תקציב המדינה (ישראל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תקציב המדינה הוא הכלי המרכזי המשמש את ממשלת ישראל ליישום סדרי העדיפויות שלה ולקביעת רמת ההוצאה הממשלתית. תקציב המדינה מורכב מרשימת סעיפים ותת סעיפים המייצגים פעילות מסוימת. לכל פעילות כזו מקצה המדינה תקציב בחוק תקציב בהיקף הנקבע מדי שנתיים (עד שנת 2009: מדי שנה). התקציב המנוצל בכל אחד מהסעיפים משמש אינדיקציה לביצוע הפעילות לה הוקצה.

תקציבי המדינה מחולק לשלושה מרכיבים מרכזיים:

  • הוצאה ממשלתית – תקציבים המיועדים להפעלת המנגנון הממשלתי: קיומו של המנגנון עצמו, יישום רגולציה, קיום מערכת המשפט, הוצאות ביטחון ומשטרה, החזר חובות הממשלה ותשלומי ריבית וכדומה.
  • תשלומי העברה – תקציבים המועברים לאוכלוסיות נזקקות (ברובם דרך המוסד לביטוח לאומי).
  • השקעות הממשלה – השקעות בפיתוח תשתית המיועדת להגדיל את הפעילות הכלכלית של המשק: השקעות בכבישים, נמלי ים, מתקני התפלה וכדומה.

ממשלה תחשב "ימנית" יותר (מבחינה כלכלית) ככל שתגדל מידת ההשקעה שלה ותקטן מידת ההוצאה שלה, בייחוד על תשלומי העברה. ממשלה תחשב "שמאלית" (מבחינה כלכלית) או "חברתית" יותר ככל שתגדיל את תשלומי ההעברה לאוכלוסיות חלשות. בישראל מציגות המפלגות המרכזיות וממשלות העשור האחרון מדיניות כלכלית אחידה למדי הכוללת צמצום המגזר הממשלתי ותשלומי ההעברה, הגדלת ההשתתפות בכוח העבודה, ופתיחת השוק לתחרות. עם זאת, ישראל נחשבת למדינת רווחה.

תהליך קביעת התקציב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנת תקציב המדינה לשנה מסוימת מתחילה בחודשים מאי-יוני של השנה שלפניה. אגף התקציבים במשרד האוצר מציג את העקרונות המאקרו-תקציביים לשנה הקרובה ואת לוחות הזמנים המתוכננים לדיונים בממשלה ובכנסת. משרדי הממשלה מרכזים את דרישותיהם והתוכניות התקציביות ומקיימים דיונים בהנהלות המשרדים לקביעת סדרי העדיפויות הפנימיים.

חוק יסוד: משק המדינה קובע כי התקציב ייקבע בחוק, ויונח על שולחן הכנסת לא יאוחר משישים יום לפני תחילת שנת הכספים. מכאן שהמועד האחרון לאישור הצעת התקציב על ידי הממשלה ולהנחתה בפני הכנסת הוא סוף אוקטובר. בפועל, משתדלת הממשלה לאשר את הצעת התקציב מעט מוקדם יותר על מנת לאפשר לכנסת לימוד התקציב לפני ההצבעה (בדרך כלל במהלך ספטמבר-אוקטובר). בליל ההצבעה על התקציב מגייס אגף התקציבים רוב להצעת התקציב בדרך של משא ומתן עם כל אחד מהשרים וצוותי משרדו והיעתרות לחלק מהדרישות שהעלה המשרד.

דיון ציבורי נערך בתקציב המונח על שולחן הכנסת והוא עולה להצבעה בדרך כלל ביום האחרון של שנת הכספים המסתיימת. בגלל מרכזיותו של תקציב המדינה ככלי בקביעת ומימוש מדיניות הממשלה, מלווה אישור התקציב בכנסת במאבק עז, שבו מנסה כל אחת ממפלגות הקואליציה להשיג תקציב גדול ככל האפשר למשרדיה ולגופים הנתמכים על-ידם. במקרים רבים משרדים ומוסדות ציבוריים שתקציבם מתוכנן לעבור קיצוץ, פועלים במרץ למניעת העברתו, תוך פיזור איומים כי הקיצוץ יביא לפגיעה בשירותים חיוניים (תופעה זו מכונה בשם חוק צ'יץ'). גם מפלגות האופוזיציה פועלות כדי להכשיל את אישור התקציב. בדומה למשא ומתן המתנהל בממשלה, לקראת אישור התקציב בכנסת מעמידים חברי כנסת שונים וסיעות שונות תביעות והממשלה נענית לחלקן על מנת להבטיח את הרוב הנדרש. החוק קובע כי אם לא אושר תקציב המדינה עד ל-31 במרץ מפוזרת הכנסת ומוכרז על קיום בחירות. משיקול זה עשויים חברי אופוזיציה לתמוך בתקציב אם בחירות לא יהיו נוחות למפלגתם בסיטואציה הפוליטית הנוכחית.

אם לא אושר התקציב עד תחילת שנת הכספים, רשאים משרדי הממשלה להוציא מדי חודש החלק השנים-עשר מתקציב השנה שעברה או מהצעת התקציב שאישרה הממשלה – הנמוך מביניהם.

במקביל ובצמוד לאישור תקציב המדינה, מגיש משרד האוצר לאישור הממשלה והכנסת את "חוק ההסדרים". תמיכתם של שרים וחברי כנסת בחוק התקציב וב"חוק ההסדרים" מתקבלת כחבילה אחת.

מבנה התקציב[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד מתוך ספר התקציב (משרד הבריאות, תקציב שנת 2007)

סעיפי התקציב[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקציב המדינה מחולק ל"סעיפים" המייצגים פעילויות מרכזיות של הממשלה. כל אחד מהסעיפים מסומן על ידי מספר דו-ספרתי (רשימת הסעיפים בתקציב 2007). סעיפי התקציב מחולקים, כאמור, על פי נושא אך גם מתוך שיקולי סימון מאקרו-כלכליים. לדוגמה: למערכת הבריאות שלושה סעיפים תקציביים: 24 – תקציב הבריאות; 67 – פיתוח (השקעה ממשלתית בתשתיות נספרת כהשקעה ולא כהוצאה ממשלתית במצרפים המאקרו כלכליים) ו-94 מפעלים עסקיים (בתי החולים הממשלתיים הממומנים עקרונית מהכנסותיהם).

כל אחד מהסעיפים מחולק ל"תחומי פעולה" המסומנים בשתי ספרות. לדוגמה: 24.04 – הכשרה מקצועית במערכת הבריאות.

כל אחד מתחומי הפעולה מחולק ל"תוכניות" המסומנות בשתי ספרות נוספות. לדוגמה: 24.04.08 – העסקת מתמחים.

כל תוכנית מתחלקת למרכיבים קטנים יותר בשתי ספרות נוספות. המרכיבים הקטנים יותר מכונים במספר שמות: תקנות תקציביות, סעיפים תקציביים, מספרי פרט, פריטי תקציב, פריטי הוצאה. דוגמה: 24.04.08.02 - העסקת מתמחות אחיות.

סוגי הוצאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל אחת מהתקנות התקציביות מוקצה תקציב מאחד או יותר מהסוגים הבאים:

  • תקציב רגיל – תקציב אותו מעמידה המדינה לטובת הפעילות בנושא המתוקצב בתקנה תקציבית.
  • הוצאה מותנית בהכנסה – הוצאה אותה רשאי המשרד להוציא בתנאי שנתקבלה כנגדה הכנסה (מגביית אגרות, קנסות וכדומה). בתקציב נכללות גם תקנות (המכונות סעיפי הכנסה) המתוקצבות בסכום שלילי. הכנסות משרדי הממשלה נרשמות בתקנות אלו. ההכנסה וההוצאה המותנית בהכנסה חייבות להסתכם באותו הסכום בתוך כל תוכנית.
  • הרשאה להתחייב – היות שהתקציב הוא לתקופה מוגבלת (עד סוף 2008 - לשנה, מתחילת 2009 - לשנתיים), כדי לאשר התקשרות בגינה משולמים תשלומים מעבר לתקופת התקציב הנוכחית, נדרש המשרד לתקציב הרשאה להתחייב. עם התשלום לספק בשנים הבאות מנוצל התקציב הרגיל בתקנה התקציבית. תקציב הרשאה להתחייב משמש כלי לאגף התקציבים באוצר כדי לשלוט על היקף ההתחייבויות של המדינה משנה אחת לשנים העוקבות.
  • שיא כוח אדם (כ"א) – מלבד רמת ההוצאה הכספית מוגבלים משרדי הממשלה גם בכמות המועסקים על ידי המשרד. מגבלה זו באה לידי ביטוי בתקנות התקציב המשמשות לתשלום משכורות. בתקנות אלו מופיע נתון של שיא כ"א המגביל את כמות המשרות אותן ניתן לאייש. סך התקציב כ"א מהווה המגבלה על כמות המועסקים במשרד הממשלתי.
  • כמויות – מספר זה מבטא מגבלה נוספת על משאבים אחרים הקשורים לכ"א ומופיע בתקנות תקציביות המיועדות לתקציב המשולם עבור משאבים אלו. מספר כזה יופיע בקנות מהן משולמים: הוצאות רכב; העסקה בחודשי עבודה; שעות נוספות; כוננויות; תורנויות.

מבנה התקציב במרכב"ה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במערכת מרכב"ה נוסף על המבנה האמור מבנה תקציבי נוסף המיועד לשמש את צורכי משרדי הממשלה. מבנה זה פתוח לשימוש המשרד וגמיש יותר. במבנה זה מנוהל התקציב בעזרת היררכיה חלופית של "מרכזי קרנות".

ספר התקציב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצעת התקציב ודברי הסבר
הוראות התקציב (פירוט נוסף של התוכניות)

ספר התקציב המונח על ידי הממשלה על שולחן הכנסת במתכונת הכוללת שני חלקים עבור כל משרד ממשלתי:

  • "הצעת התקציב ודברי הסבר" (מכונה "הספר הכחול" משום שהוא כרוך בכריכה כחולה) – מכיל את התקציב וכוח האדם בתוכניות השונות (שש ספרות) והסבר על התקציב ומטרות המשרד הנכתב במשותף על ידי אגף התקציבים במשרד האוצר והמשרד המדובר.
  • "הוראות התקציב (פירוט נוסף של התוכניות)" (מכונה "הספר הירוק" משום שהוא כרוך בכריכה ירוקה) – מכיל את התקציב וכוח האדם ללא הסברים ברמת תקנות התקציב (שמונה ספרות).

ספרי התקציב מופצים בתפוצה רחבה: לחברי הכנסת, לעיתונאים, לאנשי המשרדים ברמות הרלוונטיות ולאחרים. תקציב המדינה מתפרסם במלואו באתר האינטרנט של משרד האוצר.

ניהול התקציב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרדת הסמכויות חשבות-תקציבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכדי למנוע חריגות מהמסגרות התקציביות המוקצית לפעילויות המשרד, קיימת הפרדה בין גופי התקציב לבין החשבות במשרדי הממשלה. גופי התקציב הכפופים למנהלי המשרדים ותפקידם בנייה של התקציב באופן שישקף את סדרי העדיפויות של המשרד.

האחריות על מימוש התקציב מסורה בידיו של חשב המשרד. כל הוצאה מתקציב המשרד דורשת את חתימתו של חשב המשרד הממונה על ידי החשב הכללי במשרד האוצר וכפוף אליו (חשב משרד הביטחון היה עד לאחרונה ממונה על ידי מנכ"ל המשרד אך בשנת 2006 מונה למשרד לראשונה חשב על ידי החשב הכללי). באחריות חשב המשרד לוודא גם את התאמת ההוצאה בכל תת-סעיף לתקציב שהוקצה לו ואת התאמת ההוצאה הספציפית לסעיף ממנו מבקש המשרד להוציא אותה. חשב המשרד נותן דין וחשבון על עמידת המשרד במסגרות התקציביות שהוקצו, ולא על מידת הצלחתו של המשרד בתחומים שבאחריותו. באופן זה, משמש חשב המשרד כלי, פנימי וחיצוני, למימוש תוכניות המדינה והמשרד כפי שהן באות לידי ביטוי בהקצאת התקציב.

במשרדי הממשלה נוצר לא אחת מתח בין הנהלות המשרד ואנשי התקציבים, המבטאים את צורכי המערכת, לבין החשב המבטא את הצורך בעמידה במגבלת המשאבים.

גמישות משרדי הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלטות הממשלה הנוגעות לתקציב עוסקות בסעיפי התקציב (שתי ספרות) התקציב עליו מצביעה הכנסת מפורט יותר, עד לרמה של תוכנית פעולה (שש ספרות). המגבלות החלות על מימוש התקציב חלות כולן ברמת התקנה התקציבית (שמונה ספרות).

משרדי הממשלה אינם מוסמכים לבצע העברות תקציביות בין התקנות השונות בתקציבם. העברת תקציב בין תוכניות פעולה דורשת אישורה של ועדת הכספים והעברת תקציב בין פריטים תקציביים דורשת את אישור אגף התקציבים במשרד אוצר (יוצא מן הכלל לעניין זה הוא משרד הביטחון שתקציבו מאושר על ידי ועדת משנה משותפת לוועדת הביטחון וועדת הכספים ושינויים בו מאושרים רטרואקטיבית על ידי הוועדה).

ביקורת ציבורית רבה נמתחת על אנשי אגף התקציבים במשרד האוצר בהקשר זה של גמישות המשרדים. אנשי אגף התקציבים הם ברובם כלכלנים צעירים והסכמתם נדרשת לכל שינוי במהלך בניית התקציב ולביצוע כל העברה שהיא בין פריטי התקציב. רמת הפירוט של פריטי התקציב מביאה למצב בו הגמישות הניתנת למשרדים נמוכה ומנכ"לים ותיקים ועתירי ניסיון טוענים לעתים מזומנות כי הם מנוהלים על ידי אנשים צעירים שאינם בקאים כל צרכם בחומר המקצועי הרלוונטי (כחלק מביקורת זו זכו פקידי אגף התקציבים במשרד האוצר לכינוי "נערי האוצר").

לקראת בניית תקציב 2007 הכריז הממונה על התקציבים במשרד האוצר על צמצום מתוכנן של מספר תקנות התקציב באופן שישפר את גמישותם התפעולית של המשרדים.

מימוש התקציב בפועל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מימוש התקציב בפועל על ידי משרדי הממשלה מבוצע בדרך של ביצוע הזמנות מספקים. ביצוע הזמנות מחייב את אישור חשבות המשרד (הכפופה לחשב הכללי) ועליו לעמוד בחוקים ובתקנות המפורסמות מעת לעת על ידי החשב הכללי (לדוגמה: חוק חובת המכרזים).

בכל הזמנה נרשם מספר הפריט התקציבי ממנו היא מבוצעת והיא יוצרת "שריון" או "ביצוע" או "מימוש" בתקנה הרלוונטית. בחינת המימוש אל מול התקציב המוקצה לכל נושא נותנת בידי המנהלים בדרגות שונות כלים לבחינת התקדמות הפעילות בכל אחד מנושאי הפעילות של המשרד ומאפשר יצירת אתראות וחסימות במקרה של חריגה צפויה מהתקציב המאושר.

עודפי תקציב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית משרדי הממשלה אינם מצליחים לממש את מלוא תקציבם. נושא זה נבחן על ידי מבקר המדינה, והסיבות המרכזיות אותן הוא מביא כוללות את מורכבותו של תהליך הרכש הממשלתי (העשוי להימשך חודשים רבים ולדרוש אישורים של גורמים רבים) ואת העובדה שעודפים שנוצרו בשנים קודמות מוחזרים לתקציב המשרדים רק לקראת סוף שנת התקציב, בשלב בו לא ניתן לנצל אותם. הוודאות הנמוכה באשר למסגרת התקציבית (שכן העודפים אינם מובטחים) ומדיניות שמרנית של החשב הכללי אינם מאפשרים התחייבות מראש כנגד עודפים אלו ולכן הם "מתגלגלים" משנה לשנה וגדלים והולכים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]