קפה נח
קפה נֹח היה בית קפה ומתחם הופעות שפעל בין השנים 1951–1989, ברחוב דרך לח"י 98 (כיום נקראת דרך בר-לב) בשכונת הארגזים, תל אביב. במהלך שנות פעילותו, שימוש בית הקפה כמרכז הופעות למוזיקה הערבית הקלאסית ולמוזיקה ערבית-יהודית ואירח את גדולי המוזיקאים היהודים שהיגרו לישראל מארצות האסלאם.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קפה נח הוקם על יד משפחת לוי שהיגרה לישראל המנדטורית בראשית שנות ה-30 מסוריה. ב-1947 עברה משפחת לוי מקריית חרושת לתל אביב. ב-1948, קיבל אבי המשפחה שלמה לוי שהיה חבר באצ"ל פרדס שננטש על ידי תושביו הפלסטינים במלחמת העצמאות.[1] על שטח זה שהתפרש על כשני דונאמים הקים לוי ראשית את בתי המשפחה בחלקו הדרומי של המתחם, וב-1951 את בית הקפה בחלקו הצפוני.[2] מתחם הקפה שכלל בוסתן, בריכת דגים גדולה, בר, במה ואזור ישיבה היה ממוקם כולו תחת כיפת השמיים. בשנים הראשונות, פעל המקום רק בסופי שבוע ובחודשים הלא גשומים של השנה, ועד 1953 לא חובר לרשת החשמל הראשית. המקום נחל הצלחה כבירה ומספר המבקרים בערב עמד על 400–800 איש.[3]
אומנים בולטים ורפרטואר[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-40 שנות פעילותו של קפה נח הופיעו בו אומנים רבים ביניהם ניתן למנות את זוהר ארגוב, יפה ירקוני, שושנה דמארי, חיים משה, כמו גם אמנים דוגמת הצ'רצ'ילים והאריות.[4]
בשנתיים הראשונות לפעילותו נוגנה בקפה מוזיקה מערבית-אירופאית.[5] עם זאת בתקופה שניתן לכנותה "תור-הזהב" של הקפה הופיעו בו בעיקר אומנים שונים שביצעו מוזיקה ערבית קלאסית. בראשית שנות ה-50 התגבשה להקה קבועה לקפה שהייתה מורכבת מתשעה נגנים מרכזיים: אברהם דוד כהן (קָאנוּן), יעקב כהן (עוּד), אלברט שטרית (כינור), פליקס מזרחי (כינור), אלברט כהן (תופים), אלברט אליאס (נאי), אברהם דאוד (קָאנוּן), יעקב דאוד (עוּד). לצד התזמורת הקבועה הופיעו בקפה נגנים בולטים נוספים כגון ויקטור עידה (קָאנוּן) והאחים סאלח ודאוד אל-כוויתי, וזמרים רבים ביניהם: משה אליהו, פאיזה רושדי, פִלפֶל אל-מַסְרי, האחים סאלח ודאוד אל-כוויתי, פִלפֶל גוּרג'י, ג'ו עמר ורבים אחרים. פרט למופעים מוזיקליים, לעתים אירח המקום גם אירועים משפחתיים, חתונות ובר מצוות וכן כינוסים פולטיים של מפלגות שונות.[6]
קפה נח כמוסד תרבותי אלטרנטיבי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבחינה תרבותית, מיתוס שלילת הגלות, אשר ביקש להותיר מאחור את היהודי הגלותי וכלל גם דחייה של לשונות ותרבויות הגלות, דרש מן המהגרים היהודים בכללותם להשיל את עברם התרבותי ולהשתלב בחברה הישראלית המתהווה. על אף שדרישה זו הופנתה לכלל המהגרים, התרבות הישראלית של ראשית שנות ה-50 הייתה בעלת אוריינטציה מערבית בולטת, עובדה שהקשתה אף יותר על השתלבותם של המהגרים מארצות האסלאם. התרבות הערבית שהייתה חלק מהותי מזהותם של המהגרים מארצות האסלאם נתפסה בישראל במידה רבה כתרבותו של האויב ובתוך כך נדחתה על הסף. אל מול מגמה זו, הגירתם של יהודים רבים מארצות האסלאם לישראל במהלך העלייה ההמונית הותירה בהם חלל תרבותי שהמוסדות המוזיקליים בישראל של אותם ימים לא הצליחו לספק. בתוך כך סיפק הקפה בית למוזיקאים רבים שההגירה לישראל הציבה בפניהם דילמה משמעותית, במסגרתה היה עליהם להיענות לתכתיב כור ההיתוך או לסרב לו. כמו כן הקפה ענה על דרישה תרבותית רחבה של קהל רב מרחבי הארץ, אשר לא היה יכול לצרוך תרבות זו פרט למקומות מעטים.[7] לפיכך הקפה היווה במשך שנים רבות מרכז תרבותי ויצירתי לרבים מן העולים, והיה לאחד המקומות הבודדים שניגנו מוזיקה ערבית קלאסית חיה בישראל.
סגירת הקפה ואחרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1989 נסגר בית הקפה לצמיתות. לאחר סגירתו, חלק מבני המשפחה נשארו לגור בבתים שניצבו סמוך לקפה, שהיו חלק משני דונמים שעליהם התיישב אבי המשפחה שלמה לוי ב-1948. ב-1999 זכו היזמים ישעיהו חכשורי, שותפו אבי יוחנן ומאוחר יותר גם אלעד תשובה במכרז של מינהל מקרקעי ישראל לפינוי התושבים ובנייה של רבי קומות בשכונת הארגזים. קרקעות השכונה בכללם, והקרקעות שעליהם עומד הקפה ומתחם הבתים של משפחת לוי בפרט נחשבות אדמות נפקדים,[8] ויושביהם נחשבים חסרי זכויות בקרקע (ללא רישום בטאבו). מאז הזכייה במכרז מתקיים מאבק משפטי בין תושבי השכונה ובין יזמים שונים שזכו במכרז במהלכו הסכימו חלק מתושבי השכונה להתפנות ואחרים סירבו. חלק מבני משפחת לוי סירבו אף הם לפנות את המתחם בטענה שהפיצוי שהוצע אינו הולם.[4] כיום עובר על השטח בו היה פעם הקפה כביש חדש על שם ישעיהו לייבוביץ', כביש שהמשכו הוא דרך משה דיין.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "קפה נוח" (1998) - סרט דוקומנטרי קצר מאת היוצר דוקי דרור שמגולל את ההיסטוריה של בית הקפה.
- "אמא פאיזה أمي فايزة" (2002) - סרט דוקומנטרי מאת היוצרת סיגלית בנאי המתאר את סיפורה של הזמרת פאיזה רושדי ובתה השחקנית והזמרת יפה תוסיה כהן.
- "תחנה מרכזית סיפורה של המוזיקה הישראלית המזרחית" (פודקאסט):
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ על אף שהמיקום המדויק שעליו הוקם בית הקפה לא נכלל בשטח הכפר סלמה ניתן להניח כי בעלי הפרדס היו ככל הנראה תושבי הכפר ונמלטו ממנו במהלך מבצע חמץ באפריל 1948. להשוואה ראו: מפת הכפר סלמה.
- ^ חלוקת המתחם לחלק צפוני ודרומי מצוינת בדיון משפטי סביב פנוי מתחם בית הקפה ובתי המגורים. ראו: ת"א 16289-07-13 לוי ואח' נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ.
- ^ ענבל פרלסון, רביעי: מוסדות אלטרנטיביים, שמחה גדולה הלילה: מוזיקה יהודית-ערבית וזהות מזרחית, תל-אביב: רסלינג, 2006, עמ' 120-116.
- ^ 1 2 תמר דרסלר, מתחם קפה נח לקראת פינוי: "המקום הוא החיים שלנו. לאן נלך?", באתר מעריב אונליין, 17 בינואר 2016
- ^ תמר דרסלר, מתחם קפה נח לקראת פינוי: "המקום הוא החיים שלנו. לאן נלך?", באתר מעריב אונליין, 17 בינואר 2016
- ^ ראו למשל מודעות שפורסמו בעיתון למרחב, בעיתון זמנים ובעיתון דבר.
- ^ ברשימת מקורות התרבות הערבית המועטים של יהודי ארצות האסלאם בישראל של אותן שנים ניתן למנות את שידורי הרדיו בערבית שנקלטו מן המדינות השכנות, שידורי רשת ד' (ובייחוד תזמורת קול ישראל בערבית) ואת הסרט הערבי ששודר בימי שישי בערוץ הראשון.
- ^ בנושא זה ראו בהרחבה בחוק נכסי נפקדים.
.jpg){kind=link}