חסידות קרלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חסידות קרלין היא חצר חסידית שנוסדה בעיירה קרלין (היום פרבר של העיר פינסק בבלארוס) על ידי רבי אהרן ("הגדול") מקרלין, תלמידו של המגיד ממזריטש. היא אחת החצרות הוותיקות בתנועת החסידות. מאז שנות החמישים של המאה העשרים מחולקת החסידות בפועל לשתי חצרות. הגדולה יותר נקראת קרלין-סטולין והשנייה נקראת כיום פינסק-קרלין.

אחד המאפיינים הבולטים של חסידות קרלין הוא התפילה, המלווה בצעקות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסידות קרלין הייתה מהחצרות החסידיות הראשונות, ומהראשונות שהעמידו שושלת אדמו"רים. בתחומי המרחב הליטאי היא הייתה החסידות הבולטת והמשפיעה ביותר. גם במרחב הווהליני היא הייתה בין הבולטות (לצד חצרות צ'רנוביל). לפני השואה השפעתה הגיעה עד לפולין, והייתה קיימת אף קהילה של חסידי קרלין בוורשה. במהלך השנים החלה החצר לפעול גם בארץ ישראל ובארצות הברית, וכך לאחר השואה והקומוניזם שהכחידו את החסידות באירופה, הייתה לה תקומה.

האדמו"ר הראשון בחסידות היה רבי אהרן הגדול מקרלין (תצ"ו (1736 - י"ט בניסן תקל"ב (1772) מתלמידיו החשובים של המגיד ממזריטש. בהשפעת דודו ר' מנל'ה התקרב למגיד ממזריטש. בשליחות רבו (שפעל בווהלין), הוא נשלח יחד עם רבי מנחם מנדל מוויטבסק להפיץ את החסידות בליטא. הוא הקים את המרכז החסידי בפולוסיה בעיר קרלין (פרבר של פינסק). רבי אהרן הגדול הצליח בפועלו, והוא קירב רבים לחצר המגיד, בהם מפורסם רבי חייקל מאמדור.

לאחר פטירתו בגיל צעיר במיוחד (36), כשהוא משאיר אחריו את בנו הילד אשר, מונה תלמידו רבי שלמה מקרלין לממלא מקומו כמנהיג חסידי ליטא (כשבמקביל רבי מנחם מנדל מוויטבסק כיהן כמנהיג חסידי רייסין ואחריו רבי שניאור זלמן מליאדי). בתקופתו התעצמה המחלוקת על החסידות וחסידי קרלין היו הראשונים להיפגע ממנה בשל קרבתם לוילנה משם יצאו החרמות נגד החסידות, ובכתבי המתנגדים וכתבי ההלשנות מכונים כל החסידים בשם "קרלינים". בשנת תקמ"א (1781) נאלץ רבי שלמה לברוח ללודמיר שבווהלין. בי"ז בתמוז ה'תקנ"ב (1792) נורה רבי שלמה מקרלין על ידי קוזקים, וכעבור שישה ימים, בכ"ב בתמוז, נפטר מפצעיו.

לאחר הרצחו מונה כממלא מקומו רבי אשר מסטולין, בנו של רבי אהרן מקרלין שגדל והתחנך בבית רבי שלמה מקרלין. רבי אשר נסע ל-110 צדיקים בדורו, והיה גם תלמידם של רבי ברוך ממז'יבוז' והמגיד מקוז'ניץ. לאחר פטירת רבי שלמה מקרלין הוא החל לכהן כאדמו"ר בז'ליחוב שבפולין, בה נישא בשנית לפייגא אלמנת רבי אהרן שותק מזליחוב. בזליחוב הוא קיבץ סביבו עדת חסידים, חלקם תלמידי רבי לוי יצחק מברדיצ'ב שכיהן שם לפני כן כרב. בשנת תקס"א חזר לליטא, לעיירה סטולין הסמוכה לקרלין שעל שמה הוא נקרא, רבי אשר מסטולין. בשנת ה'תק"ע (1810) שב לקרלין. בתקופת הנהגתו גדל מספר החסידים של קרלין. רבי אשר פעל לגיוס כספים עבור החסידים שגרו בארץ ישראל, ועמד בקשר עם רבי אברהם מקאליסק, מראשי עליית החסידים לארץ ישראל. רבי אשר נפטר בכ"ו בתשרי ה'תקפ"ז (1826) ונטמן ליד קבר אביו בקרלין.

אחריו כיהן בנו רבי אהרן מקרלין (תקס"ב 1802 - י"ז בסיוון ה'תרל"ב (1872). הוא התמנה לאדמו"ר בהיותו בן 25 שנה. בשנת תרכ"ד עבר מקרלין לסטולין. בתקופתו גדל מאוד מספר החסידים והוא היה נחשב לגדול האדמו"רים באזור ליטא-ווהלין‏[1]. ספרו "בית אהרן" הוא ספר יסוד לחסידות קרלין. רבי אהרן ביסס את דרך חסידות קרלין וכן את מנהגי החסידות, והיה בעל הנהגות ייחודיות ומקוריות‏[2]. כאביו, פעל למען היישוב בארץ ישראל, ושלח חסידים ארצה. הוא קנה את בית הכנסת של רבי מנחם מנדל מוויטבסק בטבריה, ובתקופתו הוקם בית כנסת של חסידי קרלין בירושלים, למרות התנגדות מקומית למהלך. בתקופתו כבר החלו נסיעות חסידים מארץ ישראל לקרלין. הוא מכונה בחסידות האדמו"ר הזקן כיוון שהאריך ימים וכיהן שנים רבות באדמו"רות.

לאחר פטירתו מונה בנו רבי אשר מסטולין (השני - מכונה אדמו"ר הצעיר) שכבר בחיי אביו התנהג בגינוני אדמו"רות לצד אביו. הוא לא האריך ימים ונפטר כעבור שנה אחת, בט"ו באב ה'תרל"ג (1873), בעיר דרוהוביטש במגפה שהשתוללה אז בעיר. אשתו הראשונה הייתה בתו של רבי מנחם נחום טברסקי ממקרוב, ואשתו השלישית הייתה שרה דבורה, בתו של רבי אלימלך שפירא מגרודז'יסק ואלמנתו של רבי יחיאל יעקב מקוז'ניץ.

לאחר פטירת רבי אהרן ורבי אשר, הייתה החסידות במשבר. רבי אשר השאיר אחריו את רבי ישראל ה"ינוקא" מסטולין - שהיה בן ארבע וחצי בלבד. למרות גילו הצעיר שמו החסידים את עיניהם בו כמי שנועד להנהיג את החסידות בעקבות הוראת סביו רבי אהרן. כתבי הנשיאות נמסרו לו בטקס הבר מצווה שלו, בי' בכסלו ה'תרמ"ב (1881) על ידי זקני החסידים ובהם היו רבי דוד בידרמן מללוב ורבנים נוספים. בגלל גילו הצעיר נודע בשם 'הינוקא מסטולין'‏[3]. הינוקא מסטולין כיהן כאדמו"ר במשך 50 שנה. מספר חסידיו הגיע לרבבות. הוא שינה את דרך אבותיו, והחל לנהוג בצניעות והסתר. הוא לא אמר דברי תורה בטיש, היה מתפלל במהירות ובשקט, החליף את לבושו ללבוש מודרני, היה בעל השכלה רחבה, ושלט במספר שפות כמו גם בתחומי עניין נרחבים והיה בעל השכלה מוזיקלית מיוחדת. עם זאת, היה בעל השקפת עולם שמרנית, ואת חסידיו המשיך לחנך בדרך אבותיו. הוא היה מהאדמו"רים והרבנים היחידים באזורו שלא השתתפו באגודת ישראל, הוא סירב להתערב בעניינים ציבוריים בדעה שהם גורמים למחלוקות ושקרים. על אף הנהגתו המודרנית וצניעותו, היה נערץ על ידי צדיקי דורו, אף הקנאים שבהם כמו רבי חיים אלעזר שפירא ממונקאטש, רבי שמחה ישכר בער הלברשטאם מצישינוב ורבי שמחה בונם קאליש מאוטובצק, כמו גם על ידי רבנים ליטאיים כרבי דוד פרידמן מקרלין ורבי יצחק אלחנן ספקטור. רבי ישראל נפטר בשהותו לצורכי רפואה בעיירה בד נוהיים שבגרמניה ביום השני של ראש השנה ה'תרפ"ב (1921) ונקבר בפרנקפורט.

רבי ישראל הותיר אחריו שישה בנים, שחלקם שימשו כאדמו"רים:

  • רבי אשר בעיירה סטולין (לא כיהן כאדמו"ר)
  • רבי אהרן בעיר ורשה שבפולין. הוא לא כיהן כאדמו"ר, אף כי היו חסידים שדבקו בו.
  • רבי יעקב חיים נסע בשנת תרפ"ד לארצות הברית וכיהן כאדמו"ר בשכונת ויליאמסבורג. הוא קירב צעירים שאינם דתיים. נפטר בו' באייר תש"ו בעיר דטרויט בשהותו שם לביקור אצל חסידיו, ושם נקבר.
  • רבי משה כיהן כאדמו"ר בעיירה סטולין. בניגוד לאביו, חבר לאגודת ישראל. הקים תנועת נוער בשם "תפארת בחורים" וכן ישיבה בסטולין.
  • רבי אברהם אלימלך כיהן כאדמו"ר בעיירה קרלין. הוא הקים ישיבה בלונינץ.
  • רבי יוחנן כיהן כאדמו"ר בעיר לוצק שבווהלין.

בשואה נספו ארבעה מהאחים: רבי אשר ורבי משה נספו בטבח שנערך ביהודי סטולין בערב ראש השנה. רבי אברהם אלימלך מקרלין נרצח, לפי המסורת המקובלת בין החסידים, בי"ד בחשוון תש"ג (1942). רבי אהרן נרצח בורשה, כנראה בחודש אב. כמעט כל החסידים האירופאים נרצחו גם הם בשואה, ותקומתה של החסידות הייתה מהחסידים אשר עלו לפני השואה לארץ ישראל ולארצות הברית.

השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדור השלישי לחסידות, כיהן בליטא רבי חייקל מאמדור, שהנהיג עדה חסידית בדרך רבו רבי אהרן הגדול.

בדור הרביעי לחסידות, מספר תלמידים של רבי שלמה מקרלין, אדמו"רה השני של החסידות, הקימו חצרות משלהם. מהם היה רבי מרדכי מלעכוויטש, אבי חסידות לעכוויטש, ממנה הסתעפו גם חצרות קוברין, קוידנוב (ממנה יצאה גם חסידות נובומינסק) וסלונים. חסידות לעכוויטש הייתה בהמשך חסידות בת של חסידות קרלין, כשאדמו"רה, רבי מרדכי השני, היה אחיינו של רבי אהרן השני מקרלין, והיה נוסע אליו יחד עם חסידיו. חסידות נוספת של תלמידו של רבי שלמה מקרלין, הייתה חסידות סטרליסק מיסודו של רבי אורי מסטרליסק, ממנה יצאה גם חסידות סטרטין. בחצרות אלו ונוספות, בדומה לחסידות קרלין, היה נהוג לצעוק בתפילה.

בהמשך הדורות הושפעו חצרות חסידיות נוספות מחסידות קרלין. רבי דוד צבי שלמה בידרמן, בנו של רבי אלעזר מנדל בידרמן האדמו"ר מלעלוב, היה לחסידו של רבי אהרן השני מקרלין. הוא נסע אליו מארץ ישראל והקים את בתי הכנסת של חסידי קרלין בירושלים ובצפת. לאחר שמונה לאדמו"ר מלעלוב, בלחצה של אמו, עירב את מנהגי ודרך קרלין במנהגי לעלוב.

רבי אשר השני מסטולין, נישא לאלמנתו של רבי יחיאל יעקב מקוז'ניץ. בנה, רבי ירחמיאל משה הופשטיין, גדל בסטולין, אצלו ואצל אביו רבי אהרן. לימים, כשמונה לאדמו"ר מקוז'ניץ, הוא נהג במנהגי קרלין ובדרכיה. הוא השפיע ברוח זו גם על דודו וחתנו, רבי קלונימוס קלמיש מפיאסצנא, שהתייתם וגדל אצלו.

בדור הנוכחי ניכרת השפעה של חסידות קרלין על "חבורת אמונת ישראל" של הרב משה וולפסון.

חסידות קרלין בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסידות קרלין הייתה פעילה מראשיתה ביישוב הישן בארץ ישראל. רבי יעקב (נפטר ב-ה'תקמ"ז 1787), בנו של רבי אהרן הגדול, עלה לארץ ישראל בסביבות שנת ה'תק"ל (1770) והקים את הגרעין החסידי הראשון בארץ, שבע שנים לפני עליית תלמידי הבעל שם טוב. כל אדמו"רי קרלין עודדו עלייה לארץ. מקומה המרכזי של חסידות קרלין בקהילת החסידים בטבריה ובירושלים הביא חסידים רבים להצטרף לחסידות זו בארץ ללא שביקרו אצל האדמו"ר. בדור האחרון לפני השואה ביקרו שלושת האדמו"רים בארץ, בפרט רבי אברהם אלימלך שביקר בה ארבע פעמים. כתוצאה מכך הייתה חסידות קרלין בין החצרות החסידיות הגדולות בארץ ישראל.

הגרעין הראשון של חסידי קרלין התיישב בטבריה, כשמרכזו בבית הכנסת של רבי מנחם מנדל מוויטבסק על שפת ים כנרת. בית הכנסת שופץ בסיוע האדמו"ר בעל הבית אהרן מקארלין. חלק מן החסידים עברו לירושלים ובשנות השבעים של המאה ה-19 הקימו בעיר העתיקה בית כנסת‏[4].

בתקופת רבי ישראל מסטולין הוקמו בתי כנסת בשכונת בית ישראל בירושלים, בצפת ובחיפה.

בתקופת בניו של רבי ישראל נוסדו עוד קהילות ובתי כנסת של חסידי קרלין ובנותיה ובתל אביב היו שלושה בתי כנסת (של חסידי שלושת האדמו"רים). חסידי קרלין שבירושלים היו כפופים בעיקר למרותו של רבי אברהם אלימלך מקרלין, ואלו שבתל אביב סרו ברובם למרותו של רבי משה מסטולין. שניהם הקימו ישיבות בישראל. בישיבת "בית אהרן" בירושלים כיהן הרב יהושע השיל הלטובסקי כראש ישיבה. בשנת ה'ת"ש (1940) הוקמה ישיבה נוספת בירושלים בשם "פאר ישראל" שבה כיהן הרב משה הולצברג כראש ישיבה. בתל אביב הוקמה ישיבת "בית ישראל" בנשיאותו של רבי משה מסטולין.

לאחר מלחמת השחרור, שבה נכבשה העיר העתיקה על ידי הירדנים, הקימו פליטי העיר העתיקה בית כנסת בשכונת קטמון. בית כנסת זה היה פעיל עד אמצע שנות ה-80, אז נפטרו או עזבו החסידים שהתגוררו שם. בשנות ה-40 הוקם בית כנסת של חסידי קרלין בגבעתיים. בית כנסת זה פעיל עד היום.

חסידות קרלין בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסידות קרלין החלה להתבסס בארצות הברית החל משנת התר"מ (1880) לאחר שיהודים רבים נמלטו מהפוגרומים והרדיפות ברוסיה. בהמשך, עודד רבי ישראל מסטולין את חסידיו לנסוע לארצות הברית באומרו שעתיד היהדות נמצא באמריקה[דרוש מקור]. בתי כנסת של החסידות הוקמו בלואר איסט סייד ובבראונסוויל שבניו יורק. בשנת תרפ"ד (1924) היגר לארצות הברית בנו של רבי ישראל, רבי יעקב חיים פרלוב. הוא הקים בית כנסת נוסף בניו יורק, בוויליאמסבורג. בתי כנסת הוקמו גם בשיקגו (בשיתוף עם חסידות קוברין) ובדטרויט. בתקופה זו מנו חסידי קרלין בארצות הברית מאות חסידים. עקב הקשיים בשמירת הדת בתקופה זו רוב הדור הצעיר עזב את הדת.

רבי יעקב חיים נפטר בשנת תש"ו ללא ילדים. שנתיים לאחר פטירתו הגיע לארצות הברית אחיו רבי יוחנן, שהתיישב בוויליאמסבורג ופתח ישיבה ומוסדות חינוך. בסוף ימיו הוא העביר את מרכז החסידות לבורו פארק. הוא נפטר בשנת תשט"ז (1955).

נכדו, האדמו"ר הנוכחי מקרלין-סטולין, התגורר בבורו פארק, עד עלייתו לישראל בתחילת שנות ה-90.

חסידות קרלין לאחר השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יוחנן פרלוב מלוצק[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יוחנן מלוצק

רבי יוחנן פרלוב מלוצק (ז' באב תר"ס, 1900כ"א בכסלו תשט"ז, 1955), בנו השישי של רבי ישראל מסטולין, התגורר לפני השואה בלוצק והנהיג את חסידי קרלין באזור וואהלין. עם התקרבות הגרמנים ללוצק ברח עם אשתו ושתי בנותיו לברית המועצות. במהלך הבריחה, בשהותם בפרונזה, נפטרו אשתו ואחת מבנותיו. לאחר המלחמה שבה נספו ארבעה מאחיו ופטירתו של האח הנוסף, רבי יעקב חיים פרלוב, ללא בנים, הפך רבי יוחנן לאדמו"ר המרכזי של חסידות קרלין. בשנת תש"ו (1946) עלה רבי יוחנן לארץ ישראל והתקבל בהתלהבות על ידי חסידי קרלין שגרו בארץ ישראל. כעבור שנתיים עבר לארצות הברית.

רבי יוחנן פיתח את החצר והקים מרכזים חדשים וגדולים בארצות הברית ובארץ ישראל. הוא פעל מתוך מטרה לאחד את כל חסידי קרלין שבארץ ישראל לקהילה אחת ללא פילוגים. הוא איחד בין ישיבת "בית אהרן" לישיבת "פאר ישראל" וקראה בשם "בית אהרן וישראל" ואיחד את שלושת בתי הכנסת שהיו בתל אביב, לבית כנסת אחד ברחוב בר כוכבא. בהיותו בישראל התגורר בחיפה, שם נפתח לאחר שהגיע בית כנסת של קרלין (כיום שוכן במקום בית כנסת של עדות המזרח).

בשנת תשי"ד (1954) ביקר רבי יוחנן בארץ ושהה בה עד לאחר ראש השנה תשט"ו, אז שב לארצות הברית ונפטר שם בכ"א בכסלו תשט"ז (1955). לאחר פטירתו התעורר וויכוח בין החסידים היכן לקוברו, ולבסוף הוחלט לקוברו בארצות הברית על פי גורל. אולם חסידי קרלין שבארץ ישראל לא הסכימו עם ההחלטה וכעבור שנה הועלו עצמותיו והובאו לקבורה בבית הקברות בטבריה, צמוד לקברו של רבי מנחם מנדל מויטבסק.

בתו פייגא (נפטרה ט' בכסלו תש"ע) נישאה לעזרא שוחט ולהם נולדו שני בנים ובת: האדמו"רים רבי ברוך מאיר יעקב שוחט ורבי יוחנן שוחט, ובתם רבקה הנשואה לרב יעקב ברוך לעדרייך, רבם של חסידי קרלין בארצות הברית.

הפילוג בחסידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פטירתו של רבי יוחנן מלוצק קיבלו עליהם רוב חסידי קרלין, ובפרט הצעירים שבהם, לאדמו"ר את רבי ברוך, שהיה אז ילד צעיר. רוב זקני העדה העדיפו לקבל את הנהגת רבי משה מרדכי בידרמן מלעלוב. לאחר האיחוד נקראה חסידות זו 'קרלין לעלוב'. לאחר פטירתו של רבי משה מרדכי סירב בנו רבי שמעון להנהיג גם את חסידי קרלין ובעקבות זאת קיימו 'זקני קרלין' בחירות פנימיות שבסופן נבחר רבי אהרן רוזנפלד לכהן כאדמו"ר.

בהסכם בוררות בין שני הפלגים הוחלט כי החסידות בראשות רבי ברוך שוחט תיקרא קרלין-סטולין ואילו זו של 'זקני קרלין' תיקרא פינסק-קרלין. במסגרת ההסכם נדחתה התביעה של קרלין-סטולין על בית המדרש של קרלין שבשכונת 'בית ישראל' בירושלים, משום שרוב המתפללים בבית הכנסת נמנו על חסידי 'פינסק קרלין'.

בהמשך פרשה מחסידות קרלין-סטולין קבוצה נוספת בראשות הרב יוסף צינווירט, ונקראה בשם קהל חסידי ירושלים. מרכז קהילה זו בשכונת הבוכרים. פלג זה בתחילה לא מינה לעצמו אדמו"ר. בשנת תשס"א מינה חלק מן הקהילה את הרב אברהם חנון כמנהיג, על אף התנגדותו של הרב צינווירט, ובחודש אדר תשס"ז הוא נבחר לאדמו"ר. חלק קטן מהקהילה פרש וקיבל על עצמו את האדמו"ר מלוצק, רבי יוחנן שוחט, אחיו של האדמו"ר מקרלין-סטולין.

החסידות כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסידות קרלין מונה כיום כאלף וחמש מאות בתי אב בישראל ועוד כארבע מאות במקומות אחרים (בעיקר בבורו פארק, מונסי ולייקווד). בית המדרש המרכזי של החסידות, "היכל רבנו יוחנן", שוכן בשכונת הבוכרים בירושלים. מרכזים נוספים של החסידים בישראל ישנם בבני ברק, ביתר עלית, מודיעין עילית, טבריה וביישוב גבעת זאב ליד ירושלים, שבו גם גר האדמו"ר. אנשי החסידות מתכננים הקמת בית כנסת גדול במקום שיהפוך למרכז החסידות.

לחסידות ישיבות קטנות בירושלים, רמות, ביתר עילית ומודיעין עילית וישיבות גדולות ברמות ובביתר עלית. בארצות הברית לחסידות יש קהיל.ות בבורו פארק (כולל ישיבה קטנה וגדולה), מונסי ולייקווד. לחסידות גם יש בית כנסת בשכונת סטמפורד היל בלונדון.

קובץ בית אהרן וישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

"קובץ בית אהרן וישראל" הוא כתב עת תורני היוצא לאור על ידי מכון בית אהרן וישראל. הגיליון הראשון של כתב העת יצא בחודש ניסן תשמ"ו (1986) ומאז הוא יוצא לאור 6 פעמים בשנה. בתחילת כל גיליון מופיע מדור "גנוזות" ובו כתבי יד שמפורסמים לראשונה, בדרך כלל מספרייתו של האדמו"ר מקרלין. בחלק המרכזי מובאים מאמרים למדניים ובירורי הלכה שנכתבו על ידי רבנים מחסידות קרלין ורבנים אחרים. כמו כן, מובאים בכתב העת מכתבי הקוראים ובהם הערות תורניות קצרות על נושאים שונים וכן קיים מדור היסטורי, בעיקר אודות חסידות קרלין ומנהגיה. הגיליונות זמינים להורדה באתר HebrewBooks.

דרך החסידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החסידות מפורסמת בשל המנהג לצעוק בתפילה. מנהג זה היה נפוץ בין חלק מתלמידי המגיד ממזריטש כמו רבי לוי יצחק מברדיצ'ב ואף נתמך על ידי רבי שניאור זלמן מלאדי באגרתו בנושא תפילה.

החסידות מדגישה גם את לימוד התורה ואת מידת האמת. אדמו"רי החסידות התנגדו לניסיונות לטפס לדרגות רוחניות גבוהות מדי וללימוד מרובה של ספרי חסידות. בחסידות הייתה התנגדות לדרכה השכלתנית של חסידות חב"ד, והיא חינכה לאמונה פשוטה. החסידות דוגלת בצניעות והימנעות מפרסום של שם החסידות או מהתערבות בענייני ציבור, וזאת על פי צוואתו של רבי ישראל מסטולין. נושא נוסף המודגש בחסידות הוא עניין השמחה. החסידות מפורסמת בשל ניגוני הריקוד העליזים שלה ובכך שבטישים ובאירועים אחרים מוקדש זמן רב לריקודים.

אדמור"י קרלין התנגדו לציונות ולתנועת המזרחי, ואף באגודת ישראל לא תמכו באופן חיובי. כיום באופן רשמי החסידות אינה מעורבת בפוליטיקה הישראלית, וזאת בהוראת האדמו"ר הקודם, רבי יוחנן. בכמה מקרים התיר האדמו"ר התמודדות של חסידים למועצות של עיריות, לפרק זמן מוגבל.

עם זאת, בניגוד לרוב רבני יהדות התורה לא היסס האדמו"ר הנוכחי למחות בפומבי נגד תוכנית ההתנתקות ואף ביקר במהלך ביצועה בגוש קטיף. עד לתקופתו נחשבו חסידי קרלין בישראל (ובעיקר בירושלים) כמשתייכים לעדה החרדית. כיום מוסדות החסידות נהנים מתקציבים ממשלתיים. האדמו"ר אינו מורה באופן רשמי אם להצביע, אולם רוב החסידים משתתפים בבחירות לכנסת.

חסידות לוצק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תשנ"ו הכתירו קבוצת חסידים כאדמו"ר מלוצק את רבי יוחנן שוחט אחיו של האדמו"ר הנוכחי מקרלין-סטולין, שקיבל לכך את הסכמת אחיו. מרכז החסידות היה בשכונת הבוכרים בירושלים. בסוף העשור הראשון של המאה ה-21 נבנה מבנה קבע לחסידות בשכונת שמואל הנביא-נווה צבי. בית כנסת נוסף קיים בביתר עילית.

אל החסידות הצטרפו חסידים מקרלין סטולין וקהל חסידי ירושלים, וכן חסידים נוספים. לחסידות לוצק כ-70 משפחות של חסידים ואוהדים בישראל ועוד כמה עשרות בחוץ לארץ.

רבי יוחנן הוא חתנו של רבי ישראל צבי יאיר דנציגר, האדמו"ר מאלכסנדר.

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בית אהרן - ספרו של רבי אהרן השני מקרלין, נחשב כספר המרכזי של חסידות קרלין.
  • יעקב שמש [עורך], כתבי קודש - שיחות ומכתבים מרבי יוחנן מקרלין סטולין
  • אהרן הויזמן, דברי אהרן, ברכת אהרן, פרח מטה אהרן - אסופת דברי תורה, ביוגרפיה והיסטוריה של אדמו"רי חסידות קרלין ברוסיה ובארץ.
  • יהושע הויזמן, 'פרי ישע אהרן - סיפורים על רבי אהרן הגדול מקרלין, רבי שלמה מקרלין, רבי אשר (הזקן) מסטולין, רבי אהרן השני מקרלין ורבי אשר (הצעיר) מסטולין.
  • יעקב ישראלי (קולא) בית קרלין סטולין - פרקים במסכת חייהם של אדמו"רי השושלת ועיונים במשנתם החסידית, תל אביב תשמ"ב

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אברהם יעקב פפירנא, "זכרונות", ספר השנה [בעריכת נ' סוקולוב], ווארשא תר"ס, עמ' 71.
  2. ^ כמו למשל קביעות שמונה עשרה שיעורי תורה מדי יום בספרים שונים, חידוש אמירת פסוקים ופיוטים בזמנים מיוחדים ועוד.
  3. ^ ינוקא בארמית פירושו המילולי הוא ילד, אך המשמעות הקבלית היא נשמה גבוהה שהתגלתה בגיל צעיר (כפי שמופיע מספר פעמים בספר הזוהר)
  4. ^ בצלאל לנדוי, היישוב החסידי בירושלים בראשיתו