שדרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שדרות המאירי בקריית משה ירושלים
שדרות השאנז אליזה בפריז סביב שנת 1900
ציור של שדרת עצים סביב שביל כניסה לבית מאת גוסטב קלימט

שְׂדֵרָה היא דרך, לרוב רחוב, בעלת חשיבות טקסית או סמלית הבאה לידי ביטוי בעיצובה הנופי והעירוני. באופן מסורתי, ההתייחסות לשדרה היא רחוב או שביל ישר ובו שורת עצים המוביל אל מקום חשוב. המילה הלועזית Avenue (בצרפתית ואנגלית, בשפות נוספות קיים שם דומה) היא מלשון המילה "venue" או בשורשה "venir" שמשמעותה "לבוא"; כלומר האטימולוגיה של המילה מרמזת על המעשה הטקסי של הליכה בשדרה.

שדרות מסוג זה קיימות כאדריכלות נוף זה אלפי שנים אולם כמו למשל שדרת הספינקסים ואובליסקים בכניסה למקדשים מצריים עתיקים. שדרות עצים היו פופולריות במיוחד גם בכניסה אל ארמונות ואחוזות באירופה החל מהמאה ה-15. במאה ה-16, עם פיתוחן של תאוריות חדשות בתחום תכנון הערים, החלו להיבנות שדרות עירוניות כרחובות טקסיים אשר גורמים להולכי הרגל בהם תחושה אצילית ומיוחדת ומבדילה את השדרה מרחובות רגילים בעיר. בתכנון הערים המאוחר יותר המשמעות של שדרה יכלה להיות כל רחוב רחב מאוד בעל חשיבות רבה בשלד העירוני של העיר או חשיבות גדולה למקום אליו הובילה השדרה. בשדרה כזו לא חייבת להיות גם שדרת עצים. כך לדוגמה במאה ה-19 הוקמו שדרות האורך הישרות של מנהטן והשדרות האלכסוניות המפורסמות של וושינגטון הבירה במקביל להקמת השדרות בתוכנית אוסמן להתחדשות פריז שבמסגרתה "נחצבו" שדרות רחבות ומפוארות דרך הרקמות העירוניות הקיימות. השדרות הפריזאיות, יותר מאשר השדרות בכרכים אירופאים נוספים, הן רחובות ישרים עם שורות עצים המקשרות בין מפרקים עירוניים מרכזיים שבהם מבני ציבור ומונומנטים גדולים וחשובים (כגון האופרה גרנייה, הלובר, שער הניצחון ועוד).

שדרות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בערי ישראל שדרות רבות מסוגים שונים ומתקופות שונות. בהשראת השדרות המפוארות של בירות אירופה הוקמו כבר במאה ה-19 שדרת העצים הידועה בכניסה אל מקווה ישראל וקצת מאוחר יותר גם במושבות הברון רוטשילד. שדרת הדקלים בעתלית בולטת לעין עד היום לנוסעים בכביש החוף. שדרות רוטשילד באחוזת בית ושדרות ירושלים ביפו הוקמו בשנות העשרה של המאה ה-20 בהשראה ישירה של שדרות אירופאיות עירוניות. בתל אביב במיוחד, יושמה הגישה התכנונית של הקמת שדרות לרווחת התושבים ובעיר עד היום משגשגות כמה שדרות עירוניות. לשדרות רוטשילד לדוגמה תפקיד מרכזי בתפקודה של תל אביב וכך גם למרבית השדרות הנוספות המהוות חלק מהחללים הציבוריים החשובים ביותר בעיר. רוב שדרות אלו מתפקדות כרחובות דו-סיטריים לכלי רכב עם גינות אורכיות בין שני נתיבי התנועה ועיקר תנועת הולכי הרגל בהן היא לאורך מרכז הרחוב ובין העצים.

בערים רבות בארץ, המתאפיינות רובן בבנייה מרווחת באופן יחסי ובתכנון כמעט מלא של העיר במהלך המאה ה-20, קיימות שדרות עצים כרחובות במרכזי הערים כמו גם רחובות ראשיים רבים הנקראים "שדרות" במקום "רחוב" לשם הדגשת חשיבותם, גם אם אינן מתפקדות כשדרות במובן הקלאסי של המושג.

העיר שדרות קרויה כך על שם שדרות האקליפטוסים שניטעו ברחובות העיר עם הקמתה. העצים הנפוצים עוד יותר בשדרות בארץ הם עצי הפיקוס אשר קיימים ברוב שדרות תל אביב ודקלי וושינגטוניה המעטרים שדרות ישנות יותר כמו זו בבית הספר החקלאי מקווה ישראל או שדרות ארלוזורוב בעפולה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]