ראש סגל הבית הלבן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דניס מקדאנה, ראש סגל הבית הלבן

ראש סגל הבית הלבןאנגלית: White House Chief of Staff) הוא עוזרו הבכיר של נשיא ארצות הברית והאחראי על כל הסגל הנשיאותי. ראש הסגל עובד בצמוד לנשיא על בסיס יומיומי, ועוצמה רבה מרוכזת בידיו כתוצאה מקרבה זו.

במהלך ממשל אובמה, עד 1 באוקטובר 2010 כיהן רם עמנואל כראש הסגל. לאחר שהחליט לפרוש מהתפקיד כדי להתמודד על ראשות עיריית שיקגו, נבחר פיט ראוס לממלא-מקום ראש הסגל. ב-6 בינואר 2011 הוכרז כי ויליאם דיילי יהיה מחליפו הקבוע של רם עמנואל כראש סגל הבית הלבן. בינואר 2012 התפטר דיילי וג'ייקוב לו החליפו בתפקיד. לאחר בחירתו מחדש של ברק אובמה לכהונה שנייה, ולאחר שג'ייקוב לו הוכרז כשר האוצר הבא, הכריז אובמה בינואר 2013 על דניס מקדאנה כראש הסגל החדש.

תולדות התפקיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקיד ראש הסגל נוצר ב-1946 ונקרא אז "עוזר נשיא ארצות הברית". הצורך בתפקיד עלה עם יישום מסקנות ועדת בראונלאו ב-1939 והקמת הסגל הנשיאותי העומד לרשות הנשיא ומדווח לו ישירות. התואר שונה ל"ראש הסגל של הבית הלבן" ב-1961.

נשיאים שונים יצקו תוכן שונה לתפקיד ראש הסגל. בדרך כלל הוא אחראי על ניהול כל אנשי הסגל שמתחתיו, קביעת לוח הזמנים של הנשיא וניטור הגישה הישירה אליו. היכולת לקבוע מי זוכה להפגש עם הנשיא ומי לא זוכה לכך מעניקה לראש הסגל עוצמה פוליטית רבה. בדרך כלל נבחר לתפקיד אחד מיועציו הפוליטיים הקרובים של הנשיא, על פי רוב חבר אישי שהלך עם הנשיא כברת דרך פוליטית.

לא כל נשיא בוחר לאייש את תפקיד ראש הסגל. לקנדי לא היה ראש סגל וגם לא לקרטר עד שלהי כהונתו. ניקסון לא רצה למנות ראש סגל במקום בוב הולדמן שהתפטר, אולם שינה את דעתו כשראה כמה קשה להתמודד עם הניהול היומיומי הישיר של הסגל כולו, ומינה במקומו את אלכסנדר הייג.

לרוב הנשיאים היה יותר מראש סגל אחד, בעיקר משום שהלחץ הרב הכרוך בתפקיד גורם לזמן כהונה ממוצע של פחות משנתיים וחצי. כהונתו של ג'ון סטילמן (1946-1952) הייתה הארוכה ביותר עד כה.

ראשי סגל היו על פי רוב פוליטיקאים לפני שנכנסו לתפקיד וכמה מהם המשיכו מתפקיד זה למשרות בכירות אחרות בממשלים מאוחרים יותר. הייג היה למזכיר המדינה, דיק צ'ייני, שהיה ראש הסגל של ג'רלד פורד, כיהן בהמשך כסגן נשיא ארצות הברית תחת הנשיא ג'ורג' ווקר בוש. גם מזכיר ההגנה לשעבר דונלד ראמספלד היה ראש הסגל של הנשיא פורד.

לעתים בחרו נשיאים להותיר בידי ראשי הסגל שלהם את כל הפרטים של ניהול הממשל, להתוות בקווים כלליים מדיניות ולהתרחק מפרטי יישומה בפועל. במקרים כאלה נוצרת דינמיקה שמזכירה את תפקידו של ראש ממשלה במשטרים נשיאותים כגון אלה של צרפת ורוסיה. דוגמה לכך היא התפקיד שמילאו ג'יימס בייקר ודונלד ריגן תחת הנשיא רונלד רייגן, במה שכונתה לעתים "נשיאות קיסרית". בצד השני של הסקאלה מצויים נשיאים שבחרו לשקוע בפרטים רבים ככל האפשר ולתקשר באופן ישיר עם חברי הקבינט. ביל קלינטון וג'ורג' ווקר בוש נחשבים לנשיאים כאלה, ועל כן עוצמתם הפוליטית של ראשי הסגל שלהם לא הייתה רבה.

ראש הסגל בטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השחקן ג'ון ספנסר גילם במשך שש שנים את ראש הסגל הדמוקרטי ליאו מקגרי בסדרת הטלוויזיה עטורת הפרסים הבית הלבן. מבקרי טלוויזיה ופוליטקאים כאחד שיבחו את הנאמנות של התפקיד שגילם לזה שבמציאות. בעונה השישית הוחלף מקגרי בסי ג'יי קרג, בגילום השחקנית אליסון ג'אני. במציאות לא כיהנה מעולם אישה בתפקיד ראש הסגל.

בסדרת הטלוויזיה "24" משחקים מספר שחקנים את תפקיד ראש הסגל, ובהם ג'וד צ'יקוללה.

רשימת ראשי הסגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש הסגל נשיא שנות כהונה
ג'ון סטילמן הארי טרומן 1946 - 1952
שרמן אדמס דווייט אייזנהאואר 1953 - 1958
וילטון פרסונז 1958 - 1961
- ג'ון קנדי 1961 - 1963
מרווין ווטסון לינדון ג'ונסון 1963 - 1968
בוב הולדמן ריצ'רד ניקסון 1969 - 1973
אלכסנדר הייג 1973 - 1974
דונלד רמספלד ג'רלד פורד 1974 - 1975
דיק צ'ייני 1975 - 1977
- ג'ימי קרטר 1977 - 1979
המילטון ג'ורדן 1979 - 1980
ג'ק ווטסון 1980 - 1981
ג'יימס בייקר רונלד רייגן 1981 - 1985
דונלד ריגן 1985 - 1987
הווארד בייקר 1987 - 1988
קנת דוברשטיין 1988 - 1989
ג'ון סונונו ג'ורג' הרברט ווקר בוש 1989 - 1991
סמואל סקינר 1991 - 1992
ג'יימס בייקר 1992 - 1993
מאק מקלארטי ביל קלינטון 1993 - 1994
לאון פנטה 1994 - 1997
ארסקין באולס 1997 - 1998
ג'ון פודסטה 1998 - 2001
אנדרו קארד ג'ורג' ווקר בוש 2001 - 2006
ג'וש בולטן 2006 - 2009
רם עמנואל ברק אובמה 2009 - 2010
פיט ראוס 2010 - 2011
ויליאם דיילי 2011 - 2012
ג'ק לו[1] 2012 - 2013
דניס מקדאנה[2] מ-2013

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]