ראובן פיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ראובן פיין
Reuben Fine
1914 ‏- 1993
ראובן פיין.jpg
הישג בולט היה מס' 1 בעולם בשנים 1940-1941
הדרגה הגבוהה ביותר רב אמן משנת 1950
מד כושר מרבי 2762 (יולי 1941)
מקצוע נוסף פסיכולוג
ארצות מגורים ארצות הברית
הערות יהודי

ראובן פייןאנגלית: Reuben Fine)‏ (11 באוקטובר 1914 , 26 במרץ 1993) שחמטאי יהודי-אמריקאי בדרגת רב אמן. מהשחמטאים המובילים בעולם מאמצע שנות השלושים של המאה העשרים ועד תחילת שנות הארבעים. כמו כן היה סופר שחמט, פסיכולוג, ומחבר ספרי פסיכולוגיה. פיין זכה בחמש מדליות, מתוכן ארבע מזהב, בשלוש אוליפיאדות שחמט בהן השתתף. ניצח באליפות הפתוחה של ארצות הברית בכל שבע הפעמים בהן נרשם לתחרות, בשנים (1932, 1933, 1934, 1935, 1939, 1940, 1941). חיבר מספר ספרי שחמט שעדיין פופולריים היום. לאחר מלחמת העולם השנייה השלים את לימודי הדוקטורט בפסיכולוגיה וחיבר ספרים רבים בתחום זה.

אמן בשנות העשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיין נולד בניו-יורק למשפחה עניה ממוצא יהודי-רוסי.‏[1] הוא למד לשחק שחמט בגיל שמונה, והחל לשחק ברמה תחרותית במועדון המפורסם על שמו של פרנק מרשל בניו-יורק ששימש זירת אימונים לרבי אמנים רבים ובהם בובי פישר, שנים מאוחר יותר. בשלב זה של הקריירה השחמטאית שלו פיין שיחק משחקי בזק רבים, ובהדרגה הפך לאחד מטובי שחקני הבזק בעולם. בתחילת שנות השלושים של המאה העשרים הוא היה ברמה שקולה לאלוף העולם אלכסנדר אלכין במשחקי בזק למרות שפיין הודה שבפעמים המועטות ששיחק מול קודמו של אלכין, חוסה ראול קפבלנקה הובס באופן חסר רחמים.

תחרות האמנים המשמעותית הראשונה בה פיין שיחק הייתה תחרות אמנים צעירים בשנת 1930; בתחרות ניצח ארתור דייק . פיין הפסיד בהפרש קטן בדו-קרב מול ארנולד דנקר. באליפות ניו-יורק בשנת 1931 הגיע פיין למקום השני עם 8/11 (ניצח: פרד ריינפלד). באותה שנה ניצח פיין באליפות מועדון מרשל עם 10.5/13, חצי נקודה לפני פרד ריינפלד. פיין ניצח בדו-קרב מול הרמן שטיינר 5.5-4.5 בשנת 1932; זה היה הראשון מבין שלושה דו-קרבות ששני השחקנים ינהלו ביניהם.

אלוף ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 17 זכה פיין בראשונה מבין 7 האליפויות הפתוחות של ארצות הברית. התחרות התקיימה במיניאפוליס בשנת 1932 ופיין, עם 9.5/11 הקדים במחצית הנקודה את שמואל רשבסקי. התחרות הבינלאומית הראשונה בה השתתף פיין הייתה בפסדנה, בשנת 1932, שם חלק מקום 7-10 עם 5/11 (המנצח: אלוף העולם אלכסנדר אלכין). בשנת 1932 זכה פיין שוב באליפות מועדון מרשל, עם 11.5/13, 2.5 נקודות לפני המקום השני. לאחר שסיים בהצטיינות את הקולג' בניו-יורק, ותוך כדי לימודים גם הוביל את הקולג' לאליפות הקולג'ים בשחמט בשנים 1931 ו-1932 החליט פיין לנסות את חיי השחמט המקצועני למשך מספר שנים.

כוכב אולימפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1933 ניצח פיין בתוצאה 8/10 בתחרות שמטרתה הייתה לקבוע את הרכב נבחרת ארצות הברית לאולימפיאדה. ניצחון זה הקנה לו את ההופעה הראשונה מבין שלוש בנבחרת הלאומית. שלוש הנבחרות בהן השתתף זכו במדליית זהב קבוצתיות. כמו כן זכה בשתי מדליות אישיות: אחת כסף בשנת 1933 והשנייה זהב, בשנת 1937.‏[2]

שנה לוח קבוצה מד יכולת נקודות תוצאות  % מקום
1933 3 ארצות הברית 9 מ-13 6+ 6= 1- 69.2 1 קבוצתי, 2 אישי
1935 1 ארצות הברית 9 מ-17 5+ 8= 4- 52.9 1 קבוצתי
1937 2 ארצות הברית 11.5 מ-15 9+ 5= 1- 76.9 1 קבוצתי, 1 אישי

הצלחות בצפון אמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיין ניצח פעם נוספת באליפות הפתוחה של ארצות הברית שהתקיימה בדטרויט בשנת 1933, עם 12/13, מחצית הנקודה לפני שמואל רשבסקי. בשנת 1933/34 ניצח באליפות ה-17 של מועדון מרשל עם 9.5/11 וניצח את ישראל הורוביץ בדו-קרב בשנת 1934 6-3.‏[3] פיין חלק מקום 1-2 עם שמואל רשבסקי באליפות הפתוחה של ארצות הברית שהתקיימה בשיקגו בשנת 1934, עם 7.5/9. לאחר מכן חלק מקום 1-3 במקסיקו סיטי עם הרמן שטיינר וארתור דייק. בתחרות סירקוז 1934 חלק פיין מקום 3-4 (ניצח: שמואל רשבסקי). פיין ניצח פעם רביעית ברציפות באליפות הפתוחה של ארצות הברית שהתקיימה במילווקי בשנת 1935, כאשר בשלב המוקדם צבר 6.5/9 ובגמר 8/10. לאחר סדרת הצלחות אלו בצפון אמריקה ניסה פיין את כוחו בתחרות ראשונה לבודדים באירופה, בלודז' 1935, שם חלק מקום 2-3 עם 6/9 (ניצח: סבלי גריגורייביץ' טרטקובר). פיין ניצח בתחרות הייסטינגס בשנת 1935/36 עם 7.5/9, נקודה לפני סאלו פלור.‏[4]

האליפות הסגורה של ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגם שפיין היה פעיל והצליח היטב בתחרויות בארצות הברית, מעולם לא ניצח באליפות הסגורה של ארצות הברית, כאשר בדרך כלל הגיע למקום השני אחרי יריבו הגדול שמואל רשבסקי. כאשר פרנק מרשל ויתר מרצונו על תואר אלוף ארצות הברית בשנת 1936, תואר בו החזיק משנת 1909, התקיימה התחרות המודרנית הראשונה לאליפות ארצות הברית. פיין צבר 10.5/15 בתחרות שהתקיימה בניו-יורק בשנת 1936, וחלק מקום 3-4 (ניצח: שמואל רשבסקי). באליפות שהתקיימה בניו-יורק בשנת 1938, פיין הגיע למקום השני עם 12.5/16 (ניצח: שמואל רשבסקי). באליפות שהתקיימה בניו-יורק בשנת 1940, פיין הגיע למקום השני עם 12.5/16 (ניצח שמואל רשבסקי בפעם השלישית ברציפות). באליפות שהתקיימה בניו-יורק בשנת 1944, פיין הגיע למקום השני עם 14.5/17 (ניצח: ארנולד דנקר). בארבע הפעמים בהן שיחק צבר פיין 50/64, תוצאה מצוינת של 78.1%, אך מעולם לא ניצח.

הצלחות בינלאומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות השלושים התוצאות של פיין בזירה הבינלאומית היו טובות מאלו של רשבסקי. בסוף שנת 1937 פיין ניצח ברציפות סדרה של תחרויות בינלאומיות חזקות, והיה אחד מהשחקנים המצליחים ביותר בעולם. בשנת 1936 פיין ניצח בתחרות אוסלו עם 6.5/7, חצי נקודה לפני סאלו פלור. באותה שנה ניצח בתחרות זנדוורט עם 8.5/11, לפני מקס אויבה, סבלי גריגורייביץ' טרטקובר ופאול קרס. פיין חלק מקום 3-5 בתחרות העילית שהתקיימה בנוטינגהם בשנת 1936, מחצית הנקודה אחרי שני המנצחים בתחרות, מיכאל בוטביניק וחוסה ראול קפבלנקה. פיין ניצח את עמנואל לסקר,‏[5] את ויליאם וינטר,‏[6] את אלכסנדר אודונל,‏[7] את יפים בוגוליובוב,‏[8] ואת תיאודור טיילור.‏[9]

נוטינגהם 1936 ‏[10]
01 02 03 04 05 06 07 08 09 10 11 12 13 14 15 תוצאה
1 מיכאל בוטביניק x ½ ½ ½ ½ ½ ½ ½ 1 1 1 1 1 1 ½ 10
2 חוסה ראול קפבלנקה ½ x ½ ½ 1 1 0 ½ 1 ½ ½ 1 1 1 1 10
3 מקס אויבה ½ ½ x ½ 1 0 ½ 0 1 ½ 1 1 1 1 1 9.5
4 ראובן פיין ½ ½ ½ x ½ ½ ½ 1 ½ 1 ½ 1 1 ½ 1 9.5
5 שמואל רשבסקי ½ 0 0 ½ x 1 ½ 1 1 1 ½ 1 1 1 ½ 9.5
6 אלכסנדר אלכין ½ 0 1 ½ 0 x 1 ½ ½ 1 1 ½ 1 ½ 1 9
7 סאלו פלור ½ 1 ½ ½ ½ 0 x ½ 1 1 ½ 0 0 1 1 8.5
8 עמנואל לסקר ½ ½ 1 0 0 ½ 0 x ½ 1 ½ 1 1 1 1 8.5
9 מילן וידמר 0 0 0 ½ 0 ½ 0 ½ x 1 ½ ½ 1 ½ 1 6
10 יפים בוגוליובוב 0 ½ ½ 0 0 0 0 0 0 x ½ 1 1 1 1 5.5
11 סבלי גריגורייביץ' טרטקובר 0 ½ 0 ½ ½ 0 ½ ½ ½ ½ x 0 0 1 1 5.5
12 תיאודור טיילור 0 0 0 0 0 ½ 1 0 ½ 0 1 x ½ ½ ½ 4.5
13 אלכסנדר אודונל 0 0 0 0 0 0 1 0 0 0 1 ½ x ½ ½ 3.5
14 ג'ורג' אלן תומס 0 0 0 ½ 0 ½ 0 0 ½ 0 0 ½ ½ x ½ 3
15 ויליאם וינטר ½ 0 0 0 ½ 0 0 0 0 0 0 ½ ½ ½ x 2.5

בתחרות אמסטרדם של שנת 1936 חלק פיין מקום 1-2 עם מקס אויבה עם 5/7, מחצית הנקודה לפני אלכסנדר אלכין. בתחרות הייסטינגס 1936/37 הגיע פיין למקום השני עם 7.5/9 (ניצח: אלכסנדר אלכין).

שנת 1937 הייתה המוצלחת ביותר של פיין: הוא ניצח בתחרות לנינגרד עם 4/5, לפני גריגורי לבנפיש שזכה באליפות ברית המועצות באותה שנה. פיין ניצח בתחרות מוסקבה עם 5/7. שתי הצלחות אלו הפכו את פיין לאחד מהזרים היחידים שניצח בתחרות על האדמה הרוסית. פיין חלק מקום ראשון-שני בתחרות מרגייט עם 7.5/9, נקודה וחצי לפני אלכסנדר אלכין. בהמשך חלק פיין מקום 1-3 בתחרות אוסטנד עם פאול קרס והנרי גרוב, עם 6/9. בתחרות סטוקהולם ניצח פיין עם 8/9, 1.5 נקודות לפני גדעון סטולברג. באותה שנה ניצח פיין את גדעון סטולברג בדו-קרב שהתקיים בגוטבורג. בתחרות זמרינג/באדן הגיע פיין למקום השני עם 8/14, אחרי פאול קרס.‏[11]

זמרינג באדן 1937
01 02 03 04 05 06 07 08 09 תוצאה
1 פאול קרס x ½½ ½½ 10 ½1 10 ½1 11 9
2 ראובן פיין ½½ x ½½ ½½ ½½ ½½ 8
3 חוסה ראול קפבלנקה ½½ ½½ x ½½ ½0 ½1 ½½ 7.5
4 שמואל רשבסקי 01 ½½ ½½ x ½½ 11 ½0 10 7.5
5 סאלו פלור ½½ ½0 ½½ x ½½ 7
6 אריך אליסקסיס 10 ½½ 00 x ½0 6
7 ויאצסלאב רגוזין ½0 ½0 ½1 ½½ x 6
8 ולדימיר פטרוב 00 10 ½0 x 5

בתחרות קמרי הייתה לפיין תוצאה חלשה של 9/17 ומקום שמיני (ניצחו: שמואל רשבסקי, סאלו פלור וולדימיר פטרוב). בתחרות הייסטינגס 1937/38 חלק פיין מקום 4-5 עם 6/9 (ניצח: שמואל רשבסקי).

הופעה בתחרות AVRO[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1938 חלק פיין מקום ראשון עם פאול קרס בתחרות היוקרתית שהתקיימה בהולנד, עם 8.5/14. זו אחת מהתחרויות המפורסמות ביותר במאה ה-20, ויש הסוברים כי עד עצם היום הזה היא התחרות החזקה ביותר שהתקיימה מעולם. מארגני התחרות קיוו כי מנצח תחרות AVRO, תחרות בסיבוב כפול, יהיה המתמודד מול אלוף העולם אלכסנדר אלכין. פיין סיים לפני אלוף העולם לעתיד מיכאל בוטביניק, אלוך העולם המכהן אלכסנדר אלכין, אלופי העולם לשעבר מקס אויבה וחוסה ראול קפבלנקה ורבי האמנים שמואל רשבסקי וסאלו פלור. פיין ניצח את שני משחקיו מול אלכסנדר אלכין.‏[12]

במשחק בו ניצח פיין את בוטביניק,‏[13] כתב בוטביניק כי בעמדה הסופית אין לו אף מסע אפשרי והצריח ב-ו3 מאוים. זה שילוב של רעיון אסטרטגי יוצא מן הכלל של פיין בשילוב דקויות טקטיות. ניצחונותיו על רשבסקי,‏[14] על מקס אויבה,‏[15] ועל סאלו פלור - במשחק זה הפגין פיין טקטיקה עמוקה בהסתעפות לא רגילה של ההגנה הצרפתית.‏[16]

the final position, "Black does not have a single move, and Rf3 is threatened. A combination of a splendid strategic idea with tactical subtleties

תחרות AVRO 1938
מספר שם 1 2 3 4 5 6 7 8 תוצאה
1 פאול קרס XX 1= == == 1= == 1= == 8.5
2 ראובן פיין 0= XX 1= 10 10 11 == 1= 8.5
3 מיכאל בוטביניק == 0= XX =0 1= 1= =1 == 7.5
4 מקס אויבה == 01 =1 XX 0= 0= 01 1= 7
5 שמואל רשבסקי 0= 01 0= 1= XX == == 1= 7
6 אלכסנדר אלכין == 00 0= 1= == XX =1 =1 7
7 חוסה ראול קפבלנקה 0= == =0 10 == =0 XX =1 6
8 סאלו פלור == 0= == 0= 0= =0 =0 XX 4.5

שנות המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משום שמלחמת העולם השנייה טרפדה כל סיכוי לדו-קרב על אליפות העולם, החל פיין בכתיבה שחמטאית. בשנת 1941 הוא כתב את "סיומי שחמט בסיסיים", אוסף של ניתוחי סיומים שגם היום, כשבעים שנה מאוחר יותר, עדיין נחשב לאחת מהיצירות הטובות ביותר בנושא זה. ספרו "הרעיונות מאחורי פתיחות בשחמט" לא מעודכן אך עדיין מועיל להבנת הרעיונות שמונחים ביסוד פתיחות רבות בשחמט.
במהלך מלחמת העולם השנייה עבד פיין עבור הצי האמריקאי, וביצע משימה של חישוב הסתברויות של עליית הצוללות הגרמניות בנקודות מסוימות על פני המים; כמו כן שימש פיין כמתרגם.
פיין לא יכול היה להתחרות באירופה במהלך המלחמה, שכן אירופה הייתה חסומה על ידי הצי הגרמני. פיין התחרה במספר תחרויות רציניות שהתקיימו בארצות הברית, והמשיך להצליח, אך הפרסים הכספיים היו זעומים גם למנצחי התחרויות. פיין ניצח באליפות ארצות הברית הפתוחה של שנת 1939 שהתקיימה בניו-יורק עם 10.5/11, מחצית הנקודה לפני שמואל רשבסקי. פיין ניצח באותה שנה גם באליפות ה-23 של מועדון מרשל, עם 14/16. פיין ניצח באליפות ארצות הברית הפתוחה של שנת 1940 שהתקיימה בדאלאס עם תוצאה מושלמת של 8/8 בשלב הגמר, שלוש נקודות לפני המקום השני הרמן שטיינר. בשנת 1941 ניצח פיין באליפות מדינת ניו-יורק שהתקיימה בהמילטון, עם 8/10, נקודה לפני שמואל רשבסקי, ארנולד דנקר ויצחק קשדן. באותה שנה ניצח פיין באליפות מועדון מרשל עם 14/15, לפני פרנק מרשל. פיין ניצח באליפות ארצות הברית הפתוחה של שנת 1941 שהתקיימה בסט. לואיס עם תוצאה של 4/5 בשלב המוקדמות ו-8/9 בשלב הגמר.
פיין ניצח בתחרות וושינגטון בשנת 1942 בתוצאה מושלמת של 7/7. הוא הביס את הרמן שטיינר בדו-קרב 3.5-0.5 בוושינגטון בשנת 1944. פיין ניצח באליפות ארצות הברית לשחמט בזק בשנת 1944 עם 10/11 וחזר על אותה תוצאה בשנת 1945. בתחרות פאן-אמריקה שהתקיימה בהוליווד בשנת 1945 הגיע פיין למקום השני עם 9/12 לאחר שמואל רשבסקי. הוא שיחק בדו-קרב באמצעות הרדיו מול נבחרת ברית המועצות והפסיד 0.5-1.5 ליצחק בולסלבסקי. בשנת 1946 התקיים דו-קרב גומלין, הפעם במוסקבה, וזו הייתה נסיעתו האחרונה של פיין למטרת התמודדות שחמטאית. פיין הפסיד 0.5-1.5 לפאול קרס.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר מלחמת העולם השנייה הסתיימה בשנת 1945, פיין היה עסוק בכתיבת הדוקטורט בפסיכולוגיה. לאחר שהשלים את כתיבת הדוקטורט חזר לשחק שחמט תחרותי. פיין ניצח בתחרות ניו-יורק בשנת 1948 עם 8/9 והקדים את מיגל ניידורף , מקס אויבה והרמן פילניק. פיין סיים בתיקו דו-קרב עם מיגל ניידורף בתוצאה 4-4 בשנת 1949. בשנת 1950 זכה פיין בתואר רב אמן של פיד"ה, ברשימה המקורית של רבי האמנים. התחרות המשמעותית האחרונה בה השתתף הייתה תחרות לזכרו של מוריס ורטהיים בשנת 1951. בתחרות זו הגיע למקום הרביעי עם 7/11 (ניצח: שמואל רשבסקי).

אליפות העולם בשנת 1948[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שאלוף העולם אלכסנדר אלכין מת בשנת 1946 פיד"ה ארגנה תחרות לקביעת האלוף החדש. כזוכה במקום ראשון משותף בתחרות AVRO פיין הוזמן להשתתף התחרות אך סירב, מסיבות לא ידועות אך ששימשו כר לספקולציות רבות. בשנת 1947 פיין שיחק דו-קרב שלישי מול הרמן שטיינר בלוס אנגלס וניצח 5-1. דו-קרב זה היה במסגרת אימוניו לקראת הופעה אפשרית בהתמודדות על אליפות העולם.
באופן פומבי הצהיר פיין כי איננו יכול להפסיק את עבודתו על הדוקטורט שלו בפסיכולוגיה. המשא ומתן על קיום התחרות התארך מאוד, ולפרק זמן ארוך לא היה ברור אם האירוע יתקיים או לא. פיין כתב שאיננו מעוניין להשקיע חודשים רבים בהתכוננות לתחרות ולבסוף לראות שהתחרות מתבטלת. ישנה השערה שפיין סירב לשחק משום שחשד כי יהיה שיתוף פעולה בין שלושה הנציגים הסובייטיים שיבטיחו כי אחד מביניהם יזכה בתחרות. בגיליון אוגוסט 2004 של הבטאון Chess Life, סיפר רב-אמן לארי אבנס שפיין סיפר לו שלא היה מוכן לבזבז שלושה חודשים מחייו להתבונן כיצד הרוסים "זורקים" משחקים האחד לשני.
הנה מספר גרסאות שכתב פיין: בבטאון Chess Review מחודש נובמבר 1948 בעמוד 2,‏‏[17] בספרו משנת 1958 "Lessons from My Games" בעמודים 151-152,‏‏[18] בספרו משנת 1973 "Bobby Fischer’s Conquest of the World’s Chess Championship" בעמודים 4-5, ‏‏[19] בראיון מחודש אוקטובר בשנת 1984 לבטאון Chess Life בעמוד 25 אמר פיין,‏‏[20] בבטאון Chess Life מחודש ספטמבר 1989 בעמוד 7 מובא קטע ממכתב של פיין. ‏‏[21]

תוצאות נגד שחמטאי הצמרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפיין הייתה קריירה קצרה יחסית בשחמט של הרמה העליונה, אך השגיו נגד שחמטאי הצמרת מרשימים. פיין התמודד עם חמישה אלופי עולם:

יריביו האמריקאיים העיקריים היו שמואל רשבסקי +3 =12 -4 , הרמן שטיינר +21 =8 -4 , יצחק קשדן +6 =6 -1 , אלברט סימונסון +6 =1 -1 , ישראל הורוביץ +10 =7 -2 , ארנולד דנקר +7 =7 -6 , פרד ריינפלד +10 =7 -5 וארתור דייק +6 =5 -7 (מתוך ההפסדים שלושה היו כאשר פיין היה בן 16).

בזירה הבינלאומית פיין התמודד עם טובי השחקנים של זמנו, ובדרך כלל הייתה ידו על העליונה, עם שלושה יוצאים מן הכלל. פיין התקשה מול פאול קרס +1 =8 -3, מילן וידמר +0 =2 -1 ויצחק בולסלבסקי +0 =1 -1. עם כל היתר התמודד בהצלחה: מיגל ניידורף +3 =5 -3, סבלי גריגורייביץ' טרטקובר +2 =4 -1, סאלו פלור +2 =7 -0, גריגורי לבנפיש +1 =0 -0, ג'ורג' אלן תומס +2 =3 -0, אריך אליסקסיס +1 =2 -0, ויאצסלאב רגוזין +1 =1 -0, ולדימיר פטרוב +2 =1 -1, יפים בוגוליובוב +1 =1 -0, יאן פולטיס +2 =0 -0, שמואל לנדאו +4 =1 -0, ג'ורג' קולטנובסקי +2 =1 -0, איגור בונדרבסקי +1 =0 -0, גזה מארוצי +1 =0 -0, ויליאם וינטר +4 =0 -0, ארנסט גרינפלד +1 =0 -0, גדעון סטולברג +4 =5 -2, אנדור לילינטל +1 =0 -0, לאסלו סאבו +0 =1 -0, ולדאס מיקאנס +1 =1 -0, רודולף שפילמן +0 =1 -0, קונל יוז אודונל אלכסנדר +1 =3 -0.

גם מול הדור החדש של האמנים האמריקאים שצצו בשנות הארבעים המאוחרות הוכיח פיין כי הוא יכול להצליח היטב. ארתור ביסגאייר +1 =1 -0 , לארי אבנס +0 =2 -0, ג'ורג' קרמר +1 =1 -0 ורוברט ביירן +0 =1 -0.

בין עשרת הטובים בעולם במשך שמונה שנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגם שפיד"ה, האיגוד העולמי לשחמט, לא חישבה באופן פורמלי דירוגי שחמט של משחקים בינלאומיים עד שנת 1970, ניתן לחשב בדיעבד את ביצועי מד כושר של השחמטאים גם לפני תאריך זה. האתר chessmetrics.com מתמחה בדירוגים היסטוריים מדרג את פיין בין עשרת הטובים בעולם החל מחודש מרץ 1936 ועד אוקטובר 1942, ושוב בין ינואר 1949 ועד דצמבר 1950. בין שתי תקופות אלו היה פחות פעיל כשחקן, ולכן דירוגו ירד. בין אוקטובר 1940 למרץ 1941 דורג פיין במקום הראשון בעולם, והיה בין שלושת הראשונים מדצמבר 1938 ועד יוני 1942. דירוג השיא של פיין היה 2762 בחודש יולי 1941.

התמודדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה מיקום המתמודד השני תוצאה
1932 ניו יורק הרמן שטיינר 5.5 מ-10 ניצחון
1934 ניו יורק אל הורוביץ 6 מ-9 ניצחון
1937 גוטנבורג גדעון סטילברג 5 מ-8 ניצחון
1937 סטוקהולם אמיל ג'ונסון 1.5 מ-2 ניצחון
1944 וושינגטון הרמן שטיינר 3.5 מ-4 ניצחון
1949 ניו יורק מיגל ניידורף 4 מ-8 תיקו

פסיכולוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שפיין קיבל תואר דוקטורט מאוניברסיטת דרום קליפורניה, נטש את השחמט המקצועני על מנת להתרכז במקצועו החדש. פיין המשיך לשחק שחמט כל חייו, כולל מספר משחקים ידידותיים בשנת 1963 עם בובי פישר, אחד מהם נכלל בספרו הידוע של פישר "My Sixty Memorable Games". בשנת 1956 כתב מאמר בנושא "תצפיות פסיכואנליטיות על שחמט ועל אמני שחמט" עבור בטאון פסיכולוגי. מאוחר יותר הרחיב פיין את המאמר לספר בשם "הפסיכולוגיה של שחקן השחמט" בו הוא מספק תובנות מתוך התאוריה של פרויד. פיין לא היה הראשון שבחן את הנפש והתייחסותה לשחמט, אלפרד בינה, ממציא מבחן IQ חקר את התפקוד השכלי של שחקני שחמט חזקים, ומצא שלעתים קרובות יש להם כישורים שכליים מוגברים, למשל - זיכרון טוב מאוד. פיין המשיך ופרסם ספר על ההיסטוריה של הפסיכואנליזה (1979) ומספר ספרים אחרים בנושאי פסיכולוגיה. כמו הרבה פסיכואנליסטים של זמנו, האמין פיין שניתן לרפא הומוסקסואליות ודעותיו בנושא מצוטטות במאבקים משפטיים ביחס להומוסקסואליות, כולל בקרב המשפטי לגבי נישואים חד-מיניים שהתקיים בהוואי. פיין היה פרופסור אורח באוניברסיטה של אמסטרדם ופירנצה.

ספרים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחמט
  • Basic Chess Endings, by Reuben Fine, 1941, McKay. Revised in 2003 by Pal Benko. ISBN 0-8129-3493-8.
  • The Ideas Behind the Chess Openings, by Reuben Fine, 1943. Revised in 1989. McKay, ISBN 0-8129-1756-1.
  • Practical Chess Openings, by Reuben Fine.
  • The Middlegame in Chess, by Reuben Fine. ISBN 0-8129-3484-9.
  • Modern Chess Openings, sixth Edition, by Reuben Fine.
  • Chess the Easy Way, by Reuben Fine, 1942. 1986 Paperback re-issue. ISBN 0-6716-2427-X
  • Chess Marches On, by Reuben Fine, 1946.
  • Dr. Lasker's Chess Career, by Reuben Fine and Fred Reinfeld, 1935.
  • Lessons From My Games, by Reuben Fine, 1958.
  • The Psychology of the Chess Player, by Reuben Fine, 1967.
  • Bobby Fischer's Conquest, by Ruben Fine 1973
  • The World's Great Chess Games, by Reuben Fine; Dover; 1983. ISBN 0-486-24512-8.
פסיכולוגיה
  • Freud: a Critical Re-evaluation of his Theories, by Reuben Fine (1962).
  • The Healing of the Mind, by Reuben Fine (1971).
  • The Development of Freud's Thought, by Reuben Fine (1973).
  • Psychoanalytic Psychology, by Reuben Fine (1975).
  • The History of Psychoanalysis, by Reuben Fine (1979).
  • The Psychoanalytic Vision, by Reuben Fine (1981).
  • The Logic of Psychology, by Reuben Fine (1985).
  • The Meaning of Love in Human Experience, by Reuben Fine (1985).
  • Narcissism, the Self, and Society, by Reuben Fine (1986).
  • The Forgotten Man: Understanding the Male Psyche, by Reuben Fine (1987).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [1]
  2. ^ [2].
  3. ^ אחד מניצחונותיו.
  4. ^ ניצחונו על תומאס.
  5. ^ [3].
  6. ^ [4].
  7. ^ [5].
  8. ^ [6].
  9. ^ [7].
  10. ^ Capablanca's 100 best games of chess - H. Golombek
  11. ^ ניצחונו על רוגוזין ועל פטרוב.
  12. ^ משחק אחד והמשחק השני.
  13. ^ [8].
  14. ^ [9]
  15. ^ [10].
  16. ^ [11].
  17. ^

    ‘At the time of the tournament, I was not teaching, but working on my doctoral dissertation. I was not bound by any contract to the university. I withdrew from the tournament because I did not care to interrupt my research. Needless to say, nobody had consulted me on whether the dates set were convenient for me.’

  18. ^

    ‘The next year they [presumably the Russians] changed their minds again, and the tournament was held. By that time I was embarked on my new profession as a psychoanalyst and was unable to play.’

  19. ^

    Fine claimed that a proposed 1947 tournament for the title was ...

    ‘… called off by the Russians as part of a kind of blackmail scheme to force the players to compete in Russia. My own refusal to play in 1948 was motivated in part by the uncertainty about whether the Russians would come to the playing hall at all, and if so, under what conditions.’

  20. ^

    Fine stated that he decided not to compete in the 1948 championship because if he had gone to the Netherlands (the site of the first part of the event) the Russians might not have participated and he would have wasted ‘a whole year of his life in preparation. Moreover, it seemed foolish to play in such hostile circumstances.’

  21. ^

    ‘The tournament was finally arranged for 1948, to be played half in the Netherlands and half in the Soviet Union (where the safety of the foreign masters was questionable). I did not play because of the expense involved, most of which I was expected to pay myself; and because I considered the tournament as it was arranged to be illegal. TASS fabricated a story that I had had to desist because of career pressures. (In fact, I was not at that time employed; I was working on my doctorate.) The TASS story was a total fraud.’