צבא גאורגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צבא גאורגיה
Georgia. Main Military flag.svg__|__Saakashvili's Georgian Ministry of Defense logo.png
דגל צבא גאורגיה_____|_____סמל צבא גאורגיה
GeorgianArmy.jpg
מצעד של הצבא הגאורגי בעיראק
שר ההגנה ואסיל סיחארולידזה
מספר החיילים
גיל הגיוס עבור גיוס החובה וההתנדבות: גיל 18
תקופה השירות: 18 חודשים (2004)
כח אדם זמין גברים בגיל 15–49: 1,038,736
(2005 אומדן)
כשירים לשירות צבאי גברים בגיל 15–49: 827,281
(2005 אומדן)
מספר המגיעים לגיל גיוס לשנה גברים: 38,857 (2005 אומדן)
חיילים ביחידות פעילות 40,000 (2005 אומדן)
מספר חיילי המילואים 250,000 (2002 אומדן)
תקציב הצבא
סכום 341 מיליון דולר ($) (2000)
אחוז מהתמ"ג 4.7% (2000)

הכוחות המזוינים של גאורגיהגאורגית: საქართველოს შეიარაღებული ძალები) כוללים כ-21,500 חיילים בצבא הקבע. מתוכם 3,747 קצינים, 10,860 נגדים, 6,113 חיילים סדירים, 784 אזרחים עובדי הצבא‏[1] החילות הצבאיים כוללים את כוחות היבשה (כולל המשמר הלאומי), כוחות חיל האוויר וכוחות הנ"מ, כוחות חיל הים, וכוחות פנימיים.

ב-23 במרץ 1994, הייתה גאורגיה מהמדינות הראשונות מבין מדינות ברית המועצות, שהצטרפו לפרויקט של נאטו שנקרא שותפות לשלום (PfP). מבין החברות גאורגיה הייתה המדינה הראשונה שהייתה יכולה לקחת על עצמה ולחתום על המסמך המיוחד (מאי 2004) וב-29 באוקטובר 2004 המועצה הצפון אטלנטית (הגוף הפוליטי הבכיר ביותר של נאטו) אישרה תוכנית פעולה אינדייווידואלית של השותפות (IPAP) עבור גאורגיה. על פי תוכנית הפעולה.

ארצות הברית תמכה ברכבת הגאורגית ותוכנית ההצטיידות (GTEP) של גאורגיה, ושוגרה באפריל 2002. למרות שהתוכנית הסתיימה באופן רשמי ב-2004, גאורגיה המשיכה להנות מהעזרה הצבאית הקריטית מנאטו, במיוחד מארצות הברית וטורקיה. הממשלה הגאורגית הצהירה על רפורמה של הכוחות המזוינים של גאורגיה במטרה להתאים לסטנדרטים של נאטו. הממשלה תכננה להקטין את גודל הכחות המזוינים אבל בפועל הגדילה אותם, בהגדילה את כמות החיילים המקצועיים, לכדי שני שליש מכלל כוח האדם. לגאורגיה יש כוחות שמירה על השקט משלה בקוסובו, ומשתתפת במלחמה כנגד הטרור בעיראק ובאפגניסטן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת השלטון הסובייטי בגאורגיה פוזרו בסיסי התעשייה הצבאית בכל רחבי ברית המועצות. כמות הבסיסים בגאורגיה הייתה נמוכה יחסית. אחד מהבסיסים האלה היה מפעל קטן לכלי טיס בטביליסי. לאחר הכרזת העמאות הגאורגית, בשנת 1991, הפך הבסיסי הזה לחיל האוויר הגאורגי. רוב כלי הנשק הושגו, כפי הנראה, באופן בלתי חוקי, מהיחידות החמושות של הצבא הסובייטי שפעלו בגאורגיה ובקווקז לאחר 1990.

במאי 1992, קבעו מדינות חבר המדינות מכסה להעברת ציוד צבאי לצבא גאורגיה. על פי תוכנית זו צריכה הייתה גאורגיה לקבל 220 טנקים, 220 כלי רכב משוריינים, 300 יחידות ארטילריה, 100 כלי טיס צבאיים ו-50 מסוקי תקיפה. ראש המשמר הלאומי הגאורגי, תנגיז קיטובאני, התלונן בדצמבר של אותה שנה כי, בשונה ממדינות אחרות, לא קיבלה גאורגיה שום דבר ממה שהוקצה לה.

עקב אילוצי תקציב ובעצת יועצים מהמערב, קיצצה גאורגיה, עד לסוף שנות התשעים, את גודל הצבא, בשאיפה ליצור צבא קטן ונייד שיוכל לעמוד בסטנדרטים של נאט"ו. ההפיכה הצבאית והדחתו של זוויאד גמסחורדיה מנשיאות גאורגיה, שהובילה למלחמת אזרחים בגאורגיה דילדלה את הצבא הגאורגי, ועד לשנת 2000 היה הצבא הגאורגי מהעלובים שבין צבאות מדינות ברית המועצות לשעבר. ממשלת גאורגיה, בראשות שוורדנדזה החליטה לחלק את הכוחות המזוינים של גאורגיה בין מוסדות השלטון, מתוך כוונה, כפי הנראה, להקטין את הסיכון להתפתחות תסיסה צבאית עתידית. מספר השוטרים הגאורגיים וכוחות ביטחון הפנים היו גדולים באופן לא פרופורציונלי לגודל האוכלוסייה, והם היו מצוידים טוב יותר מהצבא הגאורגי. הגאורגים טענו בפני נאט"ו כי בכוונתם ליצור צבא קטן ונייד, אולם למעשה לא טיפלו אפילו בבעיות הבסיס. האנדרלמוסיה הייתה גדולה, גיוס החיילים בשנת 2000 היה למעשה רבע מגודל הצבא המיועד, וחיילים רבים נשלחו לביתם לצורך "חופשה", ולאיש, למעשה, לא היה ברור מה כמות החיילים העומדת לרשות גאורגיה במקרה של משבר.

בכדי להגיע למוכנות ויעילות מרבית בתנאי התקציב שהוקצה למשרד הביטחון הגאורגי היה הכרח להקטין את גודל הצבא מכ-38,400 חיילים בשנת 2000 לכדי 20,000 חיילים באמצע 2001 ועד לשנת 2004 הגיע מספרם לכדי 12,000-13,000 איש. הצמצום הושג בראש ובראשונה מצמצום בכוחות הסיוע שאינם קרביים כמו מתקני הרפואה והספורט שהיו בשימוש הבלעדי של הצבא וכן ביטול מקהלת הצבא הגאורגי ותזמורת כלי הנשיפה של צבא גאורגיה. הקיצוץ לא כלל קיצוץ בחיל האוויר הגאורגי למרות עלותו היקרה.

בתחילת 2002, השיקה ארצות הברית תוכנית דו-שנתית בעלות של 64 מיליון דולר, תוכנית אימון וציוד הצבא הגאורגי (Georgia Train and Equip Program, GTEP), וסייעה בהקמת שלושה גדודי חי"ר רגילים ועוד גדוד ממונע שיעמדו בסטנדרטים של נאט"ו. בשנת 2004, בעקבות הסיום המוצלח של התוכנית, הושקה תוכנית נוספת במטרה להכשיר 4,000 חיילים נוספים.

בסתיו 2004 החלה גאורגיה בתוכנית שאפתנית של הכשרת 15,000-20,000 חיילי מילואים. עד אוקטובר של אותה שנה נוצרו שלושה גדודי מילואים שעברו אימון אינטנסיבי במשך מספר שבועות כאשר התוכנית הייתה לאמן 15 גדודים עד לסוף שנת 2005. בדצמבר 2004 נכנס איראקלי אוכרואשווילי לתפקיד שר ההגנה של גאורגיה והצהיר כי ייתכן שיהיה צורך להגדיל את מספר חיילי צבא גאורגיה מעבר לארבע הבריגדות (חטיבות) הקיימות.

בדו"ח שפירסמה, ציינה המועצה המייעצת לביטחון לאומי של גאורגיה, בשנת 2005, טענה כי הרמה האופטימלית של הצבא הגאורגי הוא 13-15 אלף חיילים. מבנה של ארבע בריגדות יחד עם כוח מילואים מוגדל הכולל 25%-30% חיילי מילואים נוספים בתוכנית הפעולה לשותפות יחידנית [2] על פי הסכם עם נאט"ו.

הצבא הרוסי בגאורגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המחוז הצבאי של עבר הקווקז

נוכחות הצבא הרוסי מהווה אתגר מרכזי להנהגה הגאורגית. תוך כדי הפרה של הבטחה שניתנה בשנת 1999 באיסטנבול בוועידת הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה (OSCE), רוסיה ממשיכה לשמר את הבסיסים הסובייטים מהעידן הסובייטי, הבסיס בבתומי, ובאחלכלכי. זה מהווה וממשיך להוות מקור למתיחות גדולה עם גאורגיה, שמאיימת לחסום את הגישה לבסיסים. השיחות לגבי הנסיגה הרוסית עדיין נמשכות. אף על פי כן, מסוף שנת 2005, בפרק זמן העולה על 18 חודשים, חלק גדול מהכלי הנשק הכבדים, הועברו מהבסיסים הגאורגים לבסיס 102 הרוסי בגויומרי, ארמניה.

כוחות שמירה על השקט של חבר המדינות - יחידות רוסיות, התפרסו במחוז אבחזיה של גאורגיה, יחד עם קבוצת משקיפים צבאיים של האו"ם, כמו כן גדודים של כוחות שמירה על השקט רוסיות התפרסו גם בדרום אוסטיה.

לרפובליקות המנותקות של אבחזיה ודרום אוסטיה, יש כוחות מזוינים משל עצמן. מספרם המדויק של כוחות אלה אינו ידוע.

חילות הצבא הגאורגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיל היבשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיל היבשה הגאורגי (על פי הערכת ה-CIA), מנה בשנת 2002 8,620 חיילים המפעילים בין היתר 90 טנקים. בכללם נמנים גם 1,578 חיילי המשמר הלאומי.

חיל הים הגאורגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיל הים הגאורגי (על פי הערכת ה-CIA), מנה בשנת 2002 1,830 חיילים המפעילים 11 כלי שיט.

חיל האוויר הגאורגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חיל האוויר הגאורגי

חיל האוויר הגאורגי (על פי הערכת ה-CIA), מנה בשנת 2002 1,250 חיילים המפעילים שבעה מטוסי קרב ושלושה מסוקי קרב.

יחידות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשמר הלאומי ששיך לחיל היבשה, משמר הגבול הגאורגי ויחידות חוץ-צבאיות המונות 11,700 חיילים.

דגלי הצבא הגאורגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דצמבר 2006
  2. ^ תוכנית הפעולה לשותפות יחידנית (Individual Partnership Action Plans) - תוכנית שהושקה על ידי נאט"ו בפראג בנובמבר 2002 עבור מדינות שהביעו את רצונן להעמיק את שיתוף הפעולה עם נאט"ו. מבין החברות הביעו גאורגיה ובוסניה הרצגובינה את רצונן להצטרף לנאטו, לעומתן הצהירו ארמניה וקזחסטן כי אינן מעוניינות להצטרף לנאטו.