ערבית לבנטינית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ערבית לבנטינית (מכונה לעתים גם ערבית מזרחית) היא קבוצה של ניבים ערביים המדוברים לרוחב 100 ק"מ באזור רצועת מישור החוף באגן המזרחי של הים התיכון שמכונה הלבנט, קרי בסוריה, לבנון, הרשות הפלסטינית, ומערב ירדן. אזור גאוגרפי זה תואם את החבל המערבי של הסהר הפורה.

מזרחית לאזור זה, במדבריות, מדוברים הניבים הערביים הצפון-בדואיים.

ניתן לחלק את הערבית הלבנטינית לשישה תת-ניבים:

הם ניתנים להבדלה מול ניבים ערביים אחרים:

  • בשל העובדה שהם שימרו בצורה הטובה ביותר חוקי הדקדוק של הערבית המקורית (ביחד עם הניבים החג'אזים).
  • בשל הנטייה הברורה לבטא את הסיומת -ah בנוגע למין הנקבה כ -.eh
  • ישנם עקבות של הגייה ואוצר מילים מהשפה הארמית, לדוגמה כשמתכוונים לסיומת גוף שני ברבים מבטאים אותה כ -"kon"

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]