שבילי התהילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: יותר מדי פרטי טריוויה. יש לשכתב את הערך, להוציא מפיסקה זו את המידע הנחוץ ולמחוק אותה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
שבילי התהילה
Paths-of-glory-DVDcover.jpg
שם במקור: Paths of Glory
בימוי: סטנלי קובריק
הפקה: ג'ימס ה. האריס
תסריט: סטנלי קובריק, ג'ים תומפסון, קולדר וילינגהם, המפרי קוב (רומן)
שחקנים ראשיים: קירק דאגלס, רלף מיקר, אדולף מנג'ו, ג'ורג' מקרדי, ג'ו טרקל
חברת הפצה: יונייטד ארטיסטס
הקרנת בכורה: 25 בדצמבר 1957
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: 935,000$
דף הסרט ב-IMDb

שבילי התהילה (Paths of Glory) הוא סרט קולנוע משנת 1957 בבימויו של סטנלי קובריק, המבוסס על רומן הנושא אותו שם אותו כתב המפרי קוב. הסרט מציג יחידת חיל רגלים צרפתית בחפירות מלחמת העולם הראשונה שחדלה להיות נאמנה לחייליה שלה בשל רצון המפקדים להתחמק מביקורת העיתונות על כישלונות בשדה הקרב.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת הסרט מבוססת בחופשיות על סיפורם האמיתי של שלושה חיילים צרפתים, המשרתים תחת גנרל רבילאק, אשר מוצאים להורג במהלכה של מלחמת העולם הראשונה; משפחותיהם תובעות, ומכיוון שההוצאות להורג התנהלו באופן שאינו הוגן, שתיים מן המשפחות קיבלו פרנק אחד כל אחת (שווה ערך לשבעים אגורות לפי שער החליפין הנוכחי), בעוד ששלוש האחרות לא זכו במאום.

הסרט מתחיל בסצנה המבארת את העתיד לבוא המתרחשת בשדה הקרב של מלחמת העולם הראשונה, בה הגנרל מירו (ג'ורג' מקארדי פוסע בנתיבה של תעלת חפירה ופונה לאנשיו. הוא פונה לחיילים אחדים (רובם יהפכו להיות דמויות ראשיות בסרט) בשאלה: "האם אתה מוכן להרוג עוד גרמנים?" הוא מסלק אחד מהחיילים מן הגדוד, בשל הפגינו סימנים של הלם קרב, שהגנרל רואה בה פחדנות.

מירו, המעוניין בקידום, פוקד על הגדוד לבצע משימת התאבדות. המטרה היא כיבוש גבעה הקרויה "תל נמלים", פעולה שכיחה במלחמה זו. בתחילה הוא מייעץ כנגד ההתקפה, בציינו את הסבירות הנמוכה להצלחתה ואת הסכנה לחייליו האהובים, אולם בעת שהקצין הממונה עליו, גנרל ג'ורג' בולארד (אדולף מנג'ו) מציין את אפשרות קידומו למטה הכללי הצרפתי, הופך מירו עורו בן רגע ומשכנע עצמו שההתקפה תצליח. הוא מותיר את ביצועה של התוכנית על כתפיו של קולונל דאקס (קירק דאגלס), זאת על אף שדאקס מוחה באומרו כי תוצאתה היחידה של ההתקפה תהיה החלשת הצבא הצרפתי, לו יגרמו אבידות כבדות, בלא שום הישגים בצידם. מירו אינו מתרכך לשמע זאת.

במהלכה של משימת תצפית, מבחין סגן שתוי בתנועה מכיוון האויב ומשליך רימון יד. קודם לכן שלח הסגן אחד משני אנשיו לסיור תצפית קדימה, והחייל הנותר נוכח לדעת שהתנועה היא החייל השב מהסיור. הוא מאשים את הסגן בהרג חברו שלו ואז בבריחה בפחדנות, אולם הסגן מכחיש זאת מכל וכל.

המשימה מסתיימת בכישלון חרוץ. אף אחד מן החיילים התוקף את "תל הנמלים" אינו מגיע ליעדו, ושליש מן החיילים מסרבים אפילו לעזוב את החפירות (או אינם מסוגלים, מחמת אש האויב העזה הניחתת עליהם). הגנרל, מלא זעם, משוכנע שחיילי הגדוד שנשאר בחפירות הם פחדנים ופוקד על חיל התותחנים שלו לירות עליהם. מפקד חיל התותחנים המקומי מסרב לירות על אנשיו שלו בלא אישור בפקודות כתובות.

כתוצאה מכישלון ההתקפה, מנסה גנרל מירו לנער את האשמה ממעל כתפיו מחשש פן תדבק בו ולהטילה על חייליו, ומחליט להוציא להורג בפרהסיה מאה מאנשיו כדוגמה אישית. גנרל בולארד משכנע את מירו להפחית את מספר המוצאים להורג לשלושה, אחד מכל פלוגה. רב טוראי פאריס (רלף מיקר) נבחר מכיוון שהקצין הממונה עליו פותח כנגדו במסע נקמה פרטי; הסגן הוא אותו אחד שהטיל רימון על פקודו שלו והרגו מוקדם יותר בסרט ורב"ט פאריס היה עד הראיה היחידי שהאשים אותו. טוראי פרול (טימותי קרי) נבחר על ידי עמיתיו בשל היותו מנודה חברתית. האיש האחרון הוא טוראי ארנו (ג'ו טרקל) נבחר אקראית, חרף היותו אחד מהחיילים הטובים והנועזים ביותר.

קולונל דאקס מגן על אנשיו שישפטו על ידי בית דין צבאי בגין פחדנות ועושה זאת בחירוף נפש. באופן בלתי נמנע הוא מפסיד במשפט, למרות מחאתו על אמינותו המפוקפקת של בית המשפט. דאקס מציין שנמנעה ממנו האפשרות להציג ראייה שהינה חיונית להגנה, שהתביעה אינה מציגה שום עדים, שלא חובר כל כתב אישום נגד הנאשמים וששום תיעוד בכתב של המשפט לא נערך. הוא פונה לליבו הרחום של בית המשפט באומרו: "רבותי השופטים, אם תשפטו את האנשים האלה לכף חובה, ירדוף הדבר כל אחד מכם עד ליום מותו". בית המשפט מכיר בכך שלהוציא את האנשים להורג הינה מדיניות מקובלת בצבא הצרפתי.

אף על פי שדאקס מגלה את אוזני הממונים עליו על בוגדנותו של הגנרל, המגובה בעד המספר על ניסיונו של מירו לירות על חייליו שלו, לא ננקטת כל פעולה. האנשים המורשעים מושמים בבית האסורים ומקבלים את ארוחתם האחרונה. הכומר מבקר את טוראי פרול שמוכן להתוודות, בעוד ארנו מנסה בחמת זעמו לתקוף את הכומר. לבסוף חובט פאריס בארנו על מנת למנוע מבעדו מלתקוף את הכומר. ארנו מועד אחורנית ונתקל בקיר הסודק את גולגלתו.

בטקסיות ובהדר רב מובלים שלושת האנשים החוצה לחצר, בעוד החיילים מכל שלוש הפלוגות נוכחים ועומדים דום. ארנו נישא באלונקה ונקשר לעמוד ההוצאה להורג. פרול מובל קשור עיניים מלווה בידי הכומר עד הסוף. פאריס אינו עוטה כל כיסוי עיניים. כל השלושה נורים על ידי כיתת יורים.

לאחר ההוצאה להורג מזמין גנרל בולארד את דאקס לארוחת בוקר אליה מוזמן גם הגנרל מירו. הוא מבהיר כי מירו יחקר בשל הפקודה שנתן לירות על חייליו שלו. מירו עוזב בחרון אפו את החדר, מכיוון שהושם שעיר לעזאזל. אז מציע גנרל בולארד לדאקס את משרתו של גנרל מירו, ברומזו כי דאקס כיוון לקידום לכל אורך הדרך. דאקס מגיב בזעם ודוחה את ההצעה בשאט נפש. הוא מודאג יותר מהרג אנשיו החפים מפשע מאשר מהקריירה האישית שלו. בולארד אינו מבין את פשר האידאליזם שלו. הגנרל הציני בולארד בז לדאקס בשל היותו אידאליסט, באומרו שהוא מרחם עליו וכי הוא יהפך לשוטה הכפר. הקולונל דאקס משיב כי הוא מרחם על הגנרל בשל חוסר יכולתו להבחין בשגיאותיו. מצפונו של בולארד נותר נקי.

לאחר ההוצאה להורג מתהולל הגדוד במסבאה, כששבויה גרמנית אסופית נאלצת לבדר את החיילים הצרפתים על הבמה הקטנה. ברגע שהיא עולה לבמה, מתחילים החיילים ליילל לעברה כזאבים, בשל היותה יפת מראה, בעוד מנהל הבר מעודד אותם לכך. לאחר שמעודדים אותה לשיר, מתחילה האסופית לזמר ברכות שיר עם גרמני "הפרש הנאמן", מתחילה חרישית וממשיכה בקול הולך ומתגבר לאוזני הקהל המחריש. בעודה שרה בגרמנית שובה השיר את לבם של החיילים, ורבים מהם מזמזמים לבסוף ביחד עם הנעימה המלנכולית והיפהפייה שלו, המנקרת במוחם. חלקם מכירים את השיר במילותיו הצרפתיות ומלווים אותה בזמרה, בעוד אחרים מייבבים בלאט, ייתכן כי הם מכירים או מבינים את נושאו של החייל היוצא למלחמה בעוד אהובתו נשארת בבית. דאקס מופיע בכניסה למסבאה ומודיע שהם שבים לחזית, ומותיר את אנשיו לרגע של הנאה לפני חזרתם לקרב.

על הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לספר לא היה כל שם כשקוב סיים לכותבו, לכן ערך המוציא לאור תחרות. השם הזוכה לקוח מתוך הבית השמיני של שירו המפורסם של תומאס גריי "אלגיה שנכתבה בבית קברות כנסייתי":

התרברבות הגיבורים, הוד הכוח,
וכל היופי, כל העושר הניתן,
חיכה בשוויון לשעה שאין ממנה מנוס,
שבילי התהילה אינם מובילים לשום מקום, כי אם לקבר.

ספריית הקונגרס של ארצות הברית כינתה את הסרט כ"בעל חשיבות תרבותית" והוא נבחר לשימור בארכיב הסרטים הלאומי של ארצות הברית.

טריוויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרומן המקורי משנת 1935 של המפרי קוב נחל הצלחה צנועה בזמנו, כשברקע תוכנן הסרט. ברם, תוכניות אלו נשכחו במהרה, עד ששנים רבות לאחר מכן החליט סטנלי קובריק לעבד אותו לקולנוע, בזוכרו את הרומן מילדותו.
  • בזכרונותיו של קירק דאגלס הוא מספר כי קובריק התכוון ל"סיום הוליוודי שמח" של הסרט, שלפיו עונשם של שלושת החיילים מומתק. היה זה דאגלס שהתעקש על סוף ריאליסטי יותר (שהופיע בתסריט המקורי שקובריק היה בין כותביו). דיווח זה אומת על ידי עדויות נוספות.
  • סביב מלאכת חיבור התסריט והעיבוד נתחוללו לא מעט מחלוקות מהותיות, שהעיבו מאוחר יותר על דמותו של קובריק כאדם ויוצר. סופר ה'נואר' המשובח ג'ים תומפסון, שהיה אחראי לסצינות רבות ודיאלוגים חריפים, צומצמם - בקרדיטציה- לרמה של -"דיאלוגים נוספים", ואילו הסופר והמחזאי קאלדר וילינגהאם - ע"פי עדותו - כמעט קופח לחלוטין. אף שלכל עדויות אלה נמצא אישוש גם בין עוזריו הקרובים של קובריק:- אלכסנדר זינגר וג'יימס. ב.האריס - התחמק קובריק ממתן הסבר בנדון עד מותו.
  • באוקטובר ובנובמבר 2004 הוצג הסרט בפסטיבל הסרטים של לונדון על ידי מכון הסרטים הבריטי. הסרט המקורי ניזוק, ובמהלכן של שנים מספר שוחזר בעדינות המקור והושב לקדמותו. הדבר נעשה בעזרת מספר אולפנים דיגיטליים מודרניים השוכנים בלוס אנג'לס.
  • הדמות הנשית היחידה בסרט, היא האסופית המזמרת את השיר "הפרש הנאמן", גולמה בידי השחקנית הגרמניה סוזן כריסטיאן. מאוחר יותר היא נישאה לבמאי סטנלי קובריק, והזוג נותר נשוי עד למותו ב-1999.
  • ההפקה צולמה במלואה בבווריה, ברפובליקה של גרמניה.
  • הרשויות הצרפתיות ראו את הסרט כהתקפה על צבאם ואסרו על הצגתו בצרפת עד שנת 1975.
  • הצבא הצרפתי אכן ביצע הוצאות צבאיות להורג באמתלה של עונש על פחדנות, וכך נהגו כל הצבאות העיקריים האחרים במלחמה. בכל אופן התימה המוצגת בסרט של בחירה אקראית של אינדיבידואלים והוצאתם להורג כעונש על חטאיה של הקבוצה כולה. הדבר דומה להריגת כל אדם עשירי, בעוד שהצבא האיטלקי השתמש בדרך זו במלחמה, אין כל הוכחה לכך שהצבא הצרפתי במלחמת העולם הראשונה השתמש בזה מעולם. הוצאות להורג בוצעו בפרטיות, כך היה הדבר גם בצבא הבריטי. והמחזה ההמוני של הנראה בסרט מעולם לא אירע.
  • במשך שנתיים לאחר הפצת הסרט לא הותרה הקרנתו בגרמניה, מחשש למתיחות ביחסים עם צרפת.
  • הסרט צונזר באופן רשמי בספרד בידי ממשלתו של פרנסיסקו פרנקו, בשל תוכנו האנטי מלחמתי, ולא הותר להפצה בארץ זו עד לשנת 1986, כאחד עשר שנה לאחר מותו של הדיקטטור.
  • 'שבילי התהילה' הוא גם שמו של משחק אסטרטגיה העוסק במלחמת העולם הראשונה באירופה ובמזרח הקרוב, אשר פותח בידי מתכנן המשחקים טד רייכר, והופץ על ידי משחקי GMT.
  • 'שבילי התהילה' הוא גם שם השיר העשירי ב-"Faith No More". "אלבום השנה". מייק פאטון הוא מעריץ נלהב של סטנלי קובריק ואחדים משיריו ומקטעי הווידאו של הלהקה נשאו עליהם את חותם השפעתו של הבמאי.
  • הסדרה הבריטית Blackadde Goes Forth אשר נערכת בשוחות הבריטיות במהלכה של מלחמת העולם הראשונה, שואבת את מקורות השראתה מ'שבילי התהילה'. דמותו של גנרל מלצ'ט שונתה ללא היכר מתפקידיו הקודמים של השחקן ב-Black Adder. הוא מגולם כסוציופט, התלוש מהמציאות לחלוטין ואינו מסוגל לתפקד ואינו ביחס קרבה עם אף אחד מהקצינים האחרים, קל וחומר עם פקודיו הכפופים לו. זוהי מקבילה ישירה לדמות אותה מגלם ג'ורג' מקריידי. בנקודה אחת בסדרה ישנה סצנה מפורסמת של הגנרל המסייר בחפירות, הדבר מקושר ישירות לסצנה הפותחת ב'שבילי התהילה'.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]