שעמום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבעת פנים של שיעמום.

שעמום הוא רגש שלילי שקיים אצל מרבית היונקים ונובע מחוסר בעניין בגירויים פיזיים ורגשיים.

הביטוי החיצוני לשעמום הוא לעתים ירידה בתנועתיות ופיהוק.

תוכן עניינים

גורמים [עריכה]

שעמום מתרחש במצב שבו יכולת האדם עולה על דרישת הפעילות שבה הוא עוסק‏[1]. שעמום יכול להיווצר גם מחדגוניות בפעילות ובגרויים.

חשיבות [עריכה]

השערה מקובלת היא שתפקידה האבולוציוני של תחושת השעמום היא יצירת דחף להכרת הסביבה, לשיפור התנאים המאפשרים הישרדות ולמניעת סטגנציה.

הנאה יכולה להפוך לשעמום במידה והאדם לא יחפש אתגרים חדשים. מכאן שכדי לשמור על ההנאה ולהימנע משעמום האדם מוכרח להתפתח‏[1].

סכנות [עריכה]

שעמום קיצוני וממושך מהווה איום על שפיות הדעת. הפסיכיאטר ויקטור פרנקל טוען שהאדם המודרני שיש בידו את האמצעים, אך איבד את התכלית, סובל מתחושת עקרות וחוסר משמעות שהוא מכנה בשם "ריק קיומי", שהסימפטום הראשי שלה הוא השעמום.

הימנעות משעמום [עריכה]

חינוך לפנאי יכול לעזור לאדם לנצל את זמנו כך שיוכל להימנע מתחושת שיעמום במסגרת חייו האישיים.

קישורים חיצוניים [עריכה]

הערות שוליים [עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 אשר משיח, קורין ספקטור ואורלי רונן (2004). לחנך לפנאי. רעננה: מכון מופ"ת.


רגשות

אדישות אהבה אומץ אושר אימה אכזבה אמון אמפתיה אקסטזה אשמה בדידות בהלה בוז בושה ביטחון בלבול גאווה גועל געגוע דאגה דו-ערכיות דחייה דכדוך הודיה היקשרות הכרת תודה הנאה הערצה הפתעה הקלה השפלה התאהבות זעם חוסר אונים חיבה חמדנות חמלה חרדה חרטה חשש טינה יגון ייאוש יראה כאב כמיהה כעס מבוכה מועקה מצוקה מרירות נחת רוח ניכור נקמה סבל סיפוק סלידה ספק סקרנות עדנה עוינות עונג עלבון עניין עצב עצבנות פחד פליאה ציפייה קבלה קנאה קתרזיס רוגע רחמים ריקנות שביעות רצון שכול שלווה שמחה שמחה לאיד שנאה שעמום תדהמה תסכול תקווה תשוקה

ראו גם: מצב רוח אפקט

Human brain NIH.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא פסיכולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.