת תוכנן בסגנון אדריכלי המכונה נאו-ביזנטי, שאפיין רבים ממבני הציבור והדת באימפריה העות'מאנית .‏[5]

מבנה בית הכנסת כלל ארבעה מגדלים רבועים בפינותיו, וביניהם ארבע קשתות בגובה 16 מטרים אשר תמכו בכיפה שהתנשאה מעליהן. מעל לקשתות התנשא בסיס הכיפה המעוגל ובו שנים עשר חלונות לכל רוחות השמים, ועליו הכיפה שהייתה מצוירת בצבע כחול כהה ומעוטרת בכוכבי זהב. גובהו הכולל של בית הכנסת עד לקצה כיפתו היה 24 מטרים.

אורכו של היכל בית הכנסת היה 15 מטרים ורחבו 14 מטרים. עזרת הנשים הייתה בגלריה חיצונית משלושת צידי האולם (למעט צד מזרח), והגישה אליה הייתה מהמגדלים שבפינות הבניין. ארון הקודש היה ארון מפואר במיוחד, שהובא במיוחד עם שער הכניסה לבית הכנסת מבית כנסת בעיר חרסון שברוסיה (כיום אוקראינה), ארון קודש שנבנה על ידי קנטוניסטים שגויסו בכפייה לצבא הרוסי ושבו לדת היהודית לאחר שחרורם. ייחודו של ארון הקודש היה שהוא כלל שני חלקים, עליון ותחתון, ועליו ארבעה עמודים בסגנון קורינתי. מעל ארון הקודש היה פתוח חלון בצורת פרח בעל שלושה עלים, ובו שמשת ויטראז' מצוירת.

הבימה של בית הכנסת הייתה מעוצבת מעץ, אך בשנת 1927 ברעידת האדמה הגדולה, נפלה הנברשת של בית הכנסת והרסה את הבימה. בעקבות זאת נבנתה הבימה מחדש משיש. קירות בית הכנסת היו מצוירים ומעוטרים. בשיפוץ בית הכנסת בסוף שנות השלושים הוחלפו ציורי הקיר, מצד ימין של ארון הקודש צוירה מנורת בית המקדש, ומשמאלו הר סיני ועליו לוחות הברית. מעליהם צוירו שני מגיני דוד גדולים. בארבע פינות האולם (מעל לקשתות) צוירו ארבעת המקומות הקדושים: קבר רחל, הכותל המערבי, מגדל דוד, ומערת המכפלה.

זאב וילנאי מספר שבבית הכנסת החורבה היה מעין עמוד קלון שכונה 'הקונֶה' (שם זה בא כנראה משפת היידיש). ה'קונה' הייתה מחוץ לבית הכנסת, לצדה של עזרת נשים והייתה בנויה כמין אצטבא של עץ. מי שעבר עבירה חמורה או אפילו אשה שנחשדה במעשה מגונה הושם שם למשך מספר שעות, וכל מי שעבר במקום חרף וגדף את החוטא/ת. לימים הוסר ה'קונה' ובמקומו הושם שלט ובו נוסח ברכת קידוש לבנה.‏[6]

שיקום חורבות בית הכנסת אחרי 1948[עריכת קוד מקור | עריכה]

חייל הלגיון הערבי עומד בתוך הריסות בית הכנסת החורבה, יוני 1948.
הקשת המשוחזרת בבית כנסת החורבה

המבנה ניצב במלוא תפארתו עד מלחמת העצמאות. ב-27 במאי 1948 עוד בטרם הסתיים הקרב על הרובע היהודי, פוצץ בית הכנסת בידי הלוחמים הירדנים.‏[7] ולאחר מכן החריב הלגיון את בית הכנסת תפארת ישראל.

מבית הכנסת נותרו רק עמודים אחדים ויסודות. אחרי מלחמת ששת הימים, לא שוקם בית הכנסת במסגרת שיקום הרובע היהודי, אך שוחזרה באופן סמלי אחת מארבע הקשתות שתמכו בכיפת הבניין. קשת זו הפכה לסמל בית-הכנסת ולוגו של החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי ולמוסדות רבים בשכונה. המבנה היחיד בחצר החורבה ששרד ושוקם מיד לאחר מלחמת ששת הימים היה בית המדרש שערי ציון, המשמש מאז כבית כנסת.

בראשית המאה ה־21 הוחלט להתחיל בבנייתו מחדש של בית הכנסת, בשלישית. בשנת 2003 החלו עבודות שחזור ושיפוץ נרחבות. תחילתו של השיקום הייתה בחפירת יסודות ועריכת חפירה ארכאולוגית בה נמצאו ממצאים ממספר תקופות, וביניהם מספר מקוואות מתקופת בית שני ורחוב מהתקופה הביזאנטית. הממצאים שומרו והם מוצגים במרתף בית הכנסת.

בשנת 2006, לרגל תחילת שיקום האתר, הוצא לאור הספר "חצר חורבת רבי יהודה החסיד" על ידי הרב ליאור זילבר. ספר זה מגולל לראשונה את סיפורו של האתר.

בפברואר 2007 הוכתר בטקס סמלי על ידי גופים חרדים הרב שמחה קוק, רבה של רחובות, כרב בית כנסת החורבה, אולם בית הכנסת מנוהל בפועל על ידי החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי.

ב-כ"ט באדר ה'תש"ע (15 במרץ 2010), בתום תהליך השיקום והשחזור, נחנך בית הכנסת בטקס חגיגי.‏[8][9]

בית הכנסת השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית כנסת החורבה המשוחזר, מאי 2010

מבנה בית הכנסת מתבסס על שרידי הקירות של המבנה העות'מאני. נדבכי הקירות שלא נהרסו ושרידי כותל המזרח של בית הכנסת שנותר עומד, שולבו במבנה המודרני. בעוד קירות הבטון המודרניים מסויידים בלבן, הושארו הקירות מן המבנה הישן בלתי מטוייחים.

פנים המבנה עוצב לפי תמונות בית הכנסת מראשית המאה ה-20 ועל פי דגם שנבנה בשנת 1912 לערך על ידי האמן מאיר רוזין ולפי עדויות. חלק מציורי הקיר שוחזרו בטכניקה מיוחדת, בפרט שוחזרו ארבעה מדליונים המציגים את מערת המכפלה, קבר רחל, טבריה וצפת וציור קיר מעל הפתח המציג כלי נגינה תלויים על ערבות מעל נחל, כאיור של הפסוק "עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ." (תהילים קל"ז).

עזרת הנשים נמצאת בגלריה מצד מערב, בצידה יש עלייה למרפסת בסיס הכיפה, ממנה מובילים שני גרמי מדרגות לוליניות חיצוניים עשויים פיתוחי ברזל אל רום הכיפה ואל הכניסה לגלריה פנימית עטורת חלונות, המשקיפה אל חלל בית הכנסת מלמעלה.

על כיפת בית הכנסת כתובים שמותם של 12 שבטי ישראל.

ארון הקודש שוחזר לפי צילומים של ארון הקודש הישן, אלא שהוא גדול יותר בנפחו הפנימי מן הארון המקורי.

בשנת 2010 נפתח בית הכנסת מחדש בטקס חגיגי.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים
  • ראובן גפני, אריה מורגנשטרן ודוד קאסוטו (עורכים), החורבה: שש מאות שנים של התיישבות יהודית בירושלים, ירושלים: תש"ע-2010.
  • אריה מורגנשטרן, משיחיות וישוב ארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה הי"ט, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשמ"ה-1985.
  • אריה מורגנשטרן, "בניין חצר חורבת ר' יהודה חסיד", מחצר מושב לחצר קהילה, גאולה בדרך הטבע: תלמידי הגר"א בארץ ישראל 1800- 1840, ירושלים: תשנ"ז,2 עמ' 56-90, 327-343.
  • אריה מורגנשטרן, השיבה לירושלים : חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל בראשית המאה התשע-עשרה, ירושלים: הוצאת שלם, תשס"ז-2007.
מקורות
  • ליאור זילבר, חצר רבי יהודה החסיד, ירושלים: הוצאה פרטית, 2006.
  • שלמה אליהו פריימן פותח שערים, יומנו של שמש החורבה, הוצאת פלדהיים ירושלים תש"ע.
  • חורבת ר' יהודה החסיד - בית הכנסת הגדול בית יעקב ו'עץ חיים', בנשיאות מרן הראי"ה קוק, ירושלים, ארגון אור האורות, תש"ע-2010.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אריה מורגנשטרן, (2010). ההיסטוריה של בית כנסת "החורבה". בתוך: הנ"ל וראובן ק. גפני (עורכים), החורבה - שש מאות שנים של התיישבות יהודית בירושלים ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי.
  2. ^ החורבה, עמ' 106. בנתיב חיי, עמ' 65. עטרה ליושנה, עמ' 42.
  3. ^ התראות, באתר בשבע - ערוץ 7, 11 במרץ 2010
  4. ^ רבני ארץ-ישראל אל עם ישראל ואל אומות העולם, דבר, 30 בנובמבר 1942
  5. ^ דוד קרויאנקר, אדריכלות בירושלים - הבנייה בעיר העתיקה, עמ' 188-189
  6. ^ זאב וילנאי, ירושלים, חלק ד, עמ' 268-269) .
  7. ^ הלגיון הרס חורבת ר' יהודה החסיד, דבר, 28 במאי 1948
  8. ^ נטע סלע, י-ם: בית הכנסת החורבה קם מהחורבות שוב, באתר nrg‏, 12 במרץ 2010
  9. ^ חזקי עזרא ועוזי ברוך, ‏בית כנסת 'החורבה' נחנך בלב העיר העתיקה, באתר ערוץ 7, קובץ וידאו


בתי כנסת משוחזרים בעיר העתיקה
בית הכנסת החורבה · בית הכנסת אוהל יצחק · בתי הכנסת הספרדיים · בית הכנסת תפארת ישראל · בית הכנסת ציון המצוינת · טראם