ספרות צרפתית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ספרות צרפתית היא באופן כללי ספרות אשר נכתבה בשפה הצרפתית, בעיקר על ידי תושבי צרפת; אך גם על ידי סופרים תושבי צרפת אשר כותבים בשפות אחרות. המונח "ספרות פרנקופונית" מתייחס לספרות בשפה הצרפתית שמקורה מחוץ לצרפת (ר' ספרות בלגית, ספרות שווייצרית, ספרות קנדית, ספרות סנגלזית, ספרות אלג'יראית, ספרות מרוקאית וכו').

ספרות צרפתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דף מאויר מתוך הרומן דה ברוּט, מן המאה ה-14

השפה הצרפתית החלה כדיאלקט רומאני, אשר מוצאו מלטינית מדוברת ואשר מושפע משפות קלטיות ומפרנקונית. מן המאה ה-11 ואילך, נכתבה ספרות בצרפתית מדוברת, ולפיכך הספרות הצרפתית היא מן הוותיקות במערב אירופה והפכה לאחד ממקורות ההשפעה העיקריים במהלך ימי הביניים. בין השאר, הייתה פופולרית אז סוגת ה-chante-fable ('סיפור-שיר' כתרגומה של לאה גולדברג) - סיפור שחציו פרוזה וחציו שירה, למשל הסיפור אוקסן וניקולט.

במאה ה-14 הועם זהר הספרות הצרפתית לטובת הספרות האיטלקית, אך במאה ה-16 עברה הספרות הצרפתית תנופה מחודשת, כחלק מתוכניותיו התרבותיות של המשטר הישן ובמאה ה-17 היא הפכה לדומיננטית באירופה.

במאה ה-18 הפכה הלשון הצרפתית ללינגואה פרנקה ולשפה השלטת בדיפלומטיה האירופית (ובמידה מסוימת, גם באמריקה). הספרות הצרפתית השפיעה רבות בתקופה זו על הספרות במדינות אחרות, אך גם הושפעה, בעיקר מן הרומנטיציזם הגרמני והבריטי של המאה ה-19. במאה ה-19, היו משוררים וסופרים רומנים שכתבו את יצירותיהם בצרפתית.

להתפתחויות בספרות הצרפתית של המאות ה19 וה-20 השפעה חשובה על הספרות המודרנית ובכלל זאת בזרמי הסימבוליזם, הנטורליזם, סדרות הספרות של באלזאק, זולא ופרוסט, סוריאליזם, אקזיסטנציאליזם, ותיאטרון האבסורד.

האימפריאליזם הצרפתי הביא את השפה הצרפתית לתרבויות לא-אירופיות, אשר ממשיכות לפתח וליצור בשפה זו.

בצרפת עצמה קיימת מדיניות (כמו גם נטייה חברתית-תרבותית) לתמיכה בספרות המקומית ולהערכה למורשת הספרותית הצרפתית. בבתי ספר צרפתיים קיימת התמקדות בלימוד ספרים, מחזות ושירה (לעתים קרובות בעל-פה); אמנויות הספרות נהנות מסבסוד ממשלתי; פרסים ספרותיים נמצאים בראש החדשות; האקדמיה הצרפתית היא מוסד חשוב במדינה; והטלוויזיה הצרפתית מציגה סופרים ומשוררים לעתים קרובות (התוכנית "אפוסטרוף" של ברנאר פיבו הייתה התוכנית הפופולרית ביותר בהיסטוריה הצרפתית). ספרות ממלאת תפקיד חשוב בזהות הקולקטיבית הצרפתית.

יותר צרפתים זכו בפרס נובל לספרות מאשר בני כל אומה אחרת, אך מספר הזוכים ששפת יצירתם אנגלית כפול ממספר כותבי הצרפתית.

ספרות בשפות שאינן צרפתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשורר פרדריק מיסטרל, אשר פעל להחייאת התרבות הפרובנסלית

התרבות הספרותית של צרפת כוללת ספרות שאינה כתובה בשפה הצרפתית. בימי הביניים היו קיימות שפות אשר "התחרו" בצרפתית על כס השפה התקנית של הטריטוריה, וברבות מהן - כמו הפרובנסלית והאנגלו-נורמנית פורסמה גם ספרות.

ספרות בשפות אזוריות פורסמה גם לאחר המאה ה-18, אם כי נפחה ירד באופן משמעותי. תנועות תחייה ותודעה אזוריות החיו את השפות הללו במהלך המאה ה-19. פרדריק מיסטרל, משורר בשפה הפרובנסלית (1830 - 1914) היה חתן פרס נובל לספרות בשנת 1904. מיסטרל עמד בראש תנועת הפליבריז', אשר שאפה להחיות את תרבות פרובנס.

ספרות בשפה הברטונית זכתה לתחייה החל משנות ה-20, למרות הירידה במספר דוברי השפה. תפקיד חשוב בהקשר זה ממלא כתב העת הספרותי Gwalarn בברטונית. קיימים גם פרסומים ספרותיים בפיקרדית ובולונית, אם כי לניב זה חשיבות בעיקר בספרות הבלגית. ספרות בשפות הקטלאנית והבסקית נהנות אף הן מקוראים מחוץ לגבולות צרפת.

זוכי פרס נובל לספרות אשר כתבו בצרפתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבני דרך בספרות הצרפתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוטו-דה-פה של פנגלוס – איור לספר "קנדיד" מאת וולטר

פואטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירות לתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]