נהריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נהריה
Nahariya COA.jpg
סמל העיר והכיתוב "ברוך מבנים אשר" באלפבית עברי עתיק
Nahariyya.JPG
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה ז'קי סבג
גובה ממוצע ‎15‏ מטר
תאריך ייסוד 1935
סוג יישוב עיר בעלת 50 - 100 אלף תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2012:
  - אוכלוסייה 52,950 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎1.1%‏ בשנה עד דצמבר 2012
  - צפיפות אוכלוסייה 5,174 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט 10,233 דונם
מיקום נהריה
נהריה
נהריה
דירוג חברתי-כלכלי 5 מתוך 10
מדד ג'יני 0.4104
פרופיל נהריה נכון לשנת 2011 באתר הלמ"ס
http://www.nahariya.muni.il
מגדל המים ההיסטורי של נהריה
טיולים בכרכרות עץ הרתומות לסוסים, המהווים אטרקציה תיירותית ייחודית בעיר
שקיעה בנהריה
בניין העירייה
הטיילת בנהריה
נחל הגעתון העובר בעיר, דצמבר 2005
בית ליברמן - המוזיאון העירוני לתולדות נהריה
פסיפס מהכנסייה הביזנטית בנהריה, צייד ערום לבוש רק באזור בד לחלציו וצעיף לצווארו עם רומח בידו תוקף נמר
אנדרטת ההעפלה בחוף נהריה

נהריה היא עיר במחוז הצפון בישראל, העיר הצפונית ביותר במישור החוף, ממוקמת על חוף הים ועל כביש 4 בין העיר עכו לבין ראש הנקרה. במרכז העיר זורם נחל געתון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתרים ארכיאולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשטח העיר שוכנים מספר אתרים ארכאולוגים המעידים על החיים במקום בתקופות קדומות:

  • שרידי מקדש - מתקופת הברונזה התיכונה ומתקופת הברונזה המאוחרת. האתר שוכן כ-800 מצפון מצפון לשפך נחל געתון כ-100 מ’ משפת הים‏[1].
  • שרידי כביש רומאי - נסלל בשנת 56 לספירה והוביל מאנטיוכיה לעכו. בשנת 1937 נמצאה במקום אבן לכבוד הקיסר נירון שהועמדה על ידי חיילים משוחררים מפתולימאיס ומהכפרים ניאה קומי (Nea Come) (שבי ציון)‏[2].
  • כנסייה ביזנטית בנהריה וחורבת עתאים - בשכונת "גבעת כצנלסון". שרידי הכנסייה שתוארכה למאה השישית כללו רצפת פסיפס הכוללת דמויות אדם ודמויות מעולם החי והצומח ודגמים גאומטריים. הכנסייה היא חלק משרידי יישוב שנמצאו באתר.
  • תל נהריה - כולל שרידי מצודה וחומה. שוכן מדרום לנחל געתון קרוב לים. במקום נמצאו שרידים מתקופת הברונזה התיכונה ועד התקופה ההלניסטית‏[3].
  • שדה קברים בגבעת אוסישקין - כולל קברי פיר, מערות קבורה וקבר ארגז. האתר שייך כנראה ליישוב הקדום בעברון‏[4].
  • בירכת סורסוק - שרידי תעלה תעלה קרוב לשפת הים בדרום נהריה. הייתה חלק ממפעל לייצור מלח ממי ים. ההשערה היא שנבנתה בתקופה הביזנטית ושופצה במאה ה-19 על ידי משפחת סורסוק[5].

נהריה והעלייה החמישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, החלו הסתה, לחצים ופוגרומים כנגד האוכלוסייה היהודית בגרמניה. אלו גרמו להגירה של 220,000 יהודים מגרמניה בין השנים 1933-1939. מתוכם, כ-40,000 הגיעו לארץ ישראל במסגרת העלייה החמישית.

תחילתה של העלייה החמישית אופיינה בעיקר באנשי עסקים יהודים, עצמאים, פקידים ושופטים שחיפשו אלטרנטיבות בשל המגבלות המקצועיות שהוטלו עליהם. באותן שנים נטו היהודים להגר בראש ובראשונה לארצות הברית ולאמריקה הלטינית, אך לא לארץ ישראל שאליה היגרו בעיקר יהודים ממזרח אירופה. לאחר קיום הקונגרס הציוני בפראג ב-1933, נפתח בארץ ישראל "המשרד המרכזי לטיפול ביהדות גרמניה", שנקרא בשמו המקוצר "המשרד הגרמני". הוא נוהל על ידי ארתור רופין שניסה להניע בעיקר יהודים ממעמד הביניים, בעלי הון, לצאת מגרמניה ולהגר לארץ ישראל. עבור אותם אנשי מעמד הביניים מגרמניה ייסדו בשנת 1933 את קריית ביאליק ואת רמות השבים.

מהנדס הבניין יוסף לוי, יליד גרמניה, הצטרף למשרד הארץ-ישראלי שגם בראשו עמד רופין בשנת 1913 כעובד טכני. עם השנים הפך לוי לרוכש הקרקעות הפרטי הגדול ביותר בארץ ישראל. בשנות העשרים הוא עסק ברכישת אדמות מפרץ חיפה ובייבוש שטח זה.

הקמת נהריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1934 התאפשר לקנות אדמה ערבית, שטח של 2,400 דונמים צפונית לעכו, ליד שפך נחל מפשוח, אשר שמו הוסב לימים לנחל געתון. המחיר הנדרש היה 34,000 לירות מנדטוריות ובעלת הקרקע הייתה משפחת טואיני שהתגוררה בביירות. הקונים היו ארבעה אנשים פרטיים: המהנדס יוסף לוי, היינריך כהן, בנקאי מתל אביב, האגרונום ד"ר זליג אויגן סוסקין והגברת פאולינה ונגרובר-זלקינד, אשר יצגה שתי משפחות מכובדות בארץ ישראל. יחד הקימו ארבעת הרוכשים את החברה "נהריה משקים זעירים". את שם היישוב החדש קבעו כ"נהריה", שכן אותם מתיישבים, בזוכרם את ערי הנהר האירופיות ממחוזות ילדותם, ראו גם בגעתון "נהר". ייתכן שבבחירת השם הושפעו גם משמו של הכפר הערבי הסמוך, אֶ-נַּהַר‏[6].

את המודל החקלאי להקמת היישוב נהריה הגה אחד מרוכשי השטח, האגרונום ד"ר זליג אויגן סוסקין. סוסקין, יליד רוסיה, למד חקלאות ופילוסופיה בגרמניה. החל משנת 1903, הוא נמנה עם מנהיגיה הבולטים של התנועה הציונית. באחד ממסעותיו הרבים בעולם הרחב, הוא גילה ישוב קטן בדרום ספרד ששמו היה מונטה אל-גאידה (Monte Algaida). סוסקין האמין שהמודל הספרדי של מונטה אל-גאידה הוא המפתח להתיישבות בארץ ישראל. לתגליתו קרא "התיישבות אינטנסיבית על חלקת אדמה קטנה תחת ניהול פרטי". התוכנית הציעה משקים בגודל של 5, 7 או 9 דונמים, פיתוח תשתיות (אספקת מים, חשמל וסלילת כבישים), מחסני כלים ובעלי חיים, לולים ואגודה חקלאית של המתיישבים. כמו כן, הקמת צוותים מקצועיים שידריכו את העולים החדשים (אותם דוקטורים ופרופסורים) בענייני נטיעת עצים, תכנון בתים, גידול ירקות וגידול עופות.

חנה דויטש הגיעה עם בעלה ולטר והזוג רות ויעקב פאוקר כחלוצים ראשונים לנהריה. כאשר הגיעו לצריף המגורים שלהם בנהריה, טרם הייתה להם תקרה מוכנה. דומה היה מצבו של הזוג פאוקר. ב-10 בפברואר 1935 התיישבו במקום וכך נקבע תאריך זה כתאריך הרשמי ליסודה של נהריה.

נטישת ענף החקלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למגינת לבם של התושבים, התחזית להכנסות מהמשקים הייתה אופטימית מדי ולא ריאלית. הרעיון של סוסקין, לגדל ולשווק ירקות איכותיים, הסתבר כרעיון בוסר ללא סיכויי הצלחה. התוצרת הערבית הייתה זולה יותר והשוק דרש ירקות זולים ולא ירקות איכותיים. כך הגיעה המכה הראשונה לענף הירקות. המכה השנייה ניחתה על ענף הפירות: הפירות גדלו היטב בהרי הגליל, אך לא במישור החוף. מכה נוספת פגעה בענף הלול: התרנגולות היו חולות, היו בעיות בהטלת הביצים ודור חדש של אפרוחים ברובו לא בקע כלל מהביצים. מייסדי נהריה קרסו כספית וההמראה הכלכלית המצופה כלל לא הגיעה.

את הדרישה לשינוי כלכלי ותעסוקתי בנהריה לא ניתן היה לעצור יותר. יותר ויותר מתיישבים חיפשו תעסוקה מכניסה יותר מאשר ענף החקלאות. היו מהנדסים שעבדו עבור הממשל הבריטי, קבלנים שחיזקו קווי ביצורים בצפון ויזמים שניצלו את משאבי הטבע – חוף ועיירת קיט באווירה אירופאית ששימשה קצינים בריטים שהגיעו עם משפחותיהם מחרטום. עובדה זו גרמה לתושבים לעבור לענף השכרת החדרים ולבניית פנסיונים לאורחים. הפרופסורים והדוקטורים, שנאלצו להתאים את עצמם לחקלאות, לא ראו יותר את עתידם בתוכניתו של סוסקין, המירו עיסוקם והפכו את נהריה למקום נופש עם חוף רחצה, מסעדות וחדרי אירוח.

את הרישיון הראשון לפתיחת פנסיון קבלה הגברת טוטי לוי בשנת 1936. גרטל מאייר פתחה פנסיון ידוע בשנת 1940. בתחילה גרו האורחים בלול תרנגולות וארוחת הבוקר ניתנה תחת כיפת השמיים. בשנת 1940 ייסדה משפחת אופנהיימר את קפה פינגווין. נהריינים רבים עברו בתקופת הקיץ להתגורר בליפט או לול והשכירו את חדריהם לאורחים. נהריה הפכה בהדרגה למקום נופש בסגנון אירופאי. מספר לינות האורחים גדל מ-100 בשנת 1938 ל-20,000 בשנת 1947.

החיפושים למעבר מענף החקלאות שנכשל גרמו גם ליזמות תעשיית המזון ופיתוחה. כך התפתחו הגלידה והגבינות של משפחת שטראוס. משפחת זוגלובק - קבילצקי, שהתיישבה בנהריה בשנת 1937, פתחה אטליז לבשר כשר ופיתחה את "נקניק נהריה". שתי תעשיות המשגשגות בארץ ובעולם עד היום.

חשיבותה של נהריה לפני קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר שנים הייתה נהריה היישוב העברי היחידי צפונית לעכו בגליל המערבי. במשך הזמן יזמה הסוכנות את הקמת עברון ב-1936, שבי ציון, חניתה, מצובה ואילון ב-1938. נהריה הבורגנית עזרה בהקמת היישובים השכנים והייתה שותפה בשמירה על ביטחונם.

נהריה הייתה מעורבת בעליה הבלתי חוקית. אניית המעפילים הראשונה הגיעה ב-1939, היה צורך לפזר את המעפילים, להחביאם מהבריטים ולדאוג לקיומם. בתקופת המצור על חופי הארץ הגיעו לאזור נהריה בין 10 ל-12 אניות מעפילים. לזכר שבע האוניות, "אטראטי, "קולוראדו", "עליה", "אסימי", "האומות המאוחדות", "חנה סנש" ו"גבורה", הוקמה על המזח בחוף נהריה אנדרטה מעשה ידיו של הפסל חמי גל, תושב נהריה.

בשנת 1941 הוכרה נהריה כמועצה מקומית.

תוכנית החלוקה זעזעה את אנשי נהריה. כל הגליל המערבי עתיד היה להימסר לערבים. השטח כלל מלבד נהריה את שבי ציון, רגבה, עברון, חניתה, מצובה, אילון ויחיעם. האספקה לנהריה הנצורה הגיעה בספינות דרך הים מחיפה. כך החזיקה נהריה הנצורה מעמד עד ליום הכרזת העצמאות ב-14 במאי 1948. ביום זה הגיעה לנהריה שיירה בת 25 כלי רכב לערך מלווה ברכב משורין. באותו יום הגיעו עם אונית המעפילים "חנה סנש", חיילים יהודים ראשונים לנהריה.

במבצע בן עמי נכבש אזור היישוב ונהריה שוחררה.

בשנת 1961 הוכרה נהריה כעיר.

ראשי העיר במרוצת השנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2012, מתגוררים בנהריה 52,950 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.1%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2012, העיר מדורגת 5 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ב (2011-2012) היה 69.2%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2011 היה 8,193 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,964 ש"ח).‏[7]


להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

נכון ל-2007 מתגוררים בעיר למעלה מ-1,000 יוצאי צד"ל ובני משפחותיהם אשר עברו להתגורר בישראל לאחר הנסיגה מרצועת הביטחון, קהילת יוצאי צד"ל הגדולה בישראל.

מגורים ביישוב מקנים לתושב הטבות מס, הניתנות ליישובי גבול הצפון בהתאם לפקודת מס הכנסה.‏[8]

אתרים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז אמצע המאה ה-20, נחשבת נהריה בעיני רבים ל"בירת הגליל המערבי". אלה מספר אתרים מיוחדים בעיר:

  • בית ליברמן - החל מראשית שנות האלפיים, ניתן ללמוד על תולדות המושבה שהפכה לעיר ב"בית ליברמן" - המוזיאון לתולדות העיר.
  • גן בוטני זואולוגי - נפתח באוקטובר 2003. בגן מגוון גדול של בעלי חיים וצמחים מכל העולם.
  • נחל הגעתון - עובר לרוחבה של העיר.
  • הטיילת על חוף ימהּ של העיר - כוללת מספר רב של מסעדות ומקומות בילוי.
  • טיולים בכרכרות עץ הרתומות לסוסים - מהווים אטרקציה תיירותית ייחודית בעיר. הכרכרות נבנו בארצות הברית על ידי יצרן כרכרות מכת האיימיש.
  • היכל ספורט אולימפי חדש - מכיל כ-2000 מקומות ישיבה ומארח משחקים בינלאומיים, כנסים, הופעות ואירועים שונים.
  • גלריית "מרכז הקצה" ומגדל המים שבו גלריה המופעלת על ידי העירייה.
  • תחנת הרכבת נהריה - תחנת הרכבת הפעילה הצפונית ביותר בישראל.
  • פינגווין - בית קפה ומסעדה הפועלים מימיה הראשונים של העיר.
  • מפעל זוגלובק - פועל בעיר משנת 1937.
  • מפעלי שטראוס - החלו את דרכם בנהריה.

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנהריה פועלת קבוצת הכדורסל עירוני נהריה. הישג השיא של הקבוצה היה בעונת 2002/3, אז העפילה לגמר-סל, הפסידה למכבי תל אביב 3-0 בסדרה והוכתרה כסגנית אלופת ישראל. גם בזירה האירופית רשמה הקבוצה מספר הישגים, כשבעונות 2003/4 ו-2004/5 העפילה לרבע-גמר היורופליג. נכון ל-2013, הקבוצה משחקת בליגה הלאומית, הליגה השנייה בחשיבותה בישראל, לאחר שהפסידה ל"הפועל חולון" בעונת 2009/2010 בסדרת ירידה.

בעיר ישנן 3 קבוצות כדורגל: מכבי שלומי/נהריה, בית"ר נהריה והפועל נהריה. כמו כן פועלות שתי אגודות שחייה: מכבי נהריה והפועל "דולפין" נהריה. בעבר פעלה בעיר אגודת "הפועל עירוני נהריה", אשר הייתה מהמובילות בארץ.

בנהריה פועל גם סניף של קלוב התעופה לישראל העוסק בספורט הטיסנאות. הקטגוריה שבה הסניף הנהרייני פועל היא "הטיסנים החופשיים". מספר חברים בסניף אף יצאו לתחרויות בינלאומיות.

סמל העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל העיר צוייר בשנת 1941 בידי התלמיד מאייר בנימין, במסגרת תחרות בית ספרית שנערכה בבית הספר ויצמן שביישוב. אפרים הלטרכט, אשר עבד באותה עת במשרד החינוך המנדטורי, הוסיף את הכתובת בראש הסמל ועיצב אותו סופית[9]. הסמל מבטא את היותה של נהריה עיר חוף, ואת מיקומה באזור שהיה נחלתו של שבט אשר. בסמל מופיע מגדל המים של העיר, עץ זית, שמקובל במסורת כסמלו של שבט אשר, ושמש השולחת קרניים אל הים. הכתובת המופיעה בראש הסמל בכתב עברי קדום, ברוכ.מבנימ.אשר, משמעה "ברוך מִבָּנים אשר" ולקוחה מתוך ברכות משה לפני מותו (ספר דברים, לג, כד).

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נהריה, מקדש, באתר הסקר הארכיאולוגי של ישראל
  2. ^ נהריה, כביש רומאי, באתר הסקר הארכיאולוגי של ישראל
  3. ^ תל נהריה, באתר הסקר הארכיאולוגי של ישראל
  4. ^ נהריה, גבעת אוסישקין, באתר הסקר הארכיאולוגי של ישראל
  5. ^ בירכת סורסוק, באתר הסקר הארכיאולוגי של ישראל
  6. ^ יהודה זיו, רגע של מקום - סיפורים מאחורי שמות מקומות, תשס"ה, צבעונים הוצאה לאור; עמ' 59
  7. ^ פרופיל נהריה באתר הלמ"ס
  8. ^ בהתאם לסעיף 11 לפקודת מס הכנסה ניתן לתושב יישוב זה זיכוי ממס הכנסה בשיעור 12% (בשנת 2013) מהכנסתו החייבת מיגיעה אישית, בתנאי שהתגורר ביישוב שנה לפחות.
  9. ^ על-פי עדות אישית בסיפורה של משפחת רוזנטל - משפחת רוזנטל, רח' הרצל 74, באתר בית ליברמן - מוזיאון לתולדות העיר נהריה, 19 במרץ 2008. ראו ציון של הדברים גם באתר עיריית נהריה.