תפוז מכני (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
התפוז המכני
Clockworkorange.jpg
כרזת הסרט
שם במקור: A Clockwork Orange
בימוי: סטנלי קובריק
תסריט: אנתוני ברג'ס (ספר)
סטנלי קובריק (תסריט)
עריכה: ביל בטלר
שחקנים ראשיים: מלקולם מקדואל
פטריק מגי
מוזיקה: ונדי קרלוס
ריצ'ל אלקינד
צילום: ג'ון אלקוט
חברת הפצה: האחים וורנר
הקרנת בכורה: 19 בדצמבר 1971
משך הקרנה: 136 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: 2,200,000 דולר‏[1]
הכנסות: 26,589,355 דולר‏[1]
דף הסרט ב-IMDb

תפוז מכניאנגלית: A Clockwork Orange) הוא מותחן פסיכולוגי המבוסס על הספר בשם זה. הסרט בוים על ידי סטנלי קובריק ויצא בשנת 1971. הסרט נודע במיוחד בזכות האלימות המוקצנת אשר מוצגת בו, אשר לא הייתה מקובלת בקולנוע בתקופה בה הסרט פורסם.

תקציר עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיבור הסיפור, אלכס, הוא נער מתבגר בבריטניה, שמבלה את ימיו יחד עם חבריו בביצוע מעשי אלימות שונים: אונס, התעללות ושוד, שאותם הוא עושה מתוך הנאה סדיסטית ולא מתוך מצוקה כלכלית או חוסר סיפוק מיני. הוא בן למשפחה ממעמד הביניים, נבון ומצליח עם נשים. אלכס הוא מעריץ נלהב של מוזיקה קלאסית, של בטהובן ושל הסימפוניה התשיעית שלו בפרט.

אלכס וחבריו מדברים במעין משלב/שפת סתרים/שפת רחוב בידיונית בשם נאדסאט (Nadsat; מרוסית: "-עֶשְׂרֵה"), המבוסס על אנגלית ועל שאילת מילים נרחבת מרוסית, וכמו כן מושפע מהסלנג המחורז הקוקני, מתרגום המלך ג'יימס‎ ומגרמנית.

אלכס וחבריו מבלים את לילותיהם בבאר מעוצב בשם "קורובה"(מרוסית Корова, פרה). לאחר שתייה מרובה, הם יוצאים לרחובות ותוקפים אנשים, או שהם פורצים לבתים ומתעללים ביושביהם. אלכס מצליח לפרוץ לבתי האנשים לאחר שהוא משכנע אותם שהוא זקוק לעזרה. הוא משתמש במבטאו האריסטוקרטי ובשפה גבוהה על מנת לרכוש את אמונם.

בני החבורה בלבושם הייחודי. ב"תפוז מכני", קובריק מרבה להשתמש במוזיקה קלאסית, המלווה סצנות של אלימות ואונס. סצנת האלימות בהילוך-איטי, העומדת להתחיל בתמונה, היא כוריאוגרפיה לפתיחה של האופרה "העורב הלקחן" מאת רוסיני

אלכס וחבריו מתלבשים בדרך ייחודית: בגדים לבנים, כובעי באולר שחורים וחגורת אתלטים על אזור החלציים. בנוסף, אלכס נוהג להדביק ריסים מלאכותיים על ריסי עינו הימנית. לכל אחד מאנשי החבורה יש כלי נשק: אלה, שרשרת חוליות וכדומה. אלכס הוא המנהיג הבלתי מעורער של החבורה ועל פיו ישק דבר (אם כי בשלב קריטי בסרט מורדים בו בני החבורה ומביאים למעצרו).

לאחר שרצח אישה שלתוך ביתה פרץ, וכתוצאה מבגידתם של חבריו, נתפס אלכס על ידי המשטרה ונידון ל־14 שנות מאסר. לאחר שנתיים בכלא הוא מצליח להתקבל לניסוי של הממשלה שמטרתו לשקם עבריינים, ושבזכותו יוכל להשתחרר מהמאסר. הניסוי משתמש בשיטה חדשה הנקראת "שיטת לודוביקו" (הדומה לטיפול סלידה), ובמסגרתה מוקרנים לנושא המחקר סרטי אלימות שונים תוך מתן סמים שונים הגורמים לו לבחילה חריפה. בעקבות התניה קלאסית זו, בכל פעם שירצה הנבדק להשתמש באלימות או אף יחזה בגילוי אלימות או מין פרוע, הוא ייתקף תחושת בחילה שלא תאפשר לו לתפקד. במקום להשתקם, אלכס הופך לשבר כלי. אחת מתופעות הלוואי הלא רצויות של השיקום הוא תחושת בחילה בעקבות שמיעה של מוזיקת בטהובן. בתום הטיפול אלכס משוחרר ממעצר.

בשלב זה של חייו, כל מי שהיה איתו בקשר בעבר מפנה לו עורף. הוריו מגרשים אותו מהבית. אלכס פוגש אז קבצנים בהם התעלל בעבר, ואלו מפליאים בו מכותיהם. מצילים אותו חבריו לשעבר, שהפכו לשוטרים בינתיים. ואלו לוקחים אותו למקום נטוש ומתעללים בו. בצר לו מגיע אלכס במקרה לאותו הבית שבו הוא ביצע אונס בעבר. בעל הבית לוכד את אלכס, ומשקה אותו יין מהול בחומר הרדמה. אלכס מתעורר לקולה של הסימפוניה התשיעית של בטהובן, אשר גורמת לו לבחילה והוא קופץ מהחלון על מנת להתאבד.

הוא מתעורר בבית חולים פרטי אשר מסתבר שנמצא תחת חסות הממשלה והשר שיזם בזמנו את "שיטת לודוביקו" לשיקום עבריינים. השר אשר הותקף באופן חריף על ידי התקשורת, מסכם עם אלכס שיקבל את תמיכתו, ובתמורה יקבל טיפול מסור עם טובות הנאה מהשר.

הצופה בסרט עובר בשלב זה תהליך מעניין: לאחר תחושת הדחייה הראשונית מאלכס ומאלימותו, מתמלא הצופה בתחושת רחמים על אלכס ועל שנעשה לו. בסיומו של הסרט, לאחר ניסיון התאבדות, נרמז בסרט כי אלכס חוזר לסורו, בסצנה ראוותנית ושמחה.

אמצעים ויזואליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט עושה שימוש באמצעים ויזואליים רבים:

  • תפאורת הרקע של הסרט מרמזת על סביבה אלימה ונותנת למעשה את הרקע להתנהגות האלימה של אלכס. כך למשל, השולחנות שבפאב מעוצבים בדמות בחורות עירומות. לובי ביתו של אלכס נראה כמו לאחר מתקפה ונדליסטית, והדירה עצמה מעוצבת בעיצוב צעקני ביותר.
  • נעשה שימוש רב בצבעים על מנת להעביר אווירה וסיטואציות. לדוגמה: בסצנת האונס המפורסמת שבסרט האישה הנאנסת לובשת שמלה אדומה צעקנית, שמעבירה תחושה של אלימות וכעס.
  • הסרט כולל סצנות רבות ב"הילוך מהיר" או ב"הילוך איטי", כאשר הסאונד נעלם, ומוחלף במוזיקה. למשל, יש סצנה קצרה שבה מראים בהילוך מהיר את אלכס מקיים יחסי מין עם שתי בנות צעירות שוב ושוב, במהירות גבוהה מאוד, וללא קול. ברקע מתנגן קטע הפתיחה של האופרה וילהלם טל.

קריינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקריינות היא חלק מרכזי מאוד בסרט. לכל אורכו ישנם קטעי קריינות ארוכים שבהם אלכס מספר לקהל (בסלנג הייחודי שלו) על אירועים, דמויות ומחשבות שעולות בראשו. הקריינות לקוחה רובה ככולה באופן ישיר מתוך הספר. היא אחד האמצעים שבהם משתמש קובריק ליצירת סימפטיה של הקהל כלפי אלכס.

פסקול[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסקול הסרט מורכב בעיקר ממוזיקה קלאסית ומקטעי סינתיסייזר שנכתבו על ידי וונדי קרלוס. נעשה שימוש מורחב במיוחד בסימפוניה התשיעית של בטהובן. קטעי האלימות בתחילתו של הסרט מלווים במוזיקה קלאסית, העומדת בניגוד מוחלט לאלימות הקשה המוצגת בהם.

בסרט ישנו מוטיב חוזר קבוע, שמופיע שוב ושוב לאורך כל הסרט ומלווה קטעי קריינות רבים. המוטיב הוא עיבוד אלקטרוני של מוזיקה ללוויית המלכה מרי (השנייה) מאת הנרי פרסל.

ישנם "ערבובים" רבים בסרט בין מוזיקה "פנימית" (כלומר, מוזיקה שהיא חלק מהעלילה של הסרט, והדמויות שומעות אותה) למוזיקה חיצונית (כלומר, פסקול שאינו חלק מהעלילה, ורק הצופים שומעים אותו). כך, לדוגמה, בסצנה אחת אלכס צועד ושורק לעצמו את המוטיב החוזר במקביל להשמעתו החיצונית לצופים.

במקור, סטנלי קובריק רצה להשתמש באלבום Atom Heart Mother של להקת פינק פלויד. הוא ויתר על הרעיון כאשר חברי הלהקה סירבו לתת לו חופש מלא בשימוש בחלקי האלבום. האלבום עצמו מוצג בסרט, בסצנה שבה אלכס מבקר בחנות תקליטים.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט זכה להצלחה קופתית וגם לביקורות חיוביות מאוד. באתר ביקורות הסרטים Rotten Tomatoes קבעו 91% מהביקורות כחיוביות‏[2] והוא דורג במקום ה-65 ברשימת 250 הסרטים הטובים של אתר הסרטים IMDb.‏[3] הסרט נחשב עד היום לאחד מסרטי הפולחן החשובים והטובים בכל הזמנים, ואף היה מועמד לפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר. מכון הסרטים האמריקאי דירג את הסרט במקום ה-46 ברשימת 100 הסרטים הגדולים ביותר (נכון לשנת 1998). וכן, דירג את "אלכס" במקום ה- 12 ברשימת 100 הנבלים הגדולים ביותר. אף על פי כן, הסרט גם ספג ביקורות שליליות ממבקרים חשובים, כגון רוג'ר אברט.‏[4]

בנוסף, הסרט שנוי במחלוקת עד היום בגלל תכניו הבוטים. הוא נאסר לצפייה לתקופה ממושכת בבריטניה, ונאסר עד היום לצפייה על ידי ארגונים דתיים רבים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פסקול הסרט:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 הוצאות והכנסות הסרט התפוז המכני באתר Box Office Mojo
  2. ^ "תפוז מכני", באתר ביקורות הסרטים Rotten Tomatoes (באנגלית)
  3. ^ http://www.imdb.com/title/tt0066921 עמוד הסרט] באתר IMDb
  4. ^ ביקורת על הסרט מאת רוג'ר אברט באתרו הרשמי