אליקים רובינשטיין

אליקים רובינשטיין
נולד	13 ביוני 1947
בוגר	האוניברסיטה העברית
השתייכות	המחלקה המשפטית של משרד הביטחון המחלקה המשפטית של ממשלת ישראל מערכת בתי המשפט הישראלית
תקופת כהונה	מאי 2004 ואילך
תפקידים בולטים	מזכיר הממשלה היועץ המשפטי למערכת הביטחון שופט בית המשפט המחוזי היועץ המשפטי לממשלה שופט בית המשפט העליון

אליקים רובינשטיין (נולד ב-13 ביוני 1947) היה מזכיר הממשלה, היועץ המשפטי לממשלה וכיום שופט בבית המשפט העליון (ממאי 2004).

תחילת דרכו והשכלה

רובינשטיין נולד בתל אביב ב-1947, סבו, סבתו וקרובי משפחה נוספים שלו נספו בשואה, אביו גויס ב-1939 לצבא הפולני ונפל בשבי הרוסי. בישראל היה פעיל אביו בארגון שרידי הניצולים בני עיירתו ורובינשטיין הבן היה נוהג להתלוות אליו לכנסים בנושא.‏‏ רובינשטיין גדל בגבעתיים ובגיל 11 השתתף בחידון התנ"ך לילדים שאורגן על ידי דבר לילדים. הוא למד בבית ספר צייטלין בתל אביב, בוגר תואר ראשון בהצטיינות בשפה וספרות ערבית ולשון עברית, 1967, ותואר ראשון במשפטים מהאוניברסיטה העברית, 1969. הוסמך לעריכת דין בשנת 1972, לאחר שסיים התמחות בפרקליטות המדינה, בבית המשפט המחוזי תל אביב, ובמשרד הביטחון. בשנים 1966-1970 שירת בצה"ל ולאחר מכן שימש במילואים כשופט בית המשפט הצבאי ביהודה ושומרון. ב-1974 סיים בהצטיינות את לימודי תואר המוסמך ביהדות זמננו.

תפקידים

בין תפקידיו בעבר: יועץ משפטי למשרד החוץ, ציר ישראל בוושינגטון בשנים 1984-1986, מזכיר הממשלה של ארבע ממשלות בשנים 1986-1994, היועץ המשפטי למערכת הביטחון (1994-1995), שופט בית המשפט המחוזי בירושלים (1995-1997), והיועץ המשפטי לממשלה (2003 - 1997). במסגרת תפקידיו השונים, השתתף רובינשטיין במשא ומתן עם מצרים בועידת קמפ דייוויד, ובדיונים מדיניים נוספים, במשא ומתן עם לבנון, סוריה, ירדן והפלסטינים.

כהונתו כיועץ המשפטי לממשלה

במהלך כהונתו כיועץ המשפטי לממשלה נדרש לקבל החלטות במספר נושאים שנויים במחלוקת, ובתקופת כהונתו נפתחו (ונסגרו) מספר חקירות נגד בכירי המערכת הפוליטית בישראל. חלק מהחלטותיו בנושאים אלה זכו לביקורת שטענה כי הוא מושפע משיקולים פוליטיים ומלחצים המופעלים עליו, בהן: חוות דעתו בנוגע לחקירת האזנות סתר בלתי חוקיות שביצעה המשטרה, חקירת העמותות שסייעו לאהוד ברק בבחירות, סגירת תיק השוחד כנגד בנימין נתניהו בעניין "פרשת ההובלות" (פרשת עמדי), סגירת אחד מתיקי החקירה נגד צחי הנגבי בנושא עמותת דרך צלחה וההחלטה כי אין מקום להגיש כתב אישום כנגד נשיא המדינה עזר ויצמן בפרשת סרוסי.

בעקבות אלה נטען כנגד רובינשטיין כי התנהלותו הסלחנית כלפי עבירות של בכירים בממשל תרמה להתגברות השחיתות השלטונית בישראל. לעומת זאת, ישנן דוגמאות בשורה של פרשיות בהן לא נרתע והביא לכלל סיום הרשעות בתיקים בעייתים של אילי הון, דוגמת "פרשות נמרודי" (עופר נמרודי, החוקר הפרטי פרידן ולאחר מכן האב, יעקב נמרודי והסופר קרישק).

עוד קבע רובינשטיין בתפקידו זה כי אסור לקיים שירות רפואי פרטי (שר"פ) בבתי החולים הממשלתיים, וכן היה היועץ המשפטי הראשון שהביע בפני בית המשפט עמדה ליברלית ביחס לנושא הזכות למות בכבוד, ולמעשה קבע כי משחולה מסרב בדעה צלולה לטיפול מציל חיים - לא חלה על הרופא חובה משפטית לטפל בו, ולפיכך לא יהיה הרופא שיעמוד מנגד צפוי לאישום בגין גרימת מוות, או הריגה, במחדל.

כהונתו כשופט בית המשפט העליון

במאי 2004 מונה לכהונת שופט בבית המשפט העליון. כשופט בבית המשפט העליון מרבה רובינשטיין להתייחס למשפט העברי . בנוסף, רובינשטיין קינא לשפה העברית בבקשה למצוא מונחים עבריים למילים לועזיות ובפסקי דינו הוא מציין את הסעיפים באותיות עבריות ולא בספרות .

עמדותיו

רובינשטיין הביע דעתו ש:"לטעמי, יש להעלות על נס את חובתה המוגברת של המדינה, אולי יותר מכל בעל דין אחר, להגינות כלפי הזולת, כלפי כולי עלמא, ובוודאי כלפי המתקשר עמה בהסכם. אין היא ככל "שחקן" במגרשי המשפט הפרטי; גם בעודה בחצרי המשפט הפרטי, חלות עליה חובות הגוף הציבורי" ו"חובת המדינה להגינות יתרה בהתנהגותה בכל דרכיה ברורה לדידי כשמש בצהרי היום, עד כי אינה טעונה אסמכתאות". בהתאם לכך הוא הביע דעת מיעוט, שלא נתקבלה, בעד קבלת רשות ערעור ותיקון פסק בורר בהתאם לתקנת הציבור בגלל שהמדינה התרשלה ביידוע חברה שנגשה למכרז על הבעייתיות בהצעתה מבחינת עמידה בדרישות התכנון .

באופן כללי, רובינשטיין סובר ש"יש מקום לשנות מן "הגישה המצמצמת בנוגע להתערבותם של בתי המשפט בפסקי בוררות" - ולנקוט בגישה המאפשרת לבתי המשפט לתקן טעויות מסוגים מסוימים בפסקי בוררות", עמדה הנמצאת במיעוט בבית המשפט העליון‏.

הביע הסתייגות ממה שנראה לו כצעד של הפרטתו של מוביל המים הארצי, בביטוי "את אמא אין מוכרים"‏.

כאשר הכיר הרוב בבית המשפט ברישום נישואים חד מיניים שנערכו בחו"ל, התנגד לכך רובינשטיין בדעת יחיד מול דעתם של שישה שופטים אחרים. הוא כתב שאין זה תפקידו של בית המשפט לתת "גושפנקה רשמית של הממלכה ליצירת תא משפחתי, המוכר רק במיעוט קטן ממדינות תבל". עם זאת, הוא ציין כי יש "הגינות אנושית ומשפטית" בהענקת זכויות כלכליות וחברתיות לזוגות הומוסקסואלים.

רובינשטיין הצטרף לעמדת הרוב שפסלה את חוק טל וקבעה שאינו חוקתי. הוא כתב כי חוק חדש שיסדיר את גיוס החרדים יצטרך לאמץ אמצעים משמעותיים בהרבה, והעלה את האפשרות של מכסות שיגבילו את מספר הפטורים מגיוס מטעמי לימוד תורה. בפסיקתו זו, כמו ברוב פסיקותיו האחרות, שילב נימוקים רבים מהמקורות המחזקים את עמדתו. הוא אף כתב כי חוויותיו האישיות כמתפלל בבית כנסת שבו רבים מקבצי הנדבות בני הציבור החרדי, מלמדות אותו על המצוקה שאליה מוביל הסדר הגיוס את הציבור הזה.

הוא נמנה על השופטים שאישרו, על חודו של קול אחד, את חוק האזרחות והכניסה לישראל, המאפשר למנוע מאזרחים ישראלים להביא לארץ את בני זוגם הפלסטינים.

השופט העליון סלים ג'ובראן נמנע מלשיר את התקווה בעת השבעת נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס בפברואר 2012. הדבר עורר ביקורת רבה, אך כעמיתו לבית המשפט העליון יצא רובינשטיין להגנתו, ובמכתב ששלח לכל השופטים בארץ כתב כי אין לחייב אזרחים ערבים בשירת ההימנון שאינו משקף את שורשיהם ‏

מחלוקות

נשוי למרים רובינשטיין, לשעבר המשנה לפרקליט המדינה לעניינים אזרחיים ומנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה. בעת שהיה היועץ המשפטי לממשלה נטען כי אין לאפשר את כהונתו בתפקיד שבו הוא למעשה הממונה על אשתו, וכי יש בכך משום ניגוד עניינים, והפרה של כללי התקשי"ר (תקנון שירות המדינה). לבסוף נקבע כי שניהם יוכלו להמשיך בתפקידיהם כיוון שאין הוא ממונה עליה ישירות.

לקראת הבחירות לראשות הממשלה בין אהוד ברק לאריאל שרון בתחילת שנת 2001 טען בחוות דעת כי אין זה מסמכותה של ממשלת מעבר לנהל משא ומתן מדיני. לאחר שחוות הדעת פורסמה, היא נתמכה על ידי שרון והימין וגונתה על ידי ברק ושריו.

במקרה אחר, ערב בחירות 2003 הודלפו לעיתון הארץ פרטים מחקירות כנגד שרון ובפרט על הלוואות שקיבל מסיריל קרן. רובינשטיין פעל בנחרצות, או לפי גרסת מבקריו ב"להיטות יתר" (ביטוי שרובינשטיין עצמו השתמש בו כדי לבקר את חקירותיו של משה מזרחי), כדי לחשוף את המדליף, שהתברר כאשת הפרקליטות ליאורה גלט-ברקוביץ'. רובינשטיין כלל במושאי חקירה גם את העיתונאי ברוך קרא שחשף את הפרשה והורה על חשיפת שיחות הטלפון שלו, צעד לא מקובל כנגד עיתונאי.

פרסים

קיבל תואר ד"ר לשם כבוד מהישיבה יוניברסיטי בניו יורק, מהסמינר התאולוגי היהודי בניו יורק ומאוניברסיטת בר-אילן.

ספרים

רובינשטיין חיבר מספר ספרים בענייני משפט וממשל:

• שופטי ארץ, הוצאת שוקן
• דרכי שלום, הוצאת משרד הביטחון
• נתיבי ממשל ומשפט, הוצאת משרד הביטחון, 2003

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אליקים רובינשטיין

• אליקים רובינשטיין באתר NFC
• אליקים רובינשטיין, באתר הרשות השופטת
• יובל יועז, רובינשטיין: בעל זיקה דתית וממסדית, באתר הארץ
• אליקים רובינשטיין, התביעה הכללית בשנת היובל למדינת ישראל ולהכרזה האוניברסלית על זכויות האדם, עלי משפט, כרך ביכורים, חוברת 1, נובמבר 1999
• אליקים רובינשטיין, "לב שומע" – מעשה המשפט, הרצאת וידאו באתר אוניברסיטה מצולמת