פרנסואה רנה דה שאטובריאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פרנסואה רנה דה שאטובריאן (בצרפתית: François-René de Chateaubriand;‏ 4 בספטמבר 1768 - 4 ביולי 1848), סופר, מדינאי ודיפלומט צרפתי, נחשב למייסד התנועה הרומנטית בספרות הצרפתית.

שאטובריאן נולד בסן מאלו, שבחבל ברטאן בצרפת, למשפחת אצולה שהתרוששה מנכסיה. אביו, רב חובל לשעבר שהתעשר מסחר עבדים, הצליח לרכוש מחדש את הטירה המשפחתית שזיכתה אותו בתואר רוזן, ושבה בילה שאטובריאן הצעיר את ילדותו העצובה. קרן האור היחידה של ימי ילדותו הייתה אחותו לוסיל שאיתה פיתח קשרי ידידות עמוקים. הוא הרבה לסייר בחיק הטבע בנופו הכפרי של חבל מולדתו, מה שהשפיע על התפתחותו כסופר לעתיד.

בהיותו בן 17 שנה החליט לפנות לקריירה צבאית, אך לאחר ששימש כסגן משנה במשך מספר חודשים התפטר מן הצבא ונסע לפריז, שם נכנס לחוגים הספרותיים. ב-1791, אחרי שהתאכזב מן המהפכה הצרפתית, הפליג לאמריקה. במשך תשעה חודשים סייר באמריקה והתרשם מנופיה ומאורח חייהם של האינדיאנים. ב-2 בינואר 1792 חזר לצרפת, ובהשפעת משפחתו נישא לצעירה עשירה שרוב כספה הושקע באגרות חוב של הכנסייה, שהוחרמו במהרה על ידי הממשלה המהפכנית. הוא עבר להתגורר עם אשתו בפריז ליד אחיותיו לוסיל וז'ולי, והפסיד שם את יתרת הכסף בהימורים.

ב-20 בפברואר 1792 מועצת המהפכה הכריזה מלחמה על אוסטריה. שאטובריאן עזב את פריז והתגייס לשורות הגולים המלוכנים בקובלנץ שבגרמניה. הוא לקח חלק במצור על העיר טיונוויל שבחבל לורן (21 בספטמבר של אותה שנה), נפצע וקיבל שחרור מן הצבא. משום שלא יכול היה לשוב לפריז מפחד המהפכנים, הגיע לאנגליה במאי 1793, שם חי חיי עוני ומחסור והתפרנס מהוראת השפה הצרפתית. בינתיים, המהפכנים בפריז הוציאו להורג את אחיו הבכור ושמו תחת מעצר את אמו, אשתו ואחיותיו.

ב-1797 פרסם באנגליה את חיבורו מסה על מהפכות שבו טען כי לאורך ההיסטוריה כל המהפכות מתחילות במרד ומסתיימות בדיקטטורה. ב-16 במאי 1800 שב לאשתו בפריז, הצטרף לחוגים הספרותיים ולקח לעצמו מאהבת. ב-1801 פרסם בפריז את הרומן אטאלה וב-1802 את הרומן רנה. שני ספרים אלה, שנכתבו בהשפעת זיכרונות שהותו בין האינדיאנים באמריקה, מציבים את שאטובריאן כמייסד תנועת הרומנטיקה בספרות הצרפתית.

ספרו על גאוניותה של הנצרות, שיצא לאור גם הוא ב-1802, הביא לפרסומו המיידי של המחבר. בספר זה טען כי הדת מחזיקה את המדינה, ולכן צריך להאמין. לדעתו "הדת היא הכוח היחיד שבפניו אנו יכולים להתכופף מבלי להתבזות." נפוליאון, שנטה להשיב לקדמותה את הדת הקתולית כדת המדינה, שיבח את שאטובריאן ומינה אותו למזכיר ראשון בשגרירות צרפת ברומא. אך משודע לו כי נפוליאון ציווה על הוצאתו להורג של הדוכס ד'אנגיין (21 במרץ 1804), התפטר מן השירות הדיפלומטי וחזר לפריז.

ב-1806 יצא למסע לירושלים והגיע לשם דרך ונציה, אתונה וקונסטנטינופול. בדרכו בחזרה ביקר באלכסנדריה ובספרד והגיע לפריז ביוני 1807. הוא פרסם מאמר ב מרקור דה פראנס, כתב עת לספרות שבו השווה את נפוליאון לנירון. בתגובה ציווה נפוליאון על גירושו מפריז. הוא פרש לאחוזה שרכש באולניי שמדרום לפריז, שם סיים את כתיבת ספרו הקדושים המעונים שיצא לאור ב-1809.

ב-1811 נבחר לחבר האקדמיה הצרפתית, אך משום שבטקס קבלתו כחבר האקדמיה עמד להשמיע דברי ביקורת נגד המהפכה, לא תפס בה את מושבו עד שהשלטון עבר למלך לואי השמונה עשר ב-1814.

ב-1821 נתמנה לשגריר צרפת בפרוסיה, וב-1822 לשגריר באנגליה. ב-28 בדצמבר של אותה שנה נתמנה לשר החוץ של צרפת. ב-1823 במסגרת תפקידו זה, החליט לשלוח יחידות של צבא צרפת למלחמה נגד המהפכנים הספרדים. התחולל קרב טרוקדרו שבעטיו הושב לכתרו פרננדו השביעי מלך ספרד, שהיה צאצא של אנרי הרביעי מלך צרפת. למרות הצלחתו זו, שאטובריאן פוטר מתפקידו ב-4 באוגוסט 1824. ב-1828 נתמנה על ידי המלך שארל העשירי לשגריר צרפת בותיקן, אך התפטר מתפקידו זה בנובמבר1829.

אחרי מהפכת יולי 1830, סירב לתמוך במלך לואי פיליפ, ובכך הקריירה הפוליטית שלו הגיעה לקיצה. הוא הקדיש את זמנו לכתיבת יצירת המופת שלו זיכרונות שלאחר המוות שבה כתב: "כאשר אנו מתים האדמה מגלה את חיקה כדי לקבלנו, מצמיחה דשא ופרחים על קברותינו, והופכת אותנו לחומר שממנו נוצרים חיים חדשים."

פרנסואה רנה דה שאטובריאן נפטר בפריז ב-1848, ולפי בקשתו נקבר על אי סמוך לסנט מאלו. על פי צוואתו ספרו "זיכרונות שלאחר המוות" ראה אור רק לאחר מותו (1849 - 1850).

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: פרנסואה רנה דה שאטובריאן
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פרנסואה רנה דה שאטובריאן