שדות אליסיום
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שדות אליסיום, או מישורי אליסיום הוא שם לאזור מסוים בעולם הבא, שעל פי המיתולוגיה היוונית הלכו אליו ההגונים, שהראו צדק וגבורה נשגבת, וקרוביו האנושיים של זאוס. על פי המסורת היוונית, אליסיום נמצאת הרחק בקצה המערבי של כדור הארץ,וניתן להגיע אליה רק בחציית נהר האוקיינוס.
השם 'אליסיום' מקורו בביטוי שמשמעו ביוונית 'אדם או מקום המוכה ברק'. ייתכן שפירוש זה הוא אזכור של זאוס, אל הברק במיתולוגיה היוונית, שמשמעו 'מבורך', כלומר- מבורך (מוכה) על ידי זאוס (ברק). חוקרים שונים טוענים כי מקור השם במצרים העתיקה. שמו של גן העדן במצרים העתיקה היה "שדות קני הסוף"- ארץ עליונה ומשגשגת אליה קיוו להגיע המתים ולבלות בה חיי נצח.
סופרים רבים ניסו לנקוב בשמו של שליטה של אליסיום, אחד מהם היה פינדארוס. על פי פינדארוס, שליטה של אליסיום, ארץ המתים המיתולוגית, הוא קרונוס, ששוחרר מהטרטרוס - בור או מרתף עינויים בתוך ממלכת המתים של אל השאול האדס. פינדארוס תיאר את קרונוס ואת ארצו כך: "ואלו ששלוש פעמים יישמרו את שבועותיהם,
שומרים על נשמתם נקייה וטהורה,
שלא ייתנו לעולם לליבם להיטמע או להיכתם
ברשע או חוסר צדק,
ושחיתות ברברית,
הם יובלו על ידי זאוס לסוף,
לארמון של קרונוס,
שם רוחות מרגיעות מהים,
מנשבות על פני אי המבורכים,
מסביב פרחים בוערים
באור יקרות:
צומחים מעצים בוהקים,
ניזונים ממי האוקיינוס;
עם נזר וזר פרחים
הם מעטרים את ידיהם,
נשלטים על ידי מועצותיו האיתנות של
ראדאמנטיס,
ראדאמנטיס,
השופט הגדול,
אותו האבא,
בעלה של ריאה,
שכסאו גבוה מכל השאר,
האבא שומר אותו לצידו,
יועצו הנאמן.
פלאוס וקדמוס שניהם שם,
ואכילס, אימו הביאה אותו לשם,
אחרי שכבשה את ליבו של זאוס,
עם תפילותיה."
סופרים אחרים טוענים כי קרונוס מעולם לא שוחרר מכלאו שבטרטרוס, ושופטה של אליסיום היה רדמנתיס.
שדות האליסיום נקשרו בשמם של מקומות רבים, ופעמים רבות ניתן למצוא להם אזכורים בספרים ויצירות קלאסיות ופוסט-קלאסיות שונות. שדרת השאנז אליזה, למשל, קרויה על שם שדות אלו. שאנז- שדות, אליזה- אליסיום. אליסיום הוא גם השם שניתן לאזור געשי במאדים. וויליאם שייקספיר וג'יי אר אר טולקין, השתמשו בשדות האליסיום ביצירותיהם. במחזה על פי וויליאם שייקספיר, הלילה השנים עשר, שואלת ויולה דה-לספס על מקום הימצאה, וכששומעת שהיא באיליריה, שואלת ויולה "ומה אעשה באיליריה? אחי הוא באליסיום." בספריו של טולקין אליסיום, הארץ הנצחית, היא ביתה של האלים והאלפים, אליה ניתן להגיע רק על ידי חציית הים המערבי. בחליל הקסם של מוצארט, שר פפגנו על נערת חלומותיו: "ליהנות מהחיים כאדם חכם, ולהרגיש כמו הייתי באליסיום." בספריו של דנטה, הקומדיה האלוהית, מושווה הלימבו לשדות האליסיום, שכן זהו מקומם של הפאגנים הוירטואוזים שחיו לפני הולדת ישו. לימבו הינה הטובה מבין מעגלי הגיהנום בספרו של דנטה, אך שם שוררת אווירת עצבות- שכן גן העדן כל כך קרוב, אך לא ניתן להשגה.
הומרוס, הסיודוס, פינדארוס וורגיליוס, משוררי התקפה הקלאסית, מתארים את שדות האליסיום בדרכים שונות. הומרוס מתאר את אליסיום כמקום אליו מגיעים קרוביהם המתים של המלך, ארץ על גבולו המערבי של העולם אותו מקיף נהר האוקיינוס. הסיודוס מתאר את שדות האליסיום כ'איי המבורכים',במי הים המערבי, בעוד שפינדארוס מתאר את שדות האליסיום כאי יחיד. ורגיליוס, המשורר הרומי מתאר את מסעו של איניאס אל העולם הבא, שם הוא פוגש את אביו. ורג'יל מתאר את אליסיום כמקום בו נהרות נצח ויערות מוצלים, שם יש שמש וכוכבים השייכים לו.
גרסאות שונות לאמונה המיתולוגית בגן עדן זה קיימות בכל הדתות והמיתולוגיות. גן העדן במונותאיזם והואלהלה במיתולוגיה הנורדית. על פי האמונה שדות אליסיום היו הרחק במערב אך היו על פני הארץ. שם נוסף אשר ניתן למקום היה אי המבורכים. גם באמונה המצרית והנורדית ניתן למצוא מקבילות לאזור זה, ואף באמונה הקלטית. גרסאות מאוחרות יותר של המיתוס כללו שינויים רבים, בין השאר שהמקום לא נמצא על פני הארץ, שרק בחירי האלים ה"טובים" הולכים לשם, שהאנשים אכן מתים ורק רוחותיהם מגיעות לשם ולא גופם, וגם אמונה שהם לא נשארו שם לעד, אלא נחו ואז חזרו לעולם בהיוולדם מחדש.
