בית הכנסת דה לה ויקטואר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית הכנסת דה לה ויקטואר
תמונה היסטורית של פנים בית הכנסת

בית הכנסת דה לה ויקטואר (Synagogue de la Victoire; מכונה גם בית הכנסת הגדול של פריז או בית הכנסת רוטשילד) הוא בית הכנסת הגדול ביותר בצרפת. הוא נחנך בשנת 1874, והוכר כמבנה היסטורי בשנת 1987. בית הכנסת שוכן במרכז העיר ברחוב Rue de la Victoire שברובע התשיעי, בסמיכות לתחנת המטרו Dame-de-Lorette.

המבנה המפואר והמרשים, שנבנה בסגנון ניו-רומנסקי, יכול להכיל 2,500 איש. תקרותיו בגובה 26 מטר, ואורכו 44 מטרים על 17 מטר רוחב, ובגודלו ובמבנהו הוא מזכיר יותר קתדרלה. אדריכל בית הכנסת היה יהודי בשם אלפרד-פיליבר שתכנן גם את בית הכנסת של ורסאיי. המבנה נפתח לפעילות ב-1875. את מרבית הוצאות הבנייה שילמה עיריית פריז. בתקופת מלחמת העולם השנייה הצהירה המשטרה בפני קלגסי הגסטפו שהמקום הוא רכוש עירייה, וכך הוא נותר שלם ברובו, למעט נזקים קלים כתוצאה מההפצצות הגרמניות.

החלק העליון בחזית מוכתר על ידי גמלון, שבאמצעו רוזטה גדול והכיתוב העברי מעליו הם דברי יעקב אבינו מבראשית כח, יז:"אֵין זֶה, כִּי אִם-בֵּית אֱלֹהִים, וְזֶה, שַׁעַר הַשָּׁמָיִם". מעל לגמלון יושב אבן לוחות הברית.

כרוב בתי הכנסת בצרפת, גם לביכ"נ זה נקבע שמו לפי הרחוב בו הוא שוכן, "לה ויקטואר" (הניצחון) - שנקרא כך לאחר שנפוליאון בונפרטה, (שהתגורר ברחוב) כבש את איטליה. הוא מכונה גם "רוטשילד" מאחר שמשפחת הבנקאים היהודית התפללה בו במשך דורות רבים, ומשתמשת בו עד היום, יחד עם משפחות יהודיות חשובות נוספות בעיר. המקום מוזכר גם ביומנו של תיאודור הרצל בתחילת יוני 1895: "הלכתי זו הפעם הראשונה לבית הכנסת של רִי דה לה ויקטואר (בית הכנסת המרכזי בפריס) ושוב הייתה בעיני התפילה חגיגית ומרגשת." הרב הראשי לצרפת צדוק כהן שהיה רב ביה"כ, חיתן בו את אלפרד דרייפוס עם לוסי הדמר בשנת 1890, ומאוחר יותר נלחם להוכחת חפותו כשהתפרצה פרשת דרייפוס ושיחק בה תפקיד חשוב.

מרבית ממייסדי בית הכנסת היו יהודי אלזס, ולפיכך התפילות באולם הראשי נערכות בנוסח אשכנז, אך במקום גם אולם קטן לתפילות בנוסח הספרדים, ובאולם בקומה העליונה נערכות תפילות בנוסח יהדות מצרים. הנוסח המוזיקלי לליווי התפילה הוא ייחודי לכל קהילות הקונסטיטואר בצרפת, והוא שואב מרוח מוזיקת האופרה. מובילים אותו חזן ראשי, מנצח מוזיקלי ומקהלת גברים של כ-20 זמרי אופרה, ברובם לא יהודים. כחזן הראשי מכהן נכון ל-2012 אהרן היין, שירש את מכלוף עטיה אשר שימש כחזן למעלה מ-50 שנה.

בשבתות מתפללים בו בקביעות כ-300 איש, ובימים הנוראים גודשים את המקום כשלשת אלפים מתפללים. במהלך ימות השבוע מתקיימים במקום שיעורי תורה והלכה יומיים, וכן ישנם אולם אירועים, ספריה וחדרי לימוד לילדים.

בכניסה לבית הכנסת ניצבות לוחות הנצחה להרוגי מלחמות העולם, ומדי יום ראשון שלפני ראש השנה, בעת אמירת הסליחות, נערך במקום טקס לזכר חללי המגורשים בתקופת הכיבוש הנאצי, שמועבר בשידור חי בערוץ פראנס 2 הצרפתי. מדי יום הכיפורים מבקרים במקום משלחת שרים מהממשלה הצרפתית לקראת תפילת נעילה.

בית הכנסת היה קורבן להתקפת טרור רצחנית ב-1980, ומאז מאובטח המקום על ידי אנשי ביטחון מקומיים וישראלים.[1] בין השנים 1997-2008 כיהן כרב בית הכנסת ז'יל ברנהיים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]