דרורה דומיני

דרורה דומיני (נולדה ב-1950) היא אמנית ישראלית ומורה בכירה וותיקה במחלקה לאמנות בבצלאל. כינויה, שניתן לה בידי חוקר האמנות הישראלית גדעון עפרת, הוא "הפסלת העבריה". דומיני החלה את פעילותה בראשית שנות ה-80 והייתה מהנשים הבודדות בקרב פסלי ישראל. יצירות בולטות שלה עוסקות בבחינה ובביקורת של החיים בקיבוץ ובכלל של המיתוס הגברי הישראלי וזאת על ידי עיסוק בתכנים של גוף, זיכרון ומוות.

[עריכה] ילדותה

"בית עם אנדרטה" (1993)

מראה תערוכת היחיד שהוצגה בפברואר 2005 בגלריית קו 16 בתל אביב

דומיני נולדה בקיבוץ מרחביה בשנת 1950 להורים ממייסדי הקיבוץ. נושא חוויות הילדות בקיבוץ הוא אחד מהנושאים המרכזיים אשר מלווים את עבודתה של דומיני מראשיתה ועד היום.

[עריכה] לימודים

בשנת 1972, לאחר שיחרורה מצה"ל, עזבה דומיני את הקבוץ ויצאה ללימודי אמנות בחו"ל. את הכשרתה קיבלה דומיני באוניברסיטת ויסקונסין-מילווקי בויסקונסין שבארצות הברית, ולאחר מכן בקולג' לאמנות בצ'לטנהם שבבריטניה. את לימודיה סיימה בשנת 1980 באקדמיה לאמנות סנט מרטין שבלונדון.

[עריכה] יצירה

העבודות שיצרה דומיני בתקופת לימודיה מתאפיינות בעיסוק בנושא העקירה, אותו חוותה לא רק כסטודנטית ישראלית בניכר, כי אם גם מעצם העובדה שעזבה את קיבוצה ומקום ילדותה. בתקופה זו התנסתה דומיני בשלל טכניקות ובהן ציור, פיסול על גבי ציור, פיסול, מודלים אדריכליים וגאומטריים וביצירת מבנים קונסטרוקטיביים שליוו גם בשנות ה-80 של המאה ה-20. גם בהמשך עבודותיה משנות ה-90 ועד היום ממשיכה דומיני להתייחס לנושאים המיתיים שהעסיקו אותה מראשית דרכה, כך בין השאר עסקה באנדרטאות ובפסלו של יצחק דנציגר "נמרוד" ועוד. בשנת 2002 הוציאה דומיני בשיתוף הצלמת פראנס לבה-נדב את הספר "כל מקום: נוף ישראלי עם אנדרטה". ספר זה מסכם פרויקט רחב היקף של צמד האמנויות בהן הגישו פרשנות חדשנית לאנדרטאות הרבות המפוזרות ברחבי ישראל.

בשנת 2007 זכתה בפרס שר המדע התרבות והספורט, נימוקי השופטים מבטאים את ייחודה של דומיני בשדה האמנות הישראלי: "[דומיני] הביאה איתה שפת פיסול פורמאליסטית שעברה, מהר למדי, הסבה לדיבור תלת-ממדי על תרבות, על ביוגרפיה ועל זהות. דרורה דומיני הוכיחה יכולת התחדשות בפיתוח חומרים לא-שגרתיים ובניסוח דימויים טעונים".

בפברואר 2008 הציגה דומיני את תערוכתה "ציפורים נגזרות", בגלריה גורדון. בשנת 2009 הוצב פסל חוצות עשוי ברונזה, לזכר רצח חיים ארלוזורוב במקום בו נרצח על חוף ימה של תל אביב (כיום בסמוך למרינה). בשנת 2010 הציגה בסדנא לאמנות בראשון לציון עבודות שנוצרו באמצע שנות ה-80 והוצגו במקום באותה העת, לצד עבודה חדשה שנוצרה במשותף עם ילדים. בקיץ 2011 הציגה את התערוכה "משחק קבוצתי", שהורכבה בעיקר מעבודות על נייר בגלריה ברבור בירושלים.

[עריכה] הוראה

עם שובה של דומיני לישראל בשנת 1980, פנתה להוראת האמנות באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל בירושלים. שם הצטרפה לסגל ההוראה של המחלקה לאמנות, בו היא חברה בכירה עד היום. במסגרת תפקיד זה העמידה דומיני אלפי תלמידים. בין השאר היא לימדה פיסול, ציור ותולדות האמנות הישראלית (לצד האמן דוד גינתון).

[עריכה] לקריאה נוספת

דרורה דומיני: פסלים 1993 - 1990, אוצרת ועורכת: אלן גינתון, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1993.
כל מקום, נוף ישראלי עם אנדרטה, דרורה דומיני ופראנס לבה-נדב, הוצאת חרגול, 2002 - תוצר של מסע צילומים בעקבות אנדרטאות בארץ. הפרויקט מנציח את ההנצחה וחושף את הקשר ההדוק בין נסיבות הזמנה רשמיות לבין הפיסול הישראלי.
Volleyball, דרורה דומיני, ספר שיצא לרגל התערוכה "דרורה דומיני / משחק קבוצתי", גלריה ברבור, 2011.