לאריסה (עיר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לאריסה
Λάρισα
Larissa horse.jpg
כיכר ה"סוס" בלאריסה.
מדינה / טריטוריה Flag of Greece.svg  יוון
חבל ארץ תסליה
מחוז לאריסה
ראש העיר קונסטנטינוס טזאנקוליס
שטח 122.586 קמ"ר
גובה 67 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ צפיפות

162,591‏  (נכון ל-2011)
1028 נפש לקמ"ר (נכון ל-2001)
קואורדינטות 39°38′N 22°25′E / 39.633°N 22.417°E / 39.633; 22.417קואורדינטות: 39°38′N 22°25′E / 39.633°N 22.417°E / 39.633; 22.417
אזור זמן UTC +2
http://www.larissa.gr

לאריסה (יוונית: Λάρισα) היא עיר בצפון מזרח יוון, בירת חבל תסליה ומחוז לאריסה ודרכה זורם הנהר פִּינֶיוֹס. העיר היא מרכז חקלאות ותעבורה אזורי ומקושרת ברשת כבישים ומסילות ברזל לוולוס, סלוניקי ואתונה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאריסה היא אחת מהערים הקדומות ביוון ומעריכים שהוקמה בראשית התקופה הפלסגית, כאשר באזור העיר נמצאו ממצאים ארכאולוגיים מהמאה ה-6 לפנה"ס. ידוע שב-518 לפנה"ס חרבה העיר ברעידת אדמה. משנת 433 לפנה"ס ועד 195 לפנה"ס נשלטה העיר על ידי ממלכת מוקדון ואחרי כן ועד תום ההתקופה ההלניסטית נשלטה על ידי היוונים. ב-20 לפנה"ס נכבשה העיר על ידי הרומאים ועם פיצולה של האימפריה עברה לחזקת האימפריה הביזאנטית, תוך שבתווך היא נכבשה ונבזזה מספר פעמים בידי שבטים ויזיגותים. בסוף המאה ה-14 החל מאבק על השליטה בעיר בין הביזאנטים לצבא האימפריה העות'מאנית, עד שב-1423 נפלה בידי הסולטאן מוראט השני, אשר עם כיבושה שינה את שמה ל Yenişehr-i Fener.

ב-1665 בנה הסולטאן מהמט הרביעי את אחד מארמונותיו בעיר והוא שימש בסיס יציאה למסעות קרב וציד ועקב כך התפתחה לאריסה מבחינה כלכלית ודמוגרפית והפכה לעיר המרכזית בחבל תסליה. בשנים 1813 ו-1848 פקדה את העיר מגפת דבר שהפילה אלפי חללים וגרמה לנטישה חלקית של תושביה.

ב-1881, בכפוף לסיכומי קונגרס ברלין אשר סיים סופית את המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877-1878) סופחה העיר לממלכת יוון. הסיפוח לווה בטרנספר של מרבית האוכלוסייה המוסלמית לשטחי האימפריה העות'מאנית. במהלך המלחמה העות'מאנית-יוונית (1897), נכבשה העיר על ידי העות'מאנים למשך 14 חודשים והם ביצעו טרנספר דומה לאוכלוסייה הנוצרית.

בפרוץ מלחמת העולם הראשונה מנתה העיר 30,000 תושבים. במהלך מלחמת איטליה-יוון סבלה העיר הפצצות כבדות מצד האיטלקים ובמרץ 1941 פקדה אותה רעידת אדמה שגרמה נזקים כבדים. באפריל נכבשה העיר על ידי הורמאכט ונותרה בחזקת גרמניה הנאצית למשך 1,300 הימים הבאים, תוך שהיא הופכת מרכז אזורי לפעילות המחתרת היוונית. ב-23 באוקטובר 1944 אחר חצות שוחררה העיר מהכיבוש הנאצי‏[1].

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר מחוברת לכביש מספר 1, חוצה יוון המקשר בין אתונה לסלוניקי ועובר דרך תסליה, לכביש 6 המחבר בין איגומניצה לוולוס ולכביש 4 המחבר בין אלאוסינה לפלורינה. לאריסה ממוקמת בצומת מסילות ברזל ודרכה עוברים קווים רכבת ישירם לאתונה וסלוניקי. בעיר פועלים קווי אוטובוס עירוניים ועתידה לפעול רכבת קלה. נמל התעופה הקרוב שוכן ליד העיר וולוס הסמוכה.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלאריסה שורר אקלים ממוזג ללא השפעות ממתנות, כך שההפרש בין הקיץ לחורף עשוי לעלות על 20oc. הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 15oc וערכי הקיצון הממוצעים נעים מ-5oc בחודש ינואר ועד 25.5oc בחודש יולי. כמות המשקעים השנתית הממוצעת עומדת על 779 מילימטרים.

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד מסמלי העיר היא קבוצת הכדורגל פ.צ לאריסה המשחקת בליגה היוונית העליונה ובמפעלים אירופיים. בעיר פועלת גם קבוצת הכדורסל אפולונאס לאריסה המתחרה בליגת העל היוונית בכדורסל. בעיר שני אצטדיוני כדורגל, מרכז ספורט הכולל אצטדיון כדורסל ומתחם מגרשי גולף.

הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות יוון
בית הכנסת בעיר לאריסה
האנדרטה לזכר קורבנות השואה
משרדי הקהילה היהודית בעיר

עדות להתיישבות יהודים בלאריסה היא מן הקדומות ביוון וסביר להניח שסוחרים יהודים הגיעו לעיר עוד בתקופה ההלניסטית במהלך המאה ה-4 לפנה"ס. עם זאת, עדויות לקהילה רומניוטית מאורגנת קיימות מהתקופה הביזאנטית. בנימין מטודלה שעבר בעיר במהלך המאה ה-12 תיאר קהילה משגשגת בת מאות משפחות.

רדיפות הביזאנטים אילצו את יהודי העיר להגר ממנה, בעיקר לשטחי האימפריה הבולגרית השנייה אשר השלטון בה הטיב עימם. משנכבש האזור על ידי האימפריה העות'מאנית השתנה היחס ליהודים מאחר שהעות'מאנים התייחסו אליהם כמיעוט הנאמן לסולטאן ותורם לממלכה. במהלך המאה ה-15 הגיעו לקהילה יהודים שגורשו מהונגריה ואחריהם מגורשי ספרד, בהזמנת הסולטאן העות'מאני באיזיט השני. היהודים שהיו אוריינים ובעלי מקצוע נקלטו היטב במסגרותיה של האימפריה החדשה ושגשגו. בחלק מקהילות יוון התמזגה הקהילה הספרדית עם הרומניוטים ובקהילות אחרות כגון לאריסה שינו היהודים הספרדים בכמותם הרבה את צביון הקהילה אשר הפכה מרומניוטית לספרדית‏[2]. כמות בני הקהילה הלכה וגדלה בהדרגה וב-1687 עם כיבוש הפלופונסוס על ידי ונציה הגיעו לעיר פליטים רבים מפטרס ואוכלוסייתה הוכפלה‏[3].

בשנת 1721 מתוארת הקהילה כקהילה ספרדית, אשר מרבית בניה עסקו בסחר בדים וחלפנות כספים. עם זאת מקורות נוספים מציינים כי יהודי העיר נחלקו לשני קהלים, קהל רומניוטי המכונה "קהל עץ החיים" וקהל ספרדי. בשיאה ב-1852 התגוררו בעיר 2,000 משפחות יהודיות‏[4],‏[3].

בשנת 1857 החריבה שריפה את הרובע היהודי בעיר. השריפה נגרמה מהצתה מכוונת כחלק מגל אנטישמיות שפקד את הקהילות היהודיות ביוון ולווה את ההתעוררות הלאומית הבדלנית באזור. בשנת 1882 מנתה הקהילה 2,800 נפשות ותהליך דעיכתה של האימפריה העות'מאנית שלווה במשבר כלכלי בלווי חוסר השקט הפוליטי, הביא להגירת יהודים מהעיר בעיקר לסלוניקי. בשנת 1893 תועדה בעיר עלילת דם כנגד היהודים וב-1897 במהלך המלחמה העות'מאנית-יוונית (1897) כשנכבשה העיר על ידי העות'מאנים, הואשמו היהודים בשיתוף פעולה עם הכובש. בראשית המאה ה-20 החלה פעילות ציונית בעיר ונפתח סניף של חובבי ציון. בפרוץ מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה 1,175 נפשות‏[3].

ב-6 באפריל 1941 התערבה גרמניה הנאצית במלחמת איטליה-יוון ופלשה לממלכה. ב-18 באפריל נכבשה יוון על ידי הורמאכט וב-20 במאי נפלה כרתים. הממלכה חולקה ל-3 אזורי שליטה: גרמני, בולגרי ואיטלקי. העיר לאריסה הייתה בחזקת האיטלקים עד לכניעתם לבעלות הברית בספטמבר 1943 והגרמנים השתלטו על העיר‏[5].

בגבור רדיפות היהודים הצליחו 900 מיהודי לאריסה להימלט לכפרים מבודדים, או לטורקיה ודרכה עלו לארץ ישראל. האוכלוסייה, הכנסייה והמחתרת היווניות סייעו ליהודים בהמלטות וחלקם אף הסתירו יהודים בבתיהם. ב-24 במרץ 1944 נעצרו 150 יהודים שנותרו בעיר ועוד 75 שהחליטו לחזור אליה ונשלחו למחנה ההשמדה אושוויץ[5].

לאחר המלחמה חזרו חלק מהיהודים לעיר, אך בהדרגה היגרו לארצות הברית, מדינת ישראל ואתונה. ב-1948 מנתה אוכלוסיית הקהילה 626 נפשות והיא קטנה לכדי 441 נפשות ב-1967. באמצע שנות ה-90 הוקמה בעיר אנדרטה לזכר קורבנות השואה ובראשית המאה ה-21 היא חוללה מספר פעמים בידי נאו נאצים מקומיים. ב-2008 התגוררה בעיר לאריסה קהילה בת 330 נפשות ולה בית כנסת, בית ספר יסודי יהודי ומוסדות קהילה‏[3].

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bowman, Steven, The Agony of Greek Jews 1940-1945, Stanford University Press, California, U.S.A, 2009.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא העיר לאריסה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ העיר לאריסה - סקירה היסטורית", באתר הרשות המקומית לאריסה (ביוונית).
  2. ^ ‏רוזן, מינה, עורכת, ימי הסהר-פרקים בתולדות היהודים באימפריה העות'מאנית , המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב, התשנ"ו-1996, עמודים 45-55.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 קהילת יהודי לאריסה, "סקירה היסטורית", באתר "הספרייה היהודית המקוונת" (באנגלית).
  4. ^ שלמה אברהם רוזאניס, קורות היהודים בתוגרמה וארצות קדם, חלק חמישי, פרק א', סופיה, 1934, עמוד 55.
  5. ^ 5.0 5.1 תקציר-יהדות יוון במלחמת העולם השנייה, "שואת יהודי יוון", באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית.