תכלת
ערך זה עוסק בצבע. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו תכלת (פירושונים).
| תכלת | |
| שלשת הקסא | #007FFF |
| ייצוג RGB | R=0, G=127, B=255 |
| ייצוג HSV | H=149, S=255, V=255 |
| ייצוג CMYK | C=255, M=255, Y=0, K=0 |
צבע תכלת (או תכול) הוא צבע הנגזר מהצבע הכחול. הצבע נוצר מערבוב של הצבעים כחול ולבן והוא מתקשר אסוציאטיבית עם שלווה. צבע זה נפוץ וקיים באופן טבעי במידה רבה, למשל כצבעם של השמים ושל הים.
צבע התכלת היה אחד הצבעים ששימשו בעת העתיקה, ונחשב עם הארגמן לצבע מלכותי ויקר ערך.[1]
תוכן עניינים |
[עריכה] משמעות מושאלת
- תכלת היא צבע נפוץ בפריטים המיועדים לתינוקות ממין זכר, לעומת ורוד לתינוקות ממין נקבה. יתכן ששורש ההבחנה הוא במצרים העתיקה, בה זוהה צבע התכלת עם השמיים, הנעלים והוורוד עם האדמה הנחותה.[2]
- צבע התכלת מקושר עם טוהר ושמימיות, וזאת משום שתכלת הוא צבע השמים, ועל פי האמונה מקום משכנם של אלוהים והמלאכים. ככתוב בתלמוד, "היה רבי מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שתכלת דומה לים - ים דומה לרקיע - הרקיע דומה לכיסא הכבוד וכיסא הכבוד דומה לאבן הספיר".[3]
[עריכה] ביהדות
 |
ערך מורחב – תכלת וארגמן בעולם העתיק |
ביהדות תופסת התכלת מקום חשוב. התכלת עצמה היא מוצר. תכלת ביהדות היא צמר שצבוע בצבעים כחול,ירוק או צהוב. התכלת מופיעה ביריעות המשכן והמקדש ובבגדי הכהונה, יחד עם הארגמן ותולעת השני. בולט במיוחד תפקידה של התכלת בעשיית מעיל כליל תכלת של הכהן הגדול ובפתילי ציץ הזהב שבראשו. כמו כן, לתכלת תפקיד מרכזי במצוות ציצית - "ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת" (במדבר טו לח).
על פי מסורת חז"ל, התכלת הופקה מדם חילזון ימי. בגמרא מוזכר צבע בשם "קלא אילן" ("אינדיקו" על פי ספר הערוך) ששימש תחליף זול לתכלת, אך על פי ההלכה הוא פסול למצוות ציצית. על פי השערתו של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, הפקת התכלת מן החילזון הופסקה בעקבות הכיבוש הערבי של חופי ארץ ישראל בשנת 638. זאת, משום שהשימוש בה עדיין מוזכר בגמרא, והאיזכור על היעדרה מופיע לראשונה במדרש תנחומא המאוחר, שנחתם בשנת 750.
בהיעדר התכלת, נאלצו היהודים במשך דורות רבים, כאלף וחמש מאות שנה, להסתפק בחוטים לבנים לקיום מצוות ציצית. הניסיון הראשון לשחזר את התכלת נעשה בידי האדמו"ר מראדזין, רבי גרשון העניך ליינר, בשנת 1888. הוא זיהה את הדיונון (Sepia officinalis) כחילזון התכלת, והצליח לייצר ממנו אלפי ציציות עבור חסידיו. היו כמה רבנים ידועים שהחכו כשיטתו, אך דעתו לא התקבלה על דעת רוב הרבנים. כמה עשרות שנים לאחר מכן, צבע זה נבדק בידי הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג בכמה מעבדות לכימיה, והסתבר שאין זה אלא צבע סינתטי בשם "כחול פרוסי", המתקבל מחומרים המוספים ל"דם" הדיונון ולא מהדיונון עצמו, [4]. כהיום הצביעה מתקיימת בבני ברק, והולכים בו בעיקר חסידי ראדזין וברסלב.
המחקר ההיסטורי שנערך במאות האחרונות הצביע על החילזון הימי ארגמון קהה קוצים (Murex trunculus) כעל מקור להפקת התכלת בעולם העתיק. הרב הרצוג בעבודת הדוקטור שלו, שנערכה באוניברסיטת לונדון ב-1913, סיכם את מסקנות המחקר, אך בסופו נטה ממנו והציע את הסגולית (Janthina), כמקור להפקת התכלת בישראל. הצעתו נשאה אופי תאורטי בלבד, ולא ידוע על נסיון כל שהוא מצדו להפיק תכלת מחילזון זה. בשנת 1988, בעקבות מחקריו של פרופ' אוטו אלסנר ממכון שנקר ברמת גן, יוצר לראשונה פתיל תכלת לציצית מן החילזון ארגמון קהה קוצים על ידי הרב אליהו טבגר מירושלים. כמה שנים מאוחר יותר, הוקמה על ידו, אגודת "פתיל תכלת", במטרה להפיץ את מצוות התכלת בעם ישראל ולספק פתילי תכלת לכל המבקש לקיים מצווה זו.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- 'תכלת בזמן הזה' - אתר עם מידע מאמרים ותמונות בנושא התכלת.
- הרב יעקב אפשטין, זיהוי ארגמון קהה קוצים כתכלת מקורית, אתר דעת
- הרב יעקב אפשטיין, תכלת מסופקת - דינה בציצית, באתר דעת, המעיין, תשרי תשנ"ז
- ארבל לוי, טבע הדברים, סוד התכלת, באתר ynet
- ד"ר ישראל הכהן זיידרמן הגילוי מחדש של חלזון התכלת בימינו, אתר דעת
[עריכה] הערות שוליים
- ^ למשל במגילת אסתר: "וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת: תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה." (מגילת אסתר ח טו) ובירמיהו: "כֶּסֶף מְרֻקָּע מִתַּרְשִׁישׁ יוּבָא, וְזָהָב מֵאוּפָז מַעֲשֵׂה חָרָשׁ וִידֵי צוֹרֵף, תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁם, מַעֲשֵׂה חֲכָמִים כֻּלָּם." (ספר ירמיהו י ט)
- ^ באתר wilsonart.
- ^ תלמוד בבלי מסכת סוטה יז א.
- ^ תכלת.
| צבעים וייצוגם במחשב | ||
|---|---|---|
|
