גינוסר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גינוסר
Ginosar shore2.JPG
בתי גינוסר מבית יגאל אלון
מחוז הצפון
מועצה אזורית עמק הירדן
גובה ממוצע ‎-195‏ מטר
תאריך ייסוד 1937
תנועה מיישבת התנועה הקיבוצית
סוג יישוב קיבוץ
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2012:
  - אוכלוסייה 490 תושבים
מיקום גינוסר
גינוסר
גינוסר
http://www.ginosar.org.il
גינוסר ממרום הארבל
בניין הספרייה בלב המדשאה המרכזית בקיבוץ, 4/08
חזיתו המזרחית של חדר האוכל בתכנון חנן הברון, 4/08
בית יגאל אלון בתכנון האדריכל חנן הברון, 4/08
פנים חדר האוכל בקיבוץ

קיבוץ גינוסר הוא קיבוץ של התנועה הקיבוצית, השוכן לחופה המערבי של הכנרת, 7 ק"מ מצפון לטבריה, על כביש מס' 90. שייך למועצה אזורית עמק הירדן.

תולדות הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקיבוץ הוקם על ידי קבוצת נערים בוגרי שני המחזורים הראשונים של בית החינוך לילדי עובדים בתל אביב[1]. הנערים התיישבו במחנה ארעי במושבה מגדל בשנת 1934. מאוחר יותר הצטרפו אליהם קבוצות הכשרה של הנוער העובד מעין חרוד, גבעת-ברנר ותל יוסף. לאחר העלייה לקרקע בשנת 1936 הצטרפו ליישוב בוגרי מחזור א' של בית הספר החקלאי כדורי, ובהם יגאל אלון.

בשהותם במגדל התפרנסו חברי הקבוצה מעבודה שכירה בפרדסים ובמטעים של איכרי מגדל, אך גם מעבודה שכירה במקומות מרוחקים. עשרה מחברי הקבוצה נשלחו לעבודה בסדום ואחרים עסקו בהקמת גדר הצפון. חברי הקבוצה בקשו להתיישב באדמות פיק"א בבקעת גינוסר, אולם חברת פיק"א התנגדה להתיישבות קיבוצית ולטענת חברי הקיבוץ בקשה להקים באתר שכונת וילות לבעלי ממון‏[1].

בשנת 1936, בעקבות פרוץ המרד הערבי הגדול, הסכימה פיק"א להחכיר לחברי הקבוצה 1500 מתוך 4000 דונם של אדמות פיק"א בבקעת גינוסר כדי למנוע מהערבים שעבדו עד אז את האדמות כאריסים להיאחז באדמותיה‏[2]. בעקבות דבריהם של חברי הקבוצה שלא יוכלו לשמור על המקום ללא שהייה במקום, הסכימה פיק"א שחברי הקבוצה יתגוררו במקום באוהלים. בראשית שנת תרצ"ז עלו חברי הקבוצה להתיישב במקום באוהלים, אולם הקימו מסביב לאוהלים חומה והקימו מגדל ובכך היו ליישוב חומה ומגדל אשר בשונה מהיישובים האחרים שבקשו להערים על שלטונות המנדט הבריטי בקשו להערים על אגודת פיק"א‏[1]. סופר ששליח של הקבוצה העסיק את נציג פיק"א במשא ומתן במשך שלושה ימים בטבריה בזמן שחבריו הקימו את היישוב והציגו עובדה בפני פיק"א‏[3]. פיק"א דרשה מהמתיישבים לפנות את השטח בתום הקציר כפי שסוכם, כדי למנוע מהם להשתלט על האדמות, אולם חברי הקבוצה נמנעו מלפנות את השטח ונהלו משא ומתן עם פיק"א במטרה לקבל רשות להמשיך להיאחז במקום, לטענתם כדי למנוע פינוי שיתפרש על ידי הערבים כניצחון. עם התגברות התנכלויות הערבים גם בנו חברי הקבוצה במקום בתי קבע‏[4], אך נמנעו מהשקעת כספים רבים מידי במקום מחשש שיידרשו להתפנות. בנובמבר 1940 נתגלע סכסוך בין חברי קבוצת גינוסר לבין תושבי מגדל על חלקה של 250 דונם שתושבי מגדל חכרו מפיק"א. תושבי מגדל טענו שמדובר בחלקה שהם חוכרים זה שנים, עוד לפני הקמת קבוצת גינוסר, בעוד חברי גינוסר טוענים שהחכירה נעשתה לאחר המאורעות במסגרת נסיון של פיק"א להיעזר באנשי מגדל כדי לסלק את קבוצת גינוסר מאדמותיה‏[5]. בפברואר 1941 נדונו שניים מחברי גינוסר לעשרה ימי מאסר או תשלום קנס על השחתת יבול של תושב מגדל‏[6]. רק לאחר משא ומתן של כ-10 שנים, הושג הסדר בין פיק"א לחברי הקבוצה, על פיו יוחכרו להם כ-1000 דונם, אולם הם לא יקבלו הקצבות מפיק"א. עם זאת, השגת ההסכם פתח פתח לקבלת תקציבים מהסוכנות היהודית[1]. בדצמבר 1947 פרסמו חברי הקיבוץ מודעת התנצלות בפני אגודת פיק"א על השימוש בקרקע שיועדה למתיישבים אחרים ועל פרסומים בלתי מדויקים‏[7]. בשנת 1951 הופשרו היחסים עם פיק"א אשר הלוותה לקיבוץ 10,000 לירות לפיתוח המשק‏[8].

בשנת 1954, כתוצאה מאוחרת של הפילוג בתנועה הקיבוצית, עברו 70 מחברי קיבוץ עין גב חברי הקיבוץ המאוחד, ביחד עם ילדיהם וחברי גרעין הכשרה, שמנו סך הכל 140 נפש, לגינוסר. הייתה זו תגבורת משמעותית לחברי הקיבוץ‏[9].

בשנת 1968 נתגלע סכסוך בין חברי גינוסר וחברת "מען" ממטולה לאנשי יסוד המעלה על שטח אדמה שיובש מאגם החולה[10].

השינויים בתנועה הקיבוצית לא פסחו גם על קיבוץ גינוסר, וחלו גם בו שינויים משמעותיים באורחות החיים. הקיבוץ הופרט ועל כן החברים בקיבוץ מקבלים משכורות מעבודתם ומשלמים על כל השירותים שמקבלים, הכוללים: חינוך, בריאות, מזון, כביסה וכו'. בנוסף, משלמים החברים מיסים לקהילה, כדי להמשיך ולשמור על המוסדות המשותפים, ולתמוך בוותיקים ובחולים.

בקיבוץ פועל מרכז חינוכי של תנועת הנוער הנוער העובד והלומד, מרכז זה נקרא "המארבל" והוא יושב בבית הספר "נופי ארבל" שבקיבוץ. חברים בו ילדים מהיישובים גינוסר, חוקוק, ליבנים, מגדל ואלמגור.

יגאל אלון נהג לארח בביתו בקיבוץ אורחים מחוץ לארץ. כן נהג לארח נכבדים ערבים בקיבוצו. בשנת 1968 אירח בגינוסר קבוצה של נכבדים דרוזים מרמת הגולן[11].

ביטחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתיישבות של קיבוץ גינוסר סבלה מהתנכלות מצד השכנים הערבים. ביוני 1938 הוצת שדה בשטח של כ-250 דונם שעובד על ידי חברי הקיבוץ ועל הנוטרים נורו יריות‏[12]. באוקטובר 1938 נורו יריות על חברי הקיבוץ מהן נהרגה סוסה‏[13]. ביולי 1939 ארעה שריפה בשדות היישוב, והועלתה טענה שהיא הוצתה על ידי ערביי הסביבה‏[14]. בקטטה שארעה בסוף שנת 1939 בין חברי הקיבוץ לערביי הכפר השכן ע'ויר אבו שושה כחלק מהמאבק בין הצדדים הניצים על השימוש במי נחל הרובדיה (צלמון), נהרג מוכתר הכפר. עשרה מחברי הקיבוץ נאסרו ונשפטו למאסר ממושך של בין 5-15 שנה. בתחילת מרץ 1941 התקיים סולחה בין חברי הקיבוץ לבין שבט אבו שושה, בתיווך קצין המחוז הבריטי‏[15]. עצורי גנוסר הוזכרו ביישוב היהודי בארץ ביחד עם עצורי בן שמן ומ"ג אסירי ההגנה ולחץ כבד הופעל על שלטונות המנדט הבריטי לשחררם. בשנת 1941 זכו אסירי גינוסר לחנינה בשני גלים כך שהאחרון שבהם שוחרר תוך 21 חודשים‏[16].

קיבוץ גנוסר היה בסיס חשוב של ההגנה ושל הפלמ"ח, ובחורשת גנוסר נוסדה והתאמנה פלוגה א' של הכוח הלוחם וממנה יצאו לפעילויות רבות.

ענפי המשק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספינה בכניסה לקיבוץ גינוסר
בית ההארחה בגינוסר בתכנון האדריכלית זיוה ארמוני

בתחילת 1939 החלו לעסוק בגינוסר בדיג[17], שברבות הימים היה למקור פרנסה חשוב לחברי הקיבוץ‏[1], אך גם מילא תפקיד נוסף, עוד לפני מלחמת העצמאות ועד מלחמת ששת הימים, בשמירה על הריבונות הישראלית בכנרת. דייגי גינוסר ועין גב מימשו את הריבונות הישראלית בימה מול הסורים, גם בעת תקריות גבול. עוד בשנת 1941 שיתפו פעולה דייגי עין גב וגינוסר בפעילות דייג, תוך הסכמי חלוקת שטחי דיג ומאבקים עם הדייגים הערבים‏[18]. באמצע שנות ה-60 של המאה ה-20 הפתחה מגמת ימאות בבית הספר העל יסודי בקיבוץ במסגרת מגמה של הקיבוץ המאוחד להכשיר חברים לעבודה בספנות בחברת סלע‏[19].

מטיילים רבים נהגו לטייל באזור הגליל ולהתארח בקיבוצים. בטיולה ביולי 1940 בגליל התארחה חנה סנש באחד הלילות בקיבוץ וביומנה תיארה את המקום כיישוב של צעירים הנאבקים כנגד הסיכויים וקשיים עם האדמה‏[20]. המתארחים הרבים היו למעמסה רבה על הקיבוצים שלא היו להם מקומות ארוח פנויים. במרץ 1945 פרסם הקיבוץ מודעה בעיתון דבר ובו הודיעה שלא תוכל לקבל אורחים בתקופת החגים ללא הזמנה‏[21]. באפריל 1945 פרסם הקיבוץ מודעה המזמינה קבוצת מטיילים להזמין שיט בסירת מנוע של הקיבוץ על פני הכנרת[22]. בקיץ 1947 היה גינוסר מהקיבוצים הראשונים בגליל להקים פינת ארוח עבור מטיילים אשר עד אז נהגו לצפות לארוח חינם מחברי הקיבוצים‏[23]. בשנת 1964 הוקם בקיבוץ, בחורשת הפלמ"ח, בית ההארחה "נוף גנוסר" שנוהל על ידי רות אלון, אשתו של השר יגאל אלון. בית ההארחה השיג תפוסה גבוהה של כ-70-80% תוך שמירה על איזון של כ-50% ישראלים וכ-50% תיירים במתארחים‏[24]. כיום יש בבית מלון "נוף גנוסר" 170 חדרים, ולצידו פונדק ובו 67 חדרים, מסעדת דרכים, ואתר הנצחה ליגאל אלון - מוזיאון "בית יגאל אלון", בו מוצגת בין היתר סירת דייגים מראשית הספירה.

החברים מתפרנסים מחקלאות על שטח של כ-4300 דונם, ובהם גידולי שדה, בננות, פרי הדר, פירות סובטרופיים כמו אבוקדו, מנגו וליצ'י, מעבדה ומשתלה לשתילי בננות, וכן ענפי משק חי - הרפת, וענף הדייג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 דויד שליו, אנשי החומות - 25 שנה ליישובי חומה ומגדל בעמק הירדן, דבר, 30 במאי 1962
  2. ^ הנוער העובד למפעלי הגשמה חדשים, דבר, 6 במרץ 1939
  3. ^ מ. בן יצחק, על גדות ירדן וכנרת, דבר, 7 בפברואר 1947
  4. ^ אבשלוםחמש שנים לקבוצת גינוסר, דבר, 16 ביוני 1939
  5. ^ בין מגדל וגנוסר, דבר, 10 בנובמבר 1940
  6. ^ על השחתת יבול, דבר, 28 בפברואר 1941. פסק הדין בוטל בערעור בהיעדר זיהוי של המשחיתים
  7. ^ קבוצת הנוער העובד גנוסר, הצהרה, דבר, 22 בדצמבר 1947 (מודעה)
  8. ^ גנוסר ומחניים קבלו הלוואות מפיק"א, דבר, 12 בינואר 1951
  9. ^ אנשי הקיבוץ המאוחד מעין גב עוברים לגינוסר, דבר, 4 בינואר 1954
  10. ^ הסכסוך על אדמות החולה - למינהל מקרקעי ישראל, דבר, 8 באפריל 1968
  11. ^ י. אלון מסייר ברמת הגולן, דבר, 16 ביולי 1968
  12. ^ הצתות ויריות ליד טבריה, דבר, 15 ביוני 1938
  13. ^ מאורעות הימים האחרונים - יריות לקבוצת גינוסר, דבר, 2 באוקטובר 1938
  14. ^ קבוצת גינוסר ניצלה מדליקה, דבר, 9 ביולי 1939
  15. ^ שלום בין גנוסר לאבו שושה, דבר, 4 במרץ 1940
  16. ^ שוחררו אסירי גינוסר, דבר, 22 באוגוסט 1941
  17. ^ כינוס הדייגים העברים, דבר, 28 במאי 1939
  18. ^ בכפר - קבוצת הדייגים במשותפת לגינוסר ועין גב, דבר, 24 ביוני 1941
  19. ^ "סלע" נכנסת בשותפות עם "צים", דבר, 27 במרץ 1968
  20. ^ Hannah Senesh, Marge Piercy, Roberta Grossman, Hannah Senesh: Her Life and Diary, the First Complete Edition, Jewish Lights Publishing, 2007, page 104
  21. ^ משק גנוסר, מודעה, דבר, 20 במרץ 1945 (מודעה)
  22. ^ טיולים על פני ים כנרת, דבר, 20 באפריל 1945 (מודעה)
  23. ^ מ. בן יצחק, לפתרון בעיית התיור והנופש, דבר, 5 בספטמבר 1947
  24. ^ דויד שליו, "נוף גינוסר" על נחל הברבורים, דבר, 13 באוגוסט 1967


קואורדינטות: 32°50′51.35″N 35°31′22.43″E / 32.8475972°N 35.5228972°E / 32.8475972; 35.5228972