שאטלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שאטלה או כיכר שאטלהצרפתית: La place du Châtelet) היא כיכר בפריז, על גדות נהר הסן, מול גשר פונט או שאנז', ובין הרבעים (arrondissements) הראשון והרביעי של העיר. הכיכר שוכנת במקום בו עמד בעבר "השאטלה הגדול", שנהרס על ידי נפוליון בונפרטה בשנת 1802. על גבי החורבות, וכחלק מתוכנית השיפוצים הגדולה של פריז במחצית המאה ה-19, נבנו הכיכר וכן "תיאטרון שאטלה" (Théâtre du Châtelet) ו"תיאטרון העיר" (Théâtre de la Ville), בתכנונו של האדריכל גבריאל דאוויו (Gabriel Davioud).

כיכר שאטלה, ובמרכזה מזרקת הדקל.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאטלה (Châtelet) הוא שמן של טירות קטנות בימי הביניים שנבנו בראש גשר או באזורי מים רדודים ששמשו לחציית נהרות או על דרכים מחוץ לעיר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השאטלה של פריז[עריכת קוד מקור | עריכה]

"השאטלה הגדול" של פריז

מאז המאה התשיעית, האיל דה לה סיטה בפריז היה מוקף ביצורים ומגדלים ייחודיים, כולם עשויים עץ. שני גשרים אפשרו גישה אל העיר, האחד מצפון, היכן שכיום מצוי הגשר "פונט או שאנז'", והשני בדרום, היכן שמצוי כיום "הגשר הקטן" (Petit Pont). בראשי שני הגשרים היו כבר אז, וכנראה אף לפני כן, "שאטלטים"; זה שבצפון נקרא "השאטלה הגדול", והשני, בדרום, כונה "השאטלה הקטן". השאטלה הגדול היה משלט מבוצר שצורתו כמעט ריבועית ובמרכזו חצר בעלת דלתות מסתובבות. שני מגדלים באגפים נישאו מעל לפינות המבצר שפנו אל אזור הפרברים. השאטלה הקטן היה, למעשה, רק שער שעליו בתי מגורים ושני מגדלים באגפיו.

בזמן המשטר הישן[עריכת קוד מקור | עריכה]

השאטלה הגדול, שנבנה מחדש מאבן בעקבות פלישות של נורמאנים, איבד את שימושו וחשיבותו לאחר הקמת ביצורי פיליפ-אוגוסט. המבנה סונף, לפיכך, ל"פרֶ‏בוֹ‏טֵה" (prévôté, הערכאה המשפטית הראשונה בתקופת המשטר הישן) של פריז, והופעל על ידי המשטרה ובית המשפט, וכלל תאי-כליאה וחדרי עינויים. ה"שאטלה של פריז" חולק לשאטלה הקטן והגדול עד שנת 1780.

בזמן המהפכה הצרפתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעריכים כי בשנת 1783 שכנו בשאטלה 305 אסירים, ובמאי 1790 היו בו 350 אסירים. אסירי השאטלה נודעו לשמצה כפושעים גדולים ומסוכנים. ב-13 ביולי 1789 פתחו המתפרעים את דלתות בתי הכלא, אך לא רצו בשום פנים ואופן לתקוף את מצודת השאטלה ולשחרר את אסיריה.

כיכר שאטלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיכר שאטלה ושני התיאטראות שלה, כולם בתכנונו של האדריכל גבריאל דאוויו, נחנכו בשנת 1862. במרכז הכיכר, מזדקרת מזרקת הדקל (fontaine du Palmier, אשר קרויה גם "מזרקת הניצחון" ו"מזרקת שאטלה"), עמוד שהוקם בשנת 1808 לכבוד ניצחונות נפוליון הראשון במצרים, והוצב על מזרקה מוגבהת בשנת 1858, שקושטה בפסלי ספינקס. בראש העמוד ניצב פסל מוזהב של מלאך. במרכז הכיכר מצוי גם דוכן עיתונים. סביב הכיכר ישנם ארבעה בארים, בהם " Le Vieux Châtelet" (שאטלה הישן) ו"שרה ברנאר".

תיאטראות שאטלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכיכר שאטלה נבנו שני תיאטראות זהים למראה בהזמנת מושל הסן, הברון אוסמן, כחלק מתוכנית השיפוצים שערך. עיצובם החיצוני הוא בסגנון אדריכלות פלדיאנית. תיאטרון שאטלה משמש כתיאטרון אך בעיקר כבית אופרה. בעבר שימש לעתים אף כאולם קולנוע. במקור היה אמור לאכלס 3,000 מקומות ישיבה, ונקרא "התיאטרון הקיסרי של שאטלה" (Théâtre Impérial du Châtelet), אך עבר שינויים בצורתו ובשמותיו לאורך השנים. כיום יש בו 2,300 מושבים.

התיאטרון השני, שנקרא בעבר "שרה ברנאר" (על שם השחקנית הצרפתיה המפורסמת), קרוי כיום "תיאטרון העיר", והוא מארח הופעות של טובי הרקדנים בעולם, הצגות צרפתיות חדשניות וקונצרטים של מוזיקת עולם והופעות ג'אז.

תחנת הרכבת שאטלה – לה-אל[עריכת קוד מקור | עריכה]

באזור שאטלה מצוי צומת תחנות הרכבת הגדול והמרכזי שאטלה לה-אל (Châtelet - Les Halles). יחד עם תחנות המטרו "שאטלה" ו"לה-אל", שמקושרות כולן זו אל זו במעברים תת-קרקעיים, מהווה "שאטלה - לה-אל" את תחנת הרכבת התחתית הגדולה בעולם, ושנייה בעומס רק לתחנת שינג'וקו בטוקיו. בכל יום עוברים בתחנה כ-750,000 איש, מהם 493,000 נוסעים רק ברכבות ה-RER.

RER - בתחנה עוברים קווי הרכבת: A, B, D

מטרו - בתחנה עוברים הקווים: 1, 4, 7, 11, 14 (ב-19 ביולי 1900 נחנך קו הרכבת התחתית הראשון של תחנת שאטלה, בקו מספר 1).

התחנה נמצאת מתחת למרכז המסחרי לה האל, שהוא המרכז המסחרי התת-קרקעי הגדול ביותר באירופה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Allison, John (ed.), Great Opera Houses of the World, supplement to Opera Magazine, London 2003

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קואורדינטות: 48°51′27″N 2°20′50″E / 48.85750°N 2.34722°E / 48.85750; 2.34722