קתדרלת נוטרדאם (פריז)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קתדרלת נוטרדאם דה פארי: חזית מערבית (ראשית)
קתדרלת נוטרדאם דה פארי: מבט על מדרום מערב ממגדל מונפרנס
קתדרלת נוטרדאם דה פארי: מבט על החזית הדרומית מנהר הסן.

קתדרלת נוטרדאם דה פאריצרפתית: Cathédrale Notre-Dame de Paris) היא קתדרלה גותית בעיר פריז, מקום מושבו של הארכיבישוף של פריז. הקתדרלה נמצאת בלבה הגאוגרפי וההיסטורי של פריז, באי איל דה לה סיטה (Île de la Cité) שבלב נהר הסן, במקום שמשמש לפולחן מזה כ-2,000 שנה. בניית המבנה הגותי הנוכחי החלה ב-1163, תחת שלטון לואי השביעי, והסתיימה ב-1345.

משמעות שמה של הקתדרלה בצרפתית היא "גבירתנו", על שם מרים, אם ישו. כנסיות וקתדרלות רבות בצרפת ובמדינות דוברות צרפתית אחרות קרויות בשם "נוטרדאם", ולכן נהוג להבדיל את זו שבפריז על ידי הוספת הסיומת "דה פארי", כלומר: "של (העיר) פריז". הקתדרלה נחשבת ללבה ההיסטורי של העיר ולאחד מסמליה המפורסמים, והיא אחד ממוקדי התיירות החשובים והמרכזיים בעיר עד היום.

הקתדרלה נבנתה תחילה בסגנון גותי מוקדם (Early Gothic) בעקבות בזיליקת סן דני והקתדרלות בסנס, בנואיון ובלאן באמצע המאה ה-12, במטרה להתעלות עליהן, אך בעקבות הדוגמה של קתדרלת שארטר, עברה שיפוצים בסגנון גותי בשל (High Gothic). ב-1240 הייתה קתדרלת נוטרדאם אחת הראשונות ששילבו באדריכלותן את הסגנון הגותי הקורן (Rayonnant Gothic), דבר שהתבטא בעיקר בשני חלונות רוזטה בקצות בית הרוחב הנחשבים לטובים מסוגם. בניית הקתדרלה הושלמה רק ב-1345 ומאז היא מהמבנים הידועים בפריז. בזכות מעמדה הרם היא שרדה גם בתקופות קשות כמו המהפכה הצרפתית בה נהרסו עשרות מבני דת וכנסיות גותיות. במאה ה-19, בעקבות התחזקות התנועה הרומנטית והתחייה הגותית ומאמציו של ויקטור הוגו, החלו עבודות לתיקון ושיפוץ הקתדרלה, עליהן הופקד אז'ן עמנואל ויולה-לה-דוק, אדריכל נאו-גותי, משמר והיסטוריון ידוע, מחשובי האדריכלים של התקופה. לה-דוק הוסיף צריח מחודד מעל מקום המצלב במקום מגדל פעמונים שנהרס במאה ה-18 וכן פסלי גרוטסק, חימרות וגרגוילים. מלבד אדריכלותה הקנונית, הקתדרלה ידועה באוצרות האמנות שלה הכוללים פסלים, ציורים, חלונות ויטראז' ושרידי קדושים.

הקתדרלה היא אתר סיפורו של ויקטור הוגו, הגיבן מנוטרדאם. הוגו היה פעיל מרכזי בתנועת התחייה הגותית לשימור ולשחזור מבנים וקתדרלות שנבנו בסגנון הגותי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספינה הראשית
מבט ממזרח. ניתן לראות את התמיכות הדואות, את צריח המצלב, ומאחור את שני המגדלים המערביים
תוכנית הקתדרלה של נוטרדאם דה פארי. הקתדרלה בנויה מספינה ראשית בת חמישה אגפים, ובית מקהלה בן חמישה אגפים המסתיים באפסיס מעוגל. הקתדרלה מקורה בקמרונות בני שש צלעות

רקע כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סוף המאה ה-12 החלה באירופה תקופה של פריחה דתית, תרבותית, אדריכלית וכלכלית. הערים גדלו והתחזקו והמסחר פרח. מסעי הצלב הפכו את הבנייה בלבנים לנפוצה הרבה יותר, לצד השפעות נוספות באמנות ובתרבות שבאו מהמזרח התיכון. תקופה זו של יציבות ופריחה אפשרה בניית מבנים מפוארים מלבנים, בניגוד למבני העץ שהיו נשרפים חדשות לבקרים. כוחה של הכנסייה בתקופה זו היה חזק, והעושר הרב שלה התבסס על נחלות ורכוש שתוגברו בתרומות של אצילים ושל פשוטי העם. בערים, הבישופים היו בעלי מעמד רם והשפעה רבה, ולעתים אף ניהלו רבעים שלמים. על רקע זה החלה בנייה של קתדרלות אבן מפוארות שהוקמו כדי לרומם את מעמד הכנסייה בעיני פשוטי העם, וכן כדי להוות ביטוי נשגב לאמונה הנוצרית. תחילה נבנו מבנים אלה בסגנון הרומנסקי הכבד, אך במרכז צרפת החל להתפתח הסגנון הגותי (1136, 1140, 1144) שהעמיד מבנים מפוארים, גדולים ויפים הרבה יותר.

העיר פריז במיוחד זכתה לפריחה ולשגשוג כלכלי, אוכלוסייתה גדלה באופן ניכר והיא הייתה למרכז של סוחרים, מלומדים ובעלי מלאכה. בנוסף, היוותה העיר את המרכז הפוליטי של ממלכת צרפת, הודות למלכי צרפת לואי השישי (1108-1137) ולואי השביעי (1137-1180) שקבעו בה את בירתם ואת מקום מושבם.

המקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

איל דה לה סיטה, האתר של קתדרלת נוטרדאם, משמש כמקום פולחן זה כאלפיים שנה. תחילה היה בו מקדש גאלו-רומאי לכבוד האל יופיטר, ובהמשך נבנתה במקום הכנסייה הנוצרית הראשונה של פריז - בזיליקת סנט אטיין, שהוקדשה לסטפנוס הקדוש. בשנת 528 שילדבר הראשון, מלך הפרנקים, הקים על חורבות המבנים הקודמים כנסייה גדולה יותר, אשר הפכה לקתדרלה הראשונה של העיר כבר במאה ה-10. בהמשך נבנתה קתדרלה רומנסקית, ולבסוף הקתדרלה הגותית.

בניית הקתדרלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניית הקתדרלה הנוכחית החלה ב-1163, תחת שלטונו של לואי השביעי, ונסתיימה ב-1345.

במאה ה-12, לאחר שהבזיליקה במקום הפכה ל"כנסייה הקהילתית של מלכי אירופה", החליט הבישוף מוריס דה סילי (Maurice de Sully) שהבזיליקה הרומנסקית אינה ראויה דיה לתפקידה הרם. הוא הורה על הריסתה עם כניסתו לתפקיד הבישוף של פריז, ב-12 באוקטובר 1160. דה סילי הושפע מהכנסיות הגותיות הראשונות – בזיליקת סן דני בפריז (1140), קתדרלת סנס (1142) והחזית של קתדרלת שארטר (1145) שהציגו מבנים מפוארים ותמירים, מרובים בקישוטים, פיסול גותי ואור לעומת האדריכלות הרומנסקית הפסאודו-מבצרית שהתבטאה בכנסיות חשוכות ופשוטות יחסית. לפי האגדה, דה סילי שרטט את חזונות למבנה בחול שמחוץ לכנסייה המקורית.

כדי להתחיל את הבנייה הרס הבישוף מספר בתים באי וסלל דרך חדשה (Rue Neuve-Notre-Dame") ברוחב של שישה מטרים להובלת חומרי בנייה לכנסייה החדשה. שאיפתו הייתה גם לבנות קתדרלה שתהיה גבוהה יותר מכל קודמותיה, והרף שהוצב היה אולם תווך הגבוה בשליש מהאולם הגבוה ביותר שהיה בצרפת עד אז.

הבנייה החלה ב-1163 תחת שלטון לואי השביעי והדעות חלוקות אם היה זה הבישוף מוריס דה סילי או האפיפיור אלכסנדר השלישי שהניח את אבן הפינה של הקתדרלה, אך מוסכם ששניהם נכחו בטקס זה. הבישוף דה סילי הקדיש את מרבית חייו ועושרו לבניית הקתדרלה. ב-1175 החלו העבודות על הספינה הראשית, וב-1182 הושלמו בניית האפסיס ובניית בית המקהלה (Choir). ב-1196, שנת מותו של הבישוף דה סילי, הושלמה הספינה הראשית.

הקמת החזית המערבית ושני מגדליה החלה בסביבות שנת 1200, לפני שהספינה הראשית הושלמה. הקתדרלה הייתה אחד מן המבנים הראשונים שנעשה בהם שימוש בתמיכות דואות, תמיכות חיצוניות דמויות צלעות בצורת חצי קשת, שתמכו בעומס הרב של המבנה הגבוה. למעשה, פיתוח טכנולוגיית התמיכות הדואות נולד מהרצון ליצור אולם תווך (nave) גבוה כל כך בנוטרדאם. לאחר כמה נסיונות ומודלים מבניים של סוג התמיכות החדש החלה בנייתן, ובעקבות כך החלו להיבנות תמיכות דואות גם בקתדרלות נוספות ברחבי צרפת.

בעת הבנייה עבדו על הקתדרלה מספר אדריכלים, כפי שעולה מן הסגנונות השונים בקומות השונות של המגדלים. בין השנים 1210 ל-1220 השגיח האדריכל הרביעי על בניית הקומה עם חלון הרוזטה וההיכלים הגדולים מתחת למגדלים, וב-1220 הותקנה הרוזטה בחזית המערבית, בקוטר 9.6 מטר. ב-1225 נשלמה העבודה על החזית המערבית, והמגדלים הושלמו ב-1250. חזיתות בית הרוחב נבנו בסגנון גותי קורן (שאך נולד בפריז): ב-1250 הותקן חלון הרוזטה הצפוני מאת ז'אן דה של (Jean de Chelles), בקוטר 12.9 מטר, וכעבור עשור נוסף תואמו הדרומי שקוטרו זהה, מאת פייר דה מונטריי (Pierre de Montreuil). הקתדרלה כולה הושלמה בסביבות 1345.

במאות ה-13 וה-14 בוצעו השלמות ושינויים בקתדרלה, הוספת תמיכות דואות באפסיס, השלמתן של קפלות מתחת לתמיכות הדואות והקמת מסך אבן המפריד בין הספינה הראשית לבית המקהלה. הקתדרלה עצמה בנויה בשילוב סגנונות גותי מוקדם (Early Gothic) וגותי בשל (High Gothic).

הרס ושחזור[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיגומים בצד שמאל של החזית המערבית, חלק מתוכנית השיפוץ, השימור והניקוי של הקתדרלה (2002).

בזמן שלטונם של לואי ה-14 ולואי ה-15 בסוף המאה ה-17, נערכו שינויים משמעותיים בקתדרלה כחלק מגל חידוש קתדרלות ברחבי אירופה. בתהליך זה נהרסו קברים וחלונות ויטראז', אך חלונות הרוזטה ניצלו מגורל זה. חלון הרוזטה הדרומי שוחזר. האדריכל שביצע את השינויים ב-1771 היה ז'רמן סופלו (Germain Soufflot).

ב-1548 ההוגנוטים, שהתפרעו בעקבות ועידת טרנטו, פגעו בקתדרלה. ב-1793 בעת המהפכה הצרפתית הפכה הקתדרלה ל"מקדש ההיגיון", ורבים מאוצרותיה הושמדו או נגנבו. מספר פסלים נותצו ונהרסו, בעיקר בגלריית מלכי יהודה וישראל, ובמשך תקופה החליפה "הגברת חירות" את המדונה על מספר מזבחים. בזמן המהפכה הצרפתית הותכו כל הפעמונים פרט לגדול שבהם לתעשיית הנשק, והמבנה שימש מחסן מזון. מגדל הפעמונים שמעל מקום המצלב נהרס ב-1792.

בעקבות מאמציהם של אנשי רוח שהפיחו את רוח התחייה הגותית ובראשם ויקטור הוגו, יזמה הממשלה תוכנית שחזור שהחלה ב-1845. על השחזור הופקדו ז'אן-בטיסט-אנטואן לאסיס (Jean-Baptiste-Antoine Lassus) ואז'ן עמנואל ויולה-לה-דוק (Eugène Viollet-le-Duc). השחזור נמשך 23 שנה וכלל תיקונים ותוספות רבים: בנייה של צריח מצלב מחודד מסוג פלש (flèche), התקנת חלונות ויטראז' חדשים מתוצרת גדולי אמני הזכוכית בצרפת, הוספת פסלי כימרה בגלריית הכימרות, שחזור הפסלים שנהרסו בעזרתו של אדולף ז'ופרואה-דשום (Adolphe Geoffroy-Dechaume), בניית חדר תשמישי קדושה חדש, שחזור השער המרכזי למצבו לפני השינויים מהמאה ה-17, בנייה מחדש של חלקים מחדר האוצר של הכנסייה ושחזור רהיטים שנהרסו, הוספת ציורי קיר ותיקון העוגב הגדול. ב-31 במאי 1864 נחנכה מחדש הקתדרלה המשופצת.

ב-1871 הובילה התקוממות אזרחית להקמתה של הקומונה הפריזאית, שכמעט והעלתה את הקתדרלה באש. על פי כמה תעודות, מספר ספסלים בקתדרלה הוצתו.

ב-1939 היה חשש שמפציצים גרמניים יהרסו את החלונות ויפזרו רסיסי זכוכית בשטח הכנסייה וסביבה, על כן ב-13 בספטמבר 1939 הוסרו החלונות. הם הוחזרו למקומם בתום המלחמה.

ב-1991 יזמה ממשלת צרפת תוכנית מקיפה של אחזקה ושימור, שיועדה להימשך כ-10 שנים אבל נכון ל-2005, היא עדיין מתקדמת. היא כוללת ניקוי ושחזור של פסלים ישנים. ב-2007 הוסרו הפיגומים מהחזית המערבית.

הכתרות, טקסים ואירועים חשובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזבח הקתדרלה

במהלך ההיסטוריה הארוכה שלה, הייתה קתדרלת נוטרדאם אתר למספר טקסים ואירועים חשובים, בהם:

המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרטי החזית המערבית
החזית המערבית, לחצו על התמונה להגדלה
מבט מדרום מזרח מנהר הסן על הקתדרלה. הצריח המרכזי הוא הפלש שהוסיף ויולה-לה-דוק

בחזית הקתדרלה שני מגדלי פעמונים ושלושה שערים. החזית נחשבת ליצירת מופת של אדריכלות גותית בזכות הפרופורציות ההרמוניות שלה ותכנונה הגאומטרי, שהתבסס על עיגול ועל ריבוע, שתי צורות גאומטריות שהיו בעלות משמעות סמלית בתאולוגיה הנוצרית. מרסל אובר תיאר את החזית המערבית כאחת החזיתות "המפורסמת ביותר של ימי הביניים, יצירת מופת של קומופזיציה וביצוע".

בשלושת שערי הכניסה משולבים פסלים גותיים בעיצוב עשיר ומגוון. בטימפנון של השער המרכזי מופיע תיאור יום הדין האחרון: ישו שופט את האנושות, מימינו - הצדיקים בגן עדן, ומשמאלו הרשעים שבגיהנום. בחלקה התחתון של הקשת מוצגת הביאה השנייה של ישו. מימין לשער - דמות הנצרות, כשפניה גלויות, ומשמאל לו - דמות היהדות, כשפניה מכוסות (הצגת ה"אקלזיה", הכנסייה השולטת, מול ה"סינגוגה", היהדות המושפלת. מוטיב האקלזיה וסינגוגה הוא מוטיב בולט באמנות הנוצרית בימי הביניים). השער הדרום-מערבי מוקדש לאנה הקדושה, אמה של מריה הקדושה, שלה מוקדש השער הצפון-מערבי. מעל השער הצפוני, המוקדש למריה, ישנו גמלון שאינו בולט.

מעל השערים מוצבת גלריית המלכים: 28 פסלים המציגים את מלכי ישראל ויהודה. מלכי יהודה הם צאצאי בית ישי, אביו של דוד המלך, ונחשבים על פי הנצרות לשושלת שממנה נולד ישו. פסלים אלה הפכו לדמויות המייצגות את מלכי צרפת, וכך נתפשו החל מ-1248. כתוצאה מכך, ניזוקו הפסלים קשות במהפכה הצרפתית. בעת המהפכה הצרפתית נותצו הפסלים על ידי ההמון שחשב אותם למלכי צרפת (ראשי הפסלים המנותצים מוצגים כיום במוזיאון קלוני ברובע הלטיני שבעיר). הפסלים שוחזרו והוצבו במקומם המקורי.

הרוזטה - קוטרה 9.6 מ', היא נבנתה בצורה כה טובה, כך שאין בה עיוותים גם לאחר 700 שנים.

בחזית, לפני חלון הרוזטה, מוצגים המדונה והילד ישו, עם שני מלאכים לצידם; משני צידי הרוזטה מוצגים פסליהם של אדם (מימין) ושל חוה (משמאל). הם מוצבים כך שטבעות חלון הרוזטה יוצרות הילה סביבם. מימין ומשמאל לפסלי אדם וחווה מוצגים פסלים המזכירים את החטא הקדמון. פסלים אלו נוספו על ידי ויולה-לה-דוק במאה ה-19. גובה החזית הוא 69 מטר ורוחבה 41 מטר.

החזיתות של בית הרוחב (טרנספט) של הנוטרדאם, שנבנו כחצי מאה לאחר החזית המערבית, הן דוגמה בולטת לסגנון גותי קורן (Rayonnant): קווים אנכיים, חלונות רוזטה דמויי פרח/השמש, גמלוני Wimperg חדים, פיסול גותי רב ושני צריחים מחודדים המאגפים כל חזית.

חוץ המבנה בולט גם בשל התמיכות הדואות המרשימות. התמיכות הדואות לא תוכננו במקור, אך נוספו כדי לחזק ולתמוך בעומס היתר שנוצר בהגבהת הקיר הדק. התמיכות הדואות של בית המקהלה והאפסיס שונות בצורתם מאלה של הספינה הראשית: בעוד התמיכות הדואות הספינה הראשית הן בנות 2 קומות שוות מפתח, התמיכות הדואות של בית המקהלה כוללת קשת קצרה התומכת בחלק הנמוך של הקיר ומעליה קשת ארוכה (המגיעה עד לאורך של 15 מטר) התומכת בחלק הגבוה של הקיר והקמרונות.

המגדלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני מגדלי הקתדרלה לא הושלמו מעולם. גובה כל מגדל 69 מטר מהקרקע. עמנואל - הפעמון הגדול במגדל הדרומי (ימני) - שוקל 13 טון וענבלו 500 ק"ג (אותו הניע קווזימודו, הגיבן המכוער בסיפורו של ויקטור הוגו, שאהב את אסמרלדה היפה). מסופר שנשות פריז זרקו תכשיטי זהב וכסף אל כור ההתכה ובו נחושת רותחת, וצליל הפעמון נעשה לזך וטהור במיוחד.

בראש המגדלים נתן הארכיטקט דרור לדמיונו, ועיצב מיני דמונים (יצורים מפלצתיים בעלי כוח על אנושי) וכימרות, בעלי הבעה משונה, גופות בעלי צורה מוזרה ודמויות גרוטסקיות של מפלצות העולות מתוך פינות המגדלים. אוסף פסלי הגרוטסקים והכימרות ידוע כ"גלריית הכימרות". לצד הגרוטסקים נבנו גם גרגוילים - מרזבים המעוצבים כשדים, דרקונים או דמויות מעוותות. מטרתם, מלבד ניקוז המים, היה להפחיד רוחות רעות ולמנוע מהם להיכנס לקתדרלה.

מעל מקום המצלב (crossing) נבנה ב-1250 מגדל פעמונים ובמאה ה-17 הכיל 5 פעמונים. המגדל נהרס בשנים 1786-1792. במאה ה-19 החליף אותו האדריכל ויולה-לה-דוק בצריח מחודד מסוג flèche המתנשא לגובה של 93 מטר. בצריח אין פעמונים, אך בפסל התרנגול שבראשו נמצאים שלושה רליקים - חלק מנזר הקוצים של ישו, שריד קודש של סן דני ושריד קודש של ז'נביב הקדושה‏‏‏[2].

פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פנים הקתדרלה עצום בממדיו - 9,000 איש יכולים להתכנס באולם שאורכו 134 מטר, רוחבו 48 מ' וגבהו 35 מ'. למבנה צורת צלב לטיני מנוון (כאשר רוחב הטרנספט לא חורג מרוחב הספינה הראשית ובית המקהלה), והוא פונה מזרחה, לעבר השמש העולה. העמודים שמול שערי הכניסה תומכים את המגדלים וקוטרם - חמישה מטרים.

קיר בית המקהלה (Choir): ניתן לראות מעבר מקיר בן 4 אזורים לקיר בן 3 אזורים עם קומת תאורה מוגדלת

במקור הקיר היה מחולק לארבעה אזורים (קומת קשתות, גלריה, חלון אוקולוס/רוזטה (חלון עגול) קטן וקומת תאורה הכוללת חלון יחיד בקיר), אך שיפוצים שנעשו במאה ה-13 בעקבות הדוגמה של קתדרלת שארטר הגדילו את קומת התאורה על חשבון החלון העגול הקטן והפכו את החלון הבודד לחלון כפול המאוחד תחת חלון עגול קטן, בסגנון האופייני לגותיקה בשיאה. בשיפוצים של ויולה-לה-דוק הוחזר המראה המקורי למפרצים הקרובים לבית הרוחב אך שאר המפרצים נותרו עם שלושה אזורי קיר‏‏‏[3]. השימוש בקמרונות בני שש צלעות מעיד גם הוא על כך שהקתדרלה נבנתה במקור בסגנון גותי מוקדם ורק אחר כך שופצה בסגנון גותי בשל (High Gothic). באוצר הכנסייה - חלקים מן הצלב האמיתי, נזר הקוצים של ישו, ומסמר קדוש מן הצלב. בפנים נמצאת הקריפטה ובה קברים של האפיפיורים של פריז ובקשת הפנימית - ציורי תבליט מחיי ישו.

חלונות הרוזטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד מחלונות הרוזטה, בסגנון Rayonnant.

בקתדרלת נוטרדאם יש שלושה חלונות רוזטה (חלונות עגולים ובהם תחרת חלונות המזכירה עלי כותרת של פרח): בחזית המערבית (בקוטר 9.6 מטר), בחזית הצפונית ובחזית הדרומית (שניהם בקוטר 12.9 מטר). שלושת החלונות נחשבים ליצירת מופת של הגותיקה.

חלונות הרוזטה בשתי קצוות בית הרוחב (טרנספט) נבנו בשנים 1250-1260 ותוכננו בסגנון גותי בשל (High Gothic) קורן (Rayonnant), בעוד שהרוזטה בחזית המערבית תוכננה בסגנון גותי מוקדם (זאת ניתן לראות מהאופן השטוח בו יושבים חלונות אלה על הקירות לעומת החלון המערבי).

חלון הרוזטה הדרומי, מאת פייר דה מונטריי (Pierre de Montreuil), מתאר את "ניצחונו של ישו" וסצינות מהברית החדשה ושולט בו גוון צבע של סגול. בחלון הצפוני (שמאלית מהכניסה), מאת ז'אן דה של (Jean de Chelles) מתוארות סצינות מהתנ"ך סביב מריה, אם ישו ושולט בו גוון צבע של כחול. ‏‏‏[4] ברוזטה המערבית (מעל העוגב מהמאה ה-18) ובה סמלי גלגל המזלות, חודשי השנה והתכונות הטובות והרעות. מחוץ לרוזטה, בחזית המערבית, נמצאים פסלים של מריה, אם ישו וישו התינוק המוקפים בשני מלאכים. הם ממוקמים כך שטבעות חלון הרוזטה יוצרות הילה סביבם.

חלונות הרוזטה הצפונית והמערבית שמרו על רוב הזכוכית המקורית, בעוד שהחלון הדרומי הוא רפליקה של החלון המקורי.

פיסול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקתדרלה עטורה בפסלים רבים בסגנון הפיסול הגותי. הפסלים הידועים ביותר של הקתדרלה הם פסלי הגרגוילים (מרזבים בצורת מפלצות, חיות ויצורים מעוותים) ופסלי כימרה, שחלקם נוספו על ידי ויולה-לה-דוק במאה ה-19.

כמו בקתדרלת שארטר, שלושת השערים המערביים מעוטרים בפיסול רב ומפותח בנושאים דתיים:

שלושת השערים בחזית המערבית, עטורים בפיסול גותי רב ומפותח. ליחצו על התמונה להגדלה.

שער בית הרוחב הדרומי מוקדש לסטפנוס הקדוש (סנט אטיין) שנהפך למרטיר (קדוש מעונה) אחרי שנסקל באבנים כאשר קרא את הבשורה. השער מתאר את חייו ומותו של סטפנוס, את עלייתו השמיימה לגן עדן ואת ישו מקבל אותו. בשער ישנם גם מדליונים המתארים חיי פרופסורים וסטודנטים באוניברסיטת פריז.

שער בית הרוחב הצפוני מוקדש למרים, אם ישו (מריה) ומתאר כיצד השפיעה על ילדותו של ישו. בנוסף מספר הפיסול את האגדה על תאופיל (Théophile) שמכר את נשמתו לשטן כדי להפוך לבישוף, מתחרט על מעשיו ונגאל על ידי מריה.

גם בתוך הקתדרלה עצמה יש פסלים רבים. המפורסם שבהם הוא פסל של המדונה וישו התינוק, המוקדש ל"נוטרדאם דה פארי". הפסל פוסל במאה ה-14 עבור הקפלה של Saint Aignan והועבר לקתדרלה רק במאה ה-18. בהתחלה הוא החליף את פסל הטרימו שנותץ במהפכה הצרפתית בשער המוקדש למריה אך בשיפוצים של ויולה-לה-דוק הועבר ליד העמוד הדרום-מזרחי, שם הוא שוכן כיום.‏‏‏[8]

ציורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לפיסול העשיר, הקתדרלה מכילה גם ציורים. סדרת ציורים ידועה ששכנה בקתדרלה היא Les Grands Mays, שנתרמה על ידי גילדת הצורפים הפריזאית בשנים 1630-1707. הציורים צוירו על מצע גדול, וגובהם הממוצע הוא כ-3 מטרים. הם מתארים את מעשיהם של שנים עשר השליחים ותלמידיו של ישו להפצת תורתו. כ-76 ציורים כאלה נעשו בידי מיטב אמני פריז, והם ניתלו בספינות המשניות ובקפלות של הקתדרלה.

בעת המהפכה הצרפתית הועברו הציורים למוזיאונים, ורק מאוחר יותר הוחזר חלקם לקתדרלה. הם הוסרו בשנית במאה ה-19 מאחר שנחשבו ללא מתאימים לסגנון הקישוטי של הקתדרלה. כיום נשארו רק 50 מהציורים, ורק 13 מהם נמצאים בתצוגה בקתדרלה ‏‏‏[9]

בפינה המזרחית של בית הרוחב הדרומי נמצא ציור של תומאס אקווינס שצויר ב-1648.

ממדים ומאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלון ויטראז' בקתדרלה

אוצר הקתדרלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוצר הקתדרלה עשיר וכולל שרידי קודש לצד תשמישי קדושה יקרים ויצירות אמנות יקרות. בית האוצר ממוקם דרום-מזרחית לבית הרוחב הדרומי. במהלך השנים סבל האוצר מאבדות רבות, כאשר חפצים יקרים, ובעיקר כאלה העשויים מזהב או מכסף הותכו ונמכרו כדי לממן צרכים כלכליים של הכנסייה והמלוכה. בתקופת המהפכה הצרפתית הולאם אוצר הקתדרלה וכל האוצרות הותכו או נמכרו. ב-3 במרץ 1791 הוצא צו שכל חפץ שלא משמש לפולחן יוחרם ויותך, וב-10 בספטמבר 1792 הורחב הצו גם לגבי חפצים ששימשו לפולחן פעיל. אחרי הקונקורדט הוקם האוצר מחדש, וחפצי ערך רבים נתרמו הודות לנפוליאון בונפרטה, הכמורה ומאוחר יותר המלוכה. ברם, במהומות של 1830 ו-1831 שוב נפגע האוצר ואבדו חפצים רבים. ב-1905 נחקק חוק הפרדת הדת מהמדינה בצרפת, והמדינה הלאימה אוצרות שהיו בקתדרלה קודם לחוק זה. מאז לא קרו אסונות רבים לאוצר, למעט מספר גניבות‏‏[10].

הקופסה שתיכנן ויולה-לה-דוק לנזר הקוצים

בית האוצר גם הוא סבל מנזקים במהלך השנים. מאז הקמת הקתדרלה היה ממוקם האוצר דרומית דרום-מזרחית לבית הרוחב הדרומי. במאה ה-18 עמד בית האוצר כמעט חרב והאדריכל ז'רמן סופלו תכנן בית אוצר חדש בשילוב סגנונות גותי ויווני. אבן הפינה הונחה ב-12 באוגוסט 1755. ברם, בית האוצר ניזוק באופן בלתי-הפיך במהומות של 1830 ו-1831 ולא ניתן היה לשחזרו. ויולה-לה-דוק ולאזוס בנו בית אוצר חדש בשנים 1845-1850 והקימו אותו סביב קלויסטר ובו חלונות ויטראז' יפים. חלונות בית האוצר נעשו על ידי Maréchal de Metz. ומתארים את הבישופים והארכיבישופים של פריז. ‏‏‏[11] ויולה-לה-דוק לא בנה רק את בית האוצר אלא תכנן גם חלק מהריהוט שבתוכו, כולל הארונות ומספר חפצים. בכניסה לבית האוצר תלויים שניים מציוריו: ביזת ארמון הבישוף ב-14 בפברואר 1831, וטיוטה של צריח המצלב‏‏[12].

האוצר היקר ביותר בקתדרלה הוא קופסה עגולה מזהב דמוית גביע המעוטרת בכתר המכילה לפי המסורת שרידים מנזר הקוצים של ישו. קופסה זו תוכננה על ידי ויולה לה-דוק ויוצרה על ידי הצורף פלסיד פוסיילג-ריסאן (Placide Poussielgue-Rusand). ויולה-לה-דוק תיכנן את הקופסה בהשראת קופסה דומה מימי הביניים. הקופסה מעוטרת בכתר ועליו שושני פלר דה ליס, סמל לבית קאפה - המלוכה של צרפת. את המגש הראשון תומכות תשע כימרות. המגש מקושט ברקמת חוטי זהב ואבני חן. בין הכימרות פסלים של הלנה הקדושה המחזיקה את הצלב, המלך בולדווין השני, קיסר קונסטנטינופול שכשרביטו וכדור המלכות שלו בידו, ולואי הקדוש המחזיק את נזר הקוצים בידיו כאשר הוא יושב על כס מלכות שראשי אריות מהווים את מסעדי הזרועות שלו. מעל למגש הראשון עמוד מרכזי מעוטר בעלווה ועליו המגש השני, עליו נמצא קופסה המכילה את שריד הקודש. המגש השני מעוטר בנישות ובהן פסלי השליחים מתחת לחופות. מעל המגש השני נמצא כתר ועליו שושני פלר-דה-ליס משובצים באבני חן יקרות. הקופסה שתכנן ויולה-לה-דוק בסגנון נאו-גותי החליפה קופסה בסגנון קלאסי שנוצרה תחת שלטון נפוליאון בונפרטה עבור נזר הקוצים. הקופסה של ויולה-לה-דוק נבחרה כדי לכבד את "האדריכלות הלאומית" של צרפת, הלא היא האדריכלות הגותית‏‏[13].

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העוגב[עריכת קוד מקור | עריכה]

העוגב

אף כי מספר עוגבים הותקנו בקתדרלה לאורך השנים, הראשונים שבהם לא היו מתאימים למבנה. בקתדרלה היה עוגב מאז בנייתה, ויש תיעוד של עוגב בקתדרלה עוד מהמאה ה-13. העוגב הראשון שראוי לציון הותקן בתחילת המאה ה-18 בידי קליקו (Cliquot). חלק מהצינורות המקוריים של קליקו בחטיבת הדוושות ממשיכים להישמע בעוגב גם היום, למעלה מ-270 שנה אחרי שהותקנו. העוגב שופץ ונבנה מחדש כמעט לחלוטין במאה ה-19 בידי אריסטיד קאוואייה-קול (Aristide Cavaillé-Coll). בתחילת 1989 נעשה שחזור נוסף בעוגב, שהסתיים ב-1992.

לעוגב הגדול של קתדרלת נוטרדאם יש 7,800 צינורות, 900 מהם מסווגים כהיסטוריים. העוגב בעל 109 משלבים, חמש מקלדות בנות 56 קלידים כל אחת ומקלדת דוושות בת 32 קלידים. בדצמבר 1992 הושלמה עבודת מחשוב העוגב, שכללה את חיבורו לרשת LAN מקומית.

משרת נגן העוגב של קתדרלת נוטרדאם נחשבת לאחת המשרות הנחשקות ביותר בתחום זה בצרפת, ביחד עם המשרה המקבילה בכנסיית סן-סולפיס בגדה השמאלית שבה נמצא העוגב הגדול ביותר של קאבאייה-קול. בין נגני העוגב הידועים ביותר של נוטרדאם נמנה לואי ויירן (Louis Vierne), שהחזיק בה בשנים 1900-1937. בתקופת כהונתו, שונה צבע האורגן של קאבאייה-קול, בייחוד בשנים 1902 ו-1932. פייר קושרו (Pierre Cochereau) הוביל שינויים נוספים (רבים מהם תוכננו בידי ויירן), כולל הפיכת הפעולה לחשמלית (בין השנים 1959-1963). הקונסולה המקורית של קאבאייה-קול הועברה למוזיאון הקתדרלה והוחלפה בקונסולה חדשה בסגנון אנגלו-אמריקני. שינויים נוספים כללו הוספת משלבים בין השנים 1965-1972, בייחוד בחטיבת הדוושות (פדלים); חיבור מחדש של תערובת המשלבים; וההוספה של 3 מעצורי קנים "en chamade". אחרי מותו הפתאומי של קושרו ב-1984 מונו 4 נגני עוגב לנוטרדאם ב-1985: ז'אן-פייר לגה (Jean-Pierre Leguay), אוליבייה לטרי (Olivier Latry), איב דברנה ( Yves Devernay) שמת ב-1990 ופיליפ לפבר (Lefévre). זה היה זכר למנהג מהמאה ה-18 שבו לקתדרלה היו 4 נגני עוגב רשמיים, כל אחד מנגן 3 חודשים בשנה.

פעמון במגדל הדרומי

כיום יש בקתדרלה 3 עוגבים: העוגב הגדול - העתיק שבעוגבי הקתדרלה המותקן מתחת לחלון הרוזטה המערבי, עוגב המקהלה - עוגב בן 30 משלבים שהותקן במאה ה-19 בבית המקהלה, ועוגב נייד, שתפקידו ללוות את המקהלה והזמרים‏‏‏[14].

פעמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקתדרלה הותקנו פעמונים למן הקמתה. הם שימשו לצרכים ליתורגיים, לציון השעה וכן לקריאה למאמינים לבוא ולהתפלל. בעת השלמתה היו בקתדרלה שמונה פעמונים במגדל הצפוני, שני פעמונים גדולים במגדל הדרומי ושלושה פעמונים במגדל המצלב. בעת המהפכה הצרפתית נהרסו חלק מפעמוני הקתדרלה, שהורדו והותכו. הפעמון הגדול "עמנואל" ניצל מגורל זה.

הפעמון "עמנואל" הותקן במגדל הדרומי של קתדרלת נוטרדאם דה פארי ב-1685 ונחשב לאחד הפעמונים הגדולים והאיכותיים באירופה. הוא שוקל 13 טון, וענבלו שוקל 500 ק"ג. לפי ספרו הבדיוני של ויקטור הוגו אותו הניע קווזימודו, הגיבן המכוער ששימש כמצלצל פעמונים בקתדרלה ואהב את אסמרלדה היפה. מסופר שנשות פריז זרקו תכשיטי זהב וכסף אל כור ההתכה ובו נחושת רותחת, וצליל הפעמון נעשה לזך וטהור במיוחד. הפעמון צלצל מאות בשנים לציון מאורעות היסטוריים בחיי האומה הצרפתית.

כיום יש במגדל הצפוני ארבעה פעמונים, שהחליפו את אלה שנהרסו והותקנו ב-1856 והם משמשים לקרוא לתפילות, ופעמון אנגלוס (Angelus - אנז'לי) המציין את השעה. ב-1867 הותקן קריון (פעמונה) המחובר לשעון מונומנטלי שנמצא בצריח. הפעמונה נמצאת במבנה הקתדרלה כדי שתישמע בפנים. כיום הקריון לא פועל ומומחים לומדים את הנושא על מנת לשחזרו ולתקנו‏‏‏[15].

סביבת הקתדרלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקודת האפס ממנה מודדים מרחקים מפריז

קתדרלת נוטרדאם נמצאת בלב ליבה של העיר פריז, על האי איל דה לה סיטה שבמרכז נהר הסן. אף שהקתדרלה נבנתה על אי, היא מקושרת היטב למרקם העירוני של פריז באמצעות מספר גשרים ולכן התאימה לשמש כמרכזה ההיסטורי של העיר. סביב הקתדרלה היו בנויים בעבר בנייני מגורים, אשר נהרסו עם השנים. כיום, חלקה הדרומי וחלקה המזרחי של הקתדרלה פתוחים לכיוון הנהר וניתן אף לראות אותה מהגדה השמאלית (הדרומית) של הנהר, אך עד המאה ה-19 הוסתר חלקה התחתון של הקתדרלה על ידי בניינים אלו ורק חלקה העליון בלט על פני קו הרקיע. התבלטות צריחיה של הקתדרלה מעבר לקו הבניינים השכנים היה קיצוני יותר בימי הביניים, עוד טרם נבנו מבנים גבוהים נוספים בפריז. על כן שימשה הקתדרלה כנקודת ציון עירונית ברורה מאוד שנראתה מרחוק, וסימנה את מרכז העיר. סביב הקתדרלה היו רחובות צרים ובהם מסחר ובנייני מגורים (כיום נשאר רחוב רק בצידה הצפוני), אשר לא איפשרו לראות את כל הקתדרלה במבט מהרחוב. מסיבה זו נתפשה הנוטרדאם, בייחוד עם פסלי הגרוטסק והגרגוילים המקיפים אותה, כמבנה מפחיד ואפוף מסתורין. הכיכר שבחזיתה המערבית של הקתדרלה הייתה מרחב פתוח עוד מימי הביניים, וממנה נראתה החזית הראשית במלוא הדרה. בכיכר זו היה מתקיים שוק, והיא היוותה את החלל הציבורי החשוב ביותר של פריז באותה עת. עד היום מצויה בכיכר נקודה מובלטת בריצוף המכונה "נקודת האפס" ("Point zéro"), והיא נחשבת לקילומטר אפס, ממנו נמדדים המרחקים לכל רחבי צרפת. נקודה זו שהייתה אבן המילין ההיסטורית מופיעה עד היום כנקודת ציון רשמית של מרכז העיר בכל המפות. על פי אמונה עממית, כל מי שעומד מעל נקודת האפס בהכרח עוד יחזור לפריז.

קתדרלת נוטרדאם בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קתדרלת נוטרדאם נחשבת לפנינה אדריכלית וכאב-טיפוס של האדריכלות הגותית. היותה אחת מהמבנים הגותים הראשונים באירופה ששילב את רוב המאפיינים הגותיים, ועוד בדרגה גבוהה של גימור, הפכו אותה לסמל. עד להקמת מגדל אייפל הייתה הקתדרלה המבנה הגבוה בפריז, ומגגה נשקף נופה של העיר.

בעקבות המהפכה הצרפתית ועלייתו של נפוליאון החל בצרפת, ובייחוד בפריז, גל של הריסת ארמונות וכנסיות, כנקמה ב"שלטון הישן" של האצולה והכמורה. הנוטרדאם, בשל מעמדה הרם, הצליחה לשרוד גל זה.

הנוטרדאם כיכבה בספרו הנודע של ויקטור הוגו "הגיבן מנוטרדאם", ספר שהקנה לה פופולריות רבה בקרב הציבור הרחב ואף ביטל תכנונים של מהנדסי פריז להרסה. ויקטור הוגו היה ממובילי תנועת התחייה הגותית וקרא לשמר את הקתדרלות העתיקות ורבות ההוד. מאמצי השימור שלו נשאו פרי והיוו גורם מכריע בהישרדות המבנים הגותיים, שעד המאה ה-18 זכו לבוז בתור מבנים מפלצתיים מעידן ישן וחשוך.

מאז הופיעה הנוטרדאם במספר רב מאוד של סרטי קולנוע, בהם הסרט המצויר של וולט דיסני "הגיבן מנוטרדאם", במחזמר נוטרה דאם דה פרי ואף במספר משחקי מחשב וכן במשחק לוח בשם נוטרדאם.

פסלי גרוטסק ופנורמה של פריז ממרפסת הנוטרדאם

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיינו גם בפורטל

P Architecture.png

פורטל האדריכלות הוא שער לכל הנושאים ותחומי המשנה של האדריכלות. הפורטל מציג נושאים חשובים בתולדות האדריכלות, מבנים ואדריכלים בעלי חשיבות, מושגים ומונחים ומסגרות עם קישורים לתחומים קרובים או חופפים בהם הנדסה אזרחית, תכנון עירוני ועוד.


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Air France 447 - Cérémonie oecuménique mercredi à Notre-Dame de Paris
  2. ^ הצריח, האתר הרשמי של הקתדרלה.‏
  3. ^ נוטרדאם, באתר "גלה את צרפת".‏
  4. ^ חלון הרוזטה, האתר הרשמי של הקתדרלה.‏
  5. ^ השער הצפוני, האתר הרשמי של הקתדרלה.‏
  6. ^ שער יום הדין האחרון, האתר הרשמי של הקתדרלה.‏
  7. ^ שער סנט אנה, האתר הרשמי של הקתדרלה.‏
  8. ^ פיסול נוסף, האתר הרשמי של הקתדרלה.‏
  9. ^ Les Grands Mays, האתר הרשמי של הקתדרלה.‏
  10. ^ אוצר הקתדרלה, האתר הרשמי של הקתדרלה.‏
  11. ^ האוצר בקתדרלה, האתר הרשמי של הקתדרלה.‏
  12. ^ האוצר וויולה לה-דוק, האתר הרשמי של הקתדרלה.‏
  13. ^ מקדש נזר הקוצים, האתר הרשמי של הקתדרלה.‏
  14. ^ העוגבים, האתר הרשמי של הקתדרלה.‏
  15. ^ הפעמונים והשעון, האתר הרשמי של הקתדרלה.‏


ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg

קואורדינטות: 48°51′11″N 2°20′59″E / 48.8530°N 2.3498°E / 48.8530; 2.3498