הרסטורציה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ממלכת צרפת (עבר')
Royaume de France (צרפ')
Pavillon royal de France.svg

דגל

Coat of Arms of the Bourbon Restoration (1815-30).svg
סמל

אירועי הקמה ירידתו מן הכס של נפוליאון ותחילת הרסטורציה.
הוקמה 1814
אירועי פירוק מהפכת יולי 1830
התפרקה 1830
ישות קודמת Flag of France.svg האימפריה הצרפתית הראשונה
ישות יורשת Flag of France.svg ממלכת הצרפתים
משטר מונרכיה
שפה צרפתית
יבשת אירופה
עיר בירה פריז
קואורדינטות הבירה 48°52′0″N 2°19′59″E / 48.86667°N 2.33306°E / 48.86667; 2.33306קואורדינטות: 48°52′0″N 2°19′59″E / 48.86667°N 2.33306°E / 48.86667; 2.33306
דת נצרות קתולית
מטבע פרנק צרפתי
France 1815.jpg
צרפת בשנת 1815.
Flag of France.svg
ערך זה הוא חלק מסדרת
היסטוריה של צרפת

צרפת בעת החדשה

המהפכה הצרפתית

הרפובליקה הראשונה

הקיסרות הראשונה

הרסטורציה של ממלכת צרפת

המונרכיה של יולי

הרפובליקה השנייה

הקיסרות השנייה

הרפובליקה השלישית

צרפת של וישי

צרפת החופשית

הממשלה הזמנית

הרפובליקה הרביעית

הרפובליקה החמישית

צרפת

הרסטורציה (Restauration) הייתה תקופה שלטונית בצרפת, בין נפילתו של נפוליאון בשנת 1814 לבין מהפכת יולי 1830 אשר בישרה את התקופה המכונה המונרכיה של יולי.

נפילתו של נפוליאון ועלייתו מחדש של בית בורבון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-7 באפריל 1814 נאלץ נפוליאון לחתום על כתב ויתור על סמכויותיו כקיסר הצרפתים, וזאת עקב הפסדיו הצבאיים, והצבאות הזרים אשר שהו על אדמת צרפת. הכובשים החזירו את בית בורבון אל כס המלוכה שממנו הודח בצורה אלימה במהפכה הצרפתית בשנת 1789. המלך החדש היה לואי השמונה עשר, אחיו של המלך לואי השישה עשר שהוצא להורג (לואי השבעה עשר היה הדופן, יורש העצר, שנעלם במהומת המהפכה הצרפתית וגורלו לא נודע מעולם). לואי השמונה-עשר הסכים לחתום על צ'רטר, שהיווה את הבסיס החוקי לשלטון, והבטיח לעם חירויות מסוימות שריככו במקצת את המונרכיה האבסולוטית המסורתית של בית בורבון.

כבר בימיו הראשונים של שלטונו של לואי השמונה-עשר, התברר עד כמה רעוע הבסיס לשלטונו, כאשר במרץ 1815 נחת נפוליאון בדרום צרפת, ועד מהרה עלה עד פריז, והחל בתקופה הקרויה "מאה הימים", שבמהלכה ניסה להחזיר את השלטון לידיו. תבוסת נפוליאון בקרב ווטרלו סיימה באופן סופי את שלטונו, ולואי השמונה-עשר שב ועלה על כס המלוכה, בכוח כידוני בעלות הברית המנצחות, אך הגחלים הבונפרטיסטיות והרפובליקניות המשיכו לרחוש מתחת לפני השטח של המונרכיה הבורבונית במשך כל תקופת שלטונה.

אופייה של מלוכת בורבון[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלוכה החדשה נשענה על אישים ששירתו את הממשל המלוכני הישן, אך הצליחה גם לכבוש את לבם של כוחות חדשים – אנשי עסקים שחפצו ב"שקט תעשייתי" על מנת להצליח ולשקם את המדינה שחרבה ממהפכות וממלחמות בלתי פוסקות. הממשל החדש השאיר על כנו את המערכת האדמיניסטרטיבית שיצר נפוליאון, והצליח להשיג יציבות מסוימת.

לואי השמונה-עשר היה אדם מתון, אשר הצליח לשמור על האיזון העדין בין הפלגים הרבים בממלכה, לאורך תקופת מלכותו, לא מעט בשל תבונתו ואורך רוחו של ראש הממשלה המרקיז וייל, אשר קידם מדיניות מלוכנית קיצונית, אך הצליח לעשות זאת באופן מאוזן, מבלי ליצור עימות עם הפרלמנט ועם חוגי המעמד הבינוני. אחיו של לואי, שארל העשירי, שעלה לכס המלוכה עם מותו של לואי ב-18 באוגוסט 1824, לא הצליח לשמור על האיפוק והריסון הראויים. "בורבון זה, השמן", כפי שקרא ויקטור הוגו בספר "עלובי החיים" למלך שארל העשירי, "לא למד דבר ולא שכח דבר". שארל העשירי החל במדיניות קיצונית – החזיר את השליטה במערכת החינוך אל הכנסייה, והחל במתן פיצוי לגולים מקרב האריסטוקרטיה שאיבדו את אחוזותיהם התורשתיות באירועי השנים האחרונות. בכך הרחיק מעצמו שארל העשירי את עמוד התווך של התמיכה בו – המעמד הבינוני, שהצעדים פגעו בכיסו ובאורח החיים שרצה לנהל.

בית בורבון, והריאקציה השמרנית הקיצונית שייצג, לא היו מסוגלים להנהיג את העם הצרפתי בתקופת הקידמה וההתפתחות (הטכנולוגית והקולוניאלית) שייצגה המאה ה-19. הופעת הרכבת, ספינת הקיטור ומכונת האריגה, בישרו על נתיב חדש שהבורבונים לא היו מוכנים, ולא היו יכולים, ללכת בו.

מהפכת יולי 1830[עריכת קוד מקור | עריכה]

שארל העשירי לא היה אדם העשוי לקבלת ביקורת פרלמנטרית. כאשר במרץ 1830 הגדילו הבחירות את כוחה של האופוזיציה, פיזר את בית הנבחרים, והקטין ב-75% את רשימת הבוחרים. צעדים אלו (בנוסף לצעדים אחרים שהיו למורת רוחה של הבורגנות, בשנים שקדמו לכך), הביאו המונים לרחובות פריז, ולתחילתה של מהפכת יולי 1830. תחת דגל הטריקולור, שייצג את המהפכה, שלטו המורדים בעיר, לאחר התקוממות שארכה שלושה ימים, המכונים בהיסטוריה הצרפתית "שלושת ימי התהילה", "Les Trois glorieuses" (בין ה-27 ביולי וה-29 ביולי 1830). משראה כי אינו מסוגל להתמודד עם ההתקוממות, הודיע שארל העשירי על פרישה לטובת נכדו, אנרי, הרוזן משמבור, שהיה אז כבן עשר, אך ההמונים לא הסכימו לקבל את הילד כמלכם. שארל ונכדו נמלטו לאנגליה. על אף שלאחר המהפכה שלט בצרפת במשך שמונה עשרה שנים המלך לואי פיליפ שהיה שאר בשרה של שושלת בורבון, היה משטרו של לואי פיליפ (המכונה "המלך האזרח") שונה לחלוטין ממשטר בורבון המסורתי, ולפיכך, עם הימלטותו של שארל העשירי, הסתיים שלטון בית בורבון בצרפת.