דוד רזיאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דוד רזיאל
Flickr - Government Press Office (GPO) - David Raziel.jpg
דוד רזיאל, 1 במאי 1941
נולד 19 בנובמבר 1910, סמרגון, מחוז וילנה
עלה לישראל 1914
נהרג 20 במאי 1941
כינוי אלוף בן ענת
השתייכות Hahagana.jpg  ההגנה
Irgun.svg  אצ"ל
Flag of the British Army.svg  הצבא הבריטי
תקופת שירות 1929 - מאי 1941
דרגה אלוף בצה"ל (לאחר מותו)
תפקידים צבאיים

מפקד האצ"ל, מפקד יחידת קומנדו

מלחמות וקרבות

המרד הערבי הגדול, מלחמת העולם השנייה

תפקידים אזרחיים

נציב בית"ר בארץ ישראל

הנצחה

היישוב רמת רזיאל

דוד רזיאל (רוזנסון) (19 בנובמבר 1910 - 20 במאי 1941), "האלוף בן ענת", היה מפקד האצ"ל הרביעי וממייסדיו ונציב בית"ר. נהרג בשליחות צבאית מטעם בריטניה. לאחר מותו הוענקה לו דרגת אלוף בצה"ל.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ב-1910 בעיירה סמרגון שבאזור וילנה, כנצר למשפחת רבנים, בנם של בלומה לבית גורדין (אחות לאבא גורדין) ומרדכי רזיאל (רוזנסון) (1880–1962), מחנך עברי‏[1]. בבית דיברו עברית. ב-1914 עלה עם הוריו ואחותו אסתר לארץ ישראל, בעקבות הזמנה שקיבל אביהם ללמד בבית הספר "תחכמוני" בתל אביב. במלחמת העולם הראשונה הוגלתה משפחתו למצרים על ידי הטורקים יחד עם כל יהודי הארץ שהיו נתינים רוסים, משם חזרה לרוסיה ושבה לארץ בשנת 1923.

בשנת 1928, לאחר שסיים את לימודי התיכון בבית הספר "תחכמוני" שבתל אביב, עלה לירושלים ולמד בישיבת מרכז הרב, שם הוא היה חברותא של הרצי"ה קוק. בנוסף לכך למד גם מדעי היהדות, מתמטיקה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית.

בעקבות מאורעות תרפ"ט (1929) הזדעזע רזיאל והחליט להצטרף לארגון ההגנה בירושלים. לאחר זמן קצר סיים קורס מפקדים.

באצ"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1931 התפצל האצ"ל מתוך "ההגנה" ורזיאל נמנה עם מקימי הארגון. בזמן מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט רזיאל היה ממצדדי שבירת מדיניות ההבלגה כלפי הערבים. ב-1936 יצאו לאור בהוצאת הספרייה המרכזית של ברית חיילי החזית היהודית ספר "האקדח" מאת ד. ראש (היו אלה דוד רזיאל ואברהם שטרן), וכן הספר "תרגילי הסדר המכונס והמרווח" מאת י. גוש-חלב (דוד רזיאל). הספר הראשון שימש באצ"ל ובמחתרות במשך שנים אחרי הוצאתו, בהיותו ראשון מסוגו בעברית[2]. ב-1937 הגיעו לידי הסכם המאחד את האצ"ל עם ההגנה אך רזיאל נשאר באצ"ל עם רוויזיוניסטים ואנשי בית"ר. במחתרת ראו בו רבים סמל של מופת והקרבה עצמית.

באותה תקופה נישא לשושנה, בתם של יוסף חיים צבי (בנו של שמואל זנוויל שפיצר) וחנה מרים שפיצר, שהייתה מייסדת ומנהלת בית הספר לבנות שפיצר בירושלים.

מפקד האצ"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1938 מינה זאב ז'בוטינסקי את דוד רזיאל להיות מפקד האצ"ל, וכך היה למפקדה הרביעי. ההחלטה הראשונה שקיבל הייתה לבטל את התואר "ראש המפקדה", ולהציע שמעמדו כראש המפקדה יהיה "ראשון בין שווים", בהמשך הרחיב את פעולותיו של הארגון גם לליטא ולפולין. כינויו המחתרתי של רזיאל היה "בן ענת".

תחת פיקודו, החל מיולי 1938, בוצעו מספר רב של פעולות נגד ערבים ברחבי הארץ וזאת כתגובה להירצחם של יהודים רבים שנהרגו באותן שנים במאורעות. כך למשל, בירושלים בוצעו מספר רב של פעולות ירי וחבלה, ובהם התקפת אוטובוס ערבי בפצצה ברחוב יפו, ופיצוץ מוקש בשוק הירקות בעיר העתיקה בירושלים. מעשים אלו הביאו לידי קיטוב ביישוב היהודי בארץ. ראשי המוסדות הלאומיים גינו אותם בלשון חריפה ואנשי מחנה הפועלים החליטו החלטות אופרטיביות כדי להחליש את האצ"ל ולבודדם מהיישוב היהודי. בינואר 1939 יצא מהארץ בזהות בדויה.

בפברואר השתתף בוועידה בפריז שעניינה היה הסדרת עליית אף על פי, ושם נפגש, בפעם היחידה, עם זאב ז'בוטינסקי.

אישיותו הותירה רושם רב על ז'בוטינסקי, שאמר כי חיכה לאדם כמותו 15 שנה, ונתן לו את המינוי להיות נציב בית"ר בארץ. במאי 1939 חזר מהשליחות מארצות הברית. בהגיעו עצרו אותו הבריטים, אך רזיאל הצליח להימלט. ב-19 במאי עלה בידי הבריטים לאוסרו שנית והוא נכלא בכלא עכו. באוקטובר 1939 שוחרר עם חברי מפקדת אצ"ל נוספים בערבותו של פנחס רוטנברג. תחת הנהגת רזיאל הוחלט כי האצ"ל לא יאבק בבריטים בזמן מלחמת העולם השנייה ותחת זאת יסייע להם במלחמה בגרמניה הנאצית. הדבר הביא לפרישת חברים מן האצ"ל, ובראשם אברהם שטרן (יאיר), ולהקמת הלח"י.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבר דוד רזיאל בבית הקברות הצבאי בהר הרצל

בשנת 1941, לאחר שפרץ בעיראק מרד אנטי בריטי בראשות רשיד עלי אל-כילאני, נענה רזיאל לבקשת הבריטים לשגר יחידת קומנדו לחבל במתקני זיקוק הנפט ליד בגדד, שהיו חיוניים לצבא הגרמני. רזיאל אף החליט, למגינת לבם של חבריו, לעמוד בראשה של היחידה, בת ארבעה אנשים שאחד מאנשיה היה יעקב מרידור. הוא אף סבר שיוכל להקים תאים של האצ"ל בקרב יהודי עיראק. היחידה יצאה לפעולת האצ"ל בעיראק ב-17 במאי 1941 משדה התעופה הצבאי בתל נוף ונחתה בשדה התעופה בחבניה שבעירק. בהגיעם שונתה התוכנית והם קיבלו משימת מודיעין לקראת כיבוש העיר פלוג'ה. בפעולה זו נהרג רזיאל ב-20 במאי ביחד עם קצין בריטי מלווה, מהפצצה ישירה של מטוס גרמני[3]‏‏[4], והוא בן 30. יעקב מרידור, סגנו, שב אל הארץ ועמד בראש הארגון במקומו.

רזיאל נטמן בעיראק בבית עלמין צבאי על ידי הבריטים. בני משפחתו ומשרד החוץ עשו מאמצים רבים להביא את ארונו לקבר ישראל, אולם רק בשנת 1955 הסכימה ממשלת עיראק לאפשר לבריטים להוציא את הארון מארצם, בתנאי שלא יובא לקבורה בישראל אלא בקפריסין, שהייתה אז מושבה בריטית. בספטמבר 1960, זמן קצר לאחר שקפריסין זכתה בעצמאות, פנה חבר הכנסת מנחם בגין אל נשיא הרפובליקה החדשה, הארכיהגמון מקאריוס השלישי, בבקשה לאפשר את העברת הארון למדינת ישראל. הפנייה נענתה בחיוב וב-16 במרץ 1961 נערכה לדוד רזיאל הלווייה צבאית בהשתתפות המונים. ארונו נטמן בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים.

לאחר מותו של רזיאל הוענקה לו דרגת אלוף בצה"ל. הרב צבי יהודה קוק, מי שהיה החברותא שלו ולימים ראש ישיבת מרכז הרב, ספד לו והשווה את דמותו לדמותו של דוד המלך, בשילוב של עדינות רוחנית עם נחישות מלחמתית. על שמו נקרא היישוב רמת רזיאל שבהרי ירושלים, אותו הקימו יוצאי בית"ר והאצ"ל. כמו כן, נקרא על שמו כפר נוער דוד רזיאל.

יום מותו, כ"ג באייר, נקבע על ידי מנחם בגין בשנת תש"ו כיום התייחדות עם כל חללי האצ"ל ‏‏[5].

בנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר נהרג רזיאל, לא ידעה רעייתו שושנה כי היא בהיריון. התינוק שנולד נקרא דוד על שם אביו, אך לאסון המשפחה הוא נפטר בבית החולים. הוא נטמן בהר הזיתים ולימים התברר שקברו נהרס בתקופת השלטון הירדני‏[6].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דוד תדהר (עורך), "אברהם מרדכי רזיאל (רוזנסון)", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 987; א. ר., ר' מרדכי רזיאל איננו, חרות, 2 בינואר 1962.
  2. ^ יוסף קיסטר, האצ"ל, הוצ' משרד הביטחון, 1993, עמוד 28.
  3. ^ ‏יהודה לפידות, היום שרה הקטנה, אתר דעת‏
  4. ^ עיראק, מוזיאון הלוחם היהודי‏
  5. ^ ‏אריה נאור, דוד רזיאל, עמוד 277‏
  6. ^ ‏ניר מןהראיון האחרון עם שושנה רזיאל, אלמנתו של מפקד האצ"ל הרביעי דוד רזיאל, באתר הארץ, 23.4.2010