פצצת מצרר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פצצת המצרר האמריקנית CBU-87

פצצת מצרר היא פצצה המכילה מספר רב של פצצונות (פצצות קטנות). פצצת המצרר מתפוצצת בגובה מסוים מעל הקרקע והפצצונות שבה מתפזרות ומתפוצצות זמן קצר לאחר מכן. פצצת מצרר גורמת להרס רב ומשמשת בעיקר לפגיעה בחיילים רגלים, אולם פותחו אף פצצות מצרר לשימושים מיוחדים, כגון הרס מסלולי תעופה, פגיעה בשריון וטיהור שדות מוקשים.

בשל הפגיעה הרבה של פצצות מצרר באזרחים, במיוחד אחרי תום הקרבות, השימוש בנשק זה זוכה לביקורת בינלאומית רחבה, ונעשים מאמצים בינלאומיים לאסור את השימוש בו, ב-2010 נכנסה לתוקף האמנה הבינלאומית לאיסור על פצצות מצרר.

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

פצצת מצרר אמריקאית כראש קרבי לטיל המכילה פצצונות מסוג M139 המכילות גז עצבים מסוג סארין

פצצות מצרר פותחו להגברת היעילות של התקפות אוויריות, במיוחד נגד מטרות "רכות" כגון חיילים לא ממוגנים. במקרים כאלה שימוש בפצצה בודדת הוא בעל יעילות נמוכה יותר כיוון שפצצה אחת מכסה שטח קטן יחסית ויעילותה תלויה בדיוק ההפצצה. קובץ של פצצונות קטנות יותר פועלות באותו עקרון כמו תחמושת רובה ציד המפזר כדוריות על שטח נרחב יותר.

פצצת המצרר הראשונה שזכתה לשימוש מבצעי הייתה הפצצה הגרמנית SD-2 או Sprengbombe Dickwandig 2 kg (מגרמנית "פצצה רבת עוצמה בעל דופן עבה במשקל 2 ק"ג") שכינויה היה "פצצת פרפר". בתקופת מלחמת העולם השנייה השתמשו בה הגרמנים לתקיפת מטרות אזרחיות וצבאיות. טכנולוגיה דומה של פצצות מצרר פותחה באופן בלתי תלוי על ידי צבאות ארצות הברית, ברית המועצות ואיטליה. בימינו, פצצות מצרר הן חלק מן החימוש התקני במדינות רבות ומיועדות לשימושים מגוונים.

מזה עשרות שנים קיימות פצצות מצרר שניתן לשגרן מכלי נשק ארטילריים. הצבא האמריקאי מכנה פצצות אלה בשם "זיקוקים" (firecracker) או "פופקורן", בגלל הפיצוצים הקטנים הרבים הנגרמים באזור המטרה.

סוגי פצצות מצרר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פצצת מצרר BLU-3 "אננס" בשימוש צבא ארצות הברית בעת מלחמת וייטנאם

פצצת מצרר בסיסית מורכבת מתרמיל חלול (בדרך כלל בעל קווי מתאר חלקים) המכיל בין שלוש ל-2,200 פצצונות. חלק מפצצות המצרר מתוכננות כך שהמעטפת החיצונית תישאר צמודה למטוס לאחר שהפצצונות הקטנות שוחררו. בחלק מפצצות המצרר הפצצונות מחוברות למצנח או זיקוק, המאט את נפילתן ומאפשר למטוס להתרחק מאזור המטרה בגיחות הפצצה נמוכות.

פצצות מצרר-תבערה מתוכננות להצית שריפות. בפצצות אלה, הפצצונות מכילות זרחן לבן או נפלם. לעתים קרובות פצצת מצרר מכילה פצצונות תבערה יחד עם פצצונות המיועדות לפגיעה בחיילים ובמשוריינים. כאשר נעשה שימוש בפצצות מצרר בשטח בנוי, בדרך כלל מופצץ השטח ראשית בפצצות רגילות הממוטטות קירות מבנים ורק אחר כך מופצץ השטח בפצצות מצרר. בעת ההפצצות האסטרטגיות בתקופת מלחמת העולם השנייה נעשה שימוש נרחב בפצצות מצרר על ידי שני הצדדים הלוחמים. פצצות מצרר-תבערה הן שהחלו את סופות האש הענקיות שכילו את הערים דרזדן וטוקיו בזמן מלחמת העולם השנייה.

פצצונות מצרר נגד-אדם מכילות רסיסים המתפזרים עם הפיצוץ לכל עבר, הורגים לוחמים ומשמידים מטרות לא ממוגנות. לצד פצצונות תבערה, פצצות נגד-אדם היו הראשונות שיוצרו על ידי גרמניה בעת מלחמת העולם השנייה. השימוש הידוע ביותר בפצצונות מסוג זה היה בעת הבליץ על לונדון, שם פוזרו הפצצונות בעיר כדי לעכב מאמצי כיבוי אש באזורים שהופצצו. חלק מן הפצצונות הכילו מנגנוני השהיה או מילכוד והתפוצצו לאחר מגע. פצצונות נגד-אדם יעילות הרבה יותר מתחמושת רגילה כיוון שלכל תחמיש רגיל, בין אם פצצה או קליע ארטילרי, קיים סיכוי קטן להכות במטרה מבוצרת. המספר הגדול של הפצצונות בפצצת מצרר מעלה את הסיכוי להרוס מבנה מבוצר.

רוב הפצצונות נגד-שריון מכילות קליע בעל ראש נפץ המיועד לחדור שריון טנקים ורכב קרבי משוריין (מטען חלול). חלק מפצצות המצרר נגד שריון הן פצצות מונחות. פצצונות נגד-שריון יעילות מאוד גם לטיהור תעלות וביצורים מכוסים. בצבא ארצות הברית נעשה בדרך כלל שימוש בפצצות מצרר המשלבות בתוכן פצצונות נגד-שריון יחד עם פצצונות נגד-אדם.

פצצונות להשמדת מסלולי תעופה, כמו פצצת JP233 למשל, מתוכננות לחדור בטון בטרם הן מתפצצות, כך ניתן לרסק את פני המסלול וליצור בו מכתשים. בפצצת ה-JP233 יצירת המכתשים נעשית בעזרת שימוש בפצצונות בעלות ראש נפץ כפול, הראשון הוא קליע חודר והשני יוצר התפוצצות רגילה. ראש הנפץ החודר יוצר מכתש קטן שבתוכו נוצרת ההתפוצצות השנייה, המרחיבה אותו. פצצונות להשמדת מסלולי תעופה משולבות בדרך כלל עם פצצונות נגד-אדם המצוידות במנגנון השהיה או מנגנון מילכוד, זאת כדי להקשות ולעכב את תיקון המסלול.

קיימת פצצות מצרר המפזרות פצצונות מוקשים המתפוצצים בעת מגע. קיימות פצצונות מוקשים נגד-אדם ומוקשים נגד שריון. פיזור של פצצונות מוקשים נגד שריון נעשה כמעט תמיד בשילוב עם פצצונות נגד אדם, כדי להקשות על טיהור שדה המוקשים. כיוון שמוקשים כאלה בדרך כלל יהיו על פני השטח, בתחמישים מסוימים מחוברות הפצצונות לתיל ממעיד הנורה מן הפצצונת מיד לאחר שהגיעה לקרקע, כך קשה עוד יותר לפנות את הפצצות. כדי ששדות המוקשים שפוזרו בעזרת פצצות מצרר לא ישארו בשטח באופן קבוע, פצצונות מוקשים הנמצאות בשימוש צבא ארצות הברית מכילות מנגנון השהיה המתוכנן להתפוצץ לאחר 4-48 שעות.

בשנות החמישים והשישים ארצות הברית וברית המועצות פתחו פצצות מצרר לצורך לוחמה כימית. פצצות אלה הכילו מגוון חומרים, החל מגז עצבים, דוגמת סארין, וכלה בחומרים משירי עלווה (לחשיפת אזורים מיוערים) וגז מדמיע. השימוש בפצצונות כימיות עורר ביקורת בינלאומית חריפה, אולם ארצות הברית ורוסיה עדין מחזיקות פצצות מסוג זה במאגרי הנשק שלהן.

במלחמת קוסובו השתמשה ארצות הברית לראשונה בפצצות מצרר נגד רשת החשמל – CBU-94/B. כל פצצת מצרר מסוג זה מכילה 202 פצצונות. כל פצצונת מכילה מטען נפץ המפזר 147 חוטים מוליכים דקים העשויים מסיב פחמן או מסיב זכוכית מצופה באלומיניום. מטרת הפצצה הוא להרוס את רשת החשמל על ידי יצירת קצר חשמלי בקווי מתח גבוה ובתחנות כוח. בהתקפה הראשונה שבה נעשה שימוש בפצצות מסוג זה הושבתו 70% מרשת החשמל בסרביה. היו דיווחים ולפיהם נדרשו 500 איש אשר עבדו משך 15 שעות כדי להחזיר לפעולה חצר אחת של שנאים, לאחר שכוסתה בחוטים מוליכים.

פצצות מצרר מודרניות מתוכננות בדרך כלל להשגת מטרות רבות ומכילות תערובת של פצצונות מסוגים שונים: נגד-שריון, נגד-אדם ועוד.

בעת האחרונה עולה השימוש בפצצות מצרר המכילות פצצונות "חכמות", שבהן מנגנון זיהוי לתקיפת מטרות מסוימות, בדרך כלל כלי רכב משוריינים. CBU-97 היא פצצה מסוג זה שבה נעשה שימוש לראשונה במלחמת עיראק בשנת 2003. פצצונות המיועדות לזיהוי מטרה משוריינת מצוידות לעתים במנגנון השמדה עצמית, כך שאם הגיעו לקרקע מבלי שזיהו מטרה הן מתפוצצות, כך ניתן באופן תאורטי למזער את הסיכון כי יפגעו אזרחים או מטרות שלא נתכוונו אליהן. במציאות, אמצעים אלה עדיין לא הוכחו כיעילים. פצצות מצרר "חכמות" יקרות פי כמה מפצצות מצרר רגילות ולכן השימוש בהן מוגבל.

סיכון אזרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתאם לפרסומי ארגון הנכים הבינלאומי Handicap International, כמעט כל (98%) קורבנות פצצות המצרר הם אזרחים.‏[1] קבוצות וארגונים רבים מתנגדים באופן נחרץ לשימוש בפצצות מצרר, כך למשל הצלב האדום, הקואליציה נגד פצצות מצרר והאומות המאוחדות. זאת מעצם העובדה כי אזרחים רבים באזורי לחימה, שאינם נוטלים חלק בקרבות, נפגעים מפצצות אלה.

פצצות מצרר מהוות סיכון מיוחד לאוכלוסייה האזרחית משתי סיבות: הן מתפזרות על שטח נרחב וכמעט תמיד נותרות באזור הלחימה פצצונות שלא התפצצו.

שטח הפיזור של פצצת מצרר בודדת יכול להיות בגודל שניים עד שלושה מגרשי כדורגל. בגלל שטח הפיזור הנרחב, קיים תיעוד נרחב של מקרים בהם פצצות כאלה פגעו במטרות צבאיות ואזרחיות בעת ובעונה אחת. בעיה זו, של פגיעה באזרחים, מחריפה כאשר נעשה שימוש בפצצות מצרר סמוך ליישובים מאוכלסים.

הבעיה החריפה הנוספת המתעוררת משימוש בפצצות מצרר היא פצצונות "חיות" (שלא התפוצצו) הנותרות מפוזרות בשטח הלחימה אף לאחר תום המלחמה. פצצונות אלה עשויות להיות נפלים או פצצונות ממולכדות שנועדו להתפוצץ בשלב מאוחר יותר. בשני המקרים, כל נגיעה או הזזה של הפצצה עשויה להפעיל את מנגנון הפיצוץ, דבר ההופך אותן לאיום ממשי לאזרחים תמימים השבים לאזור מחייתם. פצצונות אלה פועלות למעשה כמוקשים נגד-אדם.

אפילו בפצצות מצרר המתוכננות להתפוצץ לחלוטין, קיים אחוז מסוים של פצצונות נפל. אחת מסוגי הרקטות המשוגרת ממשגר רקטות M-270 MLRS האמריקאי (הנמצא אף בשימוש צה"ל ומכונה מנתץ) היא פצצת מצרר מסוג M26 ובה פצצונות מסוג M77. בפצצה זו אחוז פצצונות הנפל תוכנן להיות 5% אולם בפועל אחוז הנפלים מגיע כדי 16%, זאת על פי דיווח של משרד ההגנה האמריקאי לקונגרס‏[2]. מבדיקות שנערכו בעת מלחמת המפרץ נמצא כי אחוז הנפלים בפצצות מסוג זה מגיע ל-23%.‏[3]

לאור העובדה כי כל פצצת מצרר מכילה מאות פצצונות וכי פצצות מצרר משוגרות בדרך כלל במטחים המכילים פצצות רבות, אפילו אחוז נפלים קטן יכול להוביל למאות ואלפי פצצונות "חיות" המפוזרות בשטח הלחימה באופן אקראי. לדוגמה, לאחר מלחמת לבנון השנייה העריכו מומחי האו"ם כי בשטח לבנון נותרו כמיליון פצצונות נפל כתוצאה מן השימוש הנרחב בפצצות מצרר.‏[4] פצצונות מצרר רבות, כמו פצצונת מדגם CBU-87, צבועות בצבעים עזים כדי שתבלוטנה בשטח ותמזערנה סכנה לפגיעה באזרחים. אולם, דווקא בגלל צבען וצורתן התמימה למראה, ילדים נמשכים לעצמים אלה ועלולים לראות בהם צעצועים. בעיה זו התגלתה במלוא חריפותה בעת מלחמת ארצות הברית באפגניסטן כאשר ארצות הברית הצניחה מן האוויר סיוע הומניטרי שהיה צבוע בדיוק באותו צבע צהוב שבו צבועות הפצצונות מסוג BLU97 אשר היו בשימוש באותו אזור. מאוחר יותר שונה הצבע של אספקת המזון לכחול, כדי למנוע בלבול אפשרי.

צבא ארצות הברית מפתח בימים אלה פצצות מצרר חדשות שבהן אחוז קטן יותר של פצצונות נפל (פחות מאחוז אחד).‏[5]. אולם, על פי ניסיון העבר, פיתוחן של פצצות מצרר משוכללות יותר, לא הוציא ממאגרי הנשק פצצות מצרר ישנות יותר ומסוכנות יותר לאוכלוסייה האזרחית.

מות אזרחים כתוצאה מפצצונות נפל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עד לימינו אלה נהרגים עדיין אזרחים בוייטנאם כתוצאה מפצצונות שנותרו לאחר שימוש ארצות הברית בפצצות מצרר בעת מלחמת וייטנאם. על פי הערכות מגיע מספר הקורבנות לפצצות נפל ל-300 איש בשנה.‏[6]
  • בקוסובו לאחר תום המלחמה נהרגו יותר אזרחים מפצצות נפל מאשר ממוקשים שנותרו בשטח.‏[7]
  • בלבנון קיימות הערכות ששיעור של עד כדי 40% מן הפצצונות שהופלו בפצצות מצרר על ידי ישראל בעת מלחמת לבנון השנייה, לא התפוצצו.‏[8] מאז הפסקת האש ביום 14 באוגוסט 2006, דווח על 46 הרוגים ו-300 פצועים בהתפוצצות פצצונות נפל‏[9]. לפי מקור אחר, הארגון האוסטרי AAMV הפועל למען קורבנות של מוקשים ופצצות מצרר, נהרגו בשנה הראשונה אחרי שביתת הנשק בדרום לבנון 219 אזרחים, שליש מהם ילדים, לפי אותו מקור. כ-1,300 בני-אדם עסוקים בפינוי הפצצות ומצאו בשנה הראשונה 125,000 פצצות. במהלך עבודות אלה נהרגו 32 בני-אדם.‏[10]

על פי דיווחים לא רשמיים פנתה מחלקת המדינה של ממשלת ארצות הברית לממשלת ישראל כדי לברר האם השימוש שנעשה בפצצות מצרר מתוצרת ארצות הברית עולה בקנה אחד עם ההסכמים בין המדינות באשר לאופן השימוש בפצצות מצרר. ממשלת ישראל הביעה נכונות לשתף פעולה בבירור זה.‏[11] כמו כן נמצא כי גם ארגון החזבאללה השתמש בעת מלחמת לבנון השנייה בפצצות מצרר כנגד מטרות אזרחיות. משמר זכויות האדם (Human Rights Watch) גינה את ארגון החזבאללה על השימוש בפצצות מצרר ב-113 מקרים שונים. רבות מפצצות אלה לא התפוצצו.‏[12]

אזורים בעולם בהם בעיה משמעותית של פצצונות נפל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקיקה בינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פצצות מצרר נחשבות לכלי נשק לגיטימי על ידי ממשלות שונות בעולם, ואין אמנה בינלאומית בתוקף האוסרת את השימוש בהן.

הקואליציה למאבק בפצצות מצרר שנוסדה ב-2003 הביאה להעלאת המודעות לנזקים שגורמות פצצות המצרר. ממשלת בלגיה הייתה הראשונה לאסור על שימוש בפצצות מצרר כשקבעה זאת בהחלטתה בחודש פברואר 2006.‏‏[13] מלחמת לבנון השנייה דחפה לקידום המאמצים להגעה לאמנה בינלאומית בנושא.

בסוף מאי 2008 אישרו למעלה ממאה מדינות, בוועידה שהתקיימה באירלנד את איסור השימוש, הייצור, ההפצה והאגירה של פצצות מצרר. ארצות הברית, ישראל, רוסיה, הודו, פקיסטן, ברזיל וסין היו בין המדינות שהתנגדו לאמנה. החתימה על האמנה התקיימה בדצמבר 2008 ובה נקבע שתכנס לתוקף שישה חודשים לאחר שהמדינה ה-30 תאשרר אותה. בפברואר 2010 הושג יעד זה. [דרוש מקור]

פצצות מצרר בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

פצצת מצרר ישראלית מודרנית נגד מסלולי המראה

בראשית שנות השבעים, במהלך מלחמת ההתשה גילתה ישראל עניין ברכישת פצצות מצרר כדי להשמיד באמצעותן סוללות טילי קרקע אוויר מדגם SA-2 ו-SA-3 מצריות שנפרסו בכמויות גדולות ממערב לתעלת סואץ. ישראל פנתה בבקשת רכישה לממשל האמריקאי אך זו סרבה למכור את הפצצות לישראל. לאחר הסרוב החלה ישראל בפיתוח עצמי של פצצות מצרר. הדגם הראשון שפותח נקרא "טל 1". עוד בטרם הייתה הפצצה מבצעית הוחלט שחלק מהניסויים בה יבוצעו בשדה הקרב על מטרות אמת. באופן לא שגרתי בוצעו ב- 8 ביוני 1970 גיחות הפצצה על סוללות טילים שהיו למעשה גם שלבים של פיתוח הפצצות. לשם בדיקת תוצאות ההפצצות הוצאו לאחר מכן גיחות צילום וכן נעשה מאמץ מודיעיני לירוט דווחים של המצרים על תוצאות ההפצצה.‏[14]

גם בשנות השמונים, אסר הנשיא האמריקני רונלד רייגן על מכירת הפצצות לישראל במשך שש שנים, עקב מסקנות ועדת חקירה של הקונגרס לפיהן, ישראל השתמשה בפצצות במלחמת לבנון.

צה"ל השתמש במהלך מלחמת לבנון השנייה ברקטות מצרר, הנורית ממשגרי מנתץ של חיל התותחנים. ההערכה היא כי בתקופת המלחמה ירתה ישראל ללבנון כעשרים אלף פגזי מצרר וכ-1,800 רקטות מצרר. הרמטכ"ל דן חלוץ מינה קצין בודק, האלוף גרשון הכהן, כדי שיבדוק האם התבצע ירי פצצות מצרר בניגוד להוראות המטכ"ל.‏[15] בעקבות מסקנות הוועדה, קבע הפרקליט הצבאי הראשי, תא"ל אביחי מנדלבליט כי השימוש שנעשה בחימוש מצרר תאם את עקרונות דיני הלחימה של המשפט הבינלאומי. ‏‏‏[16]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היבטים אזרחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצרני פצצות מצרר[עריכת קוד מקור | עריכה]

היבטים טכניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]