סביאטסק
 | |
| כנסייה בסביאטסק בסביבות 1910 | |
| מדינה |
 רוסיה |
|---|---|
| מחוז |
 מחוז בריאנסק |
| נפה | נובוזיבקוב |
| תאריך ייסוד | 1714 |
| סיבת נטישה | אסון צ'רנוביל |
| תאריך נטישה | 2006 |
| קואורדינטות | 52°40′10″N 31°33′16″E / 52.669444444444°N 31.554444444444°E |
| אזור זמן | UTC +3 |
 | |
סביאטסק (ברוסית: Святск, לעיתים מכונה סביאטסקי (Свя́тский), סביאטסקאיה (Свя́тская) או סביאטסקויה (Свя́тское)) הוא כפר נטוש במחוז בריאנסק ברוסיה. הכפר, ששוכן בקרבת הגבול של רוסיה עם בלארוס, ננטש בעקבות אסון צ'רנוביל.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכפר נוסד ב-1714, בתקופת האימפריה הרוסית, על ידי אנשים מקבוצת אדוקי האמונה הישנה, ולקראת סוף המאה ה-18 הפך לאחד המרכזים האזוריים שלהם. בסביבות 1900 הוא הגיע לשיא גודלו וישבו בו כ-4,000 תושבים.[1]
משלב זה האוכלוסייה החלה להתמעט בהדרגה. סביאטסק נכבש על ידי גרמניה הנאצית בספטמבר 1941, במלחמת העולם השנייה, ושוחרר על ידי הצבא האדום בספטמבר 1943;[2] הכפר ספג נזקים כבדים בתקופת הכיבוש.
ב-1986 התרחש אסון צ'רנוביל בעקבות תאונה בתחנת הכוח הגרעינית צ'רנוביל, שבעקבותיה נשורת גרעינית התפזרה עם הרוח והגיעה גם לאזור סביאטסק. במדידות נמצאה בכפר כמות גבוהה של צזיום רדיואקטיבי ועל כן נקבע שיש לפנות את הכפר, אך בעקבות חוסר הבנה של חומרת המצב מצד המקומיים וקשיים תקציביים מצד השלטונות הפינוי המאורגן בפועל החל רק בשנות ה-90. מרבית המבנים ננטשו, למעט אנדרטה לכבודו של הגנרל היהודי-סובייטי יליד הכפר דוד דרגונסקי שהועברה לעיר הקרובה נובוזיבקוב. ב-2003 עזב אחרון התושבים וב-2006 הכפר הוכרז רשמית כנטוש.
הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1897 נמנו במקום 290 יהודים,[3] וב-1926 המספר צמח ל-588.[3][2] ערב הכיבוש הגרמני ב-1941 חלק ניכר מהיהודים הצליח להימלט מזרחה או גויס לצבא האדום, כך שנותרו בכפר רק כ-150 מהם.[4]
לאחר הכיבוש נעשה רישום של כל היהודים והם אולצו לבצע עבודות כפייה.[4] באוקטובר 1941 נלקחו 23 יהודים ועוד מספר קטן של קומוניסטים ושבויי מלחמה אל יער מחוץ לכפר והם נורו שם בבור הריגה.[4][5] היהודים שנותרו נלקחו למעין גטו,[4] שם הם שהו עד ינואר 1942. ב-25 בינואר כ-120 יהודים כונסו בחצר בניין הממשל הצבאי הגרמני ואז נלקחו למפעל לבנים נטוש בקרבת הכפר ונורו שם למוות; 9 יהודים שהצליחו להסתתר בכפר אותרו ונרצחו באותו מקום יום לאחר מכן.[4][6]
ב-1945, לאחר המלחמה, הגנרל דרגונסקי, שאיבד עשרות רבות מקרוביו במהלך השואה, ביקר בסביאטסק ובנובוזיבקוב ושלח מכתב על רשמיו מהביקור אל הוועד היהודי האנטי-פשיסטי. במכתב הוא תיאר את מצבן הגרוע של גופות היהודים שלא נקברו כראוי וביקש מהוועד שיפעל למען הקמת אנדרטאות לקורבנות, לכלל הקהילות החרבות ברחבי ברית המועצות.[2] בעקבות המכתב, לאחר כשנתיים הועברו גופות קורבנות סביאטסק לבית הקברות היהודי בנובוזיבקוב והוקמה שם אנדרטה המנציחה אותם.[2]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Oliphant, Roland (2016-04-14). "After Chernobyl's radioactive rains". The Telegraph (באנגלית). נבדק ב-2023-03-02.
- סביאטסק, באתר האנציקלופדיה ליהדות רוסיה (רו') (ברוסית)
- סביאטסק במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
- אלכסנדר קרוגלוב (רו'), סביאטסק, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1828), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ סביאטסקאיה במילון האנציקלופדי ברוקהאוס ואפרון (אנ') (ברוסית).
- ^ 1 2 3 4 סביאטסק במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
- ^ 1 2 סביאטסק, באתר האנציקלופדיה ליהדות רוסיה (רו') (ברוסית)
- ^ 1 2 3 4 5 אלכסנדר קרוגלוב (רו'), סביאטסק, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1828), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
- ^ סיפור רצח יהודי סביאטסק בבבקוב במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
- ^ סיפור רצח יהודי סביאטסק במפעל הלבנים לשעבר ליד סביאטסק במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)