נשורת גרעינית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פצצות מימן רבות עוצמה, כמו ניסוי קאסטל רומאו שבתמונה, עלולות לזהם שטחים של עשרות אלפי ק"מ רבועים בנשורת גרעינית קטלנית

נשורת גרעינית היא אבק המכיל חומר רדיואקטיבי. היא תוצר של פיצוצים גרעיניים, תקלות בכורים גרעיניים או של רשלנות בטיפול בחומר רדיואקטיבי. נשורת גרעינית פולטת קרינה רדיואקטיבית ומהווה סיכון בריאותי חמור: קרינה בעוצמה גבוהה גורמת למחלת קרינה ובעוצמה נמוכה היא עלולה לגרום למחלת הסרטן, גם שנים רבות לאחר החשיפה אליה. כמו כן עלולות להיגרם מוטציות גנטיות בבעלי חיים ובבני אדם הנחשפים לקרינה וכך נזק עלול לעבור לדורות הבאים.

נשורת שמקורה בפיצוץ גרעיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיזור הנשורת כתוצאה מניסוי קאסטל בראבו - פצצת מימן בת 15 מגאטון

אף נשק גרעיני אינו יעיל במאה אחוזים. חלק מהחומר הבקיע מתאייד כתוצאה מהאנרגיה הנפלטת מתגובת השרשרת ומתפזר לפני שעבר ביקוע. חומרים אלו מתעבים לחלקיקים מיקרומטריים, המהווים את אבק הנשורת. יעילות הפצצות האטומיות הראשונות לא עלתה על 20% - כלומר, רוב החומר הגרעיני בפצצה התפזר ולא עבר את תגובת השרשרת. יעילות נשק אטומי מודרני גבוהה הרבה יותר.
יתר על כן, פליטת הנייטרונים בפיצוץ גרעיני הופכת חומרים נפוצים רבים לרדיואקטיביים.
הנשורת הגרעינית מתרחשת באופן משמעותי רק אם הפיצוץ היה קרקעי. בפיצוצים בהם הפצצה אינה מתקרבת לפני הקרקע כמו בהירושימה ונגסקי עוצמת הפיצוץ אמנם חזקה יותר אך כמעט ולא הייתה נשורת‏[1]. הנשורת נישאת מעלה עם כדור האש של הפיצוץ הגרעיני, ומתחילה לשקוע לקרקע תוך פחות משעה. רוחות עלולות להסיע את הנשורת הרחק ממקום הפיצוץ, אך גם מפזרות אותה על שטח גדול יותר ובכך מפחיתות את פגיעתה הרעה. פרוטוקולים להישרדות אחרי התקפה גרעינית כוללים, על כן, הוראות לנוע כנגד כיוון הרוח, על מנת לצמצם את זמן החשיפה. בפיצוצים גרעיניים גדולים מאד, בני למעלה מעשרה מגאטון, עשויה הרוח ליצור חגורה באורך מאות קילומטרים בה כמות הנשורת קטלנית. גם משקעים מהווים גורם בעל משקל - ירידת גשם מענן הנושא נשורת או דרך ענן הנושא נשורת מורידה לקרקע תוך פרק זמן קצר חלק ניכר מהנשורת.
בנוסף לנשק גרעיני קיים חשש משימוש בפצצה מלוכלכת: נשק גרעיני שמלכתחילה תוכנן לפיצוץ לא יעיל, כך שזיהום הנשורת יהיה גבוה, או פצצות רגילות שחומר רדיואקטיבי הוסף להן על מנת לפזר כמות גדולה של נשורת. ייצור נשק מסוג זה אינו דורש ידע טכני מפליג וקיים חשש שארגוני טרור ישתמשו בו למטרות מגה-פיגוע.

נשורת שמקורה בכורים גרעיניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כור אטומי מתפקד בתנאים של לחץ גבוה וטמפרטורה גבוהה. תפעול הכור דורש איזון מתמיד של מהירות תגובת השרשרת כך שהלחץ לא יעלה למידה בה ליבת הכור תתבקע. במקרים של תקלות שבהן אובדת השליטה, ליבת הכור נחשפת ומתפזרת נשורת. התקלה החמורה ביותר שהתרחשה בכור גרעיני עד כה, היא האסון הגרעיני בפוקושימה, יפן בשנת 2011. אסון מפורסם נוסף הוא אסון צ'רנוביל, בו נהרגו 15 אנשים.
פרט לתקלות, קיים גם סיכון כתוצאה מטיפול רשלני בפסולת גרעינית שמקורה בליבת הכור. רוב המדינות מגבילות מאד הימצאות פסולת גרעינית בשטחן. באופן פרדוקסלי, הגבלות אלו גורמות לפינוי הפסולת למדינות עולם שלישי, בהן שלטון החוק חלש והפסולת מטופלת ברשלנות.

מקורות נשורת אפשריים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעבדות רפואיות משתמשות בחומרים רדיואקטיביים למטרות שונות, החל בהקרנת גידולים סרטניים וכלה במעקב אחרי חילוף חומרים. כמויות זעירות של חומרים רדיואקטיביים משמשות בייצור מוצרים רבים - החל במחוגי שעונים וכלה בגלאי עשן. למרות שהמוצרים עצמם מכילים כמות זניחה, קיים חשש להתנהלות לא זהירה במפעלי הייצור עצמם. קיימים נהלים קפדניים לטיפול בפסולת ממקורות אלו.

מחלת קרינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשורת שיוצרת קרינה בעוצמה של 1 גריי ומעלה תגרום למחלת קרינה אצל חלק מהנחשפים. התסמינים הראשונים הם בדרך כלל בחילה והקאה, ולאלה אפשר שיתווספו סחרחורת, שילשול, כאבי ראש וחולשה כללית. חולף זמן בין החשיפה לנשורת לבין הופעת התסמינים הראשונים, וככל שהחשיפה קטלנית יותר - פרק זמן זה קצר יותר.
אם החשיפה הייתה גבוהה דיה, יופיעו התסמינים למחלת קרינה בינונית בחומרתה: נשירת שיער, חום, זיהומים ופצעים שאינם מעלים ארוכה בקלות, הקאות דמיות וצואה דמית.

שלב מחלת הקרינה תסמין עוצמת קרינת הנשורת ביחידות גריי
1-2Gy 2–6Gy 6-8Gy 8-30Gy מעל 30Gy
לאחר החשיפה לנשורת בחילה והקאה 5-50% 50-100% 75-100% 90-100% 100%
פרק זמן עד להופעת התסמין 2-6 שעות 1-2 שעות 10-60 דקות פחות מ 10 דקות מיד לאחר החשיפה
משך זמן פחות מ24 שעות 24-48 שעות יותר מ 48 שעות יותר מ 48 שעות 48 שעות- מוות
שילשול ללא קל (10%) קשה (10%) קשה (90%) קשה(100%)
פרק זמן עד להופעת התסמין -- 3-8 שעות 1-2 שעות פחות משעה פחות מחצי שעה
כאב ראש חלוש בינוני(50%) ניכר(80%) חמור (80–90%) חמור (100%)
פרק זמן עד להופעת התסמין -- 4-24 שעות 3-4 שעות 1-2 שעות פחות משעה
חום מועט או כלל לא בינוני (50%) גבוה (100%) גבוה מאד (100%) גבוה מאד (100%)
פרק זמן עד להופעת התסמין -- 1-3 שעות פחות משעה פחות משעה פחות מחצי שעה
תפקוד שכלי ומוטורי אין פגיעה בתפקוד פגיעה ביכולות שיכליות בין 6 ל 20 שעות פגיעה ביכולות שיכליות נמשכת למעלה מ20 שעות אבדן תפקוד מהיר פירכוסים, עויתות, אבדן קואורדינציה מוחלט
שלב רדום 28–31 ימים 7–28 ימים פחות משבוע ללא ללא
חולי גלוי לויקופניה קלה;
תשישות;
חולשה;
לויקופניה;
פריחה;
דימום;
זיהומים;
נשירת שיער;
לויקופניה חמורה;
חום גבוה;
שילשול;
הקאה;
סחרחורת ובלבול;
אבדן מתח שריר;
מאזן מלחים משובש;
בחילה ;
הקאה ; שילשול חמור;
חום גבוה ;
מאזן מלחים משובש;
הלם
מוות
שיעור תמותה ללא טיפול 0%-5% 5%-100% 95%-100% 100% 100%
שיעור תמותה עם טיפול 0%-5% 5%-50% 50-100% 100% 100%

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יהושע סוקול ורן לוי, עושים היסטוריה, פרק 53