המגזר השלישי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

המגזר השלישי הוא מגזר הפעילות במשק הכולל את הארגונים הפועלים ללא כוונת רווח ואינם חלק ממוסדות המדינה והשלטון המקומי. השם "המגזר השלישי" נועד להבדיל ארגונים אלו מהמגזר העסקי, הפועל למטרות רווח, ומהמגזר הציבורי, המורכב ממוסדות המדינה והרשויות המקומיות. ארגוני המגזר השלישי נקראים לפעמים "ארגונים לא-ממשלתיים".

בנימין גדרון מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב הינו מייסד ונשיאו הראשון של הארגון העולמי של חוקרי "המגזר השלישי" (International Society for Third Sector Research -ISTR).

מאפייני המגזר השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המגזר השלישי הטרוגני מטבעו, ומורכב מארגונים בעלי מטרות שונות ואף סותרות. הארגונים במגזר השלישי נבדלים באופיים ועשויים להיות ארגוני צדקה, ארגונים קהילתיים, ארגוני צרכנים, אגודות מקצועיות, ארגוני עובדים, ארגונים חברתיים, מוסדות להשכלה ועוד. עם זאת, מאפיין בולט של ארגוני המגזר השלישי הוא מעורבותם של מתנדבים בפעילותם והתבססות חלק ניכר מתקציבם על תרומות, ולעתים על תמיכה ממשלתית.

שירותיהם של ארגונים במגזר השלישי ניתנים לעתים ללא תשלום או בתשלום סמלי, כחלק ממטרתו של הארגון לסייע למקבלי שירותים אלה, ולעתים הם ניתנים בתשלום, אם כי עדיין ללא כוונת רווח, אלא לשם כיסוי ההוצאות הכרוכות במתן השירות.

בחלק מפעילותם משלימים ארגוני המגזר השלישי את פעילותם של משרדי הממשלה (ולעתים מתחרים בהם). במגזר הבריאות בישראל, למשל, פועלים בתי חולים ממשלתיים לצד בתי חולים שהם חלק מהמגזר השלישי (הפועלים במסגרת קופות החולים או כמוסדות עצמאיים). במיוחד בולט חלקם של ארגוני המגזר השלישי בתחום הרווחה, בנושאים שבהם הפעילות הממשלתית מספקת רק רמה מזערית של שירותים, וארגוני המגזר השלישי פועלים להרחבתם, מבחינת טיב השירות ומבחינת היקף האוכלוסייה הנהנית ממנו.

סלמון ואנהייר[1] פיתחו הגדרה בינלאומית בעלת חמישה תנאים לארגון כדי להכלל במגזר השלישי:

  1. ארגון פורמלי
  2. נפרד ממערכת המדינה
  3. ללא חלוקת רווחים
  4. בעל מנגנונים עצמאיים לקבלת החלטות הנוגעות לארגון
  5. בעל מרכיב פילנטרופי או וולונטרי.

המגזר הרביעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגונים המנסים לשלב בין רווחיות לבין תמיכה בקהילה או בסביבה מכונים ארגוני המגזר הרביעי[2]. בהם גופים המעסיקים נכים או אוכלוסיית מצוקה מתוך מטרה לשקמם בלי להזדקק לתרומות (או להזדקק בצורה מועטת) וכן גופים המסייעים לנכים לפתוח עסקים קטנים ולהתקיים מעמלם. בין הגופים השייכים למגזר הרביעי בעולם ראוי לציון בנק גרמין. כמו כן, בישראל ישנה מסעדת לילית המעסיקה בני נוער במצוקה.

המגזר השלישי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל, מרבית ארגוני המגזר השלישי מאוגדים כעמותות רשומות, אולם רבים הארגונים שאינם רשומים או שהם בעלי מעמד חוקי אחר, כגון אגודות עות'מאניות, אגודות שיתופיות, חברה בע"מ, מוסדות דת, ארגונים בינלאומיים וכו'. בטרם הקמת המדינה, המגזר השלישי מילא תפקיד מרכזי בתחומי הבריאות, החינוך, הרווחה, התרבות, המחקר ועוד, ושימש גם בסיס להקמת המדינה שבדרך. מאז שנות השמונים של המאה ה-20, התרחב המגזר השלישי בישראל ולארגונים אלו תפקידים רבים יותר ויותר, ולעתים הם מהווים תחליף למגזר הציבורי. בעשור הראשון של המאה ה-21 חל גידול ניכר בהיקף הפעילות של המגזר השלישי בישראל, נוספו כ-100 אלף משרות המייצגות גידול מצטבר של %22 במהלך עשר שנים‏[3], שיא המועסקים נרשם בשנת 2008 - כ613,000. בשנת 2007 היו רשומות 43,000 עמותות. . על פי נתוני המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי באוניברסיטת בן-גוריון, 26 אחוז מהארגונים עוסקים בתחומי דת, 16 אחוז ברווחה ובריאות, 16 אחוז בתרבות ופנאי, 15 אחוז בחינוך ומחקר, 12 אחוז בפילנתרופיה והשאר בשינוי חברתי, שיכון ופיתוח ועוד. עוגת המימון של הארגונים מתחלקת ל-53% מתמיכה ציבורית, 34% מהכנסות עצמאיות, ו-13% מתרומות. על פי נתוני ועדת גלנור מ-2008, ב-2002 המגזר השלישי בישראל מנה 25,000 ארגונים, וכלל כ-236,152 משרות, כאשר ל-8,200 ארגונים יש אישור מנהל תקין, ו-4,500 מהם הם מוסדות ללא כוונת רווח. המדינה תמכה בארגונים בסכום של 2.2 מיליארד ש"ח (2005), ורכשה שירותים ב-3.2 מיליארד ש"ח (2002) ונתנה הטבות מס בשווי 160 מיליון ש"ח (2006)‏[4]. על פי נתוני מכון ראות חלקו בשוק התעסוקה בישראל הוא כמעט כפול מהממוצע ב-22 מדינות מפותחות‏[5]. בשנת 2009 הווה תוצר המלכ"רים 5.9% מהתוצר המקומי הגולמי ונספרו בו 375 אלף משרות שכיר שהוו13.3% מכלל המשרות במשק‏[3]

תחומי פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגוני המגזר השלישי בישראל פועלים במגוון תחומים. ניתן לסווגם כך:

כח עבודה במגזר השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תחומי פעילות: בשנת 2009 היו רוב המועסקים עובדים בתחומי "חינוך ומחקר" ו"תרבות ופנאי"‏[3]
תחום פעילות שיעור המועסקים (באחוזים)
חינוך ומחקר 44
רווחה 17
תרבות ופנאי 15
בריאות 7
פילנתרופיה 6
דת 6
שיכון ופיתוח 2
ארגוני אזרחים 1
אגודים מקצועיים 1
  • רוב עובדי המגזר השלישי עבדו במחוזות תל אביב וירושלים ורק מיעוט קטן בפריפריה‏[3]
מחוז שיעור המועסקים (באחוזים)
תל אביב 33 (19% בתחומי העיר תל אביב)
ירושלים 27
מרכז 14
דרום 8
צפון 7
חיפה 7
מחוז יהודה ושומרון 3

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

68% מהעובדים בארגוני המגזר השלישי ב-2009 היו נשים והעסקת נשים אחראית ל70% מהגידול בהיקפי ההעסקה של המגזר השלישי בין שנת 2000 לשנת 2009. 91% מהמועסקים ב-2009 היו יהודים. 74% מכוח האדם היו ילידי ישראל,8% היו ילידי ברית המועצות ו-2% ילידי ארצות הברית‏[3]. ל61% מעובדי המגזר השלישי היה תואר אקדמי.

תנאי עבודה ושכר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחלופת העובדים בארגוני המגזר השלישי גבוהה: כשני שלישי מהמועסקים הנם בעלי וותק של עד שנתיים בארגון רק רבע מכוח האדם עובד בארגונים מעל לשש שנים. בעשור 2000 עד 2009 רק כשליש מכלל המועסקים בארגוני המגזר השלישי הועסקו שנים עשר חודשים רצופים במהלך שנת עבודה. 6.4% בלבד מכלל כוח האדם הועסק בתפקידי ניהול. ממוצע השכר החודשי בקרב מועסקים במגזר השלישי עמד בשנת 2009 על 4,230 ש"ח למשרה בפועל. בשנת 2008 יחס השכר הממוצע (חלקו של השכר מעבודה במשרה המדווחת בהשוואה לכלל השכר של אותו אדם) במגזר עמד על 0.62 נתון המעיד על "השלמת הכנסה" של עובדי המגזר במשרות נוספות. תחום הבריאות הנו התחום בו השכר הממוצע היה הגבוה ביותר ועמד על 7,904 ש"ח בממוצע בעוד השכר בתחומים "דת", "ארגוני אזרחים" ו"תרבות ופנאי" היה הנמוך ביותר - כ 3,100 שקלים. שכר הגברים במגזר השלישי גבוה משכר הנשים: השכר הממוצע לאישה בשנת 2009 היה 3,667 ש"ח והשכר הממוצע לגבר גברים היה 5,410 ש"ח.‏[3] בשנת 2008 היה השכר הממוצע של מנכ"ל במוסדות ללא כוונת רווח כ17,000 שקלים ושל מנהל בכיר 11,300 שקלים.

מיסוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגונים במגזר השלישי רשומים כמלכ"רים לצורך חוק מס ערך מוסף, ובהתאם לכך אינם גובים מס ערך מוסף על שירותים שהם מספקים בתשלום, וחייבים בתשלום מס שכר על המשכורת שהם משלמים לעובדיהם.

בפקודת מס הכנסה נחשבים רבים מארגוני המגזר השלישי ל"מוסד ציבורי", כהגדרתו בסעיף 9(2) לפקודה, שהוא מוסד הפועל למטרה ציבורית - "מטרה שענינה דת, תרבות, חינוך, מדע, בריאות, סעד או ספורט וכן מטרה אחרת שאושרה על ידי שר האוצר כמטרה ציבורית". הכנסה של מוסד ציבורי, במידה שלא הושגה מעסק, פטורה ממס הכנסה. תרומות למוסד ציבורי, שאושר לעניין זה, מעניקות לתורם זיכוי ממס הכנסה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רפאל האפט, המגזר השלישי בישראל - משפט, מיסוי וחשבונאות, הוצאת רונן, 2010.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Salamon, L.M., Anheier, H.K. (1992). Toward an Understanding of the International Nonprofit Sector. The Johns Hopkins Comp. Nonprofit Sector - Project Series- No.1
  2. ^ טלי חרותי-סובר, במגזר הרביעי אין סתירה בין רווח ופעילות חברתית, באתר TheMarker‏, 24.1.2010
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 חגי כץ והילה יוגב-קרן, שוק העבודה של המגזר השלישי בישראל, המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי, אוניברסיטת בן-גוריון, מרץ 2013
  4. ^ מסמך מדיניות ירושלים,
  5. ^ המגזר השלישי בישראל