צב רך מצוי
 צב רך מצוי
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| קבוצה: | זאורופסידה |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | זוחלים |
| סדרה: | צבים |
| תת־סדרה: | צבים חבויי-צוואר |
| משפחה: | צבים רכים |
| סוג: | צב רך מצוי |
| מין: | צב רך מצוי |
| שם מדעי | |
 Trionyx triunguisפורסקל, 1775 | |
| |
צב רך מצוי (שם מדעי: Trionyx triunguis), ידוע גם בשם צב רך אפריקני, הוא מין של צב שחי במים מתוקים ומים מליחים. הצב הרך המצוי הוא הנציג היחיד שנותר מסוגו (Trionyx), בעבר זנים רבים של צבים רכים השתייכו לסוג זה, אך הם הועברו לסוג נפרד. בסוג של הצב הרך המצוי נמצאו בעבר מעל 15 מינים שנכחדו לפני יותר מ-40 מיליון שנים. הצב הרך המצוי הוא הצב הרך היחיד שחי בישראל, בה הוא מצוי בסכנת הכחדה חמורה, בין היתר בעקבות היעלמות בתי גידול, זיהום נחלים, וצייד לא חוקי בהיקף נרחב.[2] הצב הרך משמש למאכל בתרבויות מסוימות בדרום מזרח אסיה, ואף מגודל באופן חקלאי לצורך זה.
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצב הרך הוא הגדול והמרשים בצבי ישראל, משקלו המרבי הוא 60 ק"ג ואורכו מגיע עד 1.2 מטרים. שריונו שטוח וסגלגל, והמרכיב הגרמי בו קטן בהרבה מאשר בצבים במשפחות אחרות, ומכוסה בעור, ועל כן השריון גמיש ורך. צבעו אפרפר ירקרק, והוא מנומר לעיתים בנקודות לבנות או צהבהבות. הראש מוארך ובו נמצאות עיניים מוגבהות ואף דמוי חדק, המשמשים את הצב בעודו שוחה צמוד לפני המים, כאשר העיניים מבצבצות מעל פני המים והחדק משמש מעין שנורקל. בניגוד לצבים אחרים, לצבים רכים אין מקור גרמי ופיהם מצופה בשפתיים בשרניות.[3]
התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצב הרך הוא טורף, ותוקף את טרפו ממארב בבוץ בקרקעית המים. הוא ניזון מדגים, רכיכות, סרטנים ופגרים של בעלי חיים. הצב הרך מסוגל לקלוט חמצן המומס במים במידת מה, ובמים צלולים ועשירים בחמצן מסוגל לשהות כשעה מתחת לפני המים. הוא מותאם לשחייה באופן מובהק ומיטיב לשחות בזריזות, אך תנועתו ביבשה איטית ומגושמת, והוא מגיח מהמים רק לצורך התחממות בשמש והטלת ביצים. הצבות מטילות את הביצים בגומה על גדת המים, ובבוקעם, רצים הצבים הצעירים אל המים, בדומה לצבי הים. הצב הרך חושש מבני אדם, אך גם עלול להגיב בתוקפנות ומרבה לנשוך.[3]
תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תפוצתו העולמית של הצב הרך המצוי כוללת את רוב חלקיה של אפריקה, מלבד דרומה. בנוסף מצוי צב זה באגן הים התיכון, בסוריה, לבנון, טורקיה וישראל, ולמעשה לא במרבית אפריקה בניגוד לשמו השני. הצב הרך המצוי שוכן בעיקר בנחלים, באזורים רדודים בהם זרימת המים אטית. בנוסף נצפו פרטים בטורקיה וישראל שיצאו לים הפתוח, התופעה טרם הוסברה, אך נראה שלצב זה אין קושי לשרוד במים מלוחים ואף לאכול בעלי חיים ימיים.[3]
בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
צב זה מצוי בכמה מן הנחלים הנשפכים לים התיכון: נחל הירקון, נחל אלכסנדר, בנחל שורק ובנחל קישון. כמו כל הזוחלים, לצבים הרכים אין חום גוף קבוע ובחורף, כשהטמפרטורה נמוכה, הם אינם פעילים ומתחפרים בקרקעית הנחל. כדי להבטיח את גדילת הצבים הקטנים, אוספים אנשי רשות הטבע והגנים את ביצי הצבים, מדגירים אותם בסביבה מלאכותית ומחזירים את הצבים הקטנים למים לאחר התבגרותם.
בסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים של המאה העשרים נמצאו הצבים הרכים בנחלי הים התיכון בסכנת הכחדה חמורה, עקב זיהום הנחלים ופיתוח מואץ. הזואולוג היינריך מנדלסון העביר צבים לשמורת החולה, כדי להבטיח את הישרדות המין. בשנת 2004, בעקבות השיפור במצב הנחלים, ועקב הנזקים שגרמה אוכלוסיית הצבים למערכת הטבעית באגם החולה, הוחל בהעברת הצבים הרכים משמורת החולה לחופי הנחלים נעמן, קישון, חדרה, ירקון ושורק.
קריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אביעד בר, גיא חיימוביץ ואמיר ארנון, זוחלים ודו-חיים בישראל - מדריך שדה, עמודים: 33-35 (מהדורה שלישית 2022). ISBN 978-965-91880-2-4
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- צב רך מצוי, באתר ITIS (באנגלית)
- צב רך מצוי, באתר NCBI (באנגלית)
- צב רך מצוי, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- צב רך מצוי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- צב רך מצוי, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
תת מין אפריקני באקווריום -
תקריב ראש של צב רך מצוי -
צב רך מצוי לצד צבגון אדום-אוזן בנחל אלכסנדר
