משתמש:Talshachar10/איסור על עונש מוות במשפט הבינלאומי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

במסגרת המשפט הבינלאומי, עונש המוות עודנו קיים, זאת חרף מעמדה של הזכות לחיים ולביטחון ועליית המדרגה בהכרה העולמית בזכויות האדם. עם זאת, הפרקטיקה של עונש המוות מוגבלת בימינו ומצטמצמת בהדרגה. החשש מפני הריגת חפים מפשע מהווה את הטיעון הוותיק ביותר כנגד הטלת עונש המוות[1].

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשפט הבינלאומי המנהגי אינו אוסר על הטלת עונש מוות. עם זאת, אמנות האוניברסליות ואמנות אזוריות שונות מגבילות את השימוש בו וקוראות למדינות העולם לבטל אותו כליל . בשלהי המאה ה-20 החלה להתפתח מגמה עולמית לשינוי ביחס לעונש המוות. עליית מעמדן של זכויות אדם ברחבי העולם יצרה התנגשות במשפט הבינלאומי בין החלת עונש המוות לבין כיבוד זכויות האדם. אי-לכך, מרבית מדינות העולם אסרו את השימוש בפרקטיקה של עונש מוות. במדינות שהמשיכו להנהיג פרקטיקה זו, הוגבלו העבירות שבגינן ניתן להטיל את עונש המוות. כיום ישנן 55 מדינות בעולם שעונש המוות מעוגן בחוק ומבוצע בפרקטיקה. מנגד, למעלה מ-100 מדינות אסרו לגמרי את השימוש בעונש המוות בשטחן ועוד כ-40 מדינות נוספות אסרו חלקית או בדרך לאיסור מוחלט של הפרקטיקה.

סעיף 5 להכרזה בדבר זכויות האדם קובע כי אף אדם לא יהיה נתון לעינויים או ליחס אכזר, בלתי הומני, משפיל ומבזה כעונש למעשיו[2]. בית הדין האירופי לזכויות האדם קבע בהתאם לכך כי ההמתנה הארוכה (במשך שנים) לביצוע גזר דין מוות (ה-Death Row בארצות הברית) היא אסורה כיוון שהיא מבזה ולא הומנית [3]. דיון נוסף התרחש בגין אופן ההמתה, כאשר מועצת זכויות האדם של האו"ם קבעה שהמתה באמצעות תאי גזים מהווה ענישה אכזרית וכן שהוצאה פומבית להורג אינה מתיישבת עם חובת השמירה על כבוד האדם[4].

אמנות השוללות את השימוש בעונש המוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנות אוניברסליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמנה הראשונה שהתייחסה להגבלת עונש המוות, היתה אמנת ז'נבה השלישית משנת 1929[5], אך זו עסקה בשבויי מלחמה בלבד.

סעיף 6 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות מהווה את ההוראה החשובה ביותר לעניין איסור הנהגת עונש המוות. סעיף זה קובע כי לכל אדם קיימת הזכות לחיים וזכות זו תהא מוגנת מפני פגיעה שרירותית.[6] בנוסף קובע הסעיף כי במדינות הממשיכות להנהיג את עונש המוות, מותר להטילו רק בהמשך לפסיקה חלוטה של ערכאה שיפוטית מתאימה וכן כי העונש יוטל רק בגין העבירות החמורות ביותר על פי חוקי המדינה ולאמנות בינלאומיות. השימוש במונח "העבירות החמורות ביותר" בעייתי, שכן הוא טרם הוגדר במסגרת המשפט הבינלאומי. בהחלטה של המועצה הכלכלית-חברתית של האו"ם משנת 2005 הובהר שהמונח מכוון לעבירות הנושאות אופי של פשע בינלאומי, או לכאלו שגרמו למוות או תוצאות חמורות במיוחד [7]. ברם, בהיעדר הסכמה בינלאומית בדבר סמכות המועצה לפרש את הוראות האמנה, לפרשנות זו אין מעמד מחייב. כך, למשל, חלק מן המדינות האסלאמיות רואות בניאוף וכפירה עבירות חמורות ביותר, בעוד שמדינות אחרות רואות בעבירות פוליטיות או כלכליות עבירות חמורות מאוד המצדיקות הטלת עונש מוות[8] .

עוד עולה מן האמנה שהזכות לחיים הינה ערך מקודש, ובשל כך יש לשלול את הפגיעה בה, אף אם נועדה לשרת תכליות ציבוריות חשובות ככל שיהיו. בעניין זה, נקבע בבית הדין האירופי לזכויות האדם כי קיים חשש שאדם שלא זכה להליך משפטי הוגן יוצא להורג על לא עוול בכפו. בית הדין ייחס חשיבות עליונה לחיי אדם וטען כי לא ניתן להפריד בין אי-חוקיותו של הליך משפטי הוגן לבין מתן גזר הדין הסופי.[9] מדברי בית הדין עולה כי לעונש המוות אין מקום בחברה דמוקרטית וכי הטלתו עלולה להיחשב, בהתאם לנסיבות, כהתייחסות לא אנושית כלפי בני האדם.[10]

אמנות אזוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכמה אמנות אזוריות יש חובה על המדינות החברות לבטל את השימוש בעונש המוות. סעיף 4 לאמנה האמריקנית בדבר זכויות האדם מתייחס לעונש המוות בעקיפין, [11] אולם בשנת 1990 התווסף פרוטוקול לאמנה זו בעניין ביטולו המוחלט של עונש המוות.[12] ס' 1 לפרוטוקול הששי הנלווה לאמנה האירופית בדבר הגנה על זכויות האדם וחירויות היסוד[13] אוסר על השימוש בעונש המוות.

גם באיחוד האירופי הייתה התנגדות לעונש המוות,[14] אולם זו עוגנה בחקיקה רק בשנות ה-2000, עם כינון אמנת זכויות היסוד של האיחוד האירופי.[15] מדינות אשר יבקשו להצטרף לאיחוד, יצטרכו לבטל את עונש המוות, אם הוא נוהג במשפטן.

בשנת 2008 נכנסה לתוקף מגילת זכויות האדם הערבית,[16] אשר חברות בה 17 ממדינות הליגה הערבית. סעיפים 6-7 למגילה קובעים שעונש המוות יוטל רק על העבירות החמורות ביותר ומספק רשימת הגבלות מהותית לשימוש בו. ישנן מדינות אשר אשררו את האמנה אך הסתייגו מכללים מסוימים בה, בין היתר על מנת שיוכלו להמשיך בפרקטיקה של הטלת עונש מוות.

פרקטיקה מדינתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חרף העובדה שעונש המוות הינו מותר תחת המשפט המנהגי, מדינות רבות ביטלו עונש זה. ספרד החליטה על ביטול השימוש בעונש המוות בטענה כי לעונש המוות אין כל מקום במערכת מדינית מתקדמת ובחברה מתורבתת וכי אין דבר משפיל ואכזרי יותר מלקחת לאדם את חייו [17]. בית המשפט החוקתי בדרום אפריקה קבע שעונש המוות איננו חוקתי. השופט צ'סקלסון מבית משפט זה אמר: "הזכות לחיים ולכבוד הן החשובות ביותר מבין כל זכויות האדם. זכויות אלו אמורות להשתקף מפועלה של המדינה בכל דבר שהיא עושה, גם בהענשת פושעים."[18]

דעות מנוגדות מצויות בעיקר בארצות הברית ובמדינות המזרח התיכון. האיגוד האזרחי החופשי בארצות הברית מאמין שיש להטיל את עונש המוות, אך בהתאם להגבלות המצויות בחוק ותחת הכללים המנחים. בימינו, קיימים מספר טיעונים התומכים בהטלת עונש המוות. מדינות רבות רואות בהטלת עונש זה כעניין מדינתי-פנימי אשר אינו קשור לזכויות האדם. טיעון נוסף הוא, כי אלמנט ההרתעה עודנו קיים ובא לידי ביטוי בהחלת עונש המוות[19] . טיעון הבא לידי ביטוי בעיקר מצדן של המדינות האסלאמיות הוא שהטלת עונש המוות מוצדקת וחוקית לאור העובדה שהוא מצוי בדת האסלאם משחר ההיסטוריה[20].

עמדות של גופים בין לאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2010 קבלה העצרת הכללית של האו"ם, החלטה התומכת באיסור הטלת עונש המוות[21] .

ארגוני זכויות אדם בינלאומיים, ביניהם ארגון "אמנסטי אינטרנשיונל", הגדירו את השימוש בעונש המוות כהפרה של הזכות לחיים, עינויים וטיפול אכזרי בבני האדם. לטענת הארגון, כפי שעשה עם העבדות והאפרטהייד, העולם דוחה את השיטה הזאת, המהווה מבוכה לאנושות[22].

ניתן לזהות שינוי מגמתי ברחבי העולם גם בסוגיית גירוש זרים הנידונים למוות. בשנת 2006, מועצת זכויות האדם של האו"ם קבעה שקנדה צריכה להבטיח שעונש המוות הצפוי לאדם במדינת המוצא שלו (נגזר על האדם להיות מגורש מקנדה למדינת מוצאו) לא ימומש. המועצה התייחסה למדינות שהוקיעו את עונש המוות וטענה כי יש להן מחויבות שלא לחשוף אדם לסיכוי אפשרי של מימוש העונש. אי-לכך, מדינות לא יחזירו או יגרשו בני אדם מתחום שיפוטן אם צפויה להם סכנה במדינתם שלהם או בכל מדינה אליה יועברו[23]. עם זאת, החלטות מועצת זכויות האדם אינן מחייבות כשלעצמן. אולם, בימים אלו מתקיימים דיונים ברחבי העולם במטרה לדמות את עונש המוות לעינויים או התאכזרות, יחס משפיל ובלתי הומני ובכך לשלול אותו באופן סופי.

עונש מוות במשפט הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשפט הישראלי ניתן להטיל עונש מוות אך באופן מאוד מוגבל[24]. עד לשנת 1954 היה עונש המוות בתוקף מכוח חקיקה מנדטורית, בדגש על עבירת הרצח. בשנת 1954 בוטל עונש המוות על נאשמים בעבירת הרצח[25] (פרט לנאשמים בעתות חירום), זאת מכוח שיקולי מוסר, עקרונות יהודיים ואובדן האלמנט ההרתעתי. כיום ניתן להטיל עונש מוות בהרכב של שלושה שופטים, רק בגין בגידה במדינת ישראל הכוללת פגיעה בריבונותה, חרחור מלחמה או סיוע לאויב בשעת לחימה בעת לחימה,[26] או בגין פשע כנגד האנושות או כנגד העם היהודי, בתקופת השלטון הנאצי.[27] בתי המשפט הצבאיים, שתחום שיפוטם הוא בשטחי יהודה ושומרון, רשאים להטיל את עונש מוות בהחלטות שהתקבלו פה אחד, בעבירות בטחוניות מסוימות[28].

במסגרת ניסיונות כינון החוקה היה נסיון להביטא לביטולו של עונש מוות באופן מלא,[29] אולם ההצעות הרבות לא זכו לתמיכה מספקת. הדיון במעמדו של עונש המוות לא יהא שלם מבלי לתת את הדעת להשלכותיו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר בסעיף 2 קובע את הזכות לחיים ולכבוד. על פגיעה בזכות זו לעמוד בתנאי פסקת ההגבלה.[30]

ב-3 בינואר 2018 עברה בכנסת בקריאה טרומית הצעת "חוק עונש מוות למחבלים". ההצעה מתירה לבתי המשפט הצבאיים להטיל עונש מוות על מחבלים גם ברוב רגיל. בנוסף, גם בתי המשפט האזרחיים יוכלו לגזור עונש שכזה.[31]

ראו גם:[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות

ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם

זכויות אדם

הזכות לחיים ולביטחון

עונש מוות

לקריאה נוספת:[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Hood, R., & Hoyle, C. (2015). The death penalty: A worldwide perspective. OUP, Oxford.‏
  • International Bar Association. (2008). The Death Penalty Under International Law. A Background Paper to the IBAHRI Resolution on the Abolition of the Death Penalty.
  • Prokosch, E. (2004). The death penalty versus human rights. COUNCIL OF EUROPE. Death : Beyond Abolition. Strasbourg: Council of Europe.‏
  • Schabas, William., A. (1998). International Law and Abolition of the Death Penalty. The Washington and Lee Review, 55(3), 797-846.

קישורים חיצוניים:[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ירון אונגר, ‏עונש המוות, באתר הכנסת - הלשכה המשפטית, 25 בנובמבר 2013

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Dieter, Richard (July, 1997). Innocence and the Death Penalty. Retrieved 04 December, 2017.
  2. ^ UN General Assembly, Universal Declaration of Human Rights, 10 December 1948, 217 A (III), Article 5.
  3. ^ Meeropol, Rachel (October 10, 2011). "Death Row: America's Torture Chamber." Retrieved December 04, 2017.
  4. ^ Schabas, W. A. (1997). The Death Penalty as Cruel Treatment and Torture: Capital Punishment Challenged in the World's Courts. CAMBRIDGE LAW JOURNAL, 56(2), 426-428.‏
  5. ^ Geneva Convention (1929). Introduction. Retrieved 04 December, 2017.
  6. ^ UN General Assembly, International Covenant on Civil and Political Rights, 16 December 1966, United Nations, Treaty Series, vol. 999, p. 171, Article 6.
  7. ^ Economic and Security Council (July 21, 2015). "Capital punishment and implementation of the safeguards guaranteeing protection of the rights of those facing the death penalty". Retrieved 04 December, 2017.
  8. ^ El-Awa, M. S. (1981). Punishment in Islamic Law, American Trust Publications.
  9. ^ European Court of Human Rights (October 2015). Death Penalty Abolition. Retrieved 04 December, 2017.
  10. ^ Ocalan v Turkey European Court of Human Rights (First Section) Application 46221/99, Judgement of 12 May 2005.
  11. ^ Organization of American States (OAS), American Convention on Human Rights "Pact of San Jose, Costa Rica" (B-32), 22 January 1969, Article 4. Retrieved 27 December, 2017.
  12. ^ Organization of American States (OAS), Protocol to the American Convention on Human Rights to Abolish the Death Penalty ("Pact of San Jose"), 8 June 1990, OAS Treaty Series, N°.73, Retrieved 27 December, 2017.
  13. ^ Council of Europe, Convention for the Protection of Human Rights and Fundamental Freedoms, 04 November 1950, Protocol 6.
  14. ^ European Union (June 15, 2016). EU Policy on Death Penalty. Retrieved 01 January, 2018.
  15. ^ European Union (December 18, 2000) Charter of Fundamental Rights of the European Union, Article 19.
  16. ^ League of Arab States. Arab Charter on Human Rights, May 22, 2004, Article 6.
  17. ^ Lloyd, Nick (March 27, 2007). The Death Penalty in Spain. Retrieved 04 December, 2017.
  18. ^ יניב רוזנאי (31 באוגוסט, 2016), "מוות לעונש המוות?" News1. נדלה בתאריך ה-04 בדצמבר, 2017.
  19. ^ D. Garland Peculiar Institution Oxford: Oxford University Press (2010) p. 293.
  20. ^ שמעון כהן (12 ביולי, 2015), באיסלאם הקיצוני מוות הוא לא עונש, ערוץ 7, נדלה בתאריך ה-04 בדצמבר, 2017.
  21. ^ Assembly, UN General. "Moratorium on the use of the death penalty. 65/206. 21 December 2010." New York: United Nations
  22. ^ סוכנויות הידיעות (30 במרץ, 2010), "אמנסטי: סין - "אלופת העולם" בהוצאה להורג", NRG, נדלה בתאריך ה-04 בדצמבר, 2017.
  23. ^ Roger Judge v Canada (2006). 2006 Decisions, 114.
  24. ^ סנג'רו, ב. (2002). על עונש המוות בכלל ועל עונש המוות בגין רצח בפעולות טרור בפרט. עלי משפט ב'. 127-206.
  25. ^ חוק לתיקון דיני עונשין (ביטול עונש מוות על רצח), תשי"ד-1954
  26. ^ סעיפים 96-99 לחוק העונשין, תשל"ז-1977
  27. ^ חוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם, תש"י-1950
  28. ^ סעיפים 43 ו-493 לחוק שיפוט השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955
  29. ^ הלל סומר, יניב רוזנאי, נעמה אבולעפיה ודולב קידר, "הזכות לחיים ולשלמות הגוף", הצעת חוק שהוגשה לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, 19 בינואר, 2005.
  30. ^ סנג'רו, ב. (2002). על עונש המוות בכלל ועל עונש המוות בגין רצח בפעולות טרור בפרט. עלי משפט ב'. 127-206.
  31. ^ אזולאי, מורן (2018-03-01). "ברוב זעום: חוק עונש מוות למחבלים אושר בטרומית". Ynet. נבדק ב-2018-01-16.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמש:Talshachar10/איסור_על_עונש_מוות_במשפט_הבינלאומי&oldid=24737711"