קול ישראל בערבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קול ישראל בערבית
ArabicLogo.jpg
פרטי התחנה
סוג: רדיו ממלכתי
שפה: ערבית
מדינה: ישראל Flag of Israel.svg
אזור קליטה: צפת והסביבה
נקלט בתדר: 99.3Mhz
אזור קליטה: חיפה והסביבה
נקלט בתדר: 92.4Mhz, 1206Khz
אזור קליטה: תל אביב והמרכז
נקלט בתדר: 1026Khz ,90.3Mhz
אזור קליטה: ירושלים והסביבה
נקלט בתדר: 1026Khz ,99.3Mhz
אזור קליטה: באר-שבע והסביבה
נקלט בתדר: 93.3Mhz, 94.4Mhz
אתר האינטרנט
חבר הכנסת פארס חמדאן בשידור עם אנשי קול ישראל בערבית יצחק בן עובדיה ושאול בר חיים, 1952
משרדי קול ישראל בערבית במגדל הנביאים בשכונת הדר בחיפה

קול ישראל בערביתערבית: صوت إسرائيل بالعربية, ידוע גם בשמו השני; רשת ד'), הוא תחנת רדיו ממלכתית שנוסדה במסגרת קול ישראל בראשית ימי ישראל כמכשיר תעמולה כלפי ארצות ערב וכלפי ערביי ישראל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילה היו השידורים בערבית 45 דקות ביממה במסגרת הגל העברי. ב-1956 פוצלו הגל העברי והגל הערבי, ובמשך השנים נוספו שעות שידור לקול ישראל בערבית. בעשורים הראשונים לקיום המדינה שימשה התחנה גם ללוחמה פסיכולוגית. כך הייתה לכלי התקשורת הישראלי הראשון שפרסם ידיעה על מבצע מוקד - השמדת חילות האוויר הערביים ביומה הראשון של מלחמת ששת הימים - בניגוד להוראות הצנזורה הצבאית[1].

משדר רשת ד' היה משדר הרדיו החזק ביותר בישראל, בהספק של 1,200 קילוואט בתדר 738 קילוהרץ[2]. המשדר פעל שנים רבות באתר השידור "הלל" הסמוך ליישוב קדימה והשידורים נקלטו היטב בכל המזרח התיכון, השידורים כיסו אף את כל השטח שבין פקיסטן ותוניס ובין דרום רוסיה לאתיופיה. עקב מחדל ותכנון לקוי של היישוב צורן, נבנה היישוב קרוב מדי לאתר השידור, ולבסוף נסגר אתר "הלל" בסוף 2003 בעקבות לחץ תושבי צורן שחששו מעוצמת שידור הקרינה האלקטרומגנטית מהאתר‏[3]. יחד עם סגירת משדר רשת ד' נסגר גם משדר רשת א' שפעל באתר. כיום שידורי התחנה כמעט ואינם נקלטים מחוץ לגבולות ישראל (פרט לשידורים באינטרנט ובלוויין), וגם באזורים שונים בתוך ישראל יש קשיי קליטה. עם סגירת המשדר איבדה מדינת ישראל את אחד ממכשירי התעמולה החשובים ביותר שהיו לה‏[4]. עקב אמינותו של המשדר החזק ואמצעי הקליטה הפשוטים שנדרשו לקליטת השידורים נוצלו השידורים על ידי המוסד ושירות הביטחון הכללי להעברת מסרים לסוכנים במדינות ערב. לדוגמה: מוניר רדפא, טייס חיל האוויר העיראקי אשר ערק לישראל ב-16 באוגוסט 1966 עם מטוסו מסוג מיג 21, קיבל מישראל את האור הירוק ליציאה מעיראק בהודעה מוצפנת באמצעות שידורי קול ישראל בערבית.

בתקופה שבה נקלטו שידוריה במדינות ערב, זכתה רשת ד' לשיעורי האזנה גבוהים, והיא נחשבה לאמינה במיוחד. כך, למשל, אמר מאזין בערב הסעודית לכתב העיתון "אל בילאד" ב-1964 כי "התחנות הערביות מנסות להסתיר עובדות רבות, אולם "קול ישראל" מסיר את הלוט מעל טענותיהן הכוזבות". מאזין אחר אמר כי "כל תחנה (ערבית) משמיעה בהרחבה ידיעות ארצה ומעלימה עין מהידיעות החשובות של ארצות ערביות אחרות... אולם ישראל מספקת ידיעות מהעולם הערבי כולו במהדורה אחת מקיפה"[5].

עד סגירת המשדר המרכזי, קבעו סקרי ה-BBC כי קול ישראל בערבית הייתה התחנה הזרה הראשונה בדירוג ההאזנה. בירדן ההאזנה הייתה 50%, ובמצרים 14%‏[4]. אחת התוכניות הפופולריות ביותר הייתה "רופא מאחורי המיקרופון", בה השיבו רופאים מומחים למאזינים מכל רחבי המזרח התיכון שבקשו ייעוץ. באמצעות התוכנית הגיעו לטיפול רפואי בארץ פונים רבים ממדינות ערב.

מאז שנות ה-80 צומצם היקף שידורי התעמולה בתחנה, והוגדל היקף שידורי האקטואליה. כיום (2014) השידורים נמשכים ברציפות 24 שעות ביממה, וכוללים חדשות, יומנים, מוזיקה ותוכניות בתחומים מגוונים כגון: כלכלה, חברה, תרבות, דת וספורט. בתחנה מועסקים כ-120 עובדים, ערבים ויהודים, בירושלים, בתל אביב, בחיפה ובבאר שבע. מנהל התחנה כיום הוא יאסר עטילה, בן העדה הדרוזית.

פופולריות כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם בשנים האחרונות, למרות בעיית המשדרים, נהנית רשת ד' מפופולריות לא מבוטלת בציבור הפלסטיני והערבי (יותר ויותר מאזינים קולטים את השידור דרך אתר האינטרנט של התחנה)‏[6]. הפרשן הפלסטיני תופיק אבו שומר ניתח את הסיבות לכך במאמר שפרסם בעיתון "אל קודס אל ערבי" היוצא לאור בלונדון. בין הסיבות שהזכיר:

  • תיזמון טוב של מהדורות החדשות לאורך היממה.
  • סידור טוב של הידיעות במהדורות החדשות, לפי חשיבותן (בניגוד לאמצעי התקשורת הערביים הרשמיים, הנוהגים לפתוח את מהדורותיהם בידיעות על המנהיג ומקורביו).
  • ניסוח טוב של עיקר החדשות שבתחילת המהדורה, המהווה "מלכודת" למאזינים ומושך אותם לשמוע את המהדורה במלואה.
  • תחזיות מזג האוויר המשודרות בקול ישראל בערבית מדויקות יותר מאלה המשודרות במדינות ערב‏[7].

בעקבות אירועים דרמטיים כמו המשט לעזה וההפגנות במצרים קרס אתר האינטרנט של קול ישראל בערבית, כתוצאה מריבוי כניסות של גולשים‏[8].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אבנר בר-און, הסיפורים שלא סופרו, הוצאת ידיעות אחרונות, 1981.
  2. ^ World Radio TV Handbook 1978, Vol. 32, Billboard Publication, London 1978, p.185
  3. ^ צפריר רינתבלחץ התושבים החל פירוק האנטנות בצורן, באתר הארץ, 25 בנובמבר 2003
  4. ^ 4.0 4.1 משה שטרן, מאמר, הלוחמה הפסיכולוגית בישראל (בפרק "אנטנות נפולות")
  5. ^ טוביה שמוש, עדות מעודדת, דבר, 24 בדצמבר 1964
  6. ^ לפי נתונים שמסרה הנהלת האתר, בחודש שבין 17.12.2009 ו-18.1.2010 היו כ-180 אלף כניסות לאתר. בשנת 2009 כולה היו כמיליון ו-700 אלף כניסות (ממדינות שונות).
  7. ^ תופיק אבו שומר , התקשורת של קול ישראל והתקשורת הערבית, אל קודס אל ערבי, 13.7.2009; המאמר פורסם למחרת גם באתר פאנט [1].
  8. ^ אתר קול ישראל בערבית לא עמד בלחץ הגולשים, רשת ב', 30.1.2011


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]