שיר ביתר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שיר ביתר הוא שירו של זאב ז'בוטינסקי. השיר חובר בפריז שנת 1932 כהמנון לתנועת הנוער בית"ר, אשר הקים ז'בוטינסקי בשנת 1923. השיר נכתב בהברה ספרדית (בשונה למשל מרוב שירתו של ביאליק), מתוך אמונתו בהתאמתה ובעתידה בספרות העברית המתחדשת.‏[1] השיר הולחן על ידי דב פרנקל.

ככל שיריו ותרגומיו של ז'בוטינסקי, היה והינו השיר אהוד בקרב אנשי התנועה הרוויזיוניסטית וחניכי תנועת הנוער בית"ר, ונהוג לשיר אותו בטקסים, אזכרות והתקהלויות חגיגיות.

שלמה בן יוסף, עולה הגרדום הראשון, שר את השיר בזמן תלייתו.

מילות השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בֵּיתָר -

מִגֹּב רִקָּבוֹן וְעָפָר
בַּדָּם וּבַיֶּזַע
יוּקַם לָנוּ גֶּזַע
גָּאוֹן וְנָדִיב וְאַכְזָר,
בֵּיתָ"ר הַנִּלְכָּדָה,
יוֹדֶפֶת, מַסָּדָה,
תָּרֹמְנָה בְּעֹז וְהָדָר.

הָדָר -

עִבְרִי גַּם בְּעֹנִי בֶּן-שַׂר,
אִם עֶבֶד, אִם הֶלֶךְ -
נוֹצַרְתָּ, בֶּן-מֶלֶךְ
בְּכֶתֶר דָּוִד נֶעֱטָר.
בָּאוֹר וּבַסֵּתֶר
זְכֹר אֶת הַכֶּתֶר -
עֲטֶרֶת גָּאוֹן וְתַגָּר.

תַּגָּר -

עַל כָּל מַעֲצוֹר וּמֵצָר!
אִם תַּעַל אוֹ תֵּרֵד -
בְּלַהַב הַמֶּרֶד
שָׂא אֵשׁ לְהַצִּית, אֵין דָּבָר:
כִּי שֶׁקֶט הוּא רֶפֶשׁ,
הַפְקֵר דָּם וָנֶפֶשׁ
לְמַעַן הַהוֹד הַנִּסְתָּר!

לָמוּת אוֹ לִכְבֹּשׁ אֶת הָהָר –

יוֹדֶפֶת, מַסָּדָה, בֵּיתָר.

תכנים ואמירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושאו העיקרי של השיר הוא תקומת ישראל בעת החדשה והדרכים והאמצעים להגיע אליה. כמו רבים ממנהיגיה של התנועה הציונית, סבר ז'בוטינסקי בתקופתו - המחצית הראשונה של המאה ה-20, כי תקומת ישראל תלויה בנוער, בדור הצעירים אשר יהיה מוכן לשאת על שכמו את ביצוע המטלות החיוניות לה. התכונות ההכרחיות לדור הצעירים שיהיו כחיילים בצבא יהודי, לא רשמי, הן הקרבה ללא מיצרים, כשרונות מופלגים, ונדיבות נפש וקשיחותה, גם יחד. ראוי לנוער הלוחם על תקומתה של האומה, אליבא דז'בוטינסקי, יאמר את דברו ללא היסוסים, גם אם לאמירה זו יהיה מחיר כבד מצד המתנגדים: "כִּי שֶׁקֶט הוּא רֶפֶשׁ". ההיסטוריה היהודית והאתרים שבהם התחוללה,: במרד הגדול ומרד בר כוכבא "בֵּיתָר הַנִּלְכָּדָה, יוֹדֶפֶת, מַסָּדָה" במיוחד בארץ ישראל, היא משאב האומץ והגבורה של הנוער, שנטל על עצמו להחזיר את הריבונות היהודית בארץ ישראל, שהיא עיקרו של הרעיון הציוני.

ז'בוטינסקי קרא בשירו להקמת גזע, ביטוי מטאפורי לענף דורי חדש, לאשר יתאפיין בחוזק ולעוצמה, בדיוק כמו גזע של עץ. תכונותיו של הדור החדש יהיו "גאון, ונדיב ואכזר", שהן התכונות הנדרשות להקמת הריבונות היהודית החדשה בארץ ישראל; "גאון" הוא בעל התנהגות מלאת כבוד וגאווה חיובית, בדומה למשנתו של ז'בוטינסקי על חשיבתה של התנהגות מכובדת ב"הדר", ועל מקומו של הפרט בחברה, למשל ביצירתו "שמשון", כי "כל יחיד הוא מלך", וברוח זו תבע מתלמידיו להוות דוגמה ומופת לגאווה דתית ולאומית. "נדיב", הוא בעל תכונות אציליות, גם במצב שבו מושפל היהודי, בגלות או בארץ ישראל, עליו להיות נדיב, לכבד את עצמו: "נוצרת בן מלך, בכתר דוד נעטר". "אכזר" הוא בעל יכולת לנהוג בתקיפות ובכוח, ולקיים עמידה איתנה על זכות היהודי להיות גאה בעברו ובמוצאו, ולהאבק על קיומו.

על פי פרופ' דן מירון השיר הוא אחד משמונת שיריו הציוניים פוליטיים של ז'בוטינסקי, ורב "המשקע שהותירו בתודעה הספרותית והציבורית ואפילו בזיכרון הלשוני העברי כשלעצמו. המטבעות הלשוניות שטבע בהן המשורר נעשו ל"חלק מהמטווה הקיים והעומד בשיח הציבורי העברי במשך שבעים שנה"; בשמונת שירים אלו "מצא הז'אנר של ההימנון הציבורי, ... את גיבושו המודרני השלם, ה'קלסי', הראשון"; ז'בוטינסקי הטביע בהם "מוסיקליות", "בהירנות" במבע, ושימוש ב"מילון' הכלל יישובי, ובכלל זה של "השמאל הציוני".‏[2] מירון סובר כי "שיר ביתר" הוא "האמנותי שבין ההמנונים", ו"ככל שהשיר היה שיר פוליטי מובהק הוא גם עוצב כיצירת אמנות שלמה ו'סגורה'".‏[3]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דן מירון (הקדמה), יוסף קיסטר (מבוא), אילן מצל בגיא, זאב ז'בוטינסקי ושירתו, תל אביב: הוצאת המסדר על־שם זאב ז'בוטינסקי, תשס"ו-2005.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דן מירון, אילן מצל בגיא, עמ' 59.
  2. ^ דן מירון, אילן מצל בגיא, עמ' 111.
  3. ^ דן מירון, אילן מצל בגיא, עמ' 117.