קרב פאלז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרב פאלז
חלק מהפלישה לנורמנדי, מלחמת העולם השנייה
Falaise Pocket map Hebrew.png
תאריך:

21-12 באוגוסט 1944

מקום:

נורמנדי, צרפת

תוצאה:

ניצחון מכריע לבעלות הברית

הצדדים הלוחמים
Flag of the United States.svg ארצות הברית
Flag of the United Kingdom.svg בריטניה
Flag of Free France 1940-1944.svg צרפת החופשית
Flag of Canada.svg קנדה
Flag of Poland.svg כוחות פולין במערב
Flag of German Reich (1935–1945).svg גרמניה הנאצית
מפקדים

Flag of the United Kingdom.svg ברנרד מונטגומרי
Flag of the United States.svg עומר ברדלי
Flag of Canada.svg הארי קראר
Flag of the United Kingdom.svg מיילס דמפסי
Flag of the United States.svg קורטני הודג'ס
Flag of the United States.svg ג'ורג' פטון

Flag of German Reich (1935–1945).svg גינתר פון קלוגה
Flag of German Reich (1935–1945).svg ולטר מודל
Flag of German Reich (1935–1945).svg פול האוסר
Flag of German Reich (1935–1945).svg היינריך אברבך

כוחות

עד 17 דיוויזיות

15-14 דיוויזיות
כ-100,000 חיילים

אבידות

מספר כולל לא ידוע אך משמעותי

60,000[1]

הקרב בכיס פאלז, שנערך במהלך מלחמת העולם השנייה בין 21-12 באוגוסט 1944, היה לקרב המכריע במערכה בנורמנדי. נקרא על שם המבלט שנוצר מסביב לעיירה הצרפתית פאלז, בו קבוצת ארמיות B - אשר הורכבה מארמיית הפאנצר החמישית והארמייה השביעית - כותרה על ידי כוחות בעלות הברית. הקרב הסתיים בהשמדתו של עיקר הכוח הגרמני מערבית לנהר סן ופתח לבעלות הברית את הנתיב לפריז ולגבול הגרמני.

לאחר מבצע קוברה (פריצת הכוחות האמריקאים מראשי הגשר בנורמנדי), התקדמה הארמייה השלישית של גנרל ג'ורג' פטון במהירות לכיוון דרום ולדרום-מזרח. על אף שלא היה ברשותו מספיק משאבים להתמודד גם עם ההתקדמות האמריקאית יחד עם המתקפה הבריטית-קנדית דרומית לקאן, פילדמרשל גינתר פון קלוגה - מפקד כלל הכוחות הגרמנים מערב - לא קיבל מהיטלר אישור לסגת; במקום זאת, הורה עליו היטלר לבצע מתקפת נגד על האמריקאים באזור מורטיין. המתקפה, אשר בוצעה על ידי ארבע דיוויזיות שריון מוחלשות הסתיימה בכישלון, הרבה הודות לעליונות האווירית של בעלות הברית.

מפקד כוחות בעלות הברית בצרפת, גנרל מונטגומרי, שהבחין בהזדמנות לכתר את כל הכוחות של פון קלוגה, הורה ב-8 באוגוסט לארמיות שבפיקודו להתכנס באזור פאלז-שמבואה ולסגור על הגרמנים. ב-19 באוגוסט נפגשו כוחות בעלות הברית בשמבואה במטרה להשלים את הכיתור, אולם הגרמנים בהתקפות נואשות הצליחו מצידם לפתוח פערים בקווי בעלות הברית, כשהחשוב מביניהם היה מסדרון שהושג בלחימה עזה כנגד הדיוויזיה הפולנית המשוריינת הראשונה.

בערבו של 21 באוגוסט הושלם סופית כיתור הכיס בו נלכדו כ-50,000 חיילים גרמנים. אף שמוערך כי מספר ניכר של גרמנים הצליחו להימלט מהכיס, האבדות בנפש ובציוד היו עצומות לצבא הנאצי. יומיים לאחר מכן שוחררה פריז, וב-30 באוגוסט נסוגו שאריות הגרמנים מעבר לנהר סן.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעדי בעלות הברית עם תום מבצע אוברלורד, הפלישה לורמנדי, כללו את תפיסתו של הנמל העמוק בשרבור (Cherbourg) וכיבוש האזור המשתרע סביב העיר ההיסטורית קן. הניסיון להרחיב את ראש הגשר במהירות לתוככי צרפת נתקל בהתנגדות עיקשת מצד המגינים הגרמנים, ובנוסף לכך פגע מזג האוויר הקשה בתעלה האנגלית בתזרומת האספקה והחיילים לצרפת. שרבור החזיקה מעמד עד ל-27 ביוני, אז נפלה לידי הקורפוס השביעי האמריקאי, ואילו קאן נפלה רק ב-20 ביולי, לאחר מספר התקפות של הכוחות הבריטים-קנדים.

גנרל מונטגומרי, מפקד כוחות הקרקע של בעלות הברית בצרפת, קיווה למשוך כוחות גרמנים לגזרה הבריטית-קנדית וכך להרחיקם מהגזרה האמריקאית בצפון-מערב צרפת. ב-25 ביולי, שעה שהמאמץ הגרמני התרכז סביב קאן, פתח הגנרל עומאר בראדלי במבצע קוברה. הארמייה הראשונה הבקיעה את קווי ההגנה הדלים מסביב לברטאן ובתום היום השלישי למבצע התקדמה עד מרחק של 24 קילומטרים במספר אזורים. ב-30 ביולי נכבשה אברנש; אגף שמאל של הגרמנים היה פרוץ לחלוטין, ובתוך 24 שעות שטף הקורפוס השמיני מהארמייה השלישית של פטון את חבל ברטאן כמעט ללא התנגדות.

מבצע לוטטיך[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקדמות האמריקאים הייתה מהירה ביותר, וב-8 באוגוסט נפלה לידיהם לה-מאן. בתום 'מבצע קוברה' ומתקפות הבריטים-קנדים באזור קאן, הצבא הגרמני שנותר בנורמנדי היה במצב כה קשה, עד כי לדברי ההיסטוריון הבריטי מקס הסטינגס "רק מעט לוחמי אס.אס פנאטים עוד האמינו כי ניתן למנוע שם תבוסה". בחזית המזרחית יצאה לדרך מתקפת הקיץ הסובייטית, מבצע בגרטיון, ואיתה אבדו התקוות לתגבורת גרמנית מהמזרח. היטלר, אשר במקום להורות לשארית חיילותיו בנורמנדי לסגת, פקד על פון קלוגה לתקוף מיידית עם קבוצת הארמיות שלו בין מורטיין לאברנש במטרה לחסל את האויב ולהגיע אל חופו המערבי של חצי האי קוטנטן.

היטלר דרש מפון קלוגה לשלוח שמונה דיוויזיות פנצר (שריון) מתוך התשע שברשותו למתקפה, אולם בפועל רק ארבע דיוויזיות (מתוכן אחת עם סד"כ חסר) השתתפו במתקפה, מאחר שהיתר נדרשו לתפקידי הגנה. המתקפה, שכונתה "מבצע לוטטיך" (שמה הגרמני של העיר לייז'), נפתחה ב-7 באוגוסט חרף תלונות המפקדים הגרמנים כי אין ברשותם משאבים מספקים למתקפה. בעלות הברית שיירטו את דבר המתקפה בעזרת האולטרה היו מוכנות, ואף שהקרבות נמשכו עד 13 באוגוסט, מבצע לוטטיך הסתיים בעצם בתוך 24 שעות. כעת, לאחר שמרבית יחידותיו המובחרות של פון קלוגה הושמדו וכל החזית בנורמנדי הייתה על סף קריסה, הצהיר הגנרל בראדלי: "זוהי הזדמנות המגיעה למפקד פעם במאה. אנחנו עומדים לחסל ארמייה שלמה ולהתקדם כל הדרך מכאן ועד לגבול הגרמני".

מבצע סיכום[עריכת קוד מקור | עריכה]

טנק קרומוול בריטי וג'יפ וויליס חולפים על פני תותח נ"ט גרמני נטוש במהלך מבצע סיכום.

בכדי לזרז את הקריסה הגרמנית ולסגור את נתיב הנסיגה של הכוחות הנלחמים בבריטים ובאמריקאים מערבה, השטח הגבוה צפונית לעיירה פאלז הפך למטרה של הארמייה הקנדית הראשונה. מפקדה של הארמייה, הגנרל הארי קראר תכנן יחד עם מפקד הקורפוס הקנדי השני הגנרל גאי סימונדס לפתוח במתקפה אנגלו-קנדית תחת שם הקוד "מבצע סיכום" (Operation Totalize). המתקפה החלה בערבו של 7 באוגוסט, לאחר הפצצות אוויריות של חיל האוויר הבריטי. 76 תותחים מתנייעים שהוסבו לנשיאת חיילי רגלים הובילו את הכוח הקדמי. מולם עמדה דיוויזיית פאנצר אס אס היטלריוגנד בפיקודו של קורט מאייר, מתוגברת בטנקים מגדוד השריון הכבד ה-101 של האס אס ושארית דיוויזיית חיל הרגלים ה-89. ב-9 באוגוסט המתקפה החלה לאבד מומנטום בעקבות התנגדות גרמנית עיקשת ויכולת לחימה עלובה של הקנדים, שהובילו לאבידות כבדות בקרב הדיוויזיה הקנדית ה-4 והדיוויזיה הפולנית המשוריינת ה-1. ב-10 באוגוסט הגיעו הכוחות האנגלו-קנדים לגבעה 195 צפונית לפאלז, אולם נבלמו בפאתי העיר. למחרת היום הוציא הגנרל סימונדס את דיוויזיות השריון החבולות שלו מהקו והחליפם ביחידות חי"ר, ובכך סיים את המתקפה.

הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונטגומרי, שעדיין ציפה מפון קלוגה שיסיג את כוחותיו מהלולאה המתהדקת עליו, תכנן לבצע תנועת כיתור ארוכה, במהלכה הבריטים והקנדים יפנו שמאלה מפאלז לעבר נהר סן בעוד הארמייה השלישית האמריקאית תחסום את נתיב הנסיגה שבין הסן לנהר לואר, תוך שהיא לוכדת את יתרת הכוחות הגרמנים במערב צרפת. אולם בשיחת טלפון שנערכה ב-8 באוגוסט הציע מפקד חיל המשלוח של בעלות הברית, הגנרל אייזנהאואר לבצע תנועת כיתור קצרה יותר סביב העיירה ארז'נטן. הצעה זו עוררה חששות אצל מונטגומרי ופטון; אם בעלות הברית לא יכבשו את ארז'נטן, אלנסון ופאלז במהרה, חלק ניכר מכוחותיו של פון קלוגה יוכלו להימלט מידיהם. מונטגומרי, שהאמין כי תמיד יוכל לחזור לתוכניתו המקורית במידת הצורך, הסכים להצעה האמריקאית.

התקדמות ראשונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארמייה השלישית של פטון אשר התקדמה מצפון כדי ליצור את אחת מזרועות הכיתור השיגה התקדמות ראשונית טובה. ב-12 באוגוסט נכבשה אלנסון, ולמחרת היום הדיוויזיה המשוריינת החמישית האמריקאית מהקורפוס ה-15 התקדמה כ-56 קילומטרים וביססה עצמה סביב ארז'נטן, אף על פי שהעיר עצמה נשארה בידי הגרמנים. מחשש שיחידות השריון האמריקאיות יבצעו ירי ידידותי על כוחות בריטים המתקדמים מכיוון צפון-מערב, שינה גנרל בראדלי ב-13 באוגוסט את פקודותיו של פטון להתקדמות נוספת לעבר פאלז מכיוון ארז'נטן על ידי דיויזיית השריון החמישית האמריקאית. בראדלי הורה על הקורפוס ה-15 של גנרל הייסליפ לעצור ולהתכונן לפעולה בכיוון שונה[2]. כל החיילים האמריקאים בקרבת ארז'נטן הורו לסגת, ובכך בוטלה תנועת המלקחיים של הקורפוס ה-15. על אף שמחה בתוקף כנגד הפקודה, פטון ציית לה והותיר פתח מילוט לכוחות הגרמנים. מאוחר יותר נפלה מרבית האשמה בכישלון כיתור קבוצת הארמיות B על בראדלי[3].

עם עצירת האמריקאים באגף הדרומי (שכעת היו מעורבים בקרבות כבדים עם 'קבוצת פנצר אברבך') והתקדמות הבריטים מצפון-מערב, נפלה המשימה לסגירת הכיתור על הארמייה הקנדית הראשונה שכללה בתוכה את הדיוויזיה הפולנית המשוריינת הראשונה. בשעה 11:42 בבוקר 14 באוגוסט פתחו הכוחות הקנדיים במבצע 'Tractable', התקפה רבתית על פאלז שקודמה על ידי הפגזה ארטילרית. סדרת מתקפות אשר בוצעו על ידי דיוויזיות השריון הקנדית ה-4 והפולנית ה-1 פתחו מעבר מעל נהר ליזון (Laison), אך גישה מוגבלת לנקודות החצייה מעל נהר דיבס (Dives) הקלו על הגרמנים לבצע מתקפת נגד על ידי גדוד השריון הכבד 102 של האס אס. ההתקדמות שהושגה ביום הראשון למבצע הייתה איטית מהמצופה, בעיקר בגלל קשיים בניווט וחוסר תיאום בין כוחות הקרקע לכוחות באוויר[4].

דיוויזיות חיל הרגלים ה-2 וה-3 הקנדיות - בסיוע בריגדת השריון הקנדית ה-2 - חידשו את מתקפותיהן ב-15 באוגוסט דרומה, אך ההתקדמות נותרה איטית. דיוויזיית השריון ה-4 אומנם השתלטה על סולונז'י (Soulangy) בתום קרבות קשים, אך התנגדות גרמנית עיקשת מנעה הבקעה לעבר העיירה טרון, ולפיכך נותרו הישגי היום מעטים. למחרת היום, התנגדות קלה מצד יחידות וואפן אס אס וכיסים מפוזרים של לוחמים גרמנים לא מנעו מדיוויזיית החי"ר הקנדית ה-2 להבקיע לתוככי פאלז ולהשתלט עליה סופית ב-17 באוגוסט.

פון קלוגה דחה בצהרי היום ב-16 באוגוסט דרישה נוספת של היטלר לביצוע מתקפת נגד, באומרו כי הדבר איננו אפשרי. לבסוף אושר לפון קלוגה לסגת בשעות אחר הצהריים, אך למחרת היום הדיחו היטלר מפיקוד מחשש כי הוא יכנע לבעלות הברית. פון קלוגה, שנקרא לחזור לגרמניה, שם קץ לחייו. יורשו בפיקוד היה פילדמרשל ולטר מודל, שפעולתיו הראשונות בתפקיד היו להורות לארמייה השביעית ולארמיית הפנצר החמישית לפתוח בנסיגה מיידית, בעוד קורפוס הפנצר השני של האס אס (אשר הורכב משאריות של ארבע דיוויזיות פנצר) החזיק את חלקו הצפוני של נתיב הנסיגה כנגד כוחות בריטים וקנדיים, וקורפוס הפנצר ה-47 החזיק בדרום כנגד האמריקאים.

סגירת הפירצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעלות הברית היו במירוץ נגד הזמן למניעת נתיבי המילוט של הגרמנים, אך עם בלימתם של האמריקאים בארז'נטן וההתקדמות האיטית של הקנדים לעבר טרון, הכיתור לא הושלם ב-17 באוגוסט. הדיויזייה הפולנית המשוריינת הראשונה פוצלה לשלוש קבוצות קרב והורתה לבצע תנועה רחבה לדרום-מזרח כדי לחבור לאמריקאים בשמבואה. טרון נפלה לידי הדיויזייה המשוריינת הקנדית ה-4 ב-18 באוגוסט. לאחר שכבשו את שאמפו (Champeaux) התכנסו קבוצות הקרב הפולניות בשמבואה, ובשעות הערב השתלטו על העיירה וחברו לדיוויזיות ה-90 האמריקאית והמשוריינת ה-2 הצרפתית. זרועות הכיתור נפגשו אולם כוחות בעלות הברית בנתיב הנסיגה של הארמייה השביעית היו מועטים ונתקלו בהתנגדות עזה מצד הגרמנים. במהלך היום פרץ טור שריון מדיויזיית הפנצר ה-2 את קווי הקנדים באזור סט. למברט, השתלט על מחצית מהכפר והצליח להשאיר כביש פתוח למשך שש שעות עד אשר הוא נסגר בשנית במהלך רדת הלילה. חיילים גרמנים רבים נמלטו דרך הכביש, ובנוסף הצליחו קבוצות רבות של גרמנים להסתנן לעבר נהר דיב במהלך הלילה.

לאחר שהשתלטו על שמבואה, שתיים מקבוצות הקרב פולניות התקדמו צפון-מזרח והתחפרו על גבעה 262 במהלך ליל 19 באוגוסט. פילדמרשל מודל חידש למחרת בבוקר את מאמציו לפתוח נתיב מילוט, והורה לאלמנטים מדיוויזיות הפנצר ה-2 וה-9 של האס אס לתקוף את העמדות הפולניות. בסביבות אמצע היום הצליחו מספר יחידות גרמניות להבקיע את קווי ההגנה הפולנים החלשים וליצור מסדרון, בעוד דיויזיית הפנצר ה-9 האס אס מנעה מהקנדים להתערב. בשעות הצהריים הצליחו כ-10,000 חיילים גרמנים להימלט מהכיס.

חיילים פולנים על גבעה 262, 20 באוגוסט 1944.

אף שהיו מבודדים ונתונים למתקפות חזקות, הכוחות הפולנים המשיכו להחזיק בגבעה 262 וניצלו את יתרון הגובה שלהם כדי להמטיר אש ארטילרית על הגרמנים הנסוגים, תוך שהם גובים מהם מחיר כבד. מפקד הארמייה השביעית, קולונל גנרל פול האוסר, כעס על האבידות הקשות שחייליו סופגים ופקד להשמיד את העמדות הפולניות. כוחות ניכרים - אשר כללו בין היתר את שאריות דיוויזיית הרגלים 352 ומספר קבוצות קרב מדיוויזיית הפנצר ה-2 של האס אס - הסבו אבידות קשות לפולנים, אך לבסוף נהדפו. הפולנים, שכעת נותרו כמעט ללא תחמושת, נאלצו לצפות בכוחות הגרמנים מקורפוס הפנצר ה-47 נמלטים מהכיס. עם רדת הלילה ניתקו הצדדים מגע, אולם נמשכו חילופי אש לא סדירים וירי ארטילרי תכוף מצד הפולנים על הגרמנים הנסוגים.

למרחת בבוקר חידשו הגרמנים את מתקפותיהם; הפולנים, על אף שספגו אבידות נוספות המשיכו לאחוז ברכס הגבעה. בסביבות השעה 11:00 נעשה ניסיון אחרון מצד יחידות אס אס לתקוף את עמדותיו של הגדוד ה-9 הפולני, אך גם הוא נכשל. בצהרי היום חברו יחידות קנדיות למגינים הפולנים, ומאוחר יותר באותו יום החלו דיוויזיות הפנצר ה-2 וה-9 של האס אס בנסיגה לעבר נהר הסן.

בערב 21 באוגוסט חברו טנקים מהדיוויזייה הקנדית ה-4 לפולנים בקודארד (Coudehard), בעוד דיוויזיות החי"ר ה-3 וה-4 הקנדיות מאבטחות את סט. למברט ואת הגישה הצפונית לשמבואה. כיס פאלז נסגר סוף סוף. בין 20,000 ל-50,000 חיילים גרמנים הצליחו להימלט מהכיתור, בהשאירם כמעט את כל הציוד הכבד שלהם. מאוחר יותר הם יאורגנו ויצטיידו מחדש ויסייעו בהאטת התקדמות כוחות הברית לעבר הולנד וגרמניה.

אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כניעת חיילים גרמנים בסט. למברט, 19 באוגוסט 1944.

עד 22 באוגוסט נכנעו או הושמדו כל הכוחות הגרמנים מערבית לקווי בעלות הברית. מספר האבידות שספג הצבא הגרמני בכיס פאלז הוא נושא למחלוקת בין ההיסטוריונים, אך מרביתם מציינים כי בין 80,000 ל-100,00 חיילים נאצים נשבו בכיתור, מתוכם נהרגו כ-10,000 עד 15,000, בין 40,000 ל-50,000 נשבו ועוד כ-20,000 עד 50,000 הצליחו להימלט. בגזרה הצפונית לבדה איבד הצבא הגרמני 344 טנקים, תותחים מתנייעים ורכבים קלים משוריינים אחרים, בנוסף ל-2,447 רכבים לא משוריינים (כגון ג'יפים אופנועים ומשאיות) ו-252 תותחים שננטשו או הושמדו. בקרבות סביב גבעה 262 נהרגו כ-2,000 חיילים גרמנים ועוד כ-5,000 נלקחו בשבי, זאת בנוסף ל-55 טנקים, 44 תותחים ו-152 כלי רכב משוריינים אחרים שאיבד הצבא הגרמני. דיוויזיית הפנצר אס אס ה-12 העוצמתית איבדה כ-94% מכלי השריון שלה, כמעט את כל כלי הארטילריה שלה, ו-70% מרכביה. הדיוויזיה, שכללה קרוב ל-20,000 חיילים ו-150 טנקים לפני המערכה בנורמנדי, דולדלה ל-300 חיילים ו-10 טנקים לאחר קרב פאלז. למרות שאלמנטים ממספר יחידות גרמניות הצליחו להימלט למזרח, גם אלו השאירו מאחוריהם את מרבית ציודם. בתום הקרב העריכה חקירה של בעלות הברית כי הגרמנים איבדו בערך 500 טנקים ותותחי סער בכיס פאלז, וכי מעט מאוד מהציוד שחולץ על ידיהם שרד את הנסיגה לעבר הסן.

כפרים שלמים באזור כיס פאלז הושמדו, וכבישים מסוימים נחסמו למעבר על ידי הריסות וציוד נטוש. גופות של חיילים, כמו גם אזרחים ואלפי פגרי בקר וסוסים היו שרועים באזור. מזג האוויר החם של חודש אוגוסט הביא עימו רימות שזחלו על הגופות והמוני זבובים. טייסים דיווחו כי את צחנת שדה הקרב ניתן היה להריח מאות מטרים מהאוויר. לפי דברי גנרל אייזנהואר:

שדה הקרב בפאלז היה ללא ספק אחד מ'שדות הקטל' הגדולים ביותר בכל זירות המלחמה. ארבעים ושמונה שעות לאחר השלמת הכיתור סיירתי ברגל באזור, ונתקלתי במחזות שרק דנטה יוכל לתארן. היה זה פשוטו כמשמעו אפשרי לצעוד למשך מאות מטרים ולדרוך רק על בשר מת ורקבון[5] .

חלק מההיסטוריונים מסכימים כי בעלות הברית יכלו לסגור את הפירצה מוקדם יותר; ההיסטוריון צ'סטר וילמוט (Wilmot Chester) כותב כי אף שלמונטגומרי היו דיוויזיות בריטיות שנשמרו בעתודה, הוא לא תגבר את סימונדס. מקס הייסטינגס כותב שמונטגומרי - לארח שצפה בביצועים הקנדיים במבצע סיכום אותם כינה עלובים - היה צריך לתת לדיוויזיות בריטיות מנוסות להוביל את המתקפה.

הקרב על כיס פאלז סימן את סיומה של המערכה על נורמנדי עם תבוסה גרמנית מוחלטת. המעורבות האישית של היטלר בקרב הייתה מזיקה - בין אם זה ההתעקשות שלו על מתקפת נגד חסרת תקווה, ההתערבות שלו בכל ההחלטות של הגנרלים שלו, והסירוב שלו לאפשר נסיגה כאשר הארמיות שלו ניצבו על סכנת השמדה. יותר מ-40 דיוויזיות גרמניות הושמדו במהלך הלחימה בנורמנדי. אומדן מדויק של האבידות בקרב חסר, אך היסטוריונים מעריכים כי מספר הנפגעים בצד הגרמני הגיע ל-450,000 איש, מתוכם 240,000 שנהרגו או נפצעו. בעלות הברית השיגו את הניצחון במחיר של 209,672 נפגעים מקרב כוחות הקרקע, 36,976 מתוכם נהרגו ו-19,221 נעדרים. הקרב האחרון במבצע אוברלורד - שחרור פריז - התרחש ב-25 באוגוסט, ומבצע אוברלורד הסתיים ב-30 באוגוסט עם נסיגת אחרוני הגרמנים מעבר לנהר סן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרב פאלז בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מתוכם 10,000 נהרגו וכ-50,000 נשבו.
  2. ^ החלטה זו של בראדלי נתמכה על ידי אייזנהאואר.
  3. ^ ראש המטה של קבוצת ארמיות B הגנרל הנס שפיידל הצהיר כי אם הדיוויזיה המשוריינת החמישית האמריקאית הייתה מתקדמת לעבר פאלז ומשלימה את הכיתור, כל קבוצת ארמיות B הייתה מושמדת.
  4. ^ חלק מהיחידות הקנדיות השתמשו בפגזי עשן צהובים לסימון עמדותיהם, בעוד מטוסי חיל האוויר המלכותי השתמש בפגזים צהובים לסימון מטרות התקיפה שלהם.
  5. ^ ^ Ingersoll, Ralph (1946). Top Secret. New York: Harcourt Brace. pp. 190–91.