עניבה
ערך זה עוסק במשמעות המקובלת. אם התכוונתם לדינו של קשר עניבה בשבת, ראו מלאכת קושר.
עניבה היא פריט ביגוד הנכרך סביב הצוואר ומהודק בקשר. כיום העניבה אינה משמשת עוד לתפקיד מעשי, אלא נלבשת מטעמים אופנתיים בלבד.
בתרבות המערב, העניבה נחשבת כפריט לבוש ייצוגי ומכובד, ועל-כן היא משמשת לעתים קרובות כחלק מלבוש רשמי, כגון בגדי עסקים, מדי עבודה (בקרב מלצרים ודיילים, למשל) ולעתים גם כחלק ממדי צבא או משטרה. העניבה נחשבת לפריט לבוש גברי בעיקרו, אם כי גם נשים לובשות עניבות.
תוכן עניינים |
[עריכה] ההיסטוריה של העניבה
גברים ונשים לאורך ההיסטוריה ענדו על צווארם מיני צעיפים וקישוטים שונים. עם זאת, את תחילת השימוש בעניבה כפי שהיא מוכרת לנו היום מייחסים מלחמת שלושים השנה. שכירי החרב הקרואטים בצבא צרפת לבשו צעיפים לצווארם; יש הטוענים, שמטרת הצעיף היה לקינוח הפה בעת האכילה, או להגנה על החולצה מפני כתמים. מכל מקום, תושבי פריז התלהבו מהמראה החדש ובמהרה פשטה אופנת צעיפי הצוואר, לנשים ולגברים, בכל רחבי אירופה. המילה עניבה בצרפתית (קראואט) ובשפות אירופאיות נוספות התפתחה מהמילה "קרואטים". מאופנה זו התפתחו סוגי העניבות השונים המוכרים לנו כיום.
[עריכה] עניבה ביהדות החרדית
יהודים חרדים רבים נוהגים לענוב עניבות, בעיקר בשבתות, בימים טובים ובאירועים חגיגיים. רבנים וראשי ישיבות ליטאים נוהגים לענוב עניבות גם בימות החול.
לעומתם, בולט הציבור החסידי או הירושלמי השורשי בכך שאינו נוהג כלל לענוב עניבה. פריט לבוש זה נחשב בקרב ציבור זה ללבוש מודרני, החורג ממנהגי הלבוש ומצורות הלבוש החסידיות, המקפידות לשמר את הלבוש היהודי האותנטי הקדום. בחסידות גור, למשל, מודגש מעמדה של העניבה כפריט גינדור בורגני שיש להסתייג ממנו, והיא מכונה שם בלעג, ככל הנראה על שם צורתה, בכינוי דג מלוח. עם זאת, גם בעולם החסידי ישנם יוצאי דופן. כך, לדוגמה, אדמו"רים בני שושלת רוז'ין, נוהגים לענוב עניבה, הנחשבת, בחצרות השייכות לשושלת זו, לחלק מלבושו הייחודי של האדמו"ר. בעבר רווח שימוש בעניבות גם אצל חסידי קרלין, אולם כיום, גם בחצר זו, רק האדמו"ר ובני משפחתו הקרובה נוהגים לענוב עניבה.
[עריכה] סוגי עניבות
קיימים סוגים רבים ושונים של עניבות. כמה מהבולטים בהם הם:
- ארבעה ביד: סוג העניבה הנפוץ והמקובל ביותר כיום. עניבה ארוכה, בעלת קצה אחד רחב וקצה אחד צר. כשהיא קשורה כהלכה, הקצה הרחב מכסה את הקצה הצר. השם מתייחס לנהג כרכרה הנוהג ארבעה סוסים ביד.
- עניבת פרפר: עניבה קצרה, שבה שני הקצוות נקשרים יחד לצורת פרפר (ומכאן שמה).
- עניבת אסקוט: עניבה בעלת שני קצוות רחבים, המוטלים זה לצד זה כאשר היא קשורה.
- עניבת בולה: עניבה צרה במיוחד, המהודקת לא באמצעות קשר אלא באמצעות תפס מתכת. פופולרית בעיקר במדינות דרום ארצות הברית.
בנוסף, קיימות גם "עניבות דמה", שאינן מצריכות קשירה, אלא נצמדות לצווארון באמצעות קרסים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
