פרנק קמני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרנק קמני
Frank Kameny
פרנק קמני במצעד הגאווה, יוני 2010
פרנק קמני במצעד הגאווה, יוני 2010
לידה 21 במאי 1925
ניו יורק, ארצות הברית
פטירה 11 באוקטובר 2011 (בגיל 86)
וושינגטון די. סי., ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Franklin Edward Kameny עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ידוע בשל פיטוריו על ידי ממשל ארצות הברית בגין היותו הומוסקסואל
שותף בהקמת סניף וושינגטון של הארגון ההומופילי אגודת מאטאשין
השכלה
מקצוע אסטרונום
מעסיק United States Army Map Service, אוניברסיטת ג'ורג'טאון עריכת הנתון בוויקינתונים
תואר דוקטור
השקפה דתית אתאיזם עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה היכל התהילה של העבודה (2016) עריכת הנתון בוויקינתונים
http://www.kamenypapers.org/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פרנקלין אדוארד "פרנק" קמניאנגלית: Franklin Edward "Frank" Kameny;‏ 21 במאי 1925 בניו יורק, ארצות הברית11 באוקטובר 2011) היה אחת מהדמויות החשובות ביותר במאבקה של התנועה לזכויות להט"ב בארצות הברית.[1]

שנים מוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמני נולד להורים יהודים בניו יורק ובגיל 16 בשנת 1941 התחיל ללמוד פיזיקה בקווינס קולג'. לפני תום לימודיו התגייס ושירת בצבא ארצות הברית אשר לחם באירופה במלחמת העולם השנייה. בנוסף הוא היה חבר כעשרים שנה בחבר המנהלים של מערכת השירות הסלקטיבי של צבא ארצות הברית. הוא סיים את לימודי התואר הראשון בקווינס קולג' ב-1948 לאחר שעזב את הצבא . הוא המשיך בלימודי אסטרונומיה באוניברסיטת הרווארד וקיבל תואר שני ב-1949 ודוקטורט ב-1956. בשנת 1957 פוטר קמני ממשרתו בוושינגטון די. סי. כאסטרונום בצבא ארצות הברית מכיוון שהיה הומוסקסואל.[2] הפיטורים דחפו אותו "להוביל מאבק ענקים נגד המוסדות האמריקאיים, ולעמוד בראש החנית של מאבקים כוחניים של התנועה למען זכויות הומוסקסואלים בתחילת שנות ה-60 בארצות הברית".[3]

קמני מחה על פיטוריו בפני הוועדה לשירות אזרחי, ותבע בבית המשפט כי יוחזר לעבודתו. התביעה הגיעה בשנת 1961 לבית המשפט העליון של ארצות הברית.[4] למרות שבית המשפט דחה את התביעה, היא נודעה כמקרה הראשון של דרישה לזכויות אזרח על רקע נטייה מינית ומיצבה את קמני כחלוץ בתחום זה בארצות הברית.[5] מאוחר יותר באותה שנה חבר קמני לג'ק ניקולס (Jack Nichols) והשניים הקימו סניף וושינגטון של אגודת מאטאשין, סניף שפעל באופן אגרסיבי יותר ממקביליו למען זכויות אזרח ללהט"בים ומניעת אפליה על רקע נטייה מינית. בשנת 1963 עמדה הקבוצה במרכזו של שימוע שנערך בקונגרס של ארצות הברית ועסק בזכותה של הקבוצה לאסוף תרומות, על פי חוק שדרש מאגודות המתרימות להרשם ולהצהיר על מטרתם.[6]

שנים מאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנק קמני ומאחוריו תלויים השלטים המקוריים בהם נעשה שימוש בהפגנות

בשנת 2006 בקשה ספריית הקונגרס מקמני להפקיד ברשותה מסמכים המתעדים את חייו ואת פועלו.[7]

בשנת 2007 הציג המוזיאון הלאומי להיסטוריה אמריקנית של סמית'סוניאן את השלטים אותם נשא קמני בהפגנה מול הבית הלבן בתערוכה מיוחדת בשם "אוצרות של היסטוריה אמריקנית". כיום מוצגים במוזיאון 12 מהשלטים אותם נשאו המפגינים.

בפברואר 2009 הכריזה מועצת השימור ההיסטורי של מחוז קולומביה על ביתו של קמני בוושינגטון כאתר מורשת היסטורי לשימור.[8]

ב-29 ביוני 2009 התנצל ג'ון בארי, יו"ר המשרד הפדרלי לכוח אדם, באופן רשמי בפני קמני בשם הממשל הפדרלי של ארצות הברית. בארי, אשר הוא בעצמו הומוסקסואל מוצהר, הגיש לקמני את הפרס על שם תיאודור רוזוולט - הפרס היוקרתי ביותר המוענק על ידי הארגון.[9]

קמני היה חבר במועצת היועצים של קרן המשולש.[10]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Kisseloff, Jeff (2007). Generation on Fire: Voices of Protest from the 1960s. University Press of Kentucky.
  • Murdoch, Joyce and Deb Price (2001). Courting Justice: Gay Men and Lesbians v. The Supreme Court. New York, Basic Books.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פרנק קמני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Bullough, Vern L. (2002), Bullough, Vern L., ed., Before Stonewall: Activists for Gay and Lesbian Rights in Historical Context, New York: The Haworth Press, pp. 207, ISBN 1560231939
  2. ^ Chibbaro Jr., Lou (2006-10-04). "Kameny's work finds new home". Washington Blade. Retrieved 2008-03-28.
  3. ^ Johnson, David K. (2002), "Franklin E. Kameny (1925-)", in Bullough, Vern L., Before Stonewall: Activists for Gay and Lesbian Rights in Historical Context, New York: The Haworth Press, pp. 209–218, ISBN 1560231939
  4. ^ AP, "Gay rights epicenter named landmark", USA Today, 2/27/2009
  5. ^ Gaynair, Gillian (06-08-2009). "DC pride festival honors gay rights pioneer Kameny". Associated Press. Retrieved 2009-06-08.
  6. ^ Johnson, David K. (2004), "The Lavender Scare: The Cold War Persecution of Gays and Lesbians in the Federal Government", Chicago: University of Chicago Press, p. 186, ISBN 0226404811
  7. ^ Smithsonian National Museum of American History (2006-10-06). "Gay Civil Rights Pioneer Frank Kameny Presents Lifetime Papers and Historic Artifacts to the Nation". Press release. Retrieved 2008-04-04.
  8. ^ Petula Dvorak (February 27, 2009). "NW Home of Activist Made Historic Site". Washington Post. Retrieved 2009-02-28.
  9. ^ Kevin Naff (June 29, 2009). "Gov't apologizes to Kameny". Washington Blade.
  10. ^ "Board of Advisors", TRIANGLE FOUNDATION