חסידות קרלין
חסידות קרלין היא חצר חסידית שנוסדה בעיירה קרלין (היום פרבר של העיר פינסק בבלארוס) על ידי רבי אהרן ("הגדול") מקרלין, תלמידו של המגיד ממזריטש. היא אחת החצרות הוותיקות בתנועת החסידות. מאז שנות החמישים של המאה העשרים מחולקת החסידות בפועל לשתי חצרות. הגדולה יותר נקראת קרלין-סטולין והשנייה נקראת כיום פינסק-קרלין. אחד המאפיינים הבולטים של חסידות קרלין הוא התפילה, המלווה בצעקות.
תוכן עניינים |
אדמו"רי החסידות [עריכה]
- רבי אהרן הגדול מקרלין, מייסד החסידות נולד בערך בשנת ה'תצ"ו (1736). בהשפעת דודו התקרב לרבי דב בער ממזריטש והיה לאחד מתלמידיו המובהקים. עוד בחיי רבו הקים את המרכז החסידי בעיר קרלין. ביחד עם רבי מנחם מנדל מויטבסק היה אחראי להפצת החסידות בליטא. רבי אהרן נפטר בצעירותו בי"ט בניסן ה'תקל"ב (1772) כשהוא בן 36 שנה בלבד. רבי אהרן הוא מחבר הפיוט הידוע לשבת יה אכסוף.
- רבי שלמה מקרלין, תלמידו של רבי אהרן מילא את מקומו כאדמו"ר מקרלין במשך עשרים שנה. בתקופתו התעצמה המחלוקת על החסידות וחסידי קרלין היו הראשונים להיפגע ממנה בשל קרבתם לוילנה משם יצאו החרמות נגד החסידות. בשנת תקמ"א נאלץ רבי שלמה לברוח ללודמיר שבוואהלין, מרכז החסידות. בי"ז בתמוז ה'תקנ"ב (1792) נורה רבי שלמה מקרלין על ידי קוזקים, וכעבור שישה ימים, בכ"ב בתמוז, נפטר מפצעיו.
- רבי אשר מסטולין, בנו של רבי אהרן מקרלין גדל והתחנך בבית רבי שלמה מקרלין, והיה גם תלמידם של רבי ברוך ממז'יבוז' והמגיד מקוז'ניץ. לאחר פטירת רבי שלמה מקרלין החל רבי אשר בנו של רבי אהרן לכהן כאדמו"ר בז'ליחוב שבפולין. מאוחר יותר עבר לעיירה הסמוכה סטולין הסמוכה לקרלין שעל שמה הוא נקרא, רבי אשר מסטולין. בשנת ה'תק"ע (1810) שב לקרלין. בתקופת הנהגתו גדל מספר החסידים של קרלין. רבי אשר פעל לגיוס כספים עבור החסידים שגרו בארץ ישראל, ועמד בקשר עם רבי אברהם מקאליסק, מראשי עליית החסידים לארץ ישראל. רבי אשר נפטר בכ"ו בתשרי ה'תקפ"ז (1826) ונטמן ליד קבר אביו בקרלין.
- רבי אהרן מקרלין (השני), התמנה לאדמו"ר בהיותו בן 25 שנה, לאחר פטירת אביו, רבי אשר מסטולין. בשנת תרכ"ד עבר מקרלין לסטולין. בתקופתו גדל מאוד מספר החסידים. ספרו "בית אהרן" הוא ספר יסוד לחסידות קרלין. נפטר בי"ז בסיוון ה'תרל"ב (1872).
- רבי אשר מסטולין (השני - מכונה אדמו"ר הצעיר) החל לכהן כאדמו"ר לאחר פטירת אביו, אך הוא לא האריך ימים ונפטר כעבור שנה אחת, בט"ו באב ה'תרל"ג (1873), בעיר דרוהוביטש במגפה שהשתוללה אז בעיר. אשתו הראשונה הייתה בתו של רבי מנחם נחום טברסקי ממקרוב, ואשתו השנייה הייתה שרה דבורה, בתו של רבי אלימלך שפירא מגרודז'יסק ואלמנתו של רבי יחיאל יעקב מקוז'ניץ.
- רבי ישראל ה"ינוקא" מסטולין - לאחר פטירת רבי אשר מסטולין (השני) היה בנו ישראל בן ארבע וחצי בלבד. למרות גילו הצעיר שמו החסידים את עיניהם בו כמי שנועד להנהיג את החסידות בעקבות הוראת סביו רבי אהרן. כתבי הנשיאות נמסרו לו בטקס הבר מצווה שלו, בי' בכסלו ה'תרמ"ב (1881) על ידי זקני החסידים ובהם היו רבי דוד בידרמן מללוב ורבנים נוספים. בגלל גילו הצעיר נודע בשם 'הינוקא מסטולין'[1]. הינוקא מסטולין כיהן כאדמו"ר במשך 50 שנה. מספר חסידיו הגיע לרבבות. רבי ישראל נפטר בשהותו לצורכי רפואה בעיר פרנקפורט שבגרמניה בראש השנה ה'תרפ"ב (1921).
- רבי ישראל הותיר אחריו שישה בנים, שחלקם שימשו כאדמו"רים: רבי אשר בעיירה סטולין (לא כיהן כאדמו"ר). רבי אהרן בעיר ורשה שבפולין (לא כיהן כאדמו"ר, אף כי היו מספר חסידים שדבקו בו). רבי יעקב חיים כיהן כאדמו"ר בארצות הברית בשכונת וויליאמסבורג, נפטר בו' באייר תש"ו בעיר דטרויט בשהותו שם לביקור אצל חסידיו, ושם נקבר. רבי משה כיהן כאדמו"ר בעיירה סטולין. רבי אברהם אלימלך כיהן כאדמו"ר בעיירה קרלין. רבי יוחנן כיהן כאדמו"ר בעיירה לוצק. בשואה נספו ארבעה מהאחים: רבי אשר ורבי משה נספו בטבח שנערך ביהודי סטולין בערב ראש השנה. רבי אברהם אלימלך מקרלין נרצח, לפי המסורת המקובלת בין החסידים, בי"ד בחשוון תש"ג (1942). רבי אהרן נרצח בורשה כנראה בחודש אב.
חסידות קרלין ביישוב הישן [עריכה]
חסידות קרלין הייתה פעילה מראשיתה ביישוב הישן בארץ ישראל. רבי יעקב (נפטר ב-ה'תקמ"ז 1787), בנו של רבי אהרן הגדול, עלה לארץ ישראל בסביבות שנת ה'תק"ל (1770) והקים את הגרעין החסידי הראשון בארץ, שבע שנים לפני עליית תלמידי הבעל שם טוב. כל אדמו"רי קרלין עודדו עלייה לארץ. מקומה המרכזי של חסידות קרלין בקהילת החסידים בטבריה ובירושלים הביא חסידים רבים להצטרף לחסידות זו בארץ ללא שביקרו אצל האדמו"ר. בדור האחרון לפני השואה ביקרו שלושת האדמו"רים בארץ, בפרט רבי אברהם אלימלך שביקר בה ארבע פעמים. חסידים רבים אליו לטישים והיו לחסידיו. כתוצאה מכל אלה הייתה חסידות קרלין בין החצרות החסידיות הגדולות בארץ ישראל.
הגרעין הראשון של חסידי קרלין התיישב בטבריה, כשמרכזו בבית הכנסת של רבי מנחם מנדל מוויטבסק על שפת ים כנרת. בית הכנסת שופץ בסיוע האדמו"ר בעל הבית אהרן מקארלין. חלק מן החסידים עברו לירושלים והקימו בעיר העתיקה בית כנסת בשנות השבעים של המאה ה-19[2].
בתקופת רבי ישראל מסטולין הוקם בית כנסת בשכונת בית ישראל ובצפת היה בית כנסת שאותו בנה הרב דוד בידרמן מלעלוב.
בתקופת בניו של רבי ישראל נוסדו עוד קהילות ובתי כנסת של חסידי קרלין ובנותיה ובתל אביב היו שלושה בתי כנסת (של חסידי שלושת האדמו"רים). חסידי קרלין שבירושלים היו כפופים בעיקר למרותו של רבי אברהם אלימלך מקרלין, ואלו שבתל אביב סרו ברובם למרותו של רבי משה מסטולין. שניהם הקימו ישיבות בישראל. בישיבת "בית אהרן" בירושלים כיהן הרב יהושע השיל הלטובסקי כראש ישיבה. בשנת ה'ת"ש (1940) הוקמה ישיבה נוספת בירושלים בשם "פאר ישראל" שבה כיהן הרב משה הולצברג כראש ישיבה. בתל אביב הוקמה ישיבת "בית ישראל" בנשיאותו של רבי משה מסטולין.
חסידות קרלין לאחר השואה [עריכה]
רבי יוחנן פרלוב מלוצק [עריכה]
רבי יוחנן פרלוב מלוצק (ז' באב תר"ס, 1900 – כ"א בכסלו תשט"ז, 1955), בנו השישי של רבי ישראל מסטולין, התגורר לפני השואה בלוצק והנהיג את חסידי קרלין באזור וואהלין. עם התקרבות הגרמנים ללוצק ברח עם אשתו ושתי בנותיו לרוסיה ושהה שם בחברת הפרטיזנים. במהלך הבריחה, בשהותם בפרונזה, נפטרו אשתו ואחת מבנותיו. לאחר המלחמה שבה נספו ארבעה מאחיו ופטירתו של האח הנוסף, רבי יעקב חיים פרלוב, ללא בנים, הפך רבי יוחנן לאדמו"ר המרכזי של חסידות קרלין. בשנת תש"ו (1946) עלה רבי יוחנן לארץ ישראל והתקבל בהתלהבות על ידי חסידי קרלין שגרו בארץ ישראל. כעבור שנתיים עבר לארצות הברית.
רבי יוחנן פיתח את החצר והקים מרכזים חדשים וגדולים בארצות הברית ובארץ ישראל. הוא פעל מתוך מטרה לאחד את כל חסידי קרלין שבארץ ישראל לקהילה אחת ללא פילוגים. הוא איחד בין ישיבת "בית אהרן" לישיבת "פאר ישראל" וקראה בשם "בית אהרן וישראל" ואיחד את שלושת בתי הכנסת שהיו בתל אביב, לבית כנסת אחד ברחוב בר כוכבא. בהיותו בישראל התגורר בחיפה, שם נפתח לאחר שהגיע בית כנסת של קרלין (כיום שוכן במקום בית כנסת של עדות המזרח).
בשנת תשי"ד (1954) ביקר רבי יוחנן בארץ ושהה בה עד לאחר ראש השנה תשט"ו, אז שב לארצות הברית ונפטר שם בכ"א בכסלו תשט"ז (1955). לאחר פטירתו התעורר וויכוח בין החסידים היכן לקוברו, ולבסוף הוחלט לקוברו בארצות הברית על פי גורל. אולם חסידי קרלין שבארץ ישראל לא הסכימו עם ההחלטה וכעבור שנה הועלו עצמותיו והובאו לקבורה בבית הקברות בטבריה, צמוד לקברו של רבי מנחם מנדל מויטבסק.
בתו פייגא (נפטרה ט' בכסלו תש"ע) נישאה לעזרא שוחט ולהם נולדו שני בנים ובת: האדמורי"ם רבי ברוך מאיר יעקב שוחט ורבי יוחנן שוחט, ובתם רבקה הנשואה להרב יעקב ברוך לעדרייך, רבם של חסידי קרלין בארצות הברית.
הפילוג בחסידות [עריכה]
לאחר פטירתו של רבי יוחנן מלוצק קיבלו עליהם רוב חסידי קרלין, ובפרט הצעירים שבהם, לאדמו"ר את רבי ברוך, שהיה אז ילד צעיר. רוב זקני העדה העדיפו לקבל את הנהגת רבי משה מרדכי בידרמן מללוב. לאחר האיחוד נקראה חסידות זו 'קרלין ללוב'. לאחר פטירתו של רבי משה מרדכי סירב בנו רבי שמעון להנהיג גם את חסידי קרלין ובעקבות זאת קיימו 'זקני קרלין' בחירות פנימיות שבסופן נבחר רבי אהרן רוזנפלד לכהן כאדמו"ר.
בהסכם בוררות בין שני הפלגים הוחלט כי החסידות בראשות רבי ברוך שוחט תיקרא קרלין-סטולין ואילו זו של 'זקני קרלין' תיקרא פינסק-קרלין. במסגרת ההסכם נדחתה התביעה של קרלין-סטולין על בית המדרש של קרלין שבשכונת 'בית ישראל' בירושלים, משום שרוב המתפללים בבית הכנסת נמנו על חסידי 'פינסק קרלין'.
בהמשך פרשה מחסידות קרלין-סטולין קבוצה נוספת בראשות הרב יוסף צינווירט, ונקראה בשם קהל חסידי ירושלים. מרכז קהילה זו בשכונת הבוכרים. פלג זה בתחילה לא מינה לעצמו אדמו"ר, אך בשנת תשס"א מינו חלק מן הקהילה, את הרב אברהם חנון כמנהיג, על אף התנגדותו של הרב צינווירט, ובחודש אדר תשס"ז בבחירות פנימיות השנויות במחלוקת הוא נבחר לאדמו"ר, חלק קטן מהקהילה פרשו ונהיו לחסידי רבי יוחנן שוחט מלוצק.
החסידות כיום [עריכה]
חסידות קרלין מונה כיום כאלף ושלוש מאות בתי אב בישראל ועוד כשלוש מאות חמישים במקומות אחרים (בעיקר בבורו פארק ומונסי). בית המדרש המרכזי של החסידות, "היכל רבנו יוחנן", שוכן בשכונת הבוכרים בירושלים. מרכזים נוספים של החסידים בישראל ישנם בבני ברק, ביתר עלית, מודיעין עילית, טבריה וביישוב גבעת זאב ליד ירושלים, שבו גם גר האדמו"ר מקרלין-סטולין.
לחסידות ישיבות קטנות בירושלים, רמות, ביתר עילית ומודיעין עילית וישיבה גדולה ברמות. בארצות הברית לחסידות יש קהילות בבורו פארק (כולל ישיבה קטנה וגדולה), מונסי ולייקווד. לחסידות גם יש בית כנסת בשכונת סטמפורד היל בלונדון.
אדמור"י קרלין התנגדו לציונות ולתנועת המזרחי, ואף באגודת ישראל לא תמכו באופן חיובי. כיום באופן רשמי החסידות אינה מעורבת בפוליטיקה הישראלית, וזאת בהוראת האדמו"ר הקודם, רבי יוחנן. אמנם כשהיה צורך מיוחד בחבר עירייה מטעם החסידות, התיר זאת האדמו"ר הנוכחי לפרק זמן מוגבל.
עם זאת, בניגוד לרוב רבני יהדות התורה לא היסס רבי ברוך שוחט מקרלין מלמחות בפומבי נגד תוכנית ההתנתקות ואף ביקר במהלך ביצועה בגוש קטיף. עד לתקופתו נחשבו חסידי קרלין בארץ (ובעיקר בירושלים) כמשתייכים לעדה החרדית. מאז תחילת מנהיגותו המצב השתנה לאיטו. מוסדות החסידות נהנים מתקציבים ממשלתיים. האדמו"ר אינו מורה באופן רשמי אם להצביע, אולם רוב החסידים משתתפים בבחירות לכנסת.
קובץ בית אהרן וישראל [עריכה]
"קובץ בית אהרן וישראל" הוא כתב עת תורני היוצא לאור על ידי מכון בית אהרן וישראל. הגיליון הראשון של כתב העת יצא בחודש ניסן תשמ"ו (1986) ומאז הוא יוצא לאור 6 פעמים בשנה. בתחילת כל גיליון מופיע מדור "גנוזות" ובו כתבי יד שמפורסמים לראשונה, בדרך כלל מספרייתו של האדמו"ר מקרלין. בחלק המרכזי מובאים מאמרים למדניים ובירורי הלכה שנכתבו על ידי רבנים מחסידות קרלין ורבנים אחרים. כמו כן, מובאים בכתב העת מכתבי הקוראים ובהם הערות תורניות קצרות על נושאים שונים וכן קיים מדור היסטורי, בעיקר אודות חסידות קרלין ומנהגיה. הגיליונות זמינים להורדה באתר HebrewBooks.
גלריית תמונות [עריכה]
-
רבי ישראל מסטולין
-
רבי אשר מסטולין
-
רבי יעקב חיים מדטרויט
-
רבי משה מסטולין
-
רבי אברהם אלימלך מקרלין
-
רבי יוחנן שוחט האדמו"ר מלוצק
לקריאה נוספת [עריכה]
- בית אהרן - ספרו של רבי אהרן השני מקרלין, נחשב כספר המרכזי של חסידות קרלין.
- יעקב שמש [עורך], כתבי קודש - שיחות ומכתבים מרבי יוחנן מקרלין סטולין
- אהרן הויזמן, דברי אהרן, ברכת אהרן, פרח מטה אהרן - אסופת דברי תורה, ביוגרפיה והיסטוריה של אדמו"רי חסידות קרלין ברוסיה ובארץ.
- יהושע הויזמן, 'פרי ישע אהרן - סיפורים על רבי אהרן הגדול מקרלין, רבי שלמה מקרלין, רבי אשר (הזקן) מסטולין, רבי אהרן השני מקרלין ורבי אשר (הצעיר) מסטולין.
- יעקב ישראלי (קולא) בית קרלין סטולין - פרקים במסכת חייהם של אדמו"רי השושלת ועיונים במשנתם החסידית, תל אביב תשמ"ב
קישורים חיצוניים [עריכה]
- אדמור"י קרלין, באתר "MyTzadik"
- חסידות קרלין באתר Tog
- אברהם אביש שור, לתולדות בתי הכנסת של רבותינו הקוה"ט בקארלין, בתוך קובץ בית אהרן וישראל, גיליון קלו, ניסן-אייר תשס"ח, עמ' קנט-קעו
- ישראל חבר, 'קה אכסוף' חוזר למקור • להאזנה, באתר בחדרי חרדים, 3 בינואר 2011
