נחום טבת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נחום טבת
Nahum Tevet.jpg
נחום טבת (1980)
תאריך לידה 4 ביוני 1946
מקום לידה קיבוץ מסילות
לאום ישראלי
תחום יצירה פיסול
זרם באמנות מינימליזם, דלות החומר
הושפע על ידי רפי לביא, ולדימיר טטלין, קזימיר מלביץ'

נחום טבת (נולד ב-4 ביוני 1946 בקיבוץ מסילות) הוא פסל ומורה ישראלי לאמנות. הוא מכהן כפרופסור באקדמיה "בצלאל" לאמנות בירושלים שם הקים ומנהל את המסלול ללימודי המשך (החל משנת 2001) ואת התוכנית לתואר שני.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחום טבת נולד בשנת 1946 בקיבוץ מסילות בעמק בית שאן, כבנם השני של מנדל טויב ופייגה לבית מארין. בזמן לימודיו בתיכון למד אמנות בסמינר "אורנים" אצל מרסל ינקו, קליר יניב וסימה סלונים.‏[1] בצבא שרת טבת כקצין בחיל השריון והשתתף במלחמת ששת הימים בחזית רמת הגולן. אחרי שלקח כמה שיעורים במכון אבני לאמנות בתל אביב, הופנה על ידי שרה לוי, בעלת גלריה, שהתרשמה מכישוריו, אל הצייר והמורה רפי לביא בעיר רמת גן.

בשנת 1971 הציג טבת לראשונה מעבודותיו בתערוכה קבוצתית שאצר לביא בבית האמנים בתל אביב. ב-1972 הציג טבת בתערוכה קבוצתית בגלריה שרה גילת בירושלים. בתערוכה השתתפה קבוצה של אמנים מתלמידיו של רפי לביא. עבודותיו של טבת בתערוכה השתמשו בטכניקת הקולאז', שהשימוש בה אפיין רבים מאמנים אלו שנודעו בדיעבד כמזוהים עם סגנון "דלות החומר". עבודותיו של טבת באותה עת עשו שימוש ססלוטייפ ונייר כדי ליצור "מבניות מופשטת-מנימליסטית".‏[2]

באוקטובר 1974 הציג טבת את העבודה "מיטות" בתערוכה בגלריה [שרה גילת]. בתערוכה בנה טבת מבני עץ דמויי מיטות, בגודל אחיד של 60 על 190 ס"מ. פיזורן בחלל יצר מתח בין אשליית השימושיות של האובייקטים כאובייקט ממשי לבין היותן תוצר אמנותי המהווה מערכת סגורה בעלת היגיון פנימי.‏[3]

בשנת 1975 ביקר בישראל האמן רוברט ראושנברג, לרגל הקמת תערוכה במוזיאון ישראל. בעת הביקור רכש ראושנברג מספר עבודות מטבת.‏[4]

בשנת 1976 הציג טבת תערוכת יחיד בביתן בילי רוז לאמנות במוזיאון ישראל. בתערוכה יצר טבת מבנים גאומטרים העשויים מלוחות עץ סיבית. בניית המבנים וסידורם בחלל העמיד ערכים של סידרתיות ושל צירופי יחידות במרכז המודעות האמנותית.‏[5]בנוסף, הציג טבת עבודות העושות שימוש בזכוכית כמצע לפעולות ציוריות.

בינואר 1978 הציג טבת תערוכה בגלריה של ברטה אורדנג בניו יורק. ב-1979 הציג טבת תערוכה במוזיאון ברוקלין. ברישומים שהוצגו בתערוכות אלו יצר טבת עימות בין הצורות הגאומטריות המצוירות ביצירה לבין המצע עליהן הן צוירו. באחת העבודות, "עיגול על רקע שחור" (1978), הופיע עיגול על גבי נייר החתוך לצורה הדומה לסימן פלוס הפוך. בשנת 1980 חזר טבת לישראל. בראיון עיתונאי הסביר טבת את חזרתו לישראל בהבנה כי לא הרגיש שהיה "חלק ממערכת תרבותית" בארצות הברית.‏[6]

נחום טבת היה הקיצוני שבין האמנים המינימליסטים הישראלים במחצית שנות השבעים. הוא תפס את היצירה (פיסול בדרך כלל) כתהליך אמפירי, המבוסס על מערכת "הימנעויות" תוך כדי הפשטה מצמצמת (רדקציוניסטית). מטרת תהליך היצירה הייתה העברת "מהות" המדיום הפלסטי. מה שחשוב היא נוכחותו והדרכים להבלטתו. כל יצירה שלו הייתה מערכת סגורה בעלת הגיון פנימי שאיפשר הצדקות פנימיות לכל פעולה. יצירותיו בדקו את מידת הצמצום האפשרית תוך כדי שמירת המוצר בתחומי הגדרות האמנות הפלסטית. לפחות שתי תכונות שליצירות אלו גורמות להן לשבות את כללי המשחק של המינימליזם ההיסטורי: א. יש בהן ממד פיוטי, אנושי ולירי שנובע מאופן הנגיעה בצבע, מיחסי גומלין "רגישים" בין קו רשום וקו מנוסר למשל, ומתחושת העשייה האנושית (רישום, ניסור וכיוצא באלה) המגולמת בעבודות. ערך מוסף פיוטי זה קיים בעבודות כאילו כלאחר יד, במקרה, כתוצר לוואי של העשייה. ב. חלק מעבודות אלו של טבת נראות כחפצים שימושיים: שולחנות, מיטות, לוחות עץ שנוסרו לשם שימוש ונזנחו באחד משלבי העשייה. ה"שימושיות" העניקה כאילו לגיטימציה לעוני הצורי... מעניין שסוג זה של פונקציונליזם לכאורה יופיע מאוחר יותר בפיסול המערבי. תכונות אלו מעידות על מאבק מסוים של האמן עם החומרה התאורטית וההרמטית של המינימליזם.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1962 - אורנים, טבעון
  • 1968 - מכון אבני, תל אביב
  • 1969-1971 - אצל רפי לביא

הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מ-1980 מלמד במחלקה לאמנות, בצלאל
  • 2001-2010 ראש התוכנית ללימודי תואר שני באמנות, בצלאל

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1973-76 מלגות אמן צעיר, קרן תרבות אמריקה-ישראל
  • 1979-80 מלגת השתלמות לשהות בניו-יורק, קרן תרבות אמריקה-ישראל
  • 1984 פרס דיסקונט לאמן ישראלי מטעם מוזיאון תל אביב
  • 1986 פרס סנדברג, מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 1990 פרס קרן התרבות אמריקה-ישראל
  • 1991 פרס פונדק, מוזיאון תל אביב לאמנות
  • 1992 פרס שרת החינוך והתרבות לאמן ישראלי
  • 2007 - פרס למפעל חיים מטעם משרד המדע, התרבות והספורט
  • 2011 - פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול מטעם עיריית תל אביב-יפו
  • 2013 - פרס א.מ.ת

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1972 גלריה שרה גילת, ירושלים
  • 1975 "עבודות זכוכית", גלריה שמלה, דיסלדוף
  • 1976 "עבודות, 1974-1976", מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 1977 "רישומים", גלריה אילן, פריז
  • 1977 גלריה רוס, תל אביב
  • 1977 מיצב רישומים, גלריה שרה גילת, ירושלים
  • 1978 "רישומים ופסלים", גלריה שמלה, דיסלדוף
  • 1978 "10 < 2", גלריה ברטה אורדנג, ניו יורק
  • 1979 "הצבה לשני חדרים", גלריה ברטה אורדנג, ניו יורק
  • 1980 "רישומים", גלריה שמלה, דיסלדוף
  • 1981 "עבודות חדשות", גלריה הלל, ירושלים [קטלוג]
  • 1982 "נרקיס 2 ועבודות חדשות", גלריה נעמי גבעון, תל אביב
  • 1982 "נרקיס 1b, נרקיס 3a",‏ CUNY Graduate Center, ניו יורק [קטלוג]
  • 1984 "תצוגה מיוחדת: עבודות, 1983-1984", מוזיאון ישראל, ירושלים
  • 1986 "פסלים", קנסטהאלה מנהיים והגלריה החדשה אוסף לודוויג, אאכן, גרמניה [קטלוג]
  • 1987 "פסלים", גלריה אמריך-באומן, ציריך
  • 1988 "עבודות חדשות", גלריה ארטיפקט, תל אביב
  • 1991 "שיעורי ציור: פסלים 1984-1990", מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב [קטלוג]
  • 1993 "פסלים קטנים", הגלריה של המחלקה לאמנות, אוניברסיטת חיפה, חיפה
  • 1995 הגלריה העירונית, ברמן והמוזיאון העירוני הרפורד, גרמניה [קטלוג]
  • 1998 "דף מקטלוג ועבודות אחרות", גלריה דביר, תל אביב
  • 1998 גלריה ווטקינס, המחלקה לאמנויות, האוניברסיטה האמריקאית, וושינגטון די סי
  • 2004 "שבע הליכות", מרכז לאמנות עכשווית (DCA), דנדי, סקוטלנד
  • 2005 "Take Two",‏ Le Quartier, מרכז לאמנות עכשווית, קמפר, צרפת [קטלוג]
  • 2007 "דבר דבר, נחום טבת: עבודות, 1994-2006", מוזיאון ישראל, ירושלים [קטלוג]
  • 2008 מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, הרצליה
  • 2009 המוזיאון לאמנות עכשווית, רומא, איטליה
  • 2012 "פנסיון" (ביחד עם גרגור שניידר), גלריה חזי כהן, תל אביב-יפו
  • 2012 "פסלים קטנים, 1980 - 2012", הגלריה האוניבסיטאית, אוניברסיטת תל אביב, תל אביב

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו: נחום טבת, גזית, כרך ל"ב, חוברת א-ד, 1976, עמ' 73.
  2. ^ ראו: עפרת, גדעון, האסתטיקה היא התהליך, דבר, 28 במאי 1976.
  3. ^ ראו: צלמונה, יגאל, נחום טבת: חפצים, מושג, ינואר 1976, עמ' 49.
  4. ^ ראו: עפרת, גדעון, האסתטיקה היא התהליך, דבר, 28 במאי 1976.
  5. ^ ראו: נחום טבת. עבודות 74-76. מוזיאון ישראל, ירושלים, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1976, עמ' 6.
  6. ^ גל, נעמי, תערוכה, ידיעות אחרונות, 18 בספטמבר 1981.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]