יעקב ספיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב יעקב ספיר, 1859

יעקב הלוי ספיר (1822 אשמיאני, האימפריה הרוסית (בלארוס) - ה'תרמ"ה, 1885 ירושלים) היה תלמיד חכם, חוקר כתבי יד, שד"ר ותייר.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספיר עלה לארץ ישראל כנער צעיר עם הוריו בשנת 1832. הוריו שהיו מעדת הפרושים התיישבו בצפת. תוך חודש מת אביו ושנה לאחר מכן מתה אמו. בהיותו בן 12 היה עד ראייה להתנפלותם של ערביי הגליל על יהודי צפת בסיוון ה'תקצ"ד, 1834. עקב רעידת האדמה שהתחוללה בצפת בשנת 1837 עבר לירושלים. למד בישיבותיה של ירושלים באותה העת. נישא לבתו של ר' שלמה זלמן הכהן, בתחילה היה מלמד בתלמוד תורה של עדת הפרושים ואחר כך סופר העדה וכן מזכיר עדת הפרושים בירושלים. באותה עת כתב שירים לכבוד נדבנים ואורחים מכובדים שבקרו בארץ ישראל, כך למשל פרסם בשנת 1854 את השיר 'כנף רננים' לכבודו של משה מונטיפיורי. פרסם מאמרים רבים בעיתון 'הלבנון' שהוציא-לאור חתנו יחיאל ברי"ל, בפרט בענייני אתרוגים.

בשנת 1859 נשלח כשד"ר להודו ולאוסטרליה על-מנת לגייס כספים לבניית בית הכנסת החורבה על שם רבי יהודה החסיד בירושלים. במסעו לאוסטרליה והודו נאלץ לעבור בתימן שכן הורד מהאוניה מפני שכספו נשדד ממנו ולא יכול היה לשלם את דמי המסע ועקב כך פגש ביהודי תימן. במיוחד התרשם מיהודי תימן אשר שכנו בפנים הארץ. הוא בקר גם באינדונזיה שהייתה אז תחת שלטון הולנדי וגם שם פגש יהודים.

כשחזר מאוסטרליה דרך עדן בשנת 1864 אסף חומר על יהודים אלו וכתב את ספרו 'אבן ספיר' על מסעו לתימן והקהילה היהודית שם. בספרו זה אשר יצא לאור בשנים תרכ"ד 1864 - תרכ"ו 1866 פרסם גם מחקרים על כתר ארם צובא וכן על כתבי-יד אחרים של התורה והמקרא. בספרו היה הרב ספיר מהראשונים להעיר את תשומת לבו של העולם היהודי על קיומם ומצבם של היהודים באתיופיה ואף של יהודי המזרח הרחוק.

בירושלים המשיך להתעניין ביהודי תימן, ובהישמע דבר משיח שקר שכר אל כחיל שקם בתימן, כתב נגדו איגרת מיוחדת שבה הזהיר את יהודי תימן מפניו.

בשנים 1865 ו-1873 יצא לשני מסעות נוספים, באירופה ובצפון אפריקה. כמו כן פרסם תשובה בשם עדות ביהוסף בנושא עזבונו של הגביר ניסים שמאמא.

אחד מגילוייו המשמעותיים ביותר, היה אודות הגניזה העתיקה בקהיר, עליה דיבר בספרו. בעקבות הפרסום, החלו חוקרים לפקוד את הגניזה, ולחקור את ממצאיה.

בשנות 1833-1885 סייע להדפיס בירושלים את הספר "חמדת ימים" מאת גדול משוררי תימן ר' שלום שבזי ואף הוסיף לו הקדמה.

נפטר ב-ו' בתמוז ה'תרמ"ה 1885, זכה לראות את עליית אעלה בתמר של יהודי תימן לא"י בשנת ה'תרמ"ב 1882.

מושב אבן ספיר בהרי ירושלים קרוי על שמו. נינו, יוסף ספיר, היה מראשי הציונים הכלליים ושר בממשלות ישראל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]