תותח מתנייע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תותח מתנייע M109 "דוהר" של צה"ל, בעת ירי אימון

תותח מתנייע (בראשי תיבות תומ"ת) הוא רכב קרבי משוריין המורכב מקנה ארטילרי המותקן על תובה זחלית המאפשרת לו כושר ניידות דומה לכוחות השריון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכבת תומ"ת הפכה אפשרית אחרי מלחמת העולם הראשונה עם פיתוח הרק"מ והטנק. עם זאת, עד תחילתה של מלחמת העולם השנייה כמעט ולא נעשה ניסיון לפתח כלים שכאלה, ורק עם פיתוח דוקטרינת הבליצקריגעברית: מלחמת בזק) התגלה בצבא הגרמני הצורך בכוחות סיוע באש שיכולים לנוע בקצב הגייסות המסתערים. במהלך המלחמה פיתחו כל המדינות גרסאות משלהם לתומ"תים. עם זאת, עד סוף המלחמה עדיין היוו התותחים הנגררים את רוב כוחה של הארטילריה בקרב שני הצדדים הלוחמים.

בחצי השני של המאה ה-20 הפכו התומ"תים לכלי חשוב בקרב היבשה, בשל חלקו המהותי בדוקטרינת הקרב המשולב ולוחמת השריון באופן כללי. תפקידם של התומ"תים בקרבות היה מכריע במלחמת קוריאה ובמלחמת וייטנאם, והן בקרבות היבשה במלחמת המפרץ הראשונה ובמלחמת המפרץ השנייה.

בשנותיו הראשונות השתמש חיל התותחנים הישראלי בארטילריה נגררת- במלחמת העצמאות השתמשו בתותח הנפוליונצ'יק, אך כבר לקראת מלחמת ששת הימים עבר חיל התותחנים לשימוש בתותחים נגררים שתאמו את דוקטרינת המלחמה הצה"לית, וכיום רובו המוחלט של המערך הארטילרי של חיל התותחנים הישראלי הוא מתנייע.

דגמי תומ"תים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

M109 תומ"ת אמריקאי שפותח בתחילת שנות ה-60 ושופר רבות במהלך השנים. קצב אש של 3 פגזים לדקה. 6 אנשי צוות. טווח עד 18.6 ק"מ ועד 29 ק"מ עם תחמושת לטווח ארוך.

פרויקט אמריקאי של מיליארדי דולרים שבוטל: "הדור הבא" תומ"ת ה-Crusader

M109A6 "פאלאדין" הוא הדגם החדש ביותר, המהווה את עמוד השדרה של הגדודים הארטילריים האמריקאים היום. את התותח מתפעלים 4 אנשי צוות והוא מתאפיין בטעינה אוטומטית. ה"פאלאדין" הוא תותח עצמאי בשטח המסוגל לנווט, לקבל ולחשב תוכניות אש ללא עזרה תוכנית מבחוץ ולשחרר פגז ראשון תוך 60 שניות בלבד. קצב האש של ה"פאלאדין" הוא 6 פגזים לדקה וטווח הירי המרבי הוא כ-30 ק"מ. בנוסף, ה"פאלאדין" מסוגל להתחבר לנגמ"ש "אלפא" למילוי תחמושת.

M110A2 הוא תותח בקליבר 203 מ"מ והוא התותח הכבד ביותר בצבא ארצות הברית. דגם ה-A1 פותח בתקופת מלחמת וייטנאם והיווה כוח ארטילרי כבד במלחמה זאת. בעל בסיס ומראה דומה לתומ"ת M107 ששירת בצה"ל עד סוף שנות ה-90. הדגם מופעל על ידי 8 אנשי צוות וקצב אש שלו הוא 2 פגזים לדקה. הטווח המרבי עומד על 28.8 ק"מ.

XM2001 פרויקט אמריקאי שבוטל על ידי שר ההגנה דונלד רמספלד במאי 2002 לאחר שהושקעו בו יותר מ-11 מיליארד דולר. תומ"ת 155 מ"מ שהיה אמור להוות את "הדור הבא" בתומ"תים האמריקאים. לפי התוכנית היה אמור התומ"ת להכיל טעינה אוטומטית, מערכות מתוחכמות לשיפור שרידות אנשי הצוות, מערכת ניווט מתקדמת ומנוע חדיש.

תומ"תים רוסים וסובייטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התומ"תים הסובייטים ידועים לרוב לפי השם שניתן להם על ידי המערב. השם ניתן לרוב לפי השנה בו נצפה הכלי לראשונה על ידי צבאות המערב. התומ"תים הסובייטים בעלי מספר מאפיינים ברורים: 1. הנדסת אנוש ירודה. 2. לרוב מערכת החימוש כוללת טעינה אוטומטית. 3. המנוע ממוקם באחורי הכלי ולא בקדמתו. 4. הכלי מצויד במערכות הגנה מפני אב"כ. 5. מתאפיינים בשרידות מכנית מצוינת.

M1973 "אקטסיה" הוא תומ"ת בקוטר 152 מ"מ שנכנס לשרות צבא ברית המועצות ב-1973 (2S3). התותח עצמו דומה להוביצר D-20 הנגרר והאמין. טווח מרבי של 18 ק"מ או 24 ק"מ עם תחמושת מיוחדת. הרכב עצמו מבוסס על תובת רכב טילי SA-4.

M1974 "גווזידקה". זהו תומ"ת רוסי בקוטר 122 מ"מ, המבוסס על נגמ"ש הMT-LB, ונכנס לשרות ב-1974 (2S1). טווח מקסימלי של 15 ק"מ או 21 ק"מ כאשר מדובר בתחמושת ייעודית לטווח ארוך. התותח שימש בסיס לרק"ם ייעודי ויוצא למדינות רבות בעולם, כולל סוריה ואיראן.

M1985 הוא תומ"ת 120 מ"מ סובייטי (2S9). בשימוש כנשק ארטילרי וכנשק נ"ט. התותח מופעל על ידי 4 אנשי צוות ומנגנון האש מבוסס טעינה ידנית. קצב האש של התומ"ת נע בין 6 עד 8 פגזים בדקה. הדגם מתאפיין בהיותו נשק אמפיבי בעל יכולת הצנחה. ישנו שיפור של התומ"ת הנקרא 2S23. M1981 תומ"ת 153 מ"מ (2S5). טווח עד 17.3 ק"מ. 5 אנשי צוות. מהירות עד 65 קמ"ש.

2S19 Msta-S הוא תומ"ת מתקדם בקוטר 152 מ"מ שנכנס לשירות ב-1990. התותח עצמו מבוסס על תותח נגרר משנות השמונים, והרכב הורכב מרכיבים של הT-72 והT-80. טווח מרבי של 24 ק"מ או 40 ק"מ עם תחמושת מיוחדת.

תומ"תים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התומ"ת הגרמני Panzerhaubitze 2000

Panzerhaubitze 2000 או בקיצור PzH 2000. תומ"ת 155 מ"מ גרמני נחשב התומ"ת המתקדם ביותר בשימוש בעולם. בעל יכולת ליצור אש בקצב מהיר של 3 פגזים ב-9 שניות, או 10 פגזים ב-56 שניות. מגיע לטווח של 30 ק"מ ועד 40 ק"מ עם תחמושת לטווח ארוך. התומ"ת מופעל על ידי 5 אנשי צוות ומנגנון האש מכיל טעינה אוטומטית. חוץ מהצבא הגרמני משמש התומ"ת גם צבאות נוספים: יוון ואיטליה.

AS-90 תומ"ת "הברייבהארט" הבריטי 155 מ"מ, הוצג לראשונה ב-1993 ומשמש עד היום כאחד התומ"תים המרכזיים בצבא בריטניה. מגיע לטווח של 24.5 ק"מ ועד ל 38 ק"מ עם תחמושת לטווח ארוך. 5 אנשי צוות. בעל מערכות ניווט וכינון מתקדמות. קיים גם גירסת AS-90D המותאמת ללחימה במדבר.

תומ"תים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תותחים מתנייעים בצה"ל

תותחים מתנייעים מהווים כיום את רובו המוחלט של המערך הארטילרי של חיל התותחנים הישראלי.

בשנותיו הראשונות השתמש החיל בארטילריה נגררת, אך כבר לקראת מלחמת ששת הימים החל החיל לעבור לשימוש בתותחים מתנייעים שתאמו את דוקטרינת המלחמה הצה"לית.

החיל השתמש בעיקר בתותחים מתנייעים מתוצרת ארצות הברית, אך גם פיתח תומ"תים. רוב התומ"תים שפותחו על ידי החיל התבססו על תותח כבד (כגון 155 מ"מ או 175 מ"מ) שהותקן על תובה של טנק ללא צריח (כגון טנק השרמן).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]