עניבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עניבה

עניבה היא פריט ביגוד הנכרך סביב הצוואר ומהודק בקשר. כיום העניבה אינה משמשת עוד לתפקיד מעשי, אלא נלבשת מטעמים אופנתיים בלבד.

בתרבות המערב, העניבה נחשבת כפריט לבוש ייצוגי ומכובד, ועל-כן היא משמשת לעתים קרובות כחלק מלבוש רשמי, כגון חליפת עסקים, מדי עבודה (בקרב מלצרים ודיילים, למשל) ולעתים גם כחלק ממדי צבא או משטרה. העניבה נחשבת לפריט לבוש גברי בעיקרו, אם כי גם נשים עונבות עניבות.

ההיסטוריה של העניבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גברים ונשים לאורך ההיסטוריה ענדו על צווארם מיני צעיפים וקישוטים שונים. עם זאת, את תחילת השימוש בעניבה כפי שהיא מוכרת לנו היום מייחסים למלחמת שלושים השנה. שכירי החרב הקרואטים בצבא צרפת לבשו צעיפים לצווארם; יש הטוענים, שמטרת הצעיף היה לקינוח הפה בעת האכילה, או להגנה על החולצה מפני כתמים. מכל מקום, תושבי פריז התלהבו מהמראה החדש ובמהרה פשטה אופנת צעיפי הצוואר, לנשים ולגברים, בכל רחבי אירופה. המילה עניבה בצרפתית (קְרַווָאט) ובשפות אירופאיות נוספות התפתחה מהמילה "קרואטים". מאופנה זו התפתחו סוגי העניבות השונים המוכרים לנו כיום.

עניבת עניבה עם חליפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עניבת העניבה תלויה במידה רבה בטעמו האישי של העונב. יחד עם זאת, קיימים מנהגים כללים בתרבות המערב באשר לעניבת העניבה.

צבע: העניבה אמורה להיות כהה יותר מצבע החולצה. צבע הרקע של העניבה אמור להיות שונה מצבעה של החולצה, בעוד שצבע הדוגמה שעליה אמורה להכיל את צבע החולצה וליצור רצף של צבע. באופן אידאלי צריך להיווצר אותו רצף של צבע בין צבע הבד של החליפה, לעניבה ולחולצה. ללבוש שמרני, עדיפות עניבות שעליהן דוגמאות לא צעקניות, אף ששאלת "צעקנותה" של עניבה ניתן לפרשנות רחבה ומגוונת. בשלהי שנות ה-90 ובתחילת המאה ה-21, רווח המנהג להתאים את צבע העניבה לצבע החולצה ואפילו ללבוש עניבה בהירה יותר מצבע החולצה, בדרך כלל באירועים רשמיים. כך למשל, חולצה בצבע תכלת עם עניבה בצבע כחול.

קשר עניבה: כמה מקשרי העניבה הנפוצים יותר הם קשר ארבעה ביד, קשר חצי וינדזור, קשר וינדזור (המכונה אף וינדזור כפול, או קשר אנגלי) וקשר שלבי. שלושת סוגי הקשרים הראשונים הם המתאימים ביותר בדרך כלל ללבישת חליפה על פי הנוהג הקיים. הקצה התחתון של חלקה הרחב של העניבה יכול להיות בין אזור הטבור למעט מתחת לקו החגורה ואילו הקצה הצר של העניבה אסור שיבלוט מעבר לקצה הרחב.

אלטרנטיבות: בשנות ה-60 רווחה האופנה, לגברים ונשים גם יחד, ללבוש צעיף עם חליפה כשהוא קשור בקשר עניבה, בין מתחת לצווארון החולצה, או בתוך החולצה. סגנון לבוש זה החל להיעלם בשנות ה-70 ושב לאופנה בשנות ה-90, בעיקר לנשים.

עניבת פרפר: עניבת פרפר הייתה תמיד אלטרנטיבה ללבישת עניבה מסורתית ואף קדמה לה היסטורית. יש הרואים בלבישת עניבת פרפר לבוש רשמי יותר מאשר עניבה מסורתית, במיוחד עם חליפה. לבישת עניבות פרפר עם חליפות הייתה אופנתית בשנות ה-80, אף שמיעוט מן הגברים נהגו להתלבש כך. בין נשים נהוגות עניבות פרפר גדולות יותר. הבד ממנו תפורה עניבת פרפר זהה בדרך כלל לבדי עניבות מסורתיות.

עניבה ביהדות החרדית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודים חרדים רבים נוהגים לענוב עניבות, בעיקר בשבתות, בימים טובים ובאירועים חגיגיים. הרבה רבנים וראשי ישיבות ליטאים נוהגים לענוב עניבות גם בימות החול.

לעומתם, בולט הציבור החסידי או הירושלמי השורשי בכך שאינו נוהג כלל לענוב עניבה. פריט לבוש זה נחשב בקרב ציבור זה ללבוש מודרני, החורג ממנהגי הלבוש ומצורות הלבוש החסידיות, המקפידות לשמר את הלבוש היהודי האותנטי הקדום. בחסידות גור, למשל, מודגש מעמדה של העניבה כפריט גינדור בורגני שיש להסתייג ממנו, והיא מכונה שם בלעג, ככל הנראה על שם צורתה, בכינוי דג מלוח. עם זאת, גם בעולם החסידי ישנם יוצאי דופן. כך, לדוגמה, אדמו"רים בני שושלת רוז'ין, נוהגים לענוב עניבה, הנחשבת, בחצרות השייכות לשושלת זו, לחלק מלבושו הייחודי של האדמו"ר. בעבר רווח שימוש בעניבות גם אצל חסידי קרלין, אולם כיום, גם בחצר זו, רק האדמו"ר ובני משפחתו הקרובה נוהגים לענוב עניבה.

סוגי עניבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים סוגים רבים ושונים של עניבות. כמה מהבולטים בהם הם:

  • ארבעה ביד: סוג העניבה הנפוץ והמקובל ביותר כיום. עניבה ארוכה, בעלת קצה אחד רחב וקצה אחד צר. כשהיא קשורה כהלכה, הקצה הרחב מכסה את הקצה הצר. השם מתייחס לנהג כרכרה הנוהג ארבעה סוסים ביד.
  • עניבת פרפר: עניבה קצרה, שבה שני הקצוות נקשרים יחד לצורת פרפר (ומכאן שמה).
  • עניבת אסקוט: עניבה בעלת שני קצוות רחבים, המוטלים זה לצד זה כאשר היא קשורה.
  • עניבת בולה: עניבה צרה במיוחד, המהודקת לא באמצעות קשר אלא באמצעות תפס מתכת. פופולרית בעיקר במדינות דרום ארצות הברית.

בנוסף, קיימות גם "עניבות דמה", שאינן מצריכות קשירה, אלא נצמדות לצווארון באמצעות קרסים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]