פוזיטרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פוזיטרון
הרכב: חלקיק אלמנטרי
סטטיסטיקה: פרמיון
קבוצת שיוך: לפטון
דור: ראשון
אנטי חלקיק: אלקטרון
חלקיק: פוזיטרון
תכונות
מסת מנוחה: ‎‎9.11×10-31kg
‎0.51 MeV/c2
מטען חשמלי: ‎+ e
ספין: ‎1/2 ħ
מטען צבע: אין
אינטראקציות: כבידה, אלקטרומגנטיות,
אינטראקציה חלשה
היסטוריה
נצפה? כן
שנת גילוי: 1932

פוזיטרון הוא חלקיק אלמנטרי, האנטי-חלקיק של האלקטרון. הפוזיטרון דומה בתכונותיו לאלקטרון - מסתו וגודל הספין שלו זהים לאלו של האלקטרון, והמטען החשמלי שלו שווה בגודלו למטען האלקטרון אך הפוך בסימנו, כלומר מטען הפוזיטרון חיובי (ומכאן שמו), בניגוד למטען האלקטרון השלילי.

בטבע, פוזיטרונים נוצרים בדעיכה רדיואקטיבית מסוג \ \beta ^{+}, שבה פרוטון מגרעינו של אטום הופך לנייטרון, פוזיטרון ונייטרינו אלקטרוני, או כתוצאה מתגובה של פוטון אנרגטי עם גרעין של אטום, שבמהלכה חלק מהאנרגיה של הפוטון הופך לאלקטרון ופוזיטרון, על פי הנוסחה \ E^2=m^2 c^4+c^2 p^2 (ראו E=mc²). גם התהליך ההפוך אפשרי: כאשר אלקטרון ופוזיטרון נפגשים, מתרחשת ביניהם אניהילציה (איון), ומסתם הופכת כולה לאנרגיה (בצורה של פוטונים), בהתאם לתורת היחסות של איינשטיין ועל פי הנוסחה שהוצגה לעיל.

קיומו של הפוזיטרון נחזה על ידי משוואת דיראק שפורסמה בשנת 1928 על ידי פול דיראק, אם כי דיראק עצמו לא הגיע למסקנה זו באופן ישיר. הפוזיטרון התגלה בניסוי בשנת 1932 על ידי קארל דייוויד אנדרסון מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה, בקרינה קוסמית שהועברה דרך תא וילסון. שנתיים מאוחר יותר התגלו פוזיטרונים גם על כדור הארץ, בעקבות ניסויים ברדיואקטיביות של בני-הזוג אירן ז'וליו-קירי ופרדריק ז'וליו-קירי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]


חלקיקים בפיזיקה - חלקיקים יסודיים - לפטונים

חלקיקים: אלקטרון | מיואון | טאו | נייטרינו אלקטרוני | נייטרינו מיואוני | נייטרינו טאואוני אנטי-חלקיקים: פוזיטרון | אנטי-מיואון | אנטי-טאו | אנטי-נייטרינו אלקטרוני | אנטי-נייטרינו מיואוני | אנטי-נייטרינו טאואוני